סיפוקים, כלב ארור וסיוט ברחוב הירקון

ערב טוב לכולם.

ביום שישי שעבר הופיעה לי פריחה מוזרה על הגוף. סך הכל די אנושי. כשהחלטתי להזמין תור לרופא עור מצאתי את עצמי בצומת דרכים. מצד אחד, יכולתי לקבוע תור ליום רביעי בצהריים במרחק 30 דקות הליכה מהבית או ליום שישי בצהריים במרחק 15 דקות הליכה מהבית. כיוון שאין סיבה להרוס יום מנוחה כמו יום שישי ותמיד קיימת החובה המוסרית להרוס ימי עבודה, קבעתי תור ליום רביעי.

קמתי ביום ראשון טיפה הפוך כיוון שהתגרדתי כל הלילה, אז קבעתי תור לרופאת משפחה. כשהגעתי היא הסתכלה, נתנה לי תכשירים, אמרה לי במבטא רוסי עדין "אני רוצה שתישאר בבית עד התור שלך לרופא עור" ורשמה לי ימי מחלה בהתאם. תאוות הבצע שלי עלתה לי ביום מחלה ביום חמישי. נראה כי הקוסמוס מנסה ללמד אותי שיעור חשוב בדחיית סיפוקים...

הבלוג ציין יומולדת שנתיים לאחרונה.

לא יצא לי להשקיע בבלוג השנה כמו שהייתי רוצה. עברה עלי שנה טיפה בעייתית בחיים האישיים והרגשתי טיפה עייפות מהעיסוק בפוליטיקה. נכון שזה מאוד מספק להוציא עצבים בפסקאות ע"ג פסקאות אבל זה גם מאוד מתיש. בניסיון לדחות את הסיפוק שבכתיבת עוד פוסט על המחאה החברתית ששוצפת ברחובותינו לאחרונה מצאתי את עצמי נמנע מכתיבה בבלוג בכלל וזה לחלוטין לא תקין. שלא תבינו אותי לא נכון, הנושא בוער בי, הבלוג מיועד בדיוק בשביל אותם נושאים שבוערים בי ואם אתה עוסק במשהו שהוא לא המחאה אז אתה לא מאאאגניב, אבל יש גם עולם מעבר לזה.

אז בפוסט הזה, אני אמנע כמעט לחלוטין מפוליטיקה בכלל ומעיסוק במחאה בפרט. רק אומר שאני לחלוטין מסכים עם כותרות המחאה הנוגעות ליוקר המחייה וכל זה, אבל כדאי לכם לקרוא את המאמר הזה ואת המאמר הזה על הרוחות המנשבות מאחורי המחאה, לצפות בוידאו הזה ובוידאו הזה לגבי היות המחאה פוליטית במכוון, בוידאו הזה כדי לראות מה חלק מהמוחים (כולל מנהיגי המחאה עצמם) מגדירים כצדק חברתי ומטרת המחאה,  בוידאו הזה כדי להבין איך מנהיגי המחאה רוצים שהיא תצטייר בעולם, בוידאו הזה ובוידאו הזה כדי לספוג עוד טיפה לכלוך על הנהגת המחאה, בפוסט הזה ובפוסט הזה ובפוסט הזה כדי להבין טיפה יותר גם את הסכנות שבקיום הדרישות הפחות פוליטיות של המחאה ובוידאו הזה כדי לראות גור כלבים תחת השפעת חשמל סטטי.

וזהו.

די.


כלב ארור

אני כבר כמה זמן מתלונן על כך שאין יותר מדי חדשנות בסדרות הטלוויזיה של ימינו. עיקר הטיעונים שלי נשענים בעיקר על סדרות טלוויזיה האמרקאיות, שזה כנראה קצת דופק לי את התיק, אבל הטלוויזיה האמריקאית עדיין ניצבת בחזית והיא הכי נגישה. עונת השידורים שמסתיימת בימים אלו הביאה לנו סדרה אמריקאית שהיא פנינה של חדשנות חסרת תקדים. באופן בלתי מפתיע, הסדרה מבוססת על סדרה אוסטרלית. לשתי הסדרות קוראים Wilfred, ובמרכזם עומד אדם בוגר מובטל שרואה את כלבה של אהובתו הבלונדינית, על שמו נקראת הסדרה, כאדם בחליפת כלב. אתם מוזמנים לקרוא את המשפט האחרון שוב.

בשנת 2002, הוציאו כמה אוסטרלים סרט קצר וסוריאליסטי על בחורה לא בלונדינית שמראה לראשונה לבחור שהיא יוצאת איתו את הדירה שלה ומכירה בינו לבין הכלב שלה, שישב על כיסא בפינת חדר השינה ועישן באנג. הסרט הוקרן בסאנדנס וזכה להרבה אהדה, מה שגרם לו להפוך לסדרה באוסטרליה ב-2007 שחזרה לעונה שנייה ב-2010. נטען כי אותה עונה שניה היא האחרונה בהחלט ובמקביל נמכרו הזכויות ל-FX והם יצרו גרסה אמריקאית פחות סוריאליסטית ויותר מקאברית, כאשר האוסטרלי מאחורי ווילפרד, ג'ייסון גאן, ממלא גם כאן את אותה חליפת כלב.

הסדרה האוסטרלית שמרה על קו סוריאליסטי מאוד חזק. לאורך כל הסדרה נראה כי אין משמעות מיוחדת לתפיסתו של אדם (החבר) את ווילפרד כאיש בחליפת כלב. זה פשוט שם והאינטרקציה של ווילפרד עם סביבתו היא אומנם התנהגות אנושית לחלוטין עם דפוסי התנהגות כלביים (לדוגמה, אם כלב ירדוף בנביחות אחר מכונית רועשת, ווילפרד ירוץ אחריה תוך שהוא מקלל ויורק איומי רצח) אבל לעיתים רחוקות ניתנת אינדיקציה לגבי כיצד תגובת הסביבה שונה מתגובתו של אדם. הסדרה יותר קרובה לתיאור קומיקס המתרחש ביקום מקביל בו חיות הן אנשים בתחפושת. לעיתים הסדרה אפילו לא נראית כמו קומדיה. יכול להיות שזה נטוע במקצב איטי יחסית או בתקציב התאורה הדל, אבל פעמים רבות חשים בניכור עמוק שקיים בדמויות. הדבר מציב את הסדרה עם גוון הרבה פחות קומי ורוב הבדיחות אינן נובעות משורות מחץ אלא ממגוחכות הסיטואציות השונות. הסדרה כשלעצמה לא ממש עוברת מסך לאנשים שרגילים לקומדיות אמריקאיות ולא בכדי הקרדיט שניתן לכותב האמריקאי שהצטרף לאלו האוסטרלים בסדרה החדשה, דיוויד זוקרמן (ידוע בעיקר מ-Family Guy ומ"הנסיך המדליק מבל-אייר"), היה "Developed for American Television by".

בגרסה האמריקאית מוסבר לנו כבר מההתחלה כי רייאן (אותו משחק באופן מצויין אלייז'ה ווד) רואה את ווילפרד כאיש בחליפת כלב כיוון שעבר התמוטטות עצבים קשה לאחר ניסיון התאבדות כושל (כן, זו קומדיה). נוסף על כך, מושא אהבתו, ג'נה, הבעלים של ווילפרד, היא שכנה שלו, ולכן לסדרה יש הרבה יותר חופש לחקור סיטואציות מאוד רחוקות מה"בינו לבינה" בה התמקדה הסדרה האוסטרלית. גם אם כשרואים את הסדרה לא ממש חושבים על זה, העובדה שיודעים כי האינטראקציה עם ווילפרד קורת באופן בלבדי בראש של רייאן נותנת נופח מאוד פייט-קלאבי לכל הסדרה. *ספויילר לא רציני* ישנו פרק בו באחד מסיפורי המשנה רייאן נכנס לתאונת דרכים אחרי שווילפרד מסובב לו את ההגה כיוון שהוא שם עין על בובת ג'ירפה ברכב הסמוך (ככלב, הוא נהנה לבעול בובות פרוותיות). כדי להתחמק מנזק כספי, רייאן נאלץ לזנות את עצמו לבעלת הרכב המבוגרת, ולמפגשים הוא נאלץ לקחת את ווילפרד שרוצה לממש את אהבתו לבובת הג'ירפה של בנה. לקראת סוף הפרק ווילפרד מבקש את עזרתו של רייאן בהגשמת הפנטזיה של הג'ירפה כי גבר אחר יבעל אותה בזמן שווילפרד מתבונן. רייאן, שנאלץ להיעתר לבקשה, נתפס ומסולק בבושת פנים. המחשבה שרייאן עצמו הכניס את עצמו לתאונה, להתנהלות מול בעלת הרכב, לבעילת בובת הפרווה וגורר את כלבה של שכנתו לכל זה (ולא להיפך) מוסיפה ערימה של מקאבריות אינסופית לכל הסיטואציות המשעשעות בה עוסקת הסדרה. *סוף ספויילר לא רציני*

באופן אישי, הגרסה האמריקאית של ווילפרד היא סדרה המנצחת שלי בעונת השידורים החולפת ולו רק בגלל החדשנות המרעננת שהיא מביאה, הן באופי והן בפנים החדשות של גאן האוסטרלי שנותן משחק מעולה (אני מקווה שזו לא תחנתו האחרונה בזירה העולמית). כבר אושרה עונה שנייה לגרסה האמריקאית שתעלה בקיץ הבא. ממליץ בחום לראות את העונה שחלפה. אם היא תעניין אתכם, תוכלו לנסות את הגרסה האוסטרלית. לא שהיא פחות מוצלחת היא פשוט מאוד שונה ממה שרגילים לראות בסדרות טלוויזיה. יהיו שיאמרו שזו אפילו נקודה בזכותה.


סיוט ברחוב הירקון

יצא לי לאחרונה לפקוד את ה-Nightmare בתל אביב. למי שלא מכיר, מדובר באטרקציה המכנה את עצמה "מבוך אימה", כנראה בגלל ש"מסדרון עקום של אימה" זה ארוך מדי. הלכתי לחוויה הזאת בספונטניות יחסית יחד עם חברה שלי שהואילה בטובה ללכת לשירותים לפני שנכנסנו ובזכות כך לא השתינה מרוב פחד לכשהאימה החלה להחשף בפנינו.

לצופה מבחוץ נשמעת החוויה כרכבת שדים סטנדרטית. זה גם מה שאנחנו חשבנו לפני שהואלנו לפלוט את עלות מחיר הכניסה, 50 ש"ח לראש. מהר מאוד התוודענו, לשמחתנו (או לאימתנו), לכך שזהו ממש לא המצב. הקופאי בכניסה הנחה אותנו לעקוב אחר הנוריות האדומות על התקרה והכניס אותנו בחוסר התלהבות מופגן דרך דלת רועשת למסדרון חשוך לחלוטין. רמקולים השמיעו רעשים מפחידים מסביבנו, היו שלל שרשראות שנתלו מהתקרה והיו מפוזרות על הרצפה ופתאום בין הבזקי האור החלו להופיע דמויות. לא היה מדובר בבובות אלא בשחקנים. שלא תבינו לא נכון; אין עלילה או טקסט. פשוט אנשים מחופשים שקופצים מכל פינה ופינה תוך שהתאורה והצלילים מוסיפים לאפקט האימה החזק.

החוויה מבויימת טוב מאוד. שותפתי למסע הייתה מפוחדת כל-כך עד שהשתמשה בי בתור מגן אנושי לאורך כל המסלול. עד כדי כך שכאשר בשלב מסויים אחת הדמויות נגעה בכתפה מאחורה, היא ניסתה לסובב אותי 180 מעלות כדי שאגן עליה מפניו והיא אפילו לא זוכרת את זה. זה לא שהרגשתי שמפלצות מחכות לי בכל פינה לכשיצאתי, אבל זרם האנדרנלין היה ברור. ברגע שיוצאים מרגישים שרבע השעה שמבלים בפנים שווה כל אגורה. אם אתם בקטע, כדאי לכם בהחלט לנסות.


לסיום

• רופא העור מהסיפור בפתיחת הפוסט השלים לי יום מחלה ביום חמישי. אני כותב את זה כאן כדי שהסיפור לא יאבד מומנטום...
• אני מכיר את הבחור שמופיע בתמונה בכתבה הזאת! והזאת! והזאת! והזאת! אני אומנם לא מסכים עם הדעות של הבחור, אבל כל הכבוד לו שבשבוע בו יש לו יומולדת הוא הפך לסוג של סלב עולמי. מזל טוב, רון!
• שלדים בארכיון, בלוג תמונות נחמד של קטעי עיתנות מהעבר. הפייבוריט שלי עד כה היא פרסומת הגלידה הזאת.
• שר ההגנה היוצא של ארה"ב רוברט גייטס חווה את דעתו על ממשלת נתניהו. חוות הדעת לא הייתה אוהדת במיוחד. זכותו לדעתו. מה שהתקשורת לא טורחת להבהיר זה שגייטס מדבר מנקודת מבט של אינטרס אמריקאי ושבשורה התחתונה זו בסך הכל דעה של בכיר יוצא. אין כאן משבר חדש ואקוטי. זה לא מפריע, כמובן, לציפי לבני לדרוש את התפטרותו המיידית של נתניהו בעקבות העניין.
• שיר משעשע (18+).
• מועדון העובדה הלא חשובה! העובדה האהובה עלי עד כה היא שקללות מסייעות בהפחתת כאב.
• כל הכבוד לקבוצת ה-FSAE של אוניברסיטת בן-גוריון על שלקחו מקום 15 מ-57 בתחרות שהתקיימה השנה באיטליה, התחרות הראשונה בהשתתפות קבוצה ישראלית. יצא לי לקחת חלק בגלגול קודם (וכושל) של הפרויקט הזה בתקופת הלימודים לתואר ראשון. אחד מהחבר'ה שהיו בפרויקט אז, הרים אותו עכשיו ולא נותר אלא להיות גאים. מוזמנים להיכנס לערוץ ה-YouTube שלהם.
• בנוסף לאיום ההצבעה באו"ם על מדינה פלסטינית, אותו כנס של האו"ם מביא לנו גם את ועידת דרבן השלישית בנושא גזענות. הנה הסבר קצר למה זה עבודה בעיניים. חשוב מאוד להפיץ לחברים מעבר לים.
• הינה סקירה על מספר סדרות שיככבו בעונת השידורים הבאה עלינו לטובה. נראה מבטיח.

להתראות בשמחות,
רז.