עונת הבחורות

ערב טוב לכולם.

להבדיל מבפוליטיקה המקומית, בה המין הנשי ספג מהלומה בדמות ההפסד הלא מעניין של ציפי לבני לשאול מופז, בטלוויזיה הייתה זו עונה מאוד מוצלחת (לפחות מבחינת כמות). הרבה דרמות וקומדיות אשר במרכזן נשים הופיעו על המסך השנה. יוצר הסדרה "Two and a Half Men" אפילו טען כי יש יותר מדי פות בטלוויזיה. אני מצאתי את עצמי מעדיף את הקומדיות כי יש לי שיער על הגוף ואני אוהב בחורות ובירה וכל זה. הינה כמה שבלטו במיוחד:

הערה: ייסלחו לי הפדנטים, אבל אני כבר זמן בלתי מבוטל יושב ומנסה לתקן את היישור של סימני הפיסוק והמספרים בשמות הסדרות הכוללות כאלה בהתחלה ובסוף והממשק הארור של בלוגר לא משתף איתי פעולה.

Whitney - למי שלא מכיר את וויטני קאמינגס, כדאי מאוד להכיר אותה. היא אחת הקומיקאיות האמריקאיות הטובות שצמחו לאחרונה. הסדרה סובבת את האותה הפיקטיבית ואת מערכות היחסים שלה עם חברה לחיים ועם שלל חבריה. הסטים הם בדרך כלל בית קפה עם ספה גדולה או אחת מהדירות של מישהו מהקליקה בת שלושת הגברים ושלושת הבחורות (הו, NBC האלה מקוריים כל פעם מחדש). קאמינגס היא גם הכותבת הראשית של הסדרה כך שההומור מעט חוזר על עצמו כיאה לסיטקום מהסוג הזה אבל שומר על קו חביב למדי הנובע מהסטאנדאפ שלה. הדמויות כתובות באופן אנושי יחסית למה שרגילים אליו בז׳אנר הזה. בהחלט סדרה מרעננת. כיום העונה הראשונה הסתיימה והיא בסכנת ביטול עקב נתוני רייטינג איטיים בחצי השניה של העונה. אני מקווה שהם יקבלו את ההחלטה הנכונה ויחדשו אותה לעונה שנייה.

Broke Girls 2  - סדרה נוספת מבית היוצר של וויטני קאמינגס המוזכרת לעיל. פעם בירח כחול כוכבנית מצליחה להרקיע שחקים כ״כ מהר. כאן היא מרשה לעצמה להיות טיפה יותר פרועה. הסדרה, שתורגמה באופן סביר בארץ ל״מרוששות״, סובבת בחורה שופעת הנחלצת לעזרת ביתו התמימה של מיליארדר שירד מנכסיו ונכלא בשל עבירות מרמה. יחד הן עובדות כמלצריות בדיינר מלא דמויות צבעוניות ומנסות לגייס כסף לבניית עסק לממכר קאפ-קייקס (כל פרק מסתיים בתזכורת לגבי כמה כסף הן גייסו עד עכשיו). סיפור המעטפת מעת מפגר אבל הסדרה עושה את העבודה. ההומור הקאמינגסי מאוד מורגש והתוצאה הסופית מצחיקה מאוד. כרגע היא המוצלחת מבין שתי הסדרות של קאמינגס וכנראה שהיא תישאר לעונה שניה. אני מחזיק אצבעות כי על-אף מספר קלישאות, היא עדיין עושה משהו מאוד מקורי ומצחיק.

Subergatory - אני קצת מתבייש שאני מחבב את הסדרה הזאת. אב חד-הורי עוקר את ביתו מביתם בניו-יורק אחרי שמצא אצלה קונדומים במגירה ועובר איתה יחד לפרבר שליו בחוצות העיר. כל הסיפור מסופר מנקודת מבטה של הבת המתקשה להתמודד עם המוזרויות האינסופיות של תושבי הפרברים. סיפור פשוט של דג מחוץ למים. הסדרה לא מבריקה במיוחד אבל ההומור המשוגע בהחלט עושה את שלו. בחירות הליהוק טיפה מוזרות לעיתים עם האבא שנראה כאילו הוא יכול להיות אחיה הגדול של ביתו ולו קו עלילה של ״will they or won't they״ עם אישה שנראית כאילו היא מבוגרת ממנו בלמעלה מעשור (המגולמת ע״י שריל היינס המבריקה מ-Curb Your Enthusiasm). גם אם לא מדובר בסדרה יותר מדי מתוחכמת (או פחות מתוחכמת ממה שהיא מתיימרת להיות) היא עדיין די מומלצת וכנראה תחזור לעונה נוספת בשנה הבאה.

New Girl - גם בסדרה הזאת אני מתבייש שאני צופה. בחורה אקסצנטרית למכביר עוברת לגור עם שלושה גברים זרים אחרי שהיא נפרדת מחברה לחיים לאחר מערכת יחסים ארוכה. זואי דשנל הייתה מועמדת לאמי על גילומה את הדמות הראשית, אני מקווה שזה בגלל שהיא שחקנית טובה והיא אינה מעצבנת כמו הדמות שלה בסדרה. התוכנית עוסקת באופן מאוד מוצלח במערכות יחסים עם הומור מאוד כנה ושובה. אם יש בה חיסרון אחד הוא שיש לשתי דמויות ראשיות קטע של will they or won't they שאף אחד לא היה עולה עליו אלמלא דמויות משניות לא היו מדברות עליו. אם קשה לך להעביר את זה בכתיבה, בימוי ומשחק כנראה שאתה עושה משהו לא כמו שצריך. מי שלא ראה בהחלט חייב. היא עתידה לחזור לעונה שנייה בשנה הבאה.

Are You There, Chelsea? - גם בסדרה הזאת אני מתבייש כי אני בכנות לא מבין למה לעזאזל אני רואה אותה. היא מבוססת באופן רופף על ספר עם כותרת הרבה יותר מוצלחת (Are You There, Vodka? It's Me, Chelsea) וכנראה שגם הרבה יותר מצחיק. לורה פריפון (הזכורה לטובה מ-That 70's Show) משחקת באופן מאוד לא אמין שרלילה בת 24 שמוצאת את עצמה בסיטואציות מוזרות על הדרך למצוא את עצמה. בלעח... תקראו לי שוביניסט, אבל בדיחות על שרלילות נשמעות טוב יותר כשהן מסופרות ע״י גברים. צ׳לסי היא לא הדרך הכי נוראית להעביר חצי שעה, אבל היא בהחלט לא מומלצת. ותודה לאל שהיא מפנה את מקומה למשהו אחר בלוח השידורים של שנה הבאה.

I Hate My Teenage daughter - בסדרה הזאת אני לא מתבייש כי הפסקתי לראות אותה אחרי 2 פרקים. כנראה שאני לא לבד בסלידתי כי היא בוטלה ובצדק. ג׳יימי פרסלי מוכיחה שהיא לא השחקנית המבריקה בעולם בקומדיה בה יחד עם הסיידקיק שלה היא מתמודדת עם הרוע הבלתי סביר של בנותיהן הצעירות. הכל בסדרה הזאת לא אמין ואפילו היתרונות הוויזואליים של הכוכבת לא מצליחים למשוך אותה מעל המים. אל תראו את הסדרה הזאת אף פעם. היא כבר ירדה מהאוויר ללא שום סיכוי לפרקים נוספים.


לסיום

טיפה פוליטיקה בכל זאת. טורי דעה ודעה נגדית ממגזין הסאטירה האמריקאי The Onion על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מצד אחד, הסכסוך סבוך ומורכב; מצד שני הוא די פשוט אם אתה לא אוהב יהודים.

פסח שמח,
רז.