ערב טוב לכולם.
 |
| א-קוצ'י-קוצ'י-קו! |
 |
| הייתי קרוב |
ההסלמה בדרום מספקת במובן הזה פרספקטיבה מעניינת. מתחילים להפציץ אותנו ואיכשהו אנחנו האיש הרע כשאנחנו מתחילים להגיב. הקו של התעמולה האנטי-ישראלית כאן הוא להציג תמונות של הסבל בעזה (ואם אין אז להמציא) ואז כל העולם שונא אותנו כאילו היינו ג׳וזף קוני. טענות לתגובה לא פרופורציונית היא דרכו של העולם להגיד שלא מתו מספיק יהודים מקסאמים וגראדים כדי להצדיק את מותם של הפלסטינים שמתו בעזה, אבל בהינתן התמונות הנכונות, גם אם הן שקריות לחלוטין, הטענה הזאת הופכת באורח פלא לפחות מקוממת מנקודת המבט העולמית, זו שאינה יודעת להצביע על ישראל במפת העולם (וכנראה גם אינה יודעת להצביע על ישראל במפת ישראל). זהו אופיים של גינויים מג׳יי-סטריט והפגנות של שמאל קיצוני המעדנים את המסר ״מוות ליהודים״ בסיסמאות נגד כיפת ברזל. זה הנשק ההסברתי הגדול של הפלסטינים. יהיו שיגידו כי שכל שינוי הקונטקסט מ״מדינות ערב נגד ישראל״ ל״פלסטינים נגד ישראל״ היה מכוון ספציפית לשינוי מאזן החמלה.
 |
| א-קוצ'י-קוצ'י-קו? |
הדוגמה הכי הזויה לעולם ההפוך שמשתקף מאותה חמלה אוטומטית מגיע אלינו מה-Daily Show. אני אוהב את הדיילי שואו; יש לה אומנם משוא פנים ליברלי מובהק (ובאמריקה זה לא טוב כמו שזה נשמע) אבל זה מצחיק ויש לי סוג של קיבעון לפוליטיקה אמריקנית. למי שלא יודע, לא מזמן סוכנות החינוך של האו״ם, UNESCO, צירפה כחברה מלאה לשורותיה מדינה שאינה קיימת בשם ״פלסטין״ וכתגובה שללה ארה״ב מאונסק״ו את המימון שהעניקה לארגון בהתאם לחוק פדרלי האוסר על הממשל האמריקני לממן סוכנויות או״ם המכירות בפלסטין. לכבוד העניין החליטו בדיילי שואו לבטל את האורחת של אותו יום כדי להשאיר מקום לדיווח בשני חלקים (1 2; זה מצחיק ומומלץ) מפיו של קומיקאי שהם טרחו לשלוח לאפריקה כדי שיסביר לנתמכים ע״י האירגון שבגלל הממשל האמריקני עכשיו אין להם ספרים. אדם המכוון את דעותיו לפי אותו מערכון יסיק מסקנה מאוד ברורה - אמריקה העקשנית והמרושעת שוללת חינוך ממדינות עולם שלישי רק כדי לעזור לידידתה, ישראל, לנצח בויכוח סמנטי עקר. המסכנות האפריקאית האמיתית מעוררת חמלה שבונה כעס כלפי מי שמוצג כאיש הרע. כמה חבל שזה עיוות מוחלט של המציאות. אונסק״ו לא היו חייבים לקבל את הפלסטינים כחברים מלאים בסוכנות. הם אפילו לא היו חייבים להצביע נגד צירופם אלא יכלו פשוט להוריד את הנושא מסדר היום. מדיניות ארה״ב ברורה; הכרה בפלסטין היא נושא מהותי (כפי שהסברתי פה) והאו״ם הוא לא זירה בה מחליטים בנושאים מהותיים. אונסק״ו ידעו את זה והשתמשו באוכלוסיות הנתמכות על-ידיהם כבנות-ערובה לצורך מהלך פוליטי מובהק. אם אתה בא בבוקר ומחרבן על השולחן של הבוס שלך אל תגיד לו שלא יעז לפטר אותך כי יש לך ילדים להאכיל (לפחות לא תוך כדי המעשה).
חמלה אנושית היא תכונה חיובית. היא מניעה אותנו קדימה כחברה למען עתיד טוב יותר לכולנו וכל החרא המשתפך הזה, אבל לפעמים היא מוציאה אותנו משיווי משקל ומונעת מאיתנו שיקולים של עובדות. יש לי חבר סוציאליסט שטוען שזו "תרבות הריאליטי". אני זוכר שקראתי בראיון עם שגריר נורבגיה בישראל אחרי הטבח שהיה שם בו הוא נשאל מה מקור החיבה הנורבגית לפלסטינים ותשובתו הייתה שנורבגיה לעד תדאג לחלשים. הוא לא נותן לעובדות לבלבל אותו. זה הקו המנחה מדינות רבות לזרוק הון תועפות ליוזמות אנטי-ציוניות, אבל זה גם אותו רגש שגורם לבני-אדם לתרום לצדקה ולהתנדב. אז מה? להפסיק לעזור לחלשים? לא, אבל גם חשוב לא לתת פתרונות סימפטומטיים. החמלה היא הרגש שלנו, התגובה הראשונית. היא שם כמו כעס או שמחה או צחוק. זה הופך אותנו לאנושיים, אבל התגובה הראשונית היא לא זו שתפתור את בעיות העולם. צריך לנשום עמוק ולטפל במסכנות על סמך העובדות. פתרון כזה הוא לא תמיד הראשון שעולה לראש.
לסיום
הינה תינוק משחק עם כלב באמבטיה.
רז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה