צלילה עמוקה, הפאשיסט הקטן והזכות לזכויות

ערב טוב לכולם.

כמו כל שנה, יחד עם החום מגיעה צחיחות בלתי נסבלת בכל תחומי החיים. אין חופשים (אלא אם אתם עובדים בפאבים; יש לכם את 9 באב), חם עד כדי גועל נפש והטלוויזיה האמריקאית נמצאת בחופשת קיץ. כמובן שיש את כל אופציית הבילויים מחוץ לבית, אבל לטעמי זה מוערך יתר על המידה. מי שמכיר אותי יודע שאני לא מטורף כל נושא הקיץ הזה וזה לא בגלל שאני לבן כמו קיר. יש משהו פיוטאלי בהתמודדות עם חום אלא אם אתה במקום סגור עם מזגן. יש גבול לכמות הבגדים שאפשר להוריד ומעבר לזה, לצעוק "ח'ם!" (גרש במקור) פשוט לא עוזר.

לפחות, להבדיל מבינואר, אף אחד לא יסתכל עלי מוזר כשאני מסתובב בטי-שירט.

הפאשיסט הקטן

בימים רוויי רתיחה ופרשייות ביטחוניות כדוגמת פרשת ענת קם והפרשה החדשה, פרשת אמיר מח'ול, אני שם לב לתסיסה קצת מוזרה אצל הרבה אנשים. בפרשת מח'ול, למשל, זה ברור לחלוטין שהוא ועומר סעיד עשו משהו. זו עובדה. גם אם זה משהו בתחום האפור, גם אם זה משהו חוקי אך מחשיד, הם עשו משהו והמעצר שלהם מוצדק. אין בישראל אסירים פוליטיים וצו המעצר שלהם הוצא ע"י שופט, כדת, כדין ובהתאם לראיות. תסמכו על השב"כ שהוא זהיר מאוד במקרים כאלה. דיברתי על הנושא עם קולגה שנמנה עמי על אותו מחנה פוליטי. אני איחלתי להם שהשופט ייתן להם את העונש המקסימלי. הקולגה אמר "שום דבר! ישר להצמיד אותם לקיר ולשלוח כיתת יורים!"

"כיתת יורים זה נפלא" אמרתי, "אבל מה עם משפט? אנחנו עדיין דמוקרטיה..."

"בשבילם לא צריך דמוקרטיה!" התעקש "ישר לחסל! בוגדים!". אני יכול לייחס את זה לזה שאני מהנדס והוא הנדסאי, אבל עדיין קשה לי להאמין שזה עניין אינטלקטואלי גרידא. בייחוד כי אני מכיר עוד כמה אנשים שיצמאו לדם בעניין הזה. זעם על שמאלנים הוא רגש לגיטימי לחלוטין אבל לטעון שהדמוקרטיה צריכה להפסיק בגללו זה צעד מסוכן. ושהחברים השמאלנים שלכם לא יעבדו עליכם, הם עושים בדיוק אותו הדבר. כל פעם שמרזל רוצה לצעוד בכפר ערבי יהיה מי שיגיד שצריך לתלות אותו מהביצים בלי משפט.

הטיעון הכי חזק שיש לכל העניין הזה הוא שהיה כאן ניצול של הדמוקרטיה. השמאל אוהב לעשות את זה. יש לא מעט אנשים שתופסים את הדמוקרטיה בביצים ומנצלים אותה בשביל לשחרר לעולם הצהרות שאנחנו דיקטטורת אפרטהייד (שזו אנטישמיות טהורה; תזכירו לי לכתוב על זה מתישהו) במסווה חופש הדיבור, חופש העיתונות היה זה שאיפשר לאורי בלאו לכתוב מה שהוא רוצה ב"הארץ" ושלל זכויות פרט היו אלו שאיפשרו למח'ול ולעמיר (ולעזמי בשארה בעיתו) לעשות את מה שהם עשו, לכאורה, במשך כל הזמן. הדמוקרטיה מסתמכת על זה שהיא לא תתפורר כי אנשים יאהבו אותה עד כדי כך שאנשים לא ינצלו אותה כדי לפגוע במדינה. התוצאה, כל ניצול כזה מתגלה רק לאחר מעשה.

כשאני כותב את זה גם אני מרגיש צורך לקרוא לתלייה של כולם אבל זה מדרון חלקלק ותלול. אם היינו באמת רוצים לעשות הליך מקוצר לכל מי שאנחנו לא אוהבים במיוחד זה יהיה תקדים בעייתי. כמו שתומס ג'פרסון אמר: "אלו המוכנים להקריב חירות תמורת בטיחון אינם זכאים לשניהם". מי יודע לאן זה יגיע ומתי אנחנו נעשה משהו שלא ימצא חן בעיני אנשים. יום יבוא ויהיה שלום עולמי, אבל עד אז פשוט צריך לתת אמון בכוחות הביטחון ולהנות מההליך הדמוקרטי...

הזכות לזכויות

רבים מכם כבר יודעים שאני לא משתגע על זכויות , אבל לאחרונה מעצבנת אותי ח"כ עינת וילף (עבודה) שמנסה לגרום לביטול חוק זכויות התלמיד. הטענה העיקרית שלה היא שזכויות לתלמידים זה דבר רע בפני עצמו ובטח כשהם מונעות ענישה קיצונית של תלמידים אלימים. היא אומרת את זה תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שמה שהיא אומרת זה שטויות במיץ וזה חבל.

מערכת החינוך (שתחטוף את הלקאתה בבוא העת) עובדת מזה מאות שנים ברחבי העולם ע"פ מודל של כלא והחוק הזה, במובן מסויים, בא לתקן את זה. הבעייה היא שהכשרת המורים לא השתנתה. הבעיה היא שהלימודים הם יותר נטל ממסגרת. ילד הוא לא אלים כי הוא יודע שאם הוא יהיה אלים לא יעיפו אותו מבית הספר על זה. הוא אלים כי הוא אלים. המערכת צריכה לעשות מתיחת פנים, אבל החוק הזה, שמונע אי הגשה לבגרויות במטרה להעלות ממוצעי מוסדיים ומטפח התארגנות למועצות תלמידים, הוא ממש לא הבעייה. אז הצטרפו לקבוצה ואולי הדורות הבאים לא יסבלו מהאיוולת.

כל הכבוד ל...

אלביס קוסטלו. אל תדאגו, אני חס וחלילה לא מברך אותו על ביטול ההופעה. אני מברך אותו על זה שהוא הדגים נקודה שאני מעלה מדי פעם, שיש לא מעט שמאלנים שפועלים מתוך שנאת ישראל טהורה. אנשים שיותאים ומעלילים עלילות על כך שאנחנו אומה איומה ונוראה ושמגיע לנו לסבול. ואלביס? לא יודע אם הוא באמת בדק את הנושא לעומק, אבל הוא נחת בכוחות עצמו בצד לא חביב עלי בזכות קצת לחץ. ברכותי. לפחות קייס צ'וייס אוהבים אותנו מספיק בשביל לחשוב שהבעת דעה היא מיותרת.
 

לסיום

שיחון עברי-רוסי משעשע להופעה של מטאליקה בישראל (אותה יראה עבדכם הנאמן) באדיבות הפרויקט המיוחד של וואלה! תרבות. סיקור בפוסט הבא.

יאללה מטאליקה,

רז.