ערב טוב לכולם
אני עייף כבר כמה זמן ברציפות. זו בעייה כי זו לא עייפות פתירה ע"י שינה. אני די בטוח שזוהי סוג של עייפות חומר. אני חוזר כל יום הבייתה בלי מוטיבציה לעשות משהו מגרה קוגנטיבית. אני עושה הליכה כמה פעמים בשבוע (זה מחזיק מעמד, אם כבר שאלתם), משתדל להספיק לראות את כל הסדרות לפני שיוצא פרק חדש ופוגש אנשים, אבל לעבוד הבלוג הזה, למשל, סובל דיחוי אצלי ולו רק בגלל שזה מצריך ממני תנועה של כמה נוירונים. אני מרגיש קצת מנוון.
לא עוד! מעכשיו אני מקדיש לפחות שעה ביום למשהו שמצריך ממני טיפה יותר מוח! (אני מקווה)
טעות פרוידיאנית
לפני שבוע יצאתי עם חברים ובשל היעדר מקומות בפאבים אחרים, התגלגלנו לפאב הפרויד בעירי ראשל"צ באזור התעשייה הישן. מילה שלי, אל תצאו בחיים לפרויד בראשל"צ גם אם אין לכם מקום אחר לצאת אליו (או שהעיר שלכם החליטה להנהיג איסור למכירת אלכוהול אחרי 21:00, אבל זה עניין לפוסט הבא). הסיבה שנכנסנו מלכתחילה הייתה ששמענו מבחוץ שיר של שוטי הנבואה, אז אמרנו לעצמינו שלא יכול להיות גרוע כמו שחשבנו על המקום משמועות. טעינו.
כבר מההתחלה היה משהו חשוד כי עשו לנו בדיקה גופנית בכניסה (המאבטח מישש לנו את הטוכעס). כמובן שהרגשתי טיפה יותר בטוח כשנכנסתי פנימה, אבל הרגשתי טיפה מחולל וטיפה ניכור כתוצאה מהעובדה שאני לא אוהב ללכת למקומות שמושכים ביודעין קהל שסביר שייתבאס מזה שהוא לא יכול להיכנס עם הסכין שלו לתוכו. אחרי שעברנו את הסיווג הביטחוני הגענו לחלל לא גדול במיוחד שבמרכזו באר עם הרבה מקומות, כמה ספות דייטים צמודות לקיר, עמדת דיג'יי בפינה, תמונה של פרויד ונברשת עצומה תלוייה ממרכז התקרה. מכל אלמנטי הפיק-אפ, דווקא הנברשת הטרידה אותי כי היא מוטיב חוזר באולמי שמחות, מקומות שהם מאוד אהובים ע"י ערסים. אבל למרות כל זה, לא נשברנו.
נשברנו בערך רבע שעה מאוחר יותר. התפריט היה טיפה מוזר; כל המחירים היו כמו של פאב רגיל אבל הכמויות לא. שליש גולדסטאר ב-23 ש"ח, צ'ייסר וויסקי גנרי עלה לאחד מהחבר'ה למעלה מ-30 ש"ח. המוזיקה הפכה אט-אט לגרועה ואפילו חצתה את גבול הטעם הטוב ממזרח. אחרי פחות משעה (ויותר מדי כסף) החלטנו שאנחנו קמים והולכים. בסוף היינו בפוקנה, שזה מקום הרבה יותר טוב ואילו רק לאור העובדה שהחשבון שלי שם ובפרוייד היה זהה במחירו אבל גדול במינונו.
אני לא מבין איזה סוג אדם ישב והגה את המקום הזה. אני לא מבין לאיזה צורך הוא עונה. בהתחלה חשבתי שהסיבה שבגללה קראו למקום "פרויד" היא שמדובר בעוד ניסיון להפוך מישהו בקברו, כמו ה"הנדריקס" שנמצא לא רחוק ממנו או ה"מוריסון" תנצב"ה ביבנה, אבל מסתבר שלא בדיוק. כשחיפשתי את הלוגו שלהם גיליתי שהמקום התחיל עם שליחות להציב מתמחי פסיכולוגיה בתור ברמנים ושאלו ינהלו איתך שיחות ברמנים של אמצע הלילה אבל מן הסתם זה כשל. המקום רועש מדי, הברמן שטיפל בנו נראה די מטומטם (יכול להיות שזו תכונה נפוצה אצל מתמחי פסיכולוגיה שאינני יודע עליה) והוא מפוצץ באוכלוסיה לא איכותית בעליל.
אל תלכו לשם בחיים. בע"ה המקום הזה ימחה מעל פני האדמה.
התפוח הגדול נגד העולם הגדול
ניו יורק זה אחלה מקום. אף פעם לא הייתי, אבל אני בטוח שאני אהנה ושאני יודע למצוא אותה על מפת העולם. יש שם מוזיאונים, כתבו עליה שירים, ורוב הסיטקומים מתרחשים בה. היא גם יעד פיגועים די פופולרי, כפי שנזכרנו לפני כשבוע כאשר פייסל שחזאדה ניסה לפוצץ מכונית תופת בשם הטליבאן הפקיסטני בטיימס סקוור. את אמריקה של אובאמה זה הפתיע, הרי הוא מראה להם הרבה אהבה ונכונות לשלום, אבל אני לא הייתי מופתע כל כך.
כפי שכתבתי בעבר, ישנו הפרש תרבויות בינינו לביניהם. הם מסוגלים לחשוב על לפוצץ מכונית תופת בגלל פרק בסאות' פארק שאפילו לא היה באמת פוגעני (אני די בטוח שזו לא הסיבה אבל העובדה שזה לא מופרך בעיניינו מספיקה). זה לא גנטי וזה לא גיאוגרפי, זה תרבותי נטו. שני הצדדים מנסים לכפות את אורח חייהם של השני, או לפחות צריכים לעשות זאת. הצד שלנו פשוט לא רואה את זה כי אנחנו דמוקרטיים מדי ופלורליסטים מדי בשביל לקבל את זה שיש ערימה של אנשים ששונאים אותנו אך ורק בגלל זה. למרות שזו תכונה ממש חמודה...
לא עוד! מעכשיו אני מקדיש לפחות שעה ביום למשהו שמצריך ממני טיפה יותר מוח! (אני מקווה)
טעות פרוידיאנית
כבר מההתחלה היה משהו חשוד כי עשו לנו בדיקה גופנית בכניסה (המאבטח מישש לנו את הטוכעס). כמובן שהרגשתי טיפה יותר בטוח כשנכנסתי פנימה, אבל הרגשתי טיפה מחולל וטיפה ניכור כתוצאה מהעובדה שאני לא אוהב ללכת למקומות שמושכים ביודעין קהל שסביר שייתבאס מזה שהוא לא יכול להיכנס עם הסכין שלו לתוכו. אחרי שעברנו את הסיווג הביטחוני הגענו לחלל לא גדול במיוחד שבמרכזו באר עם הרבה מקומות, כמה ספות דייטים צמודות לקיר, עמדת דיג'יי בפינה, תמונה של פרויד ונברשת עצומה תלוייה ממרכז התקרה. מכל אלמנטי הפיק-אפ, דווקא הנברשת הטרידה אותי כי היא מוטיב חוזר באולמי שמחות, מקומות שהם מאוד אהובים ע"י ערסים. אבל למרות כל זה, לא נשברנו.
נשברנו בערך רבע שעה מאוחר יותר. התפריט היה טיפה מוזר; כל המחירים היו כמו של פאב רגיל אבל הכמויות לא. שליש גולדסטאר ב-23 ש"ח, צ'ייסר וויסקי גנרי עלה לאחד מהחבר'ה למעלה מ-30 ש"ח. המוזיקה הפכה אט-אט לגרועה ואפילו חצתה את גבול הטעם הטוב ממזרח. אחרי פחות משעה (ויותר מדי כסף) החלטנו שאנחנו קמים והולכים. בסוף היינו בפוקנה, שזה מקום הרבה יותר טוב ואילו רק לאור העובדה שהחשבון שלי שם ובפרוייד היה זהה במחירו אבל גדול במינונו.
אני לא מבין איזה סוג אדם ישב והגה את המקום הזה. אני לא מבין לאיזה צורך הוא עונה. בהתחלה חשבתי שהסיבה שבגללה קראו למקום "פרויד" היא שמדובר בעוד ניסיון להפוך מישהו בקברו, כמו ה"הנדריקס" שנמצא לא רחוק ממנו או ה"מוריסון" תנצב"ה ביבנה, אבל מסתבר שלא בדיוק. כשחיפשתי את הלוגו שלהם גיליתי שהמקום התחיל עם שליחות להציב מתמחי פסיכולוגיה בתור ברמנים ושאלו ינהלו איתך שיחות ברמנים של אמצע הלילה אבל מן הסתם זה כשל. המקום רועש מדי, הברמן שטיפל בנו נראה די מטומטם (יכול להיות שזו תכונה נפוצה אצל מתמחי פסיכולוגיה שאינני יודע עליה) והוא מפוצץ באוכלוסיה לא איכותית בעליל.
אל תלכו לשם בחיים. בע"ה המקום הזה ימחה מעל פני האדמה.
התפוח הגדול נגד העולם הגדול
ניו יורק זה אחלה מקום. אף פעם לא הייתי, אבל אני בטוח שאני אהנה ושאני יודע למצוא אותה על מפת העולם. יש שם מוזיאונים, כתבו עליה שירים, ורוב הסיטקומים מתרחשים בה. היא גם יעד פיגועים די פופולרי, כפי שנזכרנו לפני כשבוע כאשר פייסל שחזאדה ניסה לפוצץ מכונית תופת בשם הטליבאן הפקיסטני בטיימס סקוור. את אמריקה של אובאמה זה הפתיע, הרי הוא מראה להם הרבה אהבה ונכונות לשלום, אבל אני לא הייתי מופתע כל כך.
כפי שכתבתי בעבר, ישנו הפרש תרבויות בינינו לביניהם. הם מסוגלים לחשוב על לפוצץ מכונית תופת בגלל פרק בסאות' פארק שאפילו לא היה באמת פוגעני (אני די בטוח שזו לא הסיבה אבל העובדה שזה לא מופרך בעיניינו מספיקה). זה לא גנטי וזה לא גיאוגרפי, זה תרבותי נטו. שני הצדדים מנסים לכפות את אורח חייהם של השני, או לפחות צריכים לעשות זאת. הצד שלנו פשוט לא רואה את זה כי אנחנו דמוקרטיים מדי ופלורליסטים מדי בשביל לקבל את זה שיש ערימה של אנשים ששונאים אותנו אך ורק בגלל זה. למרות שזו תכונה ממש חמודה...
כל הכבוד ל...
דייב פוסטינו (באד בנדי מ-"Married With Children" האגדית) על הסדרה האינטרנטית שלו "Star-ving". הסדרה מתארת באופן מוגזם את חייו של דייב ככישלון, למעלה מעשור אחרי נשואים פלוס. כל פרק מתחיל בזה שדייב בתחתונים, הוא מנסה להתאבד ואז מפריע לו ברגע האחרון שותפו לפשע קורין נימק (הלוא הוא "פרקר לואיס"), בד"כ עם תחבולה לעשיית כסף מהיר. למה כל הכבוד? כי הוא עושה מעצמו צחוק טהור בשביל הכיף מול כל העולם. אני לא יכול לעשות את זה. אתם לא יכולים לעשות את זה. אבל הוא, עושה את זה בכל הכח ואפילו עם סגנון.לסיום
מייק פאטון מגיע לארץ עם הפרוייקט האחרון שלו "Mondo Cane"!!! פאק יא!!! מי בא?
עקב ההפסקונת הקלה שהייתה פה יהיה פוסט חדש בהקדם. מבטיח. אל תתנתקו מהאינטרנט,רז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה