ערב טוב לכולם
הייתי ביום הסטודנט בת"א השנה. זה מוזר לי להגיד שנהנתי כי אני בוגר בן גוריון ויום הסטודנט שלנו הוא הכי טוב בכל היקום, אבל היה ממש נחמד. היתרונות הבולטים אל מול יום הסטודנט שלנו היו המחיר (רק 35 ש"ח), נפוצותם של שירותים (כי זה בתוך הקמפוס) והאפשרות להכניס כמה אלכוהול שרוצים (כי זה בתוך הקמפוס!!!). זה היה מאוד יעיל; בלי להשקיע יותר מדי כסף, נכנסנו, שתינו כמה שרצינו ואז, בלי יותר מדי סיבוכים, השתנו את הכל. ההופעות היו סבבה, אבל בכל מקום יש הופעות.
אם הייתי צריך להצביע על הבדל בין ימי הסטודנט, הייתי מצביע על האווירה. בבירור היה אפשר לזהות שהאנשים פשוט לא חברותיים. קשה לי להסביר את זה, אבל בהשוואה לבן גוריון, היה אפשר להבחין בחוסר הנחמדות של האנשים מסביב. זה, אגב, הבדל אווירה המיוחס לאוניברסיטאות הללו גם ביומיום. כנראה שגם באירועים מיוחדים זה לא משתנה...
לא מזמן התעוררנו בראשל"צ ליום חדש ומזהיר בו נכנס לתוקף חוק עזר עירוני האוסר על מכירת אלכוהול בחנויות אחרי השעה 21:00. לאחר סקירה קלה של העיתונות בנושא, ההחלטה נובעת מרבוי מקרי אלימות בראשל"צ אשר צריכת אלכוהול הייתה מעורבת בהם. התגובה הראשונית שלי הייתה זעם. אני נגד כל מיני חוקים פטרוניסטים כאלו או אחרים. אם יש משהו שניתן ללמוד מחוקי יובש למיניהם (כמו חוק היובש בארה"ב) זה שהם בסך הכל ממתיקים את טעם המים הגנובים במקרה הטוב ויוצרים שוק שחור במקרה הרע. אבל אחרי חשיבה טיפה יותר מעמיקה, הגעתי למסקנה שזה לא כזה נורא. זה מגביל את אוכלוסיית שותי האלכוהול לאנשים יותר אחראיים. אנשים שקונים אלכוהול לצריכה מיידית בשעות החשיכה הם או קטינים או אנשים לא יותר מדי מחושבים. זה נכון, כולנו לפעמים נקלעים לסיטואציות של התארגנות ספונטנית או מאוחרת הכוללת קניית בירות לחבר'ה בפיצוציה, אבל פשוט נלמד להמנע מזה. אם כל העסק הזה גם באמת יוריד את האלימות אז זה היה שווה את זה.
Beer Master על פסטיבל בירה מוצלח ביותר שהיה ב-6,7 החודש ב"בית היין" של קיבוץ מעברות. לקח לי זמן למצוא עם מי ללכת (כי מסתבר שכל החברים שלי גרועים) אבל בסוף הלכתי עם ידידה שלי והיה ממש נחמד. הגענו, שילמנו 30 ש"ח כניסה וקיבלנו כוס של 100 מ"ל. הופתענו כמה הכמות הזאת נאותה לטעימת בירה ב-5 שקלים. בפסטיבל הציגו 62 סוגי בירה. מן הסתם לא יכולנו לטעום את כולם, אבל עדיין טעמנו לא מעט. ניסיתי להתמקד כמה שיותר בבירות ישראליות ממבשלות קטנות, מהם היו לא מעט ואני חייב להגיד שיש פה קהילה תוססת ומגוונת מאוד. היה גם דוכן שחילק שנדי בחינם, שזו בדיוק כמות הכסף שאני מוכן להשקיע בזה.
אבל מעל הכל, אני חייב לציין את Jem's. ג'מס הוא פאב-מבשלה מעולה בפתח-תקווה. האוכל והבירה מצויינים ויחסית לחוויה, לא כזה יקר שם. המקום הוקם ע"י שני עולים אמריקאים משוגעים שיצא לי לפגוש בפסטיבל. כבר כתבתי על ג'מס בעבר וכשאמרתי להם את זה, הם ממש פינקו אותי ואת ידידה שלי בבירה. אני חייב מתישהו לפשוט על המקום, אבל אז אני באמת אצטרך נהג תורן. יש מתנדבים?
הנה שיר בגרמנית על ציצים. הקליפ ששמו טיפה מוזר.אחרי 2 דקות פשוט נגמרו להם התמונות של הציצים. אני חשבתי שהמציאו את המצלמה רק בשביל זה...
הייתי ביום הסטודנט בת"א השנה. זה מוזר לי להגיד שנהנתי כי אני בוגר בן גוריון ויום הסטודנט שלנו הוא הכי טוב בכל היקום, אבל היה ממש נחמד. היתרונות הבולטים אל מול יום הסטודנט שלנו היו המחיר (רק 35 ש"ח), נפוצותם של שירותים (כי זה בתוך הקמפוס) והאפשרות להכניס כמה אלכוהול שרוצים (כי זה בתוך הקמפוס!!!). זה היה מאוד יעיל; בלי להשקיע יותר מדי כסף, נכנסנו, שתינו כמה שרצינו ואז, בלי יותר מדי סיבוכים, השתנו את הכל. ההופעות היו סבבה, אבל בכל מקום יש הופעות.
אם הייתי צריך להצביע על הבדל בין ימי הסטודנט, הייתי מצביע על האווירה. בבירור היה אפשר לזהות שהאנשים פשוט לא חברותיים. קשה לי להסביר את זה, אבל בהשוואה לבן גוריון, היה אפשר להבחין בחוסר הנחמדות של האנשים מסביב. זה, אגב, הבדל אווירה המיוחס לאוניברסיטאות הללו גם ביומיום. כנראה שגם באירועים מיוחדים זה לא משתנה...
אנקלקולוסיות
יוצא לי לאחרונה להיות בצורה כזו או אחרת של אינטראקציה עם אנשים שמתכוננים או התכוננו עד לא מזמן לפסיכומטרי. כשעשיתי פסיכומטרי, לא עשיתי קורס ולא ממש למדתי באופן מסודר. היה לי ספר והשתדלתי לסיים אותו לפני הבחינה. גם עשיתי פסיכומטרי פעמיים (לא הייתי מרוצה מהציון הראשון שלי למרות שבדיעבד הוא הספיק לי) אז בפעם השניה למדתי רק את הנקודות החלשות שלי. גם הייתי בתיכון, מה שעבד לטובתי כי דברים כמו לוח הכפל היו לי טריים בראש (רצ"ב גרסא לא מאיימת למקרה שאתם לא סגורים על מה זה), מסתבר שאי אפשר להגיד את זה בכזו טריוויאליות על אנשים בגילי.
תחילה הייתי בטוח שיש לי עסק עם מטומטמים, אבל מהר מאוד הבנתי שזה די נפוץ. נפוץ מדי. למרות שהמחשבה שכולם מטומטמים חוץ ממני וכמה יחידי סגולה שיכולים להגיד תוך מספר שניות כמה זה 27 כפול 12 (תשובה בסוף הפוסט) קוסמת לי עד מאוד, אני נכנע להסכמה שהמוח הוא כמו שריר שצריך לאמן בכדי שהוא יהיה חזק וזריז. אז בסדר, המון אנשים לא ממש מאמנים את המתמטיקה שלהם בין הבגרות לפסיכומטרי, אבל מדובר פה במשהו שאתה יוצא איתו לפאב או הולך איתו למכולת. כנראה שבמובן מסויים אפשר להאשים את מערכת החינוך (שהייתה אמורה לקבל ממני שטיפה די רצינית אבל תאלץ לחכות כמעה) בכך שהיא לא נותנת לתלמידים את ההרגשה שידע הוא כח, אבל האנשים בלי ספק עושים פה את חלקם.
תחילה הייתי בטוח שיש לי עסק עם מטומטמים, אבל מהר מאוד הבנתי שזה די נפוץ. נפוץ מדי. למרות שהמחשבה שכולם מטומטמים חוץ ממני וכמה יחידי סגולה שיכולים להגיד תוך מספר שניות כמה זה 27 כפול 12 (תשובה בסוף הפוסט) קוסמת לי עד מאוד, אני נכנע להסכמה שהמוח הוא כמו שריר שצריך לאמן בכדי שהוא יהיה חזק וזריז. אז בסדר, המון אנשים לא ממש מאמנים את המתמטיקה שלהם בין הבגרות לפסיכומטרי, אבל מדובר פה במשהו שאתה יוצא איתו לפאב או הולך איתו למכולת. כנראה שבמובן מסויים אפשר להאשים את מערכת החינוך (שהייתה אמורה לקבל ממני שטיפה די רצינית אבל תאלץ לחכות כמעה) בכך שהיא לא נותנת לתלמידים את ההרגשה שידע הוא כח, אבל האנשים בלי ספק עושים פה את חלקם.
מה שהכי מטריד אותי בזה היא העובדה שאנשים ברצינות חושבי שזה מיותר, שזה נטל שהומצא ע"י מישהו ושלא צריך את זה בחיים האמיתיים. הרי יש מחשבונים ואף מדען אטום לא זוכר "נוסחאות מסובכות של כפל ארוך" ואף פיזיקאי לא יושב ומחשב בראש ריבוע של 18 (תשובה בסוף הפוסט).בואו אני אגלה לכם סוד בתור מישהו שהייתה לו נגיעה כלשהי למחקר מדעי, הם כן. זה הופך אותם אפילו למדענים טובים יותר. היכולת להחליף רעיונות בקול רם עם המדען בתא השירותים הסמוך תוך נגיעה במספרים קונקרטיים היא זו שנותנת להם את היתרון.
כל העסק הזה גרם לי לחשוב על הסיפור "The Feeling of Power" שנכתב ע"י אייזיק אסימוב כבר ב-1957, אותו קראתי יחסית מזמן. אני ממליץ לכם לקרוא אותו, אבל למי שאין כח: הסיפור מתרחש בעולם עתידני בו אנשים לא לומדים חשבון פשוט ומשאירים את כל העניין הזה למחשבים עד שיום אחד מתגלה אדם בעל כשרון נדיר מאוד המסוגל "לנחש במדוייק מה תהיה התוצאה שייתן המחשב לתרגילי חשבון באמצעות נייר וכלי כתיבה". לפי כל העדויות הנראות לעין, אנחנו מתקדמים בצעדי ענק לעבר עולם כזה. אבל מה איכפת לי. בארץ בה אנשים לא יודעים חיבור וחיסור, אדם שיודע את לוח הכפל הוא מלך. יום יבוא והיכולת שלי לתת תשובה תוך מספר שניות לשאלה "כמה זה רבע מ-3 עצרת ברביעית (תשובה בסוף הפוסט)" תגרום לבחורות להוריד את הבגדים שלהן.
כל העסק הזה גרם לי לחשוב על הסיפור "The Feeling of Power" שנכתב ע"י אייזיק אסימוב כבר ב-1957, אותו קראתי יחסית מזמן. אני ממליץ לכם לקרוא אותו, אבל למי שאין כח: הסיפור מתרחש בעולם עתידני בו אנשים לא לומדים חשבון פשוט ומשאירים את כל העניין הזה למחשבים עד שיום אחד מתגלה אדם בעל כשרון נדיר מאוד המסוגל "לנחש במדוייק מה תהיה התוצאה שייתן המחשב לתרגילי חשבון באמצעות נייר וכלי כתיבה". לפי כל העדויות הנראות לעין, אנחנו מתקדמים בצעדי ענק לעבר עולם כזה. אבל מה איכפת לי. בארץ בה אנשים לא יודעים חיבור וחיסור, אדם שיודע את לוח הכפל הוא מלך. יום יבוא והיכולת שלי לתת תשובה תוך מספר שניות לשאלה "כמה זה רבע מ-3 עצרת ברביעית (תשובה בסוף הפוסט)" תגרום לבחורות להוריד את הבגדים שלהן.
יובש מוניציפלי
לא מזמן התעוררנו בראשל"צ ליום חדש ומזהיר בו נכנס לתוקף חוק עזר עירוני האוסר על מכירת אלכוהול בחנויות אחרי השעה 21:00. לאחר סקירה קלה של העיתונות בנושא, ההחלטה נובעת מרבוי מקרי אלימות בראשל"צ אשר צריכת אלכוהול הייתה מעורבת בהם. התגובה הראשונית שלי הייתה זעם. אני נגד כל מיני חוקים פטרוניסטים כאלו או אחרים. אם יש משהו שניתן ללמוד מחוקי יובש למיניהם (כמו חוק היובש בארה"ב) זה שהם בסך הכל ממתיקים את טעם המים הגנובים במקרה הטוב ויוצרים שוק שחור במקרה הרע. אבל אחרי חשיבה טיפה יותר מעמיקה, הגעתי למסקנה שזה לא כזה נורא. זה מגביל את אוכלוסיית שותי האלכוהול לאנשים יותר אחראיים. אנשים שקונים אלכוהול לצריכה מיידית בשעות החשיכה הם או קטינים או אנשים לא יותר מדי מחושבים. זה נכון, כולנו לפעמים נקלעים לסיטואציות של התארגנות ספונטנית או מאוחרת הכוללת קניית בירות לחבר'ה בפיצוציה, אבל פשוט נלמד להמנע מזה. אם כל העסק הזה גם באמת יוריד את האלימות אז זה היה שווה את זה.
עם כל זה, אלימות קורה כי אנשים הם אלימים ולהאשים את האלכוהול זה קל אבל לא פותר את הבעייה. גם אם אלכוהול הוא קטליזטור, זה רק בגלל צריכה לקויה. יכול להיות שמערכת החינוך (שכאמור, הפוסט המבקר אותה נדחק היום לטובת עניינים דחופים יותר) צריכה להיות יותר אינפורמטיבית ופחות שיפוטית כלפי הנושא בהתייחסותה אליו. גם ההורים צריכים לקחת בעניין הזה חלק. לא כל מי ששותה אלכוהול דוקר אנשים. אני מעולם לא דקרתי אף אחד. לא שאני זוכר לפחות...
כל הכבוד ל...
Beer Master על פסטיבל בירה מוצלח ביותר שהיה ב-6,7 החודש ב"בית היין" של קיבוץ מעברות. לקח לי זמן למצוא עם מי ללכת (כי מסתבר שכל החברים שלי גרועים) אבל בסוף הלכתי עם ידידה שלי והיה ממש נחמד. הגענו, שילמנו 30 ש"ח כניסה וקיבלנו כוס של 100 מ"ל. הופתענו כמה הכמות הזאת נאותה לטעימת בירה ב-5 שקלים. בפסטיבל הציגו 62 סוגי בירה. מן הסתם לא יכולנו לטעום את כולם, אבל עדיין טעמנו לא מעט. ניסיתי להתמקד כמה שיותר בבירות ישראליות ממבשלות קטנות, מהם היו לא מעט ואני חייב להגיד שיש פה קהילה תוססת ומגוונת מאוד. היה גם דוכן שחילק שנדי בחינם, שזו בדיוק כמות הכסף שאני מוכן להשקיע בזה.
אבל מעל הכל, אני חייב לציין את Jem's. ג'מס הוא פאב-מבשלה מעולה בפתח-תקווה. האוכל והבירה מצויינים ויחסית לחוויה, לא כזה יקר שם. המקום הוקם ע"י שני עולים אמריקאים משוגעים שיצא לי לפגוש בפסטיבל. כבר כתבתי על ג'מס בעבר וכשאמרתי להם את זה, הם ממש פינקו אותי ואת ידידה שלי בבירה. אני חייב מתישהו לפשוט על המקום, אבל אז אני באמת אצטרך נהג תורן. יש מתנדבים?
לסיום
הנה שיר בגרמנית על ציצים. הקליפ ששמו טיפה מוזר.אחרי 2 דקות פשוט נגמרו להם התמונות של הציצים. אני חשבתי שהמציאו את המצלמה רק בשביל זה...
רז.
השיר בגרמנית עוד יותר מצחיק למביני גרמנית.
השבמחקרץ לי בטיוב כבר כמה פעמים - תודה!
אז אולי תסביר לי איך ההוימולעך לא הצליחו למצוא יותר תמונות של ציצים?
השבמחקקמעה, מונגו.
השבמחק"מעה" זה מטבע קטן בלשון תלמודית. "כמעה" זה "כמו מטבע קטן" כלומר "קצת".
השבמחק"קמעה" זה מארמית והיא זהה לחלוטין, הן במקור, הן במשמעות והן בשימוש.
שניהם שמישים בעברית. כמו, לדוגמה, "דוגמא".
מונגו.
כן, רק שלא.
השבמחקהכנס ל-
http://hebrew-academy.huji.ac.il/decision3.html#c
וחפש את המלה "משכנתה".
ולגבי כמעה, החכמתי.
קוף :-)
אני חושב שזה דבר יפה שלא כולנו נולדנו שווים
השבמחקושחלק טובים בדברים מסוימים וחלק בדברים אחרים
זה מאוד חמוד להגיד את זה ואם אתה, למשל, דיסקלקול זה אפילו לגיטימי לא לאהוב את לוח הכפל. עם זאת כשכמות נכבדת של בני 20-23 לא יודעים חשבון ברמה שגומת לנושא להוות נדבך רציני בהתכוננות לפסיכומטרי, זו בעיה.
השבמחקלומדי את זה ביסודי. ילדים בני 9 יודעים את זה.