ערב טוב לכולם.
אני חושב שנפלתי לאיזשהו סוג של רוטינה. השבועות לכאורה חוזרים על עצמם פרט לשינויים קלים ואפילו סופי השבוע כבר לא ממש מספקים את ההפסקה הנדרשת. סוף השבוע כבר לא מרגיש כאילו עקצתי את היקום אלא פשוט כמו לילה בין יום ליום רק שהוא ארוך יותר עם שני בקרים באמצע (תלוי כמה אני שותה). אני כמו דמות ב-SIMS.
ההבנה הזאת נחתה עלי כשתפסתי שבשבועות האחרונים התחלתי לקחת יותר מידי ברצינות את ההסתכלות בשעון ב-13:30 ביום ראשון והפנייה לשותפתי לחדר "מלכה, רק עוד 100 שעות לסוף שבוע!". אני צריך חופש. דחוף. מזל שאני לוקח חופש להופעה של Faith No More עוד 5 ימים!!!!!11.
גזים
לפני יומיים תקעתי ליד אחותי גרעפס קולני. בכדי לוודא שהיא הבינה, בתום הגרעפס הכרזתי "תקעתי גרעפס!". אני חייב להודות שאני הייתי משועשע באופן יחסי מכל העניין וכשאני אומר "יחסי" אני מתכוון לזה שאחותי לא הייתה כ"כ משועשעת ואמרה לי שאני מגעיל. זה אולי נכון, אבל אני לא מבין את ההקשר. כל מה שעשיתי זה השתמשתי בפונקציה לגיטימית של גוף האדם. זה אפילו לא עניין תרבותי כמו חיטוט באף שהוא פעולה מגעילה לכל הדעות אבל בתאילנד, מסתבר, זה בסדר כמו להתגרד. גיהוקים היא פעולה לא תמיד רצונית ואי אפשר תמיד להתאפק. ברור שאפשר להצניע אבל אני לא רואה את הצורך.
יהיו שיגידו שזה עניין של גברים ונשים, למרות שיש כמה גברים שסולדים מזה אבל כיוון שאני אוהב נשים ובירה ולגדל זקן ועוד דברים קשוחים אני לא נמנה בינהם. השנאה של נשים כלפי פליטת גזים (בכל צורה) היא ברורה במונחים טכניים בלבד. זה זבל שהגוף מוציא החוצה ויש לזה ריח לא נעים. איכס. תהליך פשוט של הסקת מסקנות.
אצל גברים, לכאורה, החיבה לעניין היא אקסיומטית: למה זה מצחיק? כי זה צחוקים; למה זה צחוקים? כי זה מצחיק. אבל לא סתם כתבתי לכאורה. זה לא מופרך שעוד מימי הצייד-לקט של המין האנושי, הסתובבו הגברים והתחרו בהכל (ממש כמו היום). הם כנראה הסתובבו להם ממקום למקום והתחרו אחד בשני בריצה, בהרמת סלעים, ביכולות הציד בגודל הזין ובעוצמת הסירחון של הנאדים. ככה התחברו. זה סוג של "אחוות ספורטאים". מישהו פעם אמר לי שבמהלך לילה רווי אלכוהול תקעתי עליו גרעפס והוא כמעט הקיא. זה גרם לי להרגיש טוב ובאמת שאין לי מושג למה.
אם הייתי צריך לסכם (ועל-פי מה שנאמר לי, אני מחוייב), הייתי אומר שאין טעם לכל הקטע שנכתב עכשיו. אין טעם בלנסות להסביר לנשים מה כיף בגזים ואין טעם שהם ינסו להסביר לנו מה לא בסדר. כמו שאמרו ב"להציל את איש המערות", גברים ונשים הם שני זנים שונים. הדרך היחידה להתמודד זה טיפה סובלנות. או לחילופין, לכפות את הדעה שלנו עליהן.
שיהיו לי בריאים האמריקאים האלה
לאחרונה התחלתי לעקוב אחר שידורי ה-streaming של The Daily Show ו-The Colbert Report, זוג תוכניות קומיות בעלות אופי חדשותי ב-Comedy Central. דרך התוכניות האלו הכי קל לי ללמוד על דברים מצחיקים שקורים אצל ידידתנו הטובה ביותר. אחת הסערות הבולטות בזמן האחרון היא רפורמה במערכת הבריאות הממשלתית שאובמה והרוב שיש לו בסנאט מנסים להעביר, אבל להבדיל מחברי הכנסת שלנו, ההפגנות נגד החוק גורמות להם להרגיש רע עם זה והם רוצים לשכנע את העם קודם כל בצידקתם.
למי שלא מכיר את הסיפור אני ארחיב בתמציתיות: עיקר החוק מיועד ליצור אופציה ציבורית לביטוח בריאות עבור אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם ביטוח רפואי, שלא עומדים בתנאים לקבלת ביטוח פרטי בתשלום (עקב מצב רפואי קודם, למשל) או שאין להם עבודה (בהרבה מקומות בארה"ב המעסיק מעניק לעובד ביטוח בריאות) אך אינם מספיק עניים בכדי להנות מביטוח ממשלתי חינם. האופציה הציבורית תעניק ביטוח ל-47 מיליון אמריקאים לא מבוטחים. הבעיה העיקרית היא שחסרים לקופה האמריקאית בערך 500,000,000,000$ בכדי לממש את התוכנית. סעיף נוסף שמפריע לאמריקאים הוא שהחוק מעודד (בכסף) רופאים לעודד חולים לכתוב צוואת חיים, מסמך המחייב את הרופאים לא לבצע פעולות החייאה מעבר לנקודה מסויימת בהסתבכות הבריאותית. תוחלת החיים כתוצאה מזה אמורה לרדת שזו אחלה דרך לחסוך כסף בביטוח בריאות. לא מעט אמריקאים רואים בזה דרך שבה הממשל רוצה להרוג להם את סבתא.
הדעה של התוכניות שדרכם אני רואה את זה היא מן הסתם לטובת התוכנית כי התקשורת היא שמאלנית. אגב קשה להאמין שהאמריקאי הממוצע מבין את כל מה שנאמר בחדשות או בתוכניות כמו The West Wing המצויינת פרט למסרים שהם מכוונים אליהם, שהם בעיקר "שמאל זו הדרך הטובה היחידה וכל מי שאומר אחרת הוא טיפש".
אני אישית חושב שהתוכנית היא טיפה חלמאית. אני רוצה שידידינו הטובים יהיו בריאים שיהיה להם רק טוב אבל הקמצנות של תוכנית ממשלתית (כמו בכל מדינה) היא דבר בלתי נסבל כשזה מגיע לבריאות. מזל שראש הממשלה שלנו קפיטליסט מדי בשביל להציע תוכנית שבעקבותיה השתלות כבד לאלכוהוליסטים וניתוחי הסרת סרטן למעשנים יהיו חלק מנטל המיסים. במצב כזה, בשביל להוציא את מלוא התועלת מהמיסים שלי אני אצטרך לעבור בכוונה התקפי לב ושלא תחשבו שבהתעורר הצורך אני לא אעשה את זה.
שאף אחד פה רק לא יחטוף רעיונות. כמו לחרבן בלי אסלנית בשירותים ציבוריים, זה אולי מספק איזשהו צורך בסיסי, אבל תוכנית כזו היא טעות וממש לא בריאה. עדיף סובסודיות לביטוחים פרטיים שיקלו את התנאים לקבלה או הגבלים על איך החברת נאלו מתנהלות, אבל שהממשל ישלם? בסוף לא ישאר להם כסף בשביל לקנות לנו טנקים.
לסיום
אתמול ציינו את עזיבתו של קולגה ע"י זה שהלכנו לאכול צוהריים בחוץ. מפה לשם ומשם לפה, כיוון שאחד מהחברים חובש כיפה התפשרנו על מקום כשר וכך גיליתי תגלית מדהימה. בהתחלה לא ממש ידענו את השם אלא רק שזה בערך ג'יימס. כשהגענו למקום ראינו שלשם יש המשך וכך נכנסנו ל-"Jem's Beer Factory". מסתבר שבפתח תקווה צמחה לה מבשלת בוטיק עם אוכל לא רע, ממש כמו הברוהאוס רק טיפה יותר זול וטיפה פחות בתל אביב.
המקום מגיש אוכל, כאמור, כשר אבל זה לא מונע ממנו להיות מספיק פלצני בשביל לכוון לקהל הרחב. כיוון שזה היה צוהריים הלכנו על עסקיות שהיו לא רעות בכלל ובאו עם חצי ליטר ב-10 ש"ח, אבל מסתבר שיש להם גם Happy Hour בין 16:00 ל- 19:00 למי שרוצה להרביץ בירה. אם הבנתי נכון יש להם ארבעה סוגים קבועים (אייל, לאגר, פילסנר וסטאוט) ועוד סוג אחד מיוחד שמחזיק עד שהחבית נגמרת. ממה שהספקתי לעלעל בתפריט, יקר שם אבל לא היסטרי. מבחינתי, הבירה שם שווה את הקנס בהזמנת אוכל.
אל תשכחו לנקות מאחורי האוזן,
רז.
אני חושב שנפלתי לאיזשהו סוג של רוטינה. השבועות לכאורה חוזרים על עצמם פרט לשינויים קלים ואפילו סופי השבוע כבר לא ממש מספקים את ההפסקה הנדרשת. סוף השבוע כבר לא מרגיש כאילו עקצתי את היקום אלא פשוט כמו לילה בין יום ליום רק שהוא ארוך יותר עם שני בקרים באמצע (תלוי כמה אני שותה). אני כמו דמות ב-SIMS.
ההבנה הזאת נחתה עלי כשתפסתי שבשבועות האחרונים התחלתי לקחת יותר מידי ברצינות את ההסתכלות בשעון ב-13:30 ביום ראשון והפנייה לשותפתי לחדר "מלכה, רק עוד 100 שעות לסוף שבוע!". אני צריך חופש. דחוף. מזל שאני לוקח חופש להופעה של Faith No More עוד 5 ימים!!!!!11.
גזים
לפני יומיים תקעתי ליד אחותי גרעפס קולני. בכדי לוודא שהיא הבינה, בתום הגרעפס הכרזתי "תקעתי גרעפס!". אני חייב להודות שאני הייתי משועשע באופן יחסי מכל העניין וכשאני אומר "יחסי" אני מתכוון לזה שאחותי לא הייתה כ"כ משועשעת ואמרה לי שאני מגעיל. זה אולי נכון, אבל אני לא מבין את ההקשר. כל מה שעשיתי זה השתמשתי בפונקציה לגיטימית של גוף האדם. זה אפילו לא עניין תרבותי כמו חיטוט באף שהוא פעולה מגעילה לכל הדעות אבל בתאילנד, מסתבר, זה בסדר כמו להתגרד. גיהוקים היא פעולה לא תמיד רצונית ואי אפשר תמיד להתאפק. ברור שאפשר להצניע אבל אני לא רואה את הצורך.
יהיו שיגידו שזה עניין של גברים ונשים, למרות שיש כמה גברים שסולדים מזה אבל כיוון שאני אוהב נשים ובירה ולגדל זקן ועוד דברים קשוחים אני לא נמנה בינהם. השנאה של נשים כלפי פליטת גזים (בכל צורה) היא ברורה במונחים טכניים בלבד. זה זבל שהגוף מוציא החוצה ויש לזה ריח לא נעים. איכס. תהליך פשוט של הסקת מסקנות.
אצל גברים, לכאורה, החיבה לעניין היא אקסיומטית: למה זה מצחיק? כי זה צחוקים; למה זה צחוקים? כי זה מצחיק. אבל לא סתם כתבתי לכאורה. זה לא מופרך שעוד מימי הצייד-לקט של המין האנושי, הסתובבו הגברים והתחרו בהכל (ממש כמו היום). הם כנראה הסתובבו להם ממקום למקום והתחרו אחד בשני בריצה, בהרמת סלעים, ביכולות הציד בגודל הזין ובעוצמת הסירחון של הנאדים. ככה התחברו. זה סוג של "אחוות ספורטאים". מישהו פעם אמר לי שבמהלך לילה רווי אלכוהול תקעתי עליו גרעפס והוא כמעט הקיא. זה גרם לי להרגיש טוב ובאמת שאין לי מושג למה.
אם הייתי צריך לסכם (ועל-פי מה שנאמר לי, אני מחוייב), הייתי אומר שאין טעם לכל הקטע שנכתב עכשיו. אין טעם בלנסות להסביר לנשים מה כיף בגזים ואין טעם שהם ינסו להסביר לנו מה לא בסדר. כמו שאמרו ב"להציל את איש המערות", גברים ונשים הם שני זנים שונים. הדרך היחידה להתמודד זה טיפה סובלנות. או לחילופין, לכפות את הדעה שלנו עליהן.
שיהיו לי בריאים האמריקאים האלה
לאחרונה התחלתי לעקוב אחר שידורי ה-streaming של The Daily Show ו-The Colbert Report, זוג תוכניות קומיות בעלות אופי חדשותי ב-Comedy Central. דרך התוכניות האלו הכי קל לי ללמוד על דברים מצחיקים שקורים אצל ידידתנו הטובה ביותר. אחת הסערות הבולטות בזמן האחרון היא רפורמה במערכת הבריאות הממשלתית שאובמה והרוב שיש לו בסנאט מנסים להעביר, אבל להבדיל מחברי הכנסת שלנו, ההפגנות נגד החוק גורמות להם להרגיש רע עם זה והם רוצים לשכנע את העם קודם כל בצידקתם.למי שלא מכיר את הסיפור אני ארחיב בתמציתיות: עיקר החוק מיועד ליצור אופציה ציבורית לביטוח בריאות עבור אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם ביטוח רפואי, שלא עומדים בתנאים לקבלת ביטוח פרטי בתשלום (עקב מצב רפואי קודם, למשל) או שאין להם עבודה (בהרבה מקומות בארה"ב המעסיק מעניק לעובד ביטוח בריאות) אך אינם מספיק עניים בכדי להנות מביטוח ממשלתי חינם. האופציה הציבורית תעניק ביטוח ל-47 מיליון אמריקאים לא מבוטחים. הבעיה העיקרית היא שחסרים לקופה האמריקאית בערך 500,000,000,000$ בכדי לממש את התוכנית. סעיף נוסף שמפריע לאמריקאים הוא שהחוק מעודד (בכסף) רופאים לעודד חולים לכתוב צוואת חיים, מסמך המחייב את הרופאים לא לבצע פעולות החייאה מעבר לנקודה מסויימת בהסתבכות הבריאותית. תוחלת החיים כתוצאה מזה אמורה לרדת שזו אחלה דרך לחסוך כסף בביטוח בריאות. לא מעט אמריקאים רואים בזה דרך שבה הממשל רוצה להרוג להם את סבתא.
הדעה של התוכניות שדרכם אני רואה את זה היא מן הסתם לטובת התוכנית כי התקשורת היא שמאלנית. אגב קשה להאמין שהאמריקאי הממוצע מבין את כל מה שנאמר בחדשות או בתוכניות כמו The West Wing המצויינת פרט למסרים שהם מכוונים אליהם, שהם בעיקר "שמאל זו הדרך הטובה היחידה וכל מי שאומר אחרת הוא טיפש".
אני אישית חושב שהתוכנית היא טיפה חלמאית. אני רוצה שידידינו הטובים יהיו בריאים שיהיה להם רק טוב אבל הקמצנות של תוכנית ממשלתית (כמו בכל מדינה) היא דבר בלתי נסבל כשזה מגיע לבריאות. מזל שראש הממשלה שלנו קפיטליסט מדי בשביל להציע תוכנית שבעקבותיה השתלות כבד לאלכוהוליסטים וניתוחי הסרת סרטן למעשנים יהיו חלק מנטל המיסים. במצב כזה, בשביל להוציא את מלוא התועלת מהמיסים שלי אני אצטרך לעבור בכוונה התקפי לב ושלא תחשבו שבהתעורר הצורך אני לא אעשה את זה.
שאף אחד פה רק לא יחטוף רעיונות. כמו לחרבן בלי אסלנית בשירותים ציבוריים, זה אולי מספק איזשהו צורך בסיסי, אבל תוכנית כזו היא טעות וממש לא בריאה. עדיף סובסודיות לביטוחים פרטיים שיקלו את התנאים לקבלה או הגבלים על איך החברת נאלו מתנהלות, אבל שהממשל ישלם? בסוף לא ישאר להם כסף בשביל לקנות לנו טנקים.
לסיום
אתמול ציינו את עזיבתו של קולגה ע"י זה שהלכנו לאכול צוהריים בחוץ. מפה לשם ומשם לפה, כיוון שאחד מהחברים חובש כיפה התפשרנו על מקום כשר וכך גיליתי תגלית מדהימה. בהתחלה לא ממש ידענו את השם אלא רק שזה בערך ג'יימס. כשהגענו למקום ראינו שלשם יש המשך וכך נכנסנו ל-"Jem's Beer Factory". מסתבר שבפתח תקווה צמחה לה מבשלת בוטיק עם אוכל לא רע, ממש כמו הברוהאוס רק טיפה יותר זול וטיפה פחות בתל אביב.
המקום מגיש אוכל, כאמור, כשר אבל זה לא מונע ממנו להיות מספיק פלצני בשביל לכוון לקהל הרחב. כיוון שזה היה צוהריים הלכנו על עסקיות שהיו לא רעות בכלל ובאו עם חצי ליטר ב-10 ש"ח, אבל מסתבר שיש להם גם Happy Hour בין 16:00 ל- 19:00 למי שרוצה להרביץ בירה. אם הבנתי נכון יש להם ארבעה סוגים קבועים (אייל, לאגר, פילסנר וסטאוט) ועוד סוג אחד מיוחד שמחזיק עד שהחבית נגמרת. ממה שהספקתי לעלעל בתפריט, יקר שם אבל לא היסטרי. מבחינתי, הבירה שם שווה את הקנס בהזמנת אוכל.
אל תשכחו לנקות מאחורי האוזן,
רז.
שחחת לציין את השניצל
השבמחקצודק. שניצל עם פרורי בייגלה במקום פרורי לחם בגודל של שטיח בהחלט ראוי לאיזכור.
השבמחק