גשם, צמא הדם הפציפיסטי ואין קליטה

צהריים טובים לכולם.

רשמית הפסקתי לישון עם מאוורר כי מתחיל להיות קריר. זה אומר שהגיע סוף סוף החורף. אני אישית מעדיף את החורף על פני הקיץ כי קור זה משהו שיותר פשוט להתמודד איתו, בהשוואה לחום. אם יש משהו שאני לא מעריך בחורף זו העובדה שכשגשום, כל מעבר מנקודה בטוחה אחת (כמו בית) לנקודה בטוחה אחרת (כמו פאב) היא תהליך שמקביל למשימה בחלל החיצון. בבית אנחנו לא צריכים יותר מדי הגנה מהתנאים הבעייתיים בחוץ, יש לנו טכנולוגיה וקירות לטובת העניין. כשאנחנו רוצים לצאת אנחנו לובשים חליפה מיוחדת, פותחים דלת, משווים תנאים עם הסביבה החיצונית, גומעים את המרחק הדרוש, ואז חוזרים למצב בו הקירות והטכנולוגיה מגנים עלינו שנית. לי אישית זה לא מפריע אבל ישנם אנשים שזה שובר ומחליטים שלא לעשות דברים בחוץ בגלל זה. מוזרים.

הגשמים זה גם דבר נפלא למשק המים הגווע שלנו אבל יש כמה אנשים עבי גולגולת הטוענים שבעיית המים בישראל (או יותר נכון, העיכוב בפתרונה) היא קונספירציה של הימין הקיצוני ליצירת צורך בהאחזות בגולן. אני לא יודע אם אותם נבובים יחטפו ממני הלקאה רצינית ביום מן הימים מעל דפי הרשת הללו אבל עניי הדעת הללו באמת מצדיקים אותה.


צמא הדם הפציפיסטי

למי שלא ממש מחובר למציאות, השבוע חל יום השנה ה-14 לרצח רבין. מי שמכיר אותי, כרגע מעביר באיטיות בטוחה את הסמן לעבר משהו שיסגור את העמוד הזה לנצח, אבל תתפלאו שעל אף דעותי הפוליטיות אני חושב שרצח רבין הוא נתעב של אדם רב פעלים שהקדיש את חייו לציבור, שלרוצח מגיע להנמק בכלא כל חייו ושהאירוע אכן צריך להיחשב כאירוע מכונן בהיסטוריה של עמנו. עם זאת, יש לי מספר סייגים לגבי הפוליטיזציה שעושה השמאל לכל העניין ע"י כך שהוא שם את כל הימין (ואפילו סתם אנשים שלא האמינו בתהליך אוסלו) על ספסל הנאשמים, דבר שדי מעורר סלידה, לפחות אצלי מכל היום הזה. זה מגיע לרמות כאלו שכשאני מכנה את היום "יום רבין" קופץ לי איזה נוער עם יותר מדי מרצ ומתקן אותי "יום הזכרון לרצח רבין", בעוד אני לא מתקן אף אחד שאומר "יום השואה", שזו טעות משמעותית הרבה יותר ואני עוד אשכנזי.

כמו שרובי ריבלין אמר, נעשה במהלך השני פוטושופ להיסטוריה. הרבה שנים, מלמדים במערכת החינוך (שתחטוף את הלקאתה בבוא העת) שרבין היה ראש הממשלה הטוב ביותר בהיסטוריה של המדינה, שהכל היה טוב בתקופתו, שכולם אהבו אותו, כולם רצו בהסכמי אוסלו, כל העם היה מאחוריו ובנוסף לזה הוא היה אחלה גבר. צר לי לבשר לכם שרבין, כמו כל ראש ממשלה ידע משברים ופרשיות בכהונתו, הקרע בין הימין לשמאל לא היה גדול מעולם כמו שהוא היה בתקופת רבין, בעיקר בגלל שבתקופתו של רבין התחילו להתפוצץ האוטובוסים וצר לי לבשר לכם, הוא אפילו היה ידוע בתור שתיין ומעשן כבד. אבל אל תתנו לעובדות לבלבל אתכם.

רבים הולכים וקופצים על ביבי והליכוד כי פעם מישהו אמר שרבין צריך למות ובליכוד התייחסו לזה כמו שסביר להתייחס לאמירות האלו. כהיפרבולה, רטוריקה, מילים. אם למישהו יש איזו אי וודאות אז אני אומר זאת - יגאל עמיר לא רצח בגלל נאום של ביבי או בגלל שהוא ממש נהנה במשחק של בית"ר. יגאל עמיר רצח את רבין כי הוא קוקו על כל הראש. אם הוא היה מתעניין בבידור במקום בפוליטיקה, הוא היה הולך ורוצח את גידי גוב בגלל שהוא עזב את זהו זה. אבל את השמאל זה לא מעניין. הוא לא מסתפק בזה שהוא היה קוקו. מבחינתם זה רצח שביצע הימין. צמא הדם הפציפיסטי הולך ומושך אותם לשים על ספסל הנאשמים כל מי שלא מסכים עם הסכמי אוסלו. מרגלית הר-שפי, שכל פשעה היה להכיר את יגאל עמיר, נשלחה לכלא.

השמאל מנסה לומר שיום רבין מציין את פועלו ויוצא נגד אלימות כאשר מה שקורה בפועל זה עיסוק יתר ברצח וברוצח. אנשים כבר לא יודעים על המחלוקות שגררו הסכמי אוסלו ויש אנשים שאפילו לא יודעים מה הם והם עדיין בעדם כי להיות בעדם משמעותו להיות נגד רצח רבין. אם היום הזה כ"כ נאור ותמים, למה אי אפשר לעשות אותו ע"פ המודל של יום מרטין לותר קינג שחל בכלל ביום ההולדת של קינג וכל כולו חגיגה של פועלו? למה חייבים לארגן יום של שנאת ימין במסווה של יום בעד שלום ונגד אלימות? בכל מקרה, יהי זכרו ברוך...


אין קליטה

באמת שלא רציתי להתייחס לשני נושאים קודרים בפוסט הזה אבל הכתבה הזו באמת מעוררת בי כל-מיני דברים. למי שאין כוח, היא עוסקת בכמה ילדים רוסים שריססו כתובות אנטישמיות על בית כנסת. הפאנץ' ליין הוא שהילדים ובית הכנסת שוכנים בפתח תקווה, המצטיירת כמעוז האנטישמיות בישראל, לאור פרשת כנופיית האנטישמים הקודמת. נוצר בעצם מצב שמנקז שתי בעיות: חוק השבות שמביא עולים לא אידיאולוגיים (וגם לא ממש יהודיים), אשר בהשוואה לארץ מוצאם, ישראל היא ארץ אפשרויות הבלתי מוגבלות ומערכת קליטה רופסת שגורמת להם לסלידה מהחברה.

אנחנו כ"כ מפחדים לעשות ישראליזציה לעולים עד שכל מה שאנחנו עושים זה לזרוק עליהם כסף ולראות אותם גדלים למלאי ניכור כלפי המדינה וכל מה שהיא מייצגת, בין השאר, את היותה מדינת היהודים. חבל שזה קורה ככה. אולי זה הזמן להפסיק להעלות כמה שיותר מכוח חוק השבות ולהיות טיפה יותר בררנים. לא ייתכן שיהודים יחוו אנטישמיות כאן.

אבל באשר לאנשים שמאבדים את המוטיבציה להיות כאן אחרי שהם מגיעים, הם פשלה של כולנו. אנחנו גורמים להם לתחושת ניכור ע"י זה שאנחנו מסתכלים עליהם כזרים. פעם הבאה שאתם רואים רוסי, תביאו לו חיבוק גדול ותגידו לו שאתם אוהבים אותו.


אתגר תקופת היובש
יום 7 מתוך 31

עדיין הכל בסדר. עבר סוף השבוע הראשון אשר במהלכו הייתי פעמיים בפאביםוכל מה ששתיתי זה דיאט קולה. אפילו לא קולה רגילה אלא דיאט! אני די בטוח שזה הפך מאתגר למשהו שגורם לכולם ללגלג עלי אבל אני עוד אראה לכולם! מעבר לזה, פיכחות היא דבר מוערך יתר על המידה לדעתי ,בשלב זה.


לסיום

אני מקווה שבימינו מתייחסים למטאל בתור משהו הרבה יותר קונבנציונאלי מאשר בתקופה חשוכה הזו...


חורף נעים,
רז.

אחד, אין ברירה והשכל הגבוה

ערב טוב לכולם.

עבר עלי אחד מסופי השבוע העמוסים ביותר בתקופה האחרונה. לא היה לי רגע דל וכל הזמן הייתי איפשהו או ישן. הסופ"ש העמוס, אגב, הוא לא הראשון בתקופה האחרונה עם כל האינדינגב והחגים. זה נחמד והכל אבל אני די התרגלתי לכך שהסופ"שים עוברים על מי מנוחות בצורה כזו שגם מאפשרת לי גם להשלים את כל הסדרות שלא ראיתי במהלך השבוע (ביחוד בשבועות כמו השבוע האחרון שהיה עמוס במיוחד). אני חושב שבמובן מסויים אני צריך קצת זמן מת בשביל להתקיים.


אין ברירה

הרגשתי רגשות מעורבים כששמעתי השבוע על הכך שעבר בכנסת בקריאה טרומית חוק האוסר על סלקציה בפאבים ומועדונים. זה שם קץ לאפליה לא עניינית על בסיס צבע עור, שהיא התוצאה העיקרית של סלקציה בימינו וזה יהיה נחמד שכולם ירקדו שלובי ידיים לצלילי "זה עולם קטן אחרי הכל" במועדונים ברחבי הארץ, אבל זה מגיע עם בעיה די רצינית, שאגב שונה לחלוטין מכך ששירים של דיסני זה לא בסדר כי הם אנטישמים.

כל העיסוק בצבע עור הוא שולי ונובע מכשל של המערכת שהחל עוד בשנות החמישים וגרם לזה שהפריפריה יושבה ע"י בני עדות המזרח ובאותה הפריפריה צמחו תיסכול ומרמור שהתבטא בסבלנות מעטה של הנוער החש כנלחץ ע"י חברה אשר לא חפצה בעיקרו, או במילים אחרות - רוב הערסים מזרחים. אבל הם טועים בזה שצבע עורם הוא זה שמונע מהם להיכנס למקומות. יש עוד אוכלוסיות שהחברה ישראלית איכזבה שגם לא נכנסות להרבה מקומות. אחת מהם, הערסים הרוסים, אפילו מאוד לבנה.

מאז ומתמיד היו לי חברים מקשת עדתית מאוד רחבה ומעולם לא הייתה לנו בעיה להיכנס לפאב או למועדון בגלל סיבה שלא כרוכה בגיל שלנו. כמו שיש מקומות שקובעים את גיל הכניסה בהם כגבוה מהגיל בו חוקי להיכנס לפאבים, כך גם הרחקה של גורמים מסויימים ממקום מסויים תורמים למרקם האנושי שמאפיין את המקום. סביר מאוד להניח שבמהלך זיהוי הטיפוס הבעייתי בכניסה חוטאים הסלקטורים בגזענות (והם חייבים להפסיק עם זה) אבל החיכוך עם הערסים הוא קל מדי. פעם אחת קיבלתי נגחה מערס חסר חוש הומור במקום בו לא הייתה סלקציה ובאמת חבל שנתנו לי להכנס למה אני, אני יש לי דיבור נגוע, מסתבר.

בעלי המועדונים מתנגדים ובצדק. דקירה אחת ולמשטרה לא יהיה איכפת שהבעלים בכלל לא רצה להכניס את הדוקר ו/או הנדקר כשהם יסגרו את הפאב. מישהו היה שיכור ולכן הוא דקר, הפאב מגיש אלכוהול ולכן הוא שותף לפשע. החוק, למעשה, מטפל בבעיה הלא נכונה וצריך קודם כל ליצור גורם מרתיע לאלימות או לפחות לחנך (אבל מסיבות שבקרוב אחלוק איתכם, למערכת החינוך יש בעיות משלה). בעלי המועדונים מתנגדים ובצדק אבל מחובתם להסיר כל דופי של מניע שפל כמו גזענות בסלקציה.

אני מקווה שהחוק החלמאי הזה לא יעבור וכמו החוק ההוא שרצה להגביל את שעות הפעילות של הפאבים גם הוא לא יצלח, כי בעוד הקשר בין אלכוהול לאלימות כנראה קיים בצורה כזו או אחרת, הוא לא אשמת אף אחד חוץ מהאנשים שנוהגים באלימות. אני שתיתי כמה פעמים וטרם הספיקותי לדקור אף אחד. אגב, כשחיפשתי את הכתבה ב-Ynet נתקלתי בזה שחוק דומה עבר בקריאה ראשונה לפני כעשור אבל כנראה מעולם לא עבר את כל תהליך החקיקה אז יש עוד תקווה אבל רק הזמן יגיד.


השכל הגבוה

לפני כשבוע התחילה שנת הלימודים האקדמאית (בלי שביתות ברוך השם) והרבה חברים שלי התחילו את הלימודים. אני חייב להגיד שאני די מקנא בכולם כיוון שהלימודים הייתה התקופה הכי יפה בחיי עד כה ואני מקווה ביום מן הימים לחזור אליה. יש משהו מאוד מעודד באנושות שלנו בזה שקיימת האקדמיה. זה אומר שאנחנו שואפים להיות יותר טובים ממה שאנחנו באים איתו וזה מחמם את הלב.

בשבילי תקופת הלימודים הייתה באמת תקופה של עצמאות שלא הייתה לי קודם. הרגשתי כמו ילד אמיתי. אני חושב שזה כרוך הרבה בזה שגרתי מחוץ לבית בזמן הלימודים ובעצם הייתי אחראי מטעם עצמי גם על לחיות וגם על כל פרוייקט הלימודים שהיה ארוך, מפרך אבל גם מהנה בכל רגע.


אתגר תקופת היובש
יום 2 מתוך 31

בנתיים הכל בסדר. הצלחתי להחזיק מעמד. בכדי לציין את תחילת ההתערבות אספתי כמה חברים לדרינק אחרון לפני שהשעון יורה על תחילתו של היום הראשון ולא אכלתי לפני זה (עם כמה שסושי זה טעים, זה לא אוכל). אם לקצר סיפור ארוך, הקאתי כ"כ חזק עד שהתפוצץ לי נים בעין ימין. נראה לי שאני לא ארצה לגעת באלכוהול לפחות איזה חודש.

לסיום

מסתבר ש-Fucking היא מילה גסה באנגלית. אני הייתי בטוח כל הזמן שמדובר בכפר בצפון מערב אוסטריה...


בהצלחה בלימודים,
רז.

הדקה ה-14, ללא גבולות ורה-אנימציה

ערב טוב לכולם.

אני שב אליכם מתקופה לא קצרה של אי זמינות זמנית. הנחיתה השקטה שבה הייתי אמור להיכנס לשגרת היום-יום המתישה שלי אחרי סוכות הייתה מלווה בתקופה עמוסה מבחינת כיף, שזה מצויין. רק ביום ראשון נהניתי מהרגעים האחרונים של 15 דקות התהילה שלי בתור פיינליסט בתחרות הלוגם המהיר של הפוקנה הראשל"צי. לא היו יותר מדי הפתעות. גמעתי את הליטר ב-9.7 שניות והגעתי למקום שלישי. כל הכבוד ללידור ולפיש על הפרסים. אני הסתפקתי בספורט, בבירה, בעובדה שהשם שלי היה על הלוח של הפאב במשך שבוע ובידיעה שיש בעולם בהמות כמו המתחרים בתחרות.

סיום התחרות בא עם סוף מעניין מבחינתי. הפתעה בסוף הפוסט.


ללא גבולות

היה חם והיה חול, אבל פסטיבל אינדינגב שהתקיים במצפה גבולות שבנגב המערבי בסוף השבוע האחרון היה בעיקר מגניב. אומרים שזה היה פסטיבל האינדי הגדול והטוב ביותר השנה אבל אני לא יודע את זה. אני יודע שהיה כיף. היו המון הופעות, הייתה אווירה מצויינת והיה אוכל ואלכוהול.

אני לא הכרתי הרבה אנשים והרכבים לפני שהגעתי לפסטיבל ובהתחלה חששתי שאני לא אשתגע על כל מה שאני לא מכיר ואם הייתי אץ לשפוט לפי ההופעות שפתחו את הפסטיבל הייתי נוכח לדעת שאני לא טועה במיוחד. במאמץ רב התאפקתי וכעת, כאשר אני שופט את הפסטיבל במלואו, אני חייב לומר שהמוזיקה דווקא הפתיעה אותי ממש לטובה. מנקודת המבט שלי, אינדי, שזה קיצור ל-Independent, זה מונח מאוד תמוה. "איך נשמעת המוזיקה?" "כאילו הלהקה לא חתומה באף חברת תקליטים גדולה". הקטע המוזר הוא שההרכבים החלשים באינדינגב באמת נשמעו ככה, כל מיני הרכבים שלא ניסו לעשות שום דבר שלא נעשה במקום אחר או בזמן אחר. הם בשבילי לא היו הפסטיבל אלא ההרכבים היותר אוונגרדיים שהופיעו, אלו שבאמת עשו משהו שמשך את האוזן.

אבל כל השבחים האלו לא באים בלי כמה תלונות, רבותי, תלונות הפונות בעיקר לרמת האירגון המהוללת של הפסטיבל. כנראה שבימינו זה מאוד קל לקבל את התואר "הפסטיבל העצמאי המאורגן ביותר שהיה השנה". אני וחבריי הגענו למתחם בערך בשעת הפתיחה, 11:00 בכדי להתמודד עם העומס בקבלת הכרטיסים בקופות ועשינו בשכל כי שכחו להכניס אותנו, ומסתבר שלא מעט אנשים, לרשימת האנשים ששילמו בכדי להיכנס. אחרי כמה בירורים הצלחנו לקבל כרטיס, התארגנו במאהל וניסינו להיכנס פנימה אוחזים בפחיות בירה שאותם אמרו שניתן להכניס, אך הפלא ופלא המאבטחים בכניסה אמרו שאסור להכניס אלכוהול מבחוץ ויש לרכוש אלכוהול בפנים. למזלי אני כבר די מתורגל בלשתות בירה מהר וסיימתי את הפחית תוך כמה שניות אבל העובדה שאסור להכניס בקבוקי זכוכית למתחם היא שהנחתה אותנו בקניות שעשינו יום קודם (כי אנחנו תותחי על) להוציא 1.5 ש"ח יותר לבירה ולהעדיף פחית. עוד בעיה עם האבטחה הייתה כאשר חיכינו כמעט שעה עד שכל כוח המשטרה יגיע כדי שנוכל להיכנס לעשות קקה בשירותים לא כימיים בבוקר היום השני. זה היה לא כיף.

אגב, אני מאוד אוהב את גלעד כהנא. הוא הרבה פעמים אומר דברים שמאלניים, אבל אני עדיין אוהב אותו. בהופעות שלו הוא נוהג לנאום בפני הקהל ואני אוהב להריע ולצעוק מילות עידוד. זו הסיבה שבגללה התאכזבתי כאשר כיבו לו את המיקרופון כי הוא חרג בכמה דקות מזמן ההופעה שלו. הרבה הופעות קוצרו בפסטיבל הזה בגלל הלו"ז הצפוף ולדעתי זה היה בבחינת "תפסת מרובה, לא תפסת". גם עניין שתי הבמות נתפס כך. אומנם לא היו הרבה מקרים בהם לא ידענו לאן ללכת אבל זה לא תירוץ. אגב, הופעת הפתעה של Eatliz, שהיא ברמה של להיות הדליינרית בפסטיבל הזה, זה מלוכלך...

אני יכול להמשיך להתלונן עד מחר אבל אני שוכח שהיה הכי כיף ביקום. כמעט כל ההופעות שראיתי היו זהב. אני והחבר'ה באנו מוקדם, מאורגנים על הכל, תפסנו מקום ממש טוב במאהל, ראינו הרבה הופעות, הופעות שלא ראינו שמענו מהאוהל לא יצאנו ביותר מדי קנס (אם לא הייתי מפסיק להתלונן הייתי מתלונן על זה שהאוכל והאלכוהול בפנים היו ממש יקרים) וממש נהננתי. הגיהנום יצטך לקפוא כדי שאני לא אקנה ראשון כרטיס לאינדינגב 2010!

מי שרוצה להתרשם מהליין-אפ המעולה ברובו מוזמן לעשות זאת כאן.


רה-אנימציה

כמה שעות לפני שיצאתי לאינדינגב ראיתי הופעה של הקרטונים במסגרת מסיבת יומולדת לידידה שלי בבלום בר התל-אביבי. זוהי להקת כיסוי לשירים של הגירסאות העבריות לתוכניות ילדים מצויירות. הם אומנם לא הראשונים שלוקחים את השירים האלו ועושים להם עיבודים נפלאים אבל הם עושים עבודה ממש מוצלחת ורצינית. החל בבלדות ועד לשירי רגאיי, הם מוציאים מהחומרים התמימים האלו משהו חי ובועט. אני ממליץ לכולם להצטרף לטירוף.


אתגר תקופת היובש

עקב שיחה דבילית, איכשהו הסכמתי להתערבות עם זוג ידידות שלי באשר ליכולתי להימנע מאלכוהול למשך חודש. הן טוענות שאני אלכוהוליסט ואני טוען שאני פשוט ממש טוב בלשתות אלכוהול אז אני דובק במה שאני טוב בו. עקב כל מיני התחייבויות קודמות (התחרות בפוקנה) ההתערבות מתחילה ב-25 לאוקטובר ותימשך עד ה-25 בנובמבר. אם אני אנצח אני אקבל 3 ליטר בירה ואם אני אכשול אני אזמין אותן למקס ברנר (הומואיות). האתגר הגדול יהיה 4 סופי השבוע בתווך אבל אני מאמין שאני אתמודד. גם אם לא, לא נראה לי שמישהו יהיה מופתע או מאוכזב ממני אז זה בסדר.

במהלך ההתערבות אני אוסיף לכל פוסט את הפינה הזו בכדי להודיע לכם איך אני מתמודד עם האתגר.


לסיום

קטע וידאו מהשלב הראשון בתחרות. אני שלישי.


אל תתדרדרו לאלכוהול,
רז.

נחיתה רכה, הפרס שלי והמדבר העצמאי

ערב טוב לכולם.

היום יש לי שבוע יחסית קל. מעיין נחיתה רכה מהחופש. אני אוהב שדברים כאלה קורים. זה סוג של קשירה בין חופש לחופש רק שאין לי חופש אמיתי בזמן הקרוב. שבוע הבא יש לי יומיים מתים ונראה מה כבר יהיה בשבוע שאחרי זה. זו אומנם שיגרה שכל שבוע יש משהו מיוחד שסותם לפחות חצי ממנו אבל זה לא משהו שיש להקל בו. מעבר לפינה מסתתר לו שבוע שגרתי לחלוטין שפשוט מחכה לשעת כושר בה הוא יתקוף אותך ויאכל לך את הלב.

כרגיל, כמו כל פעם שאני בא לכתוב על מערכת החינוך קופץ לו נושא אקטואלי מדי בכדי לוותר עליו. נדחה את ההלקאה למועד אחר.


הפרס שלי

למי שלא יודע, נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, הוא חתן פרס נובל לשלום לשנת 2009. אני חייב להגיד שזה דווקא מעודד אותי הרי ברור לכולם שמתישהו יתחילו להעניק פרס נובל לקקה וזה הולך להיות הפרס שלי. אני כל הזמן מדבר על קקה, הולך לכל מיני מקומות ומנסה לעשות קקה, מקדם את נושא הקקה בעולם ולהבדיל ממאמצי השלום של אובמה, אני הרבה פעמים מצליח לעשות קקה, לפעמים אפילו יותר מפעם ביום.

אני באמת לא מבין על מה הוא מקבל את הפרס. איזה שלום הביא אובמה? הוא אפילו לא הביא תקווה לשלום. אין משא ומתן עם הפלסטינים, אירן עדיין מפתחת נשק גרעיני ואומרת כל הזמן שהיא תזרוק אותו עלינו והסינים עדיין מחזיקים בטיבט (אבל על זה אסור לדבר בגלל החוב הלאומי של ארה"ב).

בכל הבעיות שלנו הקשורות בשלום דווקא אובמה הוא אשם מרכזי. אם אובמה היה מוריד את הפלסטינים מהעץ אולי היה מתחיל תהליך. אם אובמה היה תקיף יותר בנושא אירן אולי היינו רואים תוצאות. מתן פרס לגישה הפייסנית מדי של אובמה בסך הכל נותן לגיטימציה לגישת ההתבצרות של אירן, הרשות והחמאס. הם אומרים לעצמם ולעולם שהעולם מכיר בכך שהדרך לשלום רצופה התרפסויות לרגליו של העולם המוסלמי. איפה זה משאיר אותנו? מה זה אומר לגבינו? מתאים מאוד לשבדים האלו לתפוס צד שהוא לא אנחנו.

יש מי שיגידו שאובמה בסך הכל זכה בתחרות פופולריות. יש גם מי שיגידו שהוא זכה מברירת מחדל כי לא היה מישהו שתרם יותר ממנו בתחום השנה. לי לא איכפת מאלו שאומרים את הדברים האלו. לי מגיע פרס נובל על קקה.


המדבר העצמאי

השנה יצא לי לנסוע לפסטיבל אינדינגב. וו-הו! זה קורה בסוף השבוע הקרוב. למי שחי מתחת לסלע בשנים האחרונות, אינדינגב הוא פסטיבל מוזיקה ואומנות עצמאית בנגב (כמו שכתוב למעלה). אף פעם לא הייתי, אבל אמור להיות כיף. זה פסטיבל שמאחד חבר'ה ומוזיקה אז אמור להיות סבבה, למרות שזה די מבאס להגיע לענן העשן המגודר הזה ולהיות היחיד שלא מעשן...


לסיום

הבחור הזה מפגר (1 2). כנראה שגם אני סוג של מפגר כי אני לוקח חלק בזה.

-- עדכון מאחרי התחרות!!! --
הגעתי למקום שלישי אחרי ששתיתי ליטר גולדסטאר ב-8.8 שניות. מקום ראשון ושני שתו ב-5.4 ו-5.5 בהתאמה אז יוצא שאני לא באמת בהמה. שלושתינו עולים לגמר. שיהיה לנו בהצלחה למרות שאין לי שום סיכוי.


אל תאכלו יותר מדי בבת אחת,
רז.

קרטריוני כשל, מר שגיאה ואדוני הקלקול

צהריים טובים לכולם.

אם הייתי צריך לתת לעצמי ציון על החופשה הזאת הייתי נותן לעצמי איזושהי צורה של עובר בקושי. משהו באיזור ה-60. אולי פחות. נחתי המון אבל לא יותר מזה. שום דבר גרנדיוזי. התעסקתי במטלות (רובן אני אפילו לא רציתי לעשות בנינוחות שמספק החופש שבחופשה), יצאתי פה ושם אבל בעיקר ישבתי בבית וחיסלתי חלק נכבד ברשימת הדברים שאני צריך לראות במחשב. אפילו לפוסט לא מצאתי את העוצמות הנפשיות עד עכשיו.

מה שהכי זוועתי בכל העסק הזה הוא שלא יהיו לי יותר מדי הזדמנויות בקרוב לתקן את החוסר הזה. לא צפוי חופש מיוחד כזה עד פסח ואלוהים גדול עד אז. יש לי עוד סוף שבוע אחד שצריך להיות מוצלח במיוחד ואז אולי אני לא אוכל להגיד שכשלתי בכל החופשה הזו.


מר שגיאה

מי שעוקב, שם לב כנראה שאני מעריץ לא קטן של מייק פאטון. אני חושב שהאופן שבו הוא מצליח לעשות מוזיקה כ"כ מקורית וטובה ראוי להערכה. לאחרונה יצא לי להתמכר לאלבום Mr. Bungle, שהוא אלבום הבכורה של הלהקה הראשונה שלו, Mr. Bungle.

הלהקה התחילה להוציא EP's מאמצע שנות השמונים בתור להקת מטאל עם מוזרויות רציניות. ההופעות הסוחפות שלהם והתנועה המתמדת בין סגנונות בין ובתוך השירים יצרה להם מעמד קאלט, למרות שכיאה לכל דבר שהוא קאלט הרבה הצלחה לא הייתה להם. היכולות של פאטון במסגרת אותן הופעות בשנות ה-80 הם אלו שזיכו אותו במשרת הסולן של Faith No More שנתנה לו את הדחיפה קדימה.

האלבום הראשון שלהם הופק ע"י היהודי הטוב ג'ון זורן והיה הכלאה של חתיכות משני ה-EP's האחרונים וכמה שירים חדשים:

1. "Quote Unquote" – שאגב, יצא לו קליפ שנאסר לשידור בתקופה שהופק, הוא שיר על ג'ון טרבולטה.
   
2. "Slowly Growing Deaf" – שיר על חוסר ההערכה שזוכים לו מוזיקאים מאנשים שסתם באים להופעות בשביל להשתולל.
3. Squeeze Me Macaroni" – שיר על אכילת צואה כאקט מיני.
   
4. "Carousel" – שיר על אחיזת עיניים של פוליטיקאים.
   
5. "Egg" – שיר על לחפש את הנוחות בחיים.
   
6. "Stubb (a Dub)" – שיר על כלב זקן שנדרס ע"י אמו של בעליו.
   
7. "My Ass Is on Fire" – שיר בעל נושא לא ברור אבל יש הטוענים שזה שיר על פעם בה מייק פאטון איבד את הארנק שלו והתחרפן.
   
8. "The Girls of Porn" – שיר על אוננות.
   
9. "Love Is a Fist" – שיר על תקשורת דרך מכות.
   
10. "Dead Goon" – שיר על ילד לא פופולרי שמת כתוצאה מאוטואספיקציאציה אירוטית.

המוזיקה, כאמור, היא פסיכית לחלוטין אבל היא מלאת אנרגיה. האלבום השני, Disco Volante, לוקח תפנית חדה מדי לכיוון המוזר והשלישי, California, הוא אלבום מצויין והוא מלוטש בהרבה ביחס לראשון וכנראה זו הסיבה למה הצליח יותר ממנו אבל תמיד יהיה לו מקום חם בלב בגלל הפראות שלו. הוא רקיד ושמיע ודופק את המוח. בקיצור, אחלה.

Mr. Bungle התפרקה בשנת 2000 והם כנראה לא יחזרו לנגן אף פעם וחבל. אין יותר מדי להקות שעושות את מה שהם עשו באלבום הראשון שלהם.


אדוני הקלקול

אני ניסיתי בכוח שלא לגעת בעונת הטלוויזיה המתחדשת היום אבל אני פשוט לא יכול. אחרי שנתיים של הפסקה חזרה אלינו בהפתעה הסדרה "Curb Your Enthusiasm" הגאונית של לארי דיוויד ב-HBO. אני אומר שזאת הייתה הפתעה כיוון שלמרות שהסדרה כבר זגזגה בין עונות הסתיו והאביב, הפסקה כה ארוכה שבאה אחרי הסוף ההזוי של העונה האחרונה לא השאירו יותר מדי מקום לעונה הזאת אבל הינה, עונה חדשה שמעל לכל תביא אלינו את האיחוד של ההפקה המיתולוגית של דיוויד "סיינפלד"! היסטוריה נעשית בתקופתי!
היו הרבה דיבורים על איחוד אפשר של סיינפלד, שהיא הסיטקום הטוב ביותר בהיסטוריה האנושית, אבל הם רצו לעשות לעשות את זה מכובד ונראה לי שהם הצליחו. סיינפלד ו-Curb תמיד הצליחו שלא להיות בקופסא וגם כאן הם פשוט פורצים החוצה. אני צוהל כמו ילדה קטנה. באמת. אני מחכה בכליון עיניים לפרקים בהם שזורות סצינות מהפרק הפיקטיבי של סיינפלד אותו מנסים להפיק במסגרת העלילה של Curb תוך כדי ששמים את האנשים הנפלאים האלו בסצינות האימפרוביזציה המאלפות ש-Curb כ"כ ידועה בהם. שלא יגמר לעולם!


לסיום

סרטון שלי אומר "וואבה!".


מועדים בשמחה,
רז.