ערב טוב לכולם.
(וואו; אני משתמש במקום הזה בפוסט כדי לדבר הרבה על מזג האוויר, נכון?)
 |
| טי-שירט |
משהו במזג האוויר של החוףהשנה לא לרוחי. הסימפטום העיקרי לכך הוא שבאותו הזמן לפני שנה, אני הייתי כל כולי ברוח ההסתובבות עם טי-שירט והשנה משהו כנראה השתבש. אני לא חושב שניתן לנכס את זה לעובדה שהזדקנתי או שמשהו פיזית השתנה בי בצורה כה דרסטית. אני חושב שבאמת יותר קר השנה (כשאין שרב) או ששנה שעברה הייתה חמה באופן קיצוני.
אני מבין שמזג האוויר הוא פסיכי והכל, אבל אני ללא חושב שיש לי מספיק בגדים ארוכים לכל העסק הזה. אני רואה את אירופה תקועה בשלג וזה מקסים, אבל ההנאה של הסתובבות בטי-שירט בקור הסביר שאנו רגילים אליו בחורף היא הדבר העיקרי שמשך אותי בחורף. כבר עדיף איזו עונת מעבר...
למה כדאי להיות בן 5
כן... עוד שנה עברה ושוב מגיע יום ההולדת שלי. הפעם הוא יחסית מיוחד כי 25 הוא מספר יחסית מיוחד, למרות שבתור יום הולדת הוא רק עוד עדות שרירותית לזמן הזולג בין אצבעות שלא מגשימות את אשר הנפש רוצה בעוד האנטרופיה ביקום גואה מעל לגדות הסיבולת של כל אדם בן-תמותה עלי אדמות, אבל אני סוטה מהנושא. עיקר מה שמיוחד באירוע הוא שלפני 20 שנה (מספר עגול) הייתי בן 5 ומאז ומתמיד אמרתי שאני מעדיף להיות בן 5 כי:
פריבילגיית השימוש בדמיון יורדת עם הגיל בעיני החברה. בגיל 5 היינו יכולים לשחק עם אבנים, מקלות ומשאיות צעצוע וזה היה מספיק. למה? כי בגיל 5 החשיבה מחוץ לקופסה היא הרבה יותר פשוטה כי הקופסה פשוט לא שם. זו, אגב, אחת מהבעיות במערכת החינוך (הפוסט בדרך) כפי שנטען בהרצאה הזאת (תיכנסו לגרסה המקוצרת). בכנות, גם היום אנחנו כנראה נצליח לשחק עם אבנים אבל זה יעורר אצלנו תחושה מוזרה. בגילנו אנחנו צריכים מורכבות בסיסית בצורת חוקים ומטרות במשחקים שלנו.
ציפיות נמוכות מהסביבה שתמיד מתעלים עליהם. מה כבר אפשר לצפות מילד בן 5? בימינו אנו עדיין לא מצפים שידע קרוא וכתוב וכל ציור הכי לא ריאליסטי ביקום של אדמה, שמיים, שמש, בית, עץ, ילד וילדה זוכה לתשואות. אתם יודעים באיזו סיטואציה אדם בגיל 25 מתבקש לצייר עץ או ילד? כחלק מיום מיון במרכזי הערכה! וכדאי מאוד שהילד יחייך, אחרת תישארו מובטלים...
חוסר יכולות, צורך או ציפייה ממך לכלכל את עצמך. זה די מסביר את עצמו. בתור אדם מבוגר אני יכול להודות שעבודה זה הדבר הכי מועך נפשית שקיים עלי אדמות ואני מבין שלא יכול להיות פורמט אחר. זוועה.
אף אחד לא הרוויח מעולם מזה שמישהו אי-פעם הגיע לבגרות מינית. עוד מישהו שם לב לזה? זה נכון שהעסק הוא אחד הגורמים המניעים ביותר בעולם (יש שאומרים שהוא אחד הגורמים העיקריים להתקדמות הטכנולוגית של עולמנו) אבל זה כאב ראש די מיותר כשמשווים את זה לחיים בגיל 5. מה שכן, זה די כיף.
אבל אין מה לעשות; חייבים להתקדם הלאה. השנה ה-26 של חיי, הינה אני בא.
2010 על-פי רזי
זה נראה כאילו אי אפשר לירוק לאחרונה בלי לפגוע בסיכום שנה. מוזר לי מאוד שבתור נונקונפורמיסט אני אקח חלק במנהג הפרובנציאלי הזה, אבל נו שיהיה. להלן כמה דברים לפני שהשנה החולפת תתכווץ בארכיון לכדי שורה קטנה בשם 2010.
הפילוג בחברה: זו הייתה שנה מאוד עמוסה בהרבה מובנים אבל אני חושב שהכי הרבה היא הייתה עמוסה בריבים. תמיד אפשר להאשים ביבי, אבל זה אחד הדברים שגורמים לפיצול הזה מלכתחילה. אני לא רואה איך 2011 תהיה שונה. אני יכול לקוות אבל שמאלנים יהיו שמאלנים, חרדים יהיו חרדים, ערבים יהיו ערבים והעולם יהיה העולם.
אנחנו והם: הסכסוך שלנו עם הפלסטינים עדיין ממשיך אבל אני חושב שבעידן שאחרי נאום בר-אילן בו אפילו ליברמן מדבר על חילופי שטחים מתחוור כי אנחנו עושים די והותר. אני מקווה שזה ינגוס קצת במנדטים של קדימה (ואילו רק בשביל שהם יפסיקו להרגיש כ"כ יומרנים), אבל נחייה ונראה.
המסך: זו הייתה שנה של טלוויזיה לא רעה בכלל. הייתה גם מחורבנת, אבל בעיקר טובה. אני לא יודע איזה חור היה שגרם לכ"כ הרבה סדרות טובות להופיע, אבל בהחלט כל הכבוד. מעל לכל זו הייתה גם שנה טובה לטלוויזיה הישראלית ולגמרי לא נתתי לזה ייצוג בבלוג וחבל. אני מקווה להגיע לזה מתישהו.
פסטיבלים: היו הרבה פסטיבלי מוזיקה, בירה וכו' אבל אני חושב שדווקא האוזפסט היה גולת הכותרת. הוא סימל יותר מכל ההופעות מחו"ל שפקדו השנה את ארצנו (והיו לא מעט) שאנחנו על המפה, בעיקר בגלל שהקהל הישראלי נתן חוויה מאוד מיוחדת. גם ממה שאמרו המארגנים וגם מההיכרות שלי עם הופעות מחו"ל הקהל הישראלי יודע לעשות שמח וזה בהחלט מסב הרגשה טובה למופיעים. זה למה אני חושב שאוזי יחזור לפה בענק שנה הבאה שחרמות למיניהם יתחילו לעניין פחות ופחות את האמנים מחו"ל.
אני: נו, מה אומר ומה אגיד. הייתי בחו"ל, יצאתי פה ושם מהמאורה שלי, קניתי משקפיים חדשים, ראיתי סדרות טלוויזיה והתלוננתי הרבה. גם בשנה הבאה אני אתלונן לא מעט. לגבי חו"ל, אני לא יודע.
כל הכבוד ל...
טטיאנה שוורצמן המעצבת הגרפית השפיצית שעיצבה לי מחדש את הבלוג (כולל תמונת הראש המגניבה)! את טניה אני מכיר עוד מימי התיכון העליזים ודרכינו נפרדו לפני כמה שנים ולפני כשנה התחדש הקשר דרך הפייסבוק (תודה מרק צוקרברג). עוד נשארו כמה דברים לשנות ולהתאים אבל את הרוב כבר עברתי (הודות לה) והשאר זה כבר שטויות. בסוף הבלוג שלי יהיה יפה ויעיל! פאק יא!
 |
| העיצוב הישן, ימח שמו וזכרו. |
לסיום
ביום ההולדת שלי אני אוהב לקחת חופש ולעסוק בלנקות את הראש. מה שעזר לי לנקות את הראש השנה היה הכנת ריבת צ'ילי, בצל והדרים. אני לא זוכר מאיפה נחתה עלי המוזה, אבל באמצעות גוגל מצאתי את המתכון הזה, שבהשראתו ניסחתי את המתכון הבא:
רכיבים (לליטר ריבה):
- 12 פלפלים חריפים בינוניים (או 8 גדולים)
- 4 בצלים בינוניים (רצוי סגולים)
- 6 שיני שום
- 3 לימונים
- 2 תפוזים
- 1/2כפית קינמון
- 1 כפית פפריקה מתוקה
- 2 כפיות סוכר
- 2 עלי דפנה (או 4 עלי דפנה יבשים)
- 1/2 כוס שמן זית
- 1/4 כוס חומץ בן יין או חומץ בלסמי (לא חובה)
- ניתן גם לצרף לפלפלים כמה גמבות
הכנה:
- מורידים באמצעות קולפן כמה שניתן מהקליפה החיצונית הצבעונית של התפוזים והלימונים (ניתן להשתמש במכשיר ייעודי לגרידה).
- את הגרידה, הפלפלים, הבצלים והשום קוצצים ושמים בקערה (את השום ניתן לכתוש). רצוי להוציא את הגרעינים של הפלפלים. מומלץ להשתמש בכפפות לטקס מהנקודה הזאת עד להוספת המים.
- סוחטים את התפוזים והלימונים במסחטה.
- בסיר מספיק גדול שמים את השמן, הפפריקה, הקינמון, הסוכר ועלי הדפנה.
- כשהשמן חם, מוסיפים את הפלפלים, הבצלים, הגרידה והשום שקצצנו ומטגנים תוך עירבוב על אש בינונית-נמוכה עד שהבצל מתרכך ונהייה קצת זהוב. (תהליך של כחצי שעה)
- מוסיפים את המיץ מהתפוזים והלימונים ואת החומץ הבלסמי לסיר. מוסיפים מים חמים עד לכיסוי, מערבבים ומעבירים לאש הכי נמוכה שיש לכם ומבשלים ללא מכסה, עם ערבוב כל כמה זמן, עד לצמצום רוב הנוזל, התרככות כל הרכיבים וקבלת מרקם ריבתי. (לי זה לקח 3 שעות; אל תשמידו את זה, יש דברים שלא מצטמצמים)
- להוריד מהאש ולחכות שיתקרר מעט. בשלב זה ניתן לטחון בבלנדר אבל רק אם בא לכם לנקות חריפות איומה ונוראה מלהבי הבלנדר שלכם.
- לשים בצנצנת ולאכול קר. בזמן שזה מתקרר, לנקות טוב את כל הכלים שהשתמשתם בהם.
רז.
