מסלולים אורביטליים, בית יהודי חם ואוטוסטרדת הבנאליות

ערב טוב לכולם.

כדור הארץ מסתובב על המסלול האורביטלי שלו סביב השמש והנה עברה עוד שנה מאז שנולדתי ואני בן 24 עכשיו. כל הכבוד לי. הצלחתי לשרוד. במהלך הימים האחרונים חגגתי עם כמה חברים והיה די נחמד. לא חוויה שלילית במיוחד. אני לא יודע אם אני מזדקן מדי בכדי להנות ביום ההולדת שלי.

אני חושב שזו שאלה מעניינת אם אנחנו מזדקנים בשלב מסויים מעבר ליכולת להנות או מעבר לצורך בריגושים אינטנסיביים בכדי להנות. ישבתי במיטצ' בראשל"צ בערב VJ (כמו DJ רק עם קליפים) שבוע שעבר עם כמה חברים והיה שם את אחד מהלקוחות הקבועים של הפאב בערבי ה-VJ שבמקרה הוא בן 50+. שאלתי את אחד מהחברים שלי "תגיד, אתה תרביץ (=תחגוג, תצא, תשתולל) כשתהיה בגילו?" והופתעתי להיענות בשלילה. אני רוצה להאמין שאני כן ארביץ אבל הוא טען שמחוייבויות כמו משפחה ימנעו את זה כליל ושעולם ההרבצות תמיד יהיה שייך לצעירים. אני מקווה שהוא טועה...


בית יהודי חם

יוצא לי לאחרונה להתעצבן על כל מיני קולות בחברה שמנסים לכפות את דעותיהם האמוניות על החברה. שלל אנשים שמנסים בכח ובפנאטיות להפוך את אורח חייהם לאורח החיים של כולנו ומי שלא נוח לו שילך ויגור בקהילה מבודדת או שיעוף מפה כי הם חשים שקולם חייב להשמע ולגבור על כולם. אנשים שאם דעותיך האמוניות לא הולכות בקו אחד עם שלהם הם יחשבו שאתה נפש אבודה ותועה ושאינך רואה את האור ושכל הסטיות שלך הן אלו שגורמות לכל הסבל בעולם ושאתה חייב ללכת בדרכם בכדי שתגיע לאור ולדרך הישר. פשוט מחליא ואם לא הבנתם שהפיסקה הזאת מדברת על אתאיסטים אז יש סיכוי שכבר מאוחר מדי בשבילכם.

עם כל ההיפרבולה המכוונת וההכללות הפושעות, אני באמת סובר שה"דת" האתאיסטית נמצאת בבעיית זהות לא פשוטה מעצם הווייתה כדת וההשוואות המתבקשות. אני רואה את עצמי כיהודי וכשאני אומר את זה בפומבי תמיד יהיה מישהו שמאותו הרגע לא יבדיל ביני לבין חרדי ממאה שערים מתוך בורות טהורה. אני מאשים את היהדות עצמה. אני מאשים את השחיתות שגורמת לקריסת הבסיס המאמין בסגנון נפילת האימפריות הגדולות בהיסטוריה והסירוב העיקש להתקדם מעבר לארכאיות של הלכות איזוטריות כדרך חיים בפרט וכמטרות להנחלה עד לשורשי החברה בכלל, אבל הלוחמנות שמפגינים מטיפים אתאיסטים כנגד עדות מסויימות בימינו פשוט גובלת באנטישמיות.

החל בטענה שכל מי שמגדיר את עצמו דתי לא משלם מיסים וכלה בכך שאוכל כשר הוא מקור כל הרוע בעולם, ה"אתאיזם" לא לוחם בעד חופש דתי אלא בעד כינון דת אחת על פני אחרת ע"י יציאה אגרסיבית כנגד היהדות (ולא כנגד היהודים הספציפיים המנסים לעשות את אותו הדבר מהכיוון השני). הדוגמה הקלאסית מתעוררת כבכל שנה מול עיניינו בימים אלו בהם יהודים היוצאים נגד חגיגות הקדוש סילבסטר, שהוא חג נוצרי למכביר, זוכים ללעג ולא לתמיכה מאתאיסטים שאומרים "בואו נחגוג את ראש השנה הבין-לאומי כחגיגה ללא שום שיוך דתי". הכל היה בסדר מבחינתי אם דתות ואמונות אחרות היו מקבלות את אותה שטיפה. אני לא חושב שיש מקום לזה במדינץו של העם היהודי.

נכון שמדי פעם איזה רב לא מבריק במיוחד אומר שהמשיח לא בא כי הוא מפחד מהפלות אבל זה לא סיבה לשנוא את כל היהודים. זה נכון שחרדים מסויימים מפגינים בפראות על חופש כזה או אחר שיש לאנשים אחרים מכורח הדמוקרטיה אבל גם יהודים הם בני אדם (עם אף גדול ועקום). זה נכון שבתנ"ך מסופרים סיפורים שכנראה לא קרו ופה ושם יש משהו על להרוג הומואים אבל אם מסננים את כל זה מקבלים ערימה של כמה חוקים סוציאליים חשובים (חופשות עבודה, קיצבאות, לא לרצוח), מוסרי השכל (לא משנה כמה אתה שיכור, זה לא בסדר לספק מינית את אבא שלך), סיפורי מורשת על עמנו וארצנו, כמה פיסות ספרותיות אלמותיות והגיגים פילוסופיים, בלי שום קשר לרטוריקה ולאופן הארכאי בו כל העסק מועבר. זו היהדות מבחינתי ולא כל הקטעים על לסקול אנשים ולקחת לגויים את הזהב. הרי היה זה ההיסטוריון הרומי טקיטוס שאמר כי "היהודים הם העם הגרוע ביותר בעולם, כיון שהם בזים לכל דבר קדוש, וההוכחה לכך היא שבקודש הקודשים שלהם אין שום דבר, אתאיסטים גמורים." וזו הגדולה. יש הרבה דברים יפים ביהדות שאנשים מוותרים עליהם מראש.

אדם יכול, לדעתי, להגדיר את עצמו באותה קלות כיהודי חילוני ואפילו לא להאמין בקיומו של אלוהים אבל יהדות זה לא מגניב בימינו מסיבה כזו או אחרת. אז עדיף להגיד שאתה אתאיסט. או וויקני. מה זה משנה, השמאלנים האנטישמים האלה גם ככה ישרפו בגהנום כשיבוא המשיח.


אוטוסטרדת הבנאליות

הפייסבוק כבר לא אותו הדבר. זרם הסטטוסים והסרטונים והתמונות וההוא שדיבר עם הזה על משהו לא מעניין כזה או אחר כבר מתחיל להרתיח לי את הדם. לא היה רע קודם, אבל חייבים לשנות. הכל חלק מהקדמה. הבעיה היא היבלעות. שום דבר לא מחזיק יותר משעה-שעתיים על השערים של האנשים ואזמיד הופך להיסטריה. איך הבלוג הזה ייתפרסם ככה? איך הסרטון שלי יתפרסם ככה?!

עשו לכולנו טובה. אם אתם רואים משהו טוב בפייסבוק, הפיצו אותו או עשו לו Like. רק כך יצופו יהלומים בנהר החרא שהוא הפייסבוק! וvצטרפו לקבוצה שחושבת כמוני.


לסיום

קיבלתי מחבר את מתנת היומולדת הזאת שהייתי רוצה לחלוק עמכם. תודה רבה.

רק בשמחות,
רז.

תחילת החורף, סוף הסתיו והחופש הגדול

ערב טוב לכולם.

מתחיל להיות קר מכדי להסתובב בטי-שירט מה שאומר שהגיע החורף. אני, אישית מעדיף חורף על פני הקיץ. כנראה שאני יותר מסתדר באטמוספירה הזאת מאשר בחמה של הקיץ. אני כנראה מוזר כזה. זה גם אחלה תירוץ ללהישאר בבית. עם כל היתרונות של הקיץ, הוא פשוט לא עובד לי.

מה גם שיש לי יומולדת בחורף, אז בכלל.


סוף הסתיו

כדור הארץ עדיין מסתובב וכך נגמרות להן עונות הסתיו של שידורי הטלוויזיה האמריקאית. בעוד רוב הסדרות ברשתות הציבוריות (FOX, NBC, CBS וכו') יחזרו אחרי החגים, ברשתות הכבלים (FX, SHO, HBO וכו') הסדרות פשוט נכנסות לשנת חורף ערבה עד אזור סוף ספטמבר 2010. אני חייב להודות שזו הייתה עונה טלוויזיונית מוצלחת ביותר והינה מספר דוגמאות:

It's Always Sunny In Philadelphia (עונה 5) - אומנם עוד לא נגמרה העונה באופן רשמי, אבל פרק חג המולד המיוחד שאמור לסגור את העונה יצא במעוד מועד ב-DVD בגרסא בלתי מצונזרת כך שזה לא משנה כי כולם כבר ראו אותו ונהנו. בנוסף ל-DVD הזוי ועשיר בגסויות, קיבלנו גם את האתר הזה (NSFW) שיוסיף לנו שעות רבות של אושר. מה שכן, אני מרגיש שהסדרה עלולה לגמור את הסוס שלה בקרוב. בעונה ראשונה ה"חבורה" (The Gang - סך כל הדמויות הראשיות) נפלו קורבן למגרועות האישיותיות של עצמן בצורה בה יכולתי להתחבר אליהם. בעונה האחרונה, הגיעה לשיאה ההרגשה כאילו אתה מסתכל על קופים בכלוב. זה אפילו לא דברים מצחיקים שקורים לאנשים מצחיקים אלא נונסנס טהור. אני, באופן אישי, אוהב את זה, אבל מה יגיד הצופה הממוצע?

Dexter (עונה 4) - וואו. אין לי מילים. אין לי אפילו מושג איך אני יכול להוציא פסקה מהדבר הזה מרוב שזה בלתי ניתן לתיאור. מקטע הפתיחה בפרק הראשון עד הכתוביות בפרק האחרון, מהכתיבה עד זוויות הצילום, מהסיפור עד פס הקול. פשוט מושלם. אם עוד לא ראיתם אז רוצו לראות. לא ראיתי כזו עונה של סדרת מתח מעודי. בלי ספק הדבר הטוב ביותר בטלוויזיה. לא יכול כבר לחכות לעונה הבאה. וואו. הקאסט הרגיל בצירוף כמה פרצופים ותיקים וחדשים, כולל שחקן חיזוק בדמות ג'ון ליתגו (שחקן תיאטרון וטלויזיה ותיק המוכר בעיקר כדיק מ-"3rd rock from the sun") המשחק את הנמסיס של דקסטר בעונה הזאת. אני לא רוצה לגלות שום פרט על העלילה אבל אומר שזו פשוט עבודה טובה של כל הנוגעים בדבר.

South Park (עונה 13) - העונה של סאות' פארק נגמרה לפני כמה זמן ואפילו לא הספקתי להתייחס לזה שהיא התחילה. הכל טמון בכך שחצי עונה משודר באביב וחצי עונה משודר בסתיו, 7 פרקים בכל פעם, קרי למשך פחות מחודש וחצי, ואין קשר ממשי בין הפרקים כך שזה לא משנה איך קוראים לזה. התלוננתי לא מזמן על זה שסאות' פארק, שהתחילה עם הרבה הומור פייטוניסטי, הופכת לאט לאט לבמה לתגובות הכותבים בנושאים אקטואליים ושעם הזמן הסדרה מייצרת פחות פרקים אלמותיים, פרקים שאפשר לחזור אליהם שוב ושוב. המגמה שהתחילה באופן די חזק בעונה 9 פוחתת לאיטה ואפשר להגיד שהעונה הייתה עשירה בפרקים מאוד איכותיים. שלא יגמר לעולם.

Californication (עונה 3) - זאת הייתה אחלה עונה. באמת. הם ממש התאמצו. היא אולי הייתה טיפה דרמתית וטיפה גימיקית עם כל מיני שחקנים אורחים והמון ציצים ופרק אחד שהיה בנוי מסצינה אחת שהתפתחה בזמן אמת אבל בשורה התחתונה די נהניתי. אהבתי את השימוש במוטיבים ואת הזרם התחתי בעלילה של הרגשות השונים של דמויות. זה היה כמעט ג'אז של טלוויזיה כיוון שאת הדברים העמוקים לא הביעו במילים בטקסט אלא בדרכים אחרות. וציצים. המון ציצים.

Curb Your Enthusiasm (עונה 7) - העונה הזאת ללא ספק סיפקה את הסחורה ויותר מזה, שזהלא מעט בהתחשב ברף הגבוה שהוצב הפעם. העונה התמקדה ביצירת פרק איחוד פיקטיבי של סיינפלד ע"י השחקנים המקוריים והגיבור, לארי דיוויד המפיקף המשחק את עצמו ובאמת קיבלנו לא מעט רגעים מרגשים. בעיקר שמחתי לראות שסיינפלד לא הייתה משהו מקרה והדיאלוגים שהשחקנים פלטו, שהם מאולתרים ברובם, היו באמת מצחיקים. אני אשמח לראות עונה שמינית אבל אני לא אופטימי כיוון שגם העונה הזאת באה אחרי הפסקה רצינית שלא לדבר על זה שיהיה קשה מאוד להתעלות על מה שנעשה בעונה הזאת. נחיה ונראה.


החופש הגדול

כידוע, סוף השנה בא עלינו לטובה ואיתו ימי חופש כפויים. לא שאני לא נהנה מכל זה אבל אני מוצא את עצמי בסיטואציה שאני לא מבלה מספיק חזק יחסית לחופש. זה הסתדר לי מצויין עם כל הסידורים הקשורים במיטה החדשה שקיבלתי וגם אם ארגון מפגשים חברתיים ואני חייב להגיד שאני ישן לא רע אך עם זאת אני לא מסופק מכל העסק. אבל אני בכיין אז עזבו.


לסיום

קודוס לסטיבן קולבר על תחילתה של הקריירה המוסיקלית שלו.

אל תראו יותר מדי טלוויזיה,
רז.

עייף, עצלן ומודל לחיקוי

ערב טוב לכולם.

לפעמים זה נראה כאילו לא משנה כמה זמן פנוי יש לי לכאורה, תמיד יהיה לי חוסר בזמן פנוי בתכל'ס. אני לא חולה על כל עניין ההפרש בין תאוריה למעשה, בייחוד כשמדובר בחופש שלי לשבת ולגרב"ץ (כן כן, לגרב"ץ זה ראשי תיבות). תקופת סוף השנה מביאה איתה ניצול ימי חופשה עודפים כך שבטוח שיהיה בסדר בסופו של דבר. אולי אני אשן קצת ואז אהיה פחות עייף...


עצלן

אני חושב שזה תוצר לוואי של האבולוציה שלנו למשמעותית יותר אינטילגנטיים מהרבה זנים של חיות שגורם לנו לכך שרובינו לא ממש נמצאים עם שתי עיניים על המטרה. אם הסלמון לא ישחה במעלה הזרם, לא ייצאו לו דגיגונים וכל קיומו היה לשווא. יהיו שיגידו שזה כל עניין החיים המודרניים אבל מרבית האנשות כמעט ולא מכוונת ללהצליח יותר מדי, לפחות במעשיה. כולנו עצלנים. וכשאני "כולנו" אני מתכוון "אני". וכשאני אומר "לא מכוונת" אני מתכוון "אני מכוון, אבל מה לקום עכשיו, כוסומו? עוח, כואב לי הגב! מחר גם יום..."

אני לא יודע אם זה קשור, אבל יצא לי לאחרונה לדון בכל נושא הפרעות הקשב שאני זוכר שהוצג פעם באיזשהו תחקיר בשני חלקים בערוץ 2 ע"י ההיא שנכנסת להריון כל יומיים. בתחקיר הזה היא עלתה על זה שלרבע מהאוכלוסיה יש הפרעות קשב, כלומר לרבע מהאוכלוסיה יותר קשה להתרכז מאשר לשלושת רבעיה האחרים. כנראה שצריך לשנות טיפה את הסדרטים של המבחן אם כ"כ הרבה אנשים מצליחים להצטיין בו אבל אני חושב שאנחנו מפספסים את הנקודה, ולא בגלל בעיות קשב.

אם נסתכל כמה מאות שנים אחורה, לבני האדם לא היו יותר מדי ציפיות מעצמם. אנאלפבתיות הייתה נפוצה בכל העולם מהסיבה הפשוטה שהשכלה כה רמה פשוט לא הייתה נחלת הכלל. בני אדם לא הופצצו בכמות המידע שאנו מקבלים מהתקשורת ומהסביבה. אם הייתה מסתובבת שמועה בכפר זה היה חודש רווי מבחינתם. החיים בעבר היו בעיקר משעממים. כיום, אתה לא יכול לפתוח פייסבוק בלי להיות מופצץ בכמות מידע לא מועילה. רק מלחשוב כמה מידע מועיל אנחנו כן מוציאים מהיום-יום עושה לי כאב ראש.

כנראה שאני לא מיחידי הסגולה האלו שסובלים ברגע שהם נכנסים לחוסר תזוזה. כנראה שהקשב שלי מספיק מופרע בכדי שאני לא יוכל לעשות משהו פרודוקטיבי מאה אחוז מהזמן. אם לא הייתי מפנה זמן בלו"ז לישיבה בחוסר מעש אולי הייתי מגלה עד עכשיו תרופה לסרטן אבל אני מניח שזה לא הגורל שלי. כזה אני. עצלן.


מודל לחיקוי

לפני כמה זמן שמתי כאן ובעוד שלל מקומות (כולל עמוק בגרונותיהם של אנשים) את הסרטון הזה שלי עושה וואבה בספונטניות במהלך מפגש חברתי לכבוד יום הולדת של אחד מהחבר'ה. קיוויתי שעד עכשיו הסרטון הזה כבר יהיה Meme אבל כנראה שיעבור זמן לפני שהחולצה שצירפתי תהיה רלוונטית...

עד אז, אני יכול רק לבקש שתפרסמו את הסרטון בקרב אנשים. ביחד ננצח.


לסיום

החטא ועונשו.

אל תעשו שטויות,
רז.

סהרוריות, הגבול הדק בין ירוק לאדום ומה שהם מעשנים

ערב טוב לכולם.

קניתי לאחרונה, בשעה טובה ומוצלחת מיטה חדשה. היא עוד לא הגיעה אבל צריכים לסדר את החדר אז אני בכל זאת חי את כל העניין. הסיבה העיקרית למיטה החדשה היא ששמתי לב לאחרונה שלמיטה שלי אין מזרן. כולו גמור לחלוטין. כנראה מנפיחות סהרוריות.

כשקניתי את המיטה שמתי לב למשהו מוזר. המוכר בחנות המיטות היה מאוד ישנוני. קשה לי להחליט אם זו אסטרטגיית מכירה טובה או רעה. מצד אחד, הבנאדם מוכר שינה למחייתו כך שזה טוב שיש לו טיפה דוגמא אישית. מצד שני, הוא כנראה קנה את המיטה שלו אצלו כך שזה נראה כאילו הוא לא יכול להבטיח לי ביצועי שינה יותר מדי טובים של מוצריו (כנראה שזו אפילו עדות למוצר האיכותי ביותר). מצד שלישי, ייתכן שהוא נמצא ליד מיטות יותר מדי כך שקשה לו לישון באחת. לא יודע. מה שאני כן יודע זה שאני במסלול לחיי נוחות עם המיטה החדשה שלי.


הגבול הדק בין ירוק לאדום

אני מאוד אוהב להגיד "ידעתי! אמרתי לכם!" אבל אני ידעתי ואפילו אמרתי את זה לכמה אנשים. האג'נדה של האירגונים הסביבתיים היא בעיקר בעד סוציאליזם (אפילו קומוניזם) ונגד שוק חופשי ובעד הסביבה רק בעדיפות שניה. אני צועק את זה מהרגע שבו אני יכול לצעוק ואף אחד לא מקשיב.

שלא תבינו אותי לא נכון. אני בכנות חושב שצריך לשמור על הסביבה כי יש לנו, נכון לעכשיו, רק פלנטה אחת ואם נגרום לזה שהאוויר יגרום למחלות ותיגמר לנו האנרגיה אז אנחנו נהיה שרופים מעבר לישועתו של קרם אלוורה. אבל (וזה אבל גדול) מסתבר שכל האלו שאמרו שכל מה שעומד מאחורי בהלת התחממות כדוה"א הוא נבואות אפוקליפטיות מבוססות בקושי לא הבינו מספיק את חומרת העניין, שכן מדובר בשקר גס.

כן, מסתבר שמדענים במספר נקודות מפתח קשרו קשר לפבריקציה של נתונים יחד עם שלל פוליטיקאים ואירגונים סביבתיים. ייתכן שחלקם באמת ניבאו נבואות אפוקליפטיות הכוללות את התחממות כדוה"א כתוצאה מאפקט החממה וכעת מודים לקב"ה שלא השקיעו את מיטב כספם בניסיון לנבא את המספרים בלוטו כיוון שהם לא ממש טובים בזה. אבל חלקם בוודאות אהב יותר עניין הסנקציות וההגבלים הממשלתיים על חברות כלכליות שפולטות פחמן דו-חמצני כל פעם שהן מגלגלות שקל לכיסם, שיש הרבה מאלו. הקונספירטורים בטח ישבו במחילה שלהם והתפוצצו מצחוק כשחלק מהציבור האמריקאי קנה את זה ששר האנרגיה האמריקאי אמר לאזרחים לצבוע את הגגות שלהם בלבן כדי לבלום את התחממות כדוה"א.

אבל זה לא התחיל וכנראה גם לא ייגמר בהתחממות כדוה"א. הסטיקר שנמצא בתמונה הוא לא סטיקר בעל אמירה פוליטית הנאמרת בהתרסה נגד התופעה אלא פרסומת לבלוג (שלא אכבד בלינק למרות שאני לא יודע כמה יעיל חוסר הכבוד שלי יהיה) שעוסק בכך שמתייחסים לאירגונים הסביבתיים כמו שהתייחסו לאנשים בעלי השקפות עולם קומוניסטיות בארה"ב במהלך המלחמה הקרה (תקופת המקארתיזם, לחנונים שבינינו). הבלוג פועל נגד המונח "אקו-טרוריזם" שהוא העיסוק בטרור למען הגנה על הסביבה. הוא טוען שזו הגדרה ממסדית מרושעת ושזה צריך להיות חוקי לחלוטין לפרוץ לשטח פרטי כדי לשחרר משם חיות שכל פשעם הוא רצונם לרוץ באחו מלבלב.

אני כולי בעד נקיון ושטויות שמאלניות מהסוג הזה אבל למה להפגין נגד כל כביש אפשרי ועוד בטענה שריבוי כבישים גורם לריבוי מכוניות מזהמות במקום בניסיון לפעול כשדולה בלבד לקביעת מסלול שלא יפגע בסביבה? צמיחת כבישים היא אחרי הכל חלק מהקידמה. הרי האירגונים הסביבתיים היו משיגים הרבה יותר אם הם היו מנסים לפעול ברציונליות נגד הדברים שהפריעו לרציונלים שבהם במקום להתלות על עצי האנרכיזם, האנטי-תרבות צריכה והשנאה לכסף שמחליף ידיים. ואם אני כבר פה, למה קיבינימט אירגונים סביבתיים מפגינים נגד ארגון הסחר העולמי שבסופו של דבר הפעילות שלו מונעת מלחמות והרג בני אדם? כנראה שאנשים פשוט לא מעניינים אותם...

אני לא יודע באיזה סרט האנשים האלו חיים. אולי הסרט של אל גור שמסתבר שהוא מלא בטעויות. פעם הבאה שמישהו אומר לכם לא להשתמש בכוס חד פעמית כי זה מזיק לסביבה תחשבו האם הוא רוצה להציל חיה תמימה מחנק או שהוא מנסה למנוע אוכל מילדיו של יצרן כלים חד פעמיים. לי אישית אין בעייה שיחנקו כמה חיות. הם גם ככה בצד של הקומוניסטים אוכלי הטופו האלו.


מה שהם מעשנים

אני לא יודע מה מעשנים ברשות למלחמה בסמים ואלכוהול, אבל זה משהו מאוד חזק אם הם מצליחים לחשוב על החרא הזה שבו הם טוענים שבחורה ששותה אלכוהול מזמינה לעצמה אונס. לא מזמן התייחסתי לכל עניין המודעות נגד תאונות דרכים, שגם הן ממומנות בחלקן ע"י אותה ערימה של מסטולים, כפיספוס גדול של המטרה אבל כאן הם פשוט עברו כל גבול. להטיל ולו קמצוץ מהאשמה על הנאנסת, שיכורה ככל שתהיה זה לא בסדר אפילו מונחים פוריטניים. טוב, אולי במונחים פוריטניים, שכן הגוף ההזוי הזה הוא חזית הפוריטניות במימון ממשלתי. גוף ממומן ע"י המדינה שמטרתו לעודד אי שימוש בסמים ואלכוהול הוא פשוט בזבוז של כספי ציבור, בייחוד אם כך הוא נראה.

או שהרשות למלחמה בסמים ואלכוהול תשנה את דרכיה או שתחדול מלהתקיים. הם נמאסו עלי. מי שרוצה מוזמן להצטרף לקבוצה בפייסבוק נגד ערימת הלשלשת הזו.


לסיום

אני לא יודע מה יש לו, אבל אני יודע שאני גם רוצה את זה.

שיהיה לכם בכיף,
רז.

כרוניקה של ניצחון, איסרו התערבות והלקח היומי (ספיישל אתגר תקופת היובש)

ההכרזה (כמה ימים לפני תחילת ההתערבות): עקב שיחה דבילית, איכשהו הסכמתי להתערבות עם זוג ידידות שלי באשר ליכולתי להימנע מאלכוהול למשך חודש. הן טוענות שאני אלכוהוליסט ואני טוען שאני פשוט ממש טוב בלשתות אלכוהול אז אני דובק במה שאני טוב בו. עקב כל מיני התחייבויות קודמות (התחרות בפוקנה) ההתערבות מתחילה ב-25 לאוקטובר ותימשך עד ה-25 בנובמבר. אם אני אנצח אני אקבל 3 ליטר בירה ואם אני אכשול אני אזמין אותן למקס ברנר (הומואיות). האתגר הגדול יהיה 4 סופי השבוע בתווך אבל אני מאמין שאני אתמודד. גם אם לא, לא נראה לי שמישהו יהיה מופתע או מאוכזב ממני אז זה בסדר.

במהלך ההתערבות אני אוסיף לכל פוסט את הפינה הזו בכדי להודיע לכם איך אני מתמודד עם האתגר.


יום 2 מתוך 31: בנתיים הכל בסדר. הצלחתי להחזיק מעמד. בכדי לציין את תחילת ההתערבות אספתי כמה חברים לדרינק אחרון לפני שהשעון יורה על תחילתו של היום הראשון ולא אכלתי לפני זה (עם כמה שסושי זה טעים, זה לא אוכל). אם לקצר סיפור ארוך, הקאתי כ"כ חזק עד שהתפוצץ לי נים בעין ימין. נראה לי שאני לא ארצה לגעת באלכוהול לפחות איזה חודש.


יום 7 מתוך 31: עדיין הכל בסדר. עבר סוף השבוע הראשון אשר במהלכו הייתי פעמיים בפאביםוכל מה ששתיתי זה דיאט קולה. אפילו לא קולה רגילה אלא דיאט! אני די בטוח שזה הפך מאתגר למשהו שגורם לכולם ללגלג עלי אבל אני עוד אראה לכולם! מעבר לזה, פיכחות היא דבר מוערך יתר על המידה לדעתי ,בשלב זה.


יום 14 מתוך 31: אני כמעט בחצי! המשוכות במירוץ הזה הם סופי השבוע וסוף השבוע הזה עמוס במיוחד. הצטברות של שמחות בנתה לחץ להתחלת החגיגות המלוות את סופי השבוע כבר ביום רביעי ובנוסף יש מעיין מסיבת בית בימים ראשון עד שלישי אצל חבר כך שהסופ"ש הזה נמשך כמעט שבוע. לפחות שלשום ואתמול (חמישי ושישי) עשיתי משהו רגוע (ישנתי 10 שעות וישבתי עם חברים לפני שהלכתי לישון 10 שעות). אני לא חושב שתהיה לי בעיה אבל אני חייב להודות שאני מתגעגע לטעם של בירה. נתפשר על מאלט.


יום 21 מתוך 31: הרוב כבר מאחורי ואפשר כבר להריח את האתנול בקצה המסלול. נשאר רק סופ"ש אחד אחרון ולא נראה שיהיו יותר מדי בעיות. אני חייב להודות שהאתגר הגדול עד עכשיו היה בישיבה עם החבר'ה. כשהולכים להשתכר הרבה יותר קל לעמוד בפיתוי אבל כשיושבים עם בירה בשביל האווירה זה הרבה יותר כיף וזה הרבה יותר חסר לי. נו טוב, רק עוד 10 ימים.


יום 27 מתוך 31: הסוף כבר ממש קרוב ואני בעיצומו של הסופ"ש האחרון. הסופ"ש הזה מציב את המשוכה האחרונה בדמות הבית הריק ונכון לעכשיו אין שום בעיה. ההתערבות הזאת כבר מתחילה לשעמם אותי כיוון שממש קל לי ואני כזה שפיץ וגבר.


אתגר תקופת היובש
יום 32 מתוך 31 (איסרו התערבות)

למען הסר דופי (ובעיקר בשביל להשוויץ) אני ממשיך בשעות הקרובות את ההתנזרות מאלכוהול. נראה לי שאני אפילו אחכה עד מחר, להשתכרות האפית שתיכננתי עם החבר'ה לציון הניצחון שלי. באמת באמת שבחודש האחרון לא צרכתי אלכוהול. אפילו לא איזה בירה ככה בקטנה. אפילו לא הרמת כוסית לצורך אירוע מיוחד. אפילו לא חיטאתי פצע באיזור הפה עם אלכוהול רפואי (עבר, ברוך השם). עמדתי בכל אתגרי האלכוהול כגון ימי הולדת, הופעות, מסיבות בית וערב משחקי שתיה ואני ערוך ומוכן לבצור את הפרס.


הלקח היומי

אז מה למדנו מכל העסק הזה, ילדים? כנראה שבראש ובראשונה אסור להתערב איתי על דברים שיש לי שליטה מיידית ומוחלטת מדי על התוצאה שלהם. כנראה שאני גם לא אלכוהוליסט. אומרים שנולדים ככה.

אולי קל להסתכל על זה בדיעבד כעל משהו שהיה קל אבל אני חייב להודות שזה לא היה כזה כיף. זה אולי לא עובר בתיעוד של הפוסטים אבל זה בגלל שבזמן שכתבתי את הפוסטים לא הייתה חבורה של אנשים שיכורים מסביבי. זה בדיוק העניין. אני שותה בחברה. הרבה, אבל בחברה. מה שכן, למדתי איזושהי מידתיות. ראיתי שאפשר לעשות כיף גם בלי, שזה אולי היה לי טריוויאלי אבל מעולם לא הייתה לי הוכחה.

בכל מקרה, אני חושב שיש לי פה אחלה רווח:

• הוכחתי שאני לא אלכוהוליסט
• כנראה שהורדתי באופן דרסטי את קיבולת האלכוהול (כך שבזמן הקרוב הוא ישפיע עלי יותר)
• חסכתי כסף
• חסכתי קלוריות
• אני לא צריך להזמין את הידידות שלי למקס ברנר כי לא הפסדתי
• ידידות שלי קונות לי שלוש ליטר בירה מהחבית

וזה כל מה שחשוב.


לסיום

אני צריך לחזור להתאמן! כמעט שכחתי שאני ספורטאי עוסק!


אל תתדרדרו לאלכוהול,
רז.

השגרה, העצמאים בשטח ואפקט הפחד

צהריים טובים לכולם.

אחרי שבועיים הזויים אני חוזר לסוג של שגרה מעצבנת. אני לא בטוח עכשיו שאני כ"כ נהנה מכל הרעיון, עכשיו שאני חושב על זה. אני חושב שאני מעדיף את כל התשישות הזו על פני הסטטיקה המנוונת של השגרה. או לחילופין יכול להיות שאני סוג של ילד מפגר שאף פעם לא מרוצה ממה שיש לו. במקרה כזה, כוס אמא שלכם, אני לא מפגר!


העצמאים בשטח

אני חושב שכבר אמרתי פה שאני לא מבין את השימוש במונח מוזיקת אינדי בתור ז'אנר מוזיקלי (וכידוע, אני סולד מכל מה שאני לא מבין). קשה לי לחשוב על צליל שמאפיין מוזיקה שהאמנים שעושים אותה לא חתומים בחברת הקלטות גדולה. במובן הזה גם מוזיקה טובה, מוזיקה גרועה, מוזיקת רחוב ומזיקת גמדים הם ז'אנרים לגיטימיים של מוזיקה. אחרי שאמרתי את כל אלו אני שם לב לאחרונה שבסצנת האינדי יש המון מוזיקה לא רעה בכלל ואיכשהו יצא שעקב שינויי שגרות בחבר'ה אני מוצא את עצמי בהרבה הופעות אינדי החודש:

הכמעט מיינסטרים - גבע אלון בבארבי כ"ס (30.10) : כן, כן, אני יודע. זה לא החודש זה חודש שעבר אבל זה מספיק קרוב. הלכנו בעקבות יומולדת של אחד מהחבר'ה. היה נחמד מאוד. הבחור הוא ללא ספק מוכשר. ההופעה הייתה הופעת ישיבה כי אני בספק שמישהו יכול לקפוץ למוזיקה שלו. היו רגעים בהם היה אפילו אפשר להרדם אבל בשורה התחתונה די נהנתי.

הג'אז המחתרתי - Joopsys בלבונטין 7 (16.11) : הלבונטין 7 הוא פאב כזה שיש בו הופעות במרתף. הוא מקום כזה שאפשר לשמוע בו מוזיקה לא רעה בכלל ומי שרוצה ממש להכנס לזה כנראה ימצא את עצמו שם בהרבה הופעות. Joopsys מגדירים את עצמם כג'אז צועני, למרות שייתכן שהפיגור השכלי שלי מנע ממני לראות את זה. המוזיקה הייתה ממש טובה אבל איכשהו הרגשתי היעדר אנרגיות קל בהופעה. ייתכן שזה קשור לסירובם העיקש לשכור את שירותיו של מתופף. באחד השירים הם כאילו עברו ממקצב רגוע למקצב אנרגטי יותר ובקושי היה הבדל. הם רקדו עם המוזיקה ביותר אנרגטיות והם נגנו חזק יותר אבל זהו. בכל מקרה אני ממליץ בחום.

הופעה שרציתי ללכת ולא הלכתי אליה מסיבות שלא אכנס אליהם כאן אבל אומר בכל זאת כוסומו העולם - תעני אסתר באוזןבר (19.11) : כוסומו. את תעני אסתר ראיתי פעם ראשונה באינדינגב והם היו ממש ממש טובים. הם פוצצו לי את המוח. חבל לי שלא הלכתי לראות אותם (בייחוד לאור הסיבות שלא אפרט). תיכנסו למייספייס שלהם ותורידו את ה-EP. הם ממש טובים. כוסומו.

הופעת הפרוג שאני אולי אלך אליה - דובדבן בתיאטרון תמונע (21.11) : הסיבה העיקרית לכך שלא קישרתי לעמוד מייספייס היא שאין להם עמוד מייספייס. הסיבה העיקרית לכך שאין להם עמוד מייספייס היא שהחטיארים (מי שלא מת, כמובן) האלו הם להקה שהתאחדה אחרי 30 שנה בכדי להשיק אלבום בכורה. אני לא יודע אם אני אשלם 70 שקל או אם באמת תהיה זרימה (מצידי או מצד החברים) אבל נראה. על פניו נשמע שיהיה טוב.

הופעה שאם אני לא אלך אליה ראשים יעופו - איטליז מארחים את שלמה גרוניך בבארבי (25.11) : זה בסדר אם אתם לא מכירים את איטליז. גם אני התוודעתי אליהם לפני בערך שנה ומשהו וטרם הייתי בהופעה, לא משנה כמה קרוב הייתי אליה כמו בהופעה באחד הפאבים המקומיים בראשל"צ או הופעת הפתעה באינדינגב (כוסומו). איטליז עושים מוזיקה מצויינת והם פחות או יותר הלהקה הכי מוכרת בסצינה. תיכנסו לאתר ותורידו את האלבום הראשון שלהם בחינם. הוא מצויין. בהופעה המדוברת הם משיקים את ה-EP החדש שלהם. אמור להיות מטורף. בעצם אל תבואו בהמוניכם בשביל שיהיה לי ולחבר'ה שלי מקום.

אם עניין אתכם אפילו קצת מה שנכתב כאן, אתם מוזמנים לבדוק באדיקות את הבלוג אטמי אוזניים שמכיל המון מידע עדכני לגבי כל הנושא.


אפקט הפחד

ניסיתי, אבל אני לא יכול לעבור בשתיקה על האמירה של ברק אובמה כי הבנייה בשכונת גילה בירושלים יכולה להביא לכעס פלסטיני מסוכן. אני, להבדיל ממנהיג העולם החופשי, לא מרטיב מרוב פחד ואני לא מחשיב את עצמי האמיץ באדם. אבל זה הקו שמנחה את הגישה שלו (ושל העולם) כלפי העולם הערבי. כמו שביבי אוהב להגיד, הם מ-פ-ח-ד-י-ם.

אותו קו מנחה את ההתרעמות על האמירה שבתגובה להכרזה חד-צדדית על מדינה פלסטינית בגבולות 67' ישראל תספח את גושי ההתנחלות. אנחנו כאן לא בסדר. אנחנו פה הקוקואים. אנחנו מוכנים לשבת ליד השולחן ולתת (למרות שלא מגיע להם כי הם לא היו ילדים טובים) והם אומרים שאנחנו עושים את עצמנו ונוקטים צעדים דרסטיים כי "אין להם ברירה". אבל אם אנחנו נענה להם באותה מטבע אנחנו כבר לא בסדר.

אם נספח ונקבע עובדות בשטח אז אנחנו מזכירים משטרים חשוכים למרות שאנחנו מתפרעים הרבה פחות מהצד השני. למה? כי הם מ-פ-ח-ד-י-ם. והפ-ח-ד הזה עולה לנו ביוקר. הם יכולים לעשות מה שבא להם ועדיין להיות הקורבן. הם, איראן, אירגוני הטרור בעירק וכל שאר הג'מאעה הם המסכנים בכל הסיפור וצריכים את רחמינו ואוי לנו אם נעשה משהו שיכעיס אותם. אני משקשק.


אתגר תקופת היובש
יום 27 מתוך 31

הסוף כבר ממש קרוב ואני בעיצומו של הסופ"ש האחרון. הסופ"ש הזה מציב את המשוכה האחרונה בדמות הבית הריק ונכון לעכשיו אין שום בעיה. ההתערבות הזאת כבר מתחילה לשעמם אותי כיוון שממש קל לי ואני כזה שפיץ וגבר.


לסיום

לבחור הזה יש כישרון...


התעטשו למרפק,
רז.

המטחנה, הקירות השבורים וגיבורי השיעמום

ערב טוב לכולם.

לו הייתי רוצה לתאר את השבוע במילה אחת הייתי הולך על "קשה". אומנם זה היה שבוע שובר שגרה אבל הוא היה פסיכי מבחינת הרבה דברים. רוב השבוע מצאתי את עצמי באפיסת כוחות בערב, בקושי מסוגל לעלות במדרגות. יהיה זה אופטימי לחשוב ששבוע הבא יהיה יותר קל אבל נחייה ונראה.


הקירות השבורים

השבוע צויינו 20 שנה לנפילת חומת ברלין, החומה שהפרידה בין ברלין המחולקת בין המערב למזרח במהלך המלחמה הקרה. החלוקה הייתה טוטלית. מערב ברלין הייתה חופשית ודמוקרטית ומזרח ברלין הייתה מקום קר, אפל ומשעמם תחת שליטת ברית המועצות. נפילת החומה הייתה יותר מכל בריחה אל החופש ואל האור.

אני לא חושב שיש מישהו שחושב שהחיים במזרח גרמניה המדוכאת היו טובים באיזושהי צורה ושהטענה שהמערב היה יותר טוב היא דמגוגית, לפחות לא מישהו שפוי. אך לרוע מזלנו, גבולות כאלו ברורים בין שחור ללבן (או כחול ואדום) הם פריבילגיה נדירה. לפעמים העניין הוא פשוט, אבל בדרך כלל אנו מוצאים את עצמנו הרבה פעמים מחפשים משהו אחר בחיים כאשר אנחנו לא ממש בטוחים עד הסוף שהמצב בו אנו נמצאים הוא עד כדי כך מחורבן, אנחנו כמעט אף פעם לא בטוחים שאנחנו במזרח הגרמניה של הדילמה. אני חושב שזה נכון לגבי כל דילמה אבל שמים לב לזה בעיקר בדילמות המורכבות יותר והמשמעותיות יותר. גם כשמכינים קפה ותופסים כפית אחת של אבקה תמיד ישנה הדילמה האם להשאיר אותה כמות, להחזיר כמה גרגרים לקופסא או לשים את מה שלקחנו ואז לקחת עוד קצת. אני לא חושב שיש מישהו שמכניס יותר מדי שיקולים של מינון קפאין או קצב צריכה לדילמה הזאת. ההשפעה לטווח הארוך זניחה.

חבל שלא כל החלטה היא כזו פשוטה. החיים צריכים לבוא עם כפתור Save כמו במשחק מחשב למקרה ותפנה פנייה לא נכונה. חבל שהשקעה גדולה, שיקולים מקצועיים וכו' לא הפיכים בכזו קלות. אבל חיים רק פעם אחת, אומרים שכל עקבה היא לטובה ובסופו של דבר הכל מסתדר. אם לא היינו מקבלים את ההחלטות הגרועות שקיבלנו יכולנו עוד למצוא את עצמנו מתים בתעלה בצידי איילון. אי אפשר לדעת ואין סיבה להצטער על כלום. אפשר רק ללמוד. אז לומדים.


גיבורי השיעמום

ברכותי לסדרה Heroes! היא הפכה באופן רשמי לסדרה השניה בהיסטוריה שהפסקתי לראות לפני שירדה מהמסכים בגלל שנמאס לי ממנה ולא רציתי להעביר את עצמי עוד דקה של עינוי. הראשונה הייתה Terminator: The Sarah Connor Chronicles שגרמה לסרט השלישי בזיכיון Terminator להראות כסרט לא רע בהשוואה למורסה המוגלתית ההיא. ההחלטה להפסיק לראות את Heroes נבעה מזה שלאחר שראיתי את כל הפרקים של Prison Break שהפכה מסדרת דרמה מתוחכמת בעונה הראשונה לסדרה של מכות חשמל לבית השחי החל מסוף העונה השניה בערך החלטתי שלא עוד. Prison Break איבדה את כל הקסם, הדמויות והתיחכום ברגע שהיא התחילה לשחק עם הגופה הנרקבת של העלילה שלה ו-Heroes החלה לצעוד באותו שביל נקרופילי. Heroes הייתה סדרה על אנשים שגילו פתאום שיש להם כוחות וכל מה שהם רוצים זה לחיות חיים נורמליים אבל לאט לאט הם הפכו לחבורות מאורגנות של אנשים במעילי עור שחורים שבקושי מתנהגות כמו האישיות שלהן בגלל שהם עסוקים בלצרום לי באוזן עם שלל קלישאות מסרטים מצויירים ישנים. זה כמו להסתובב עם פאוץ'. זה לא וינטג', זה ארכאי.

רבים יגידו שהסדרה מציגה עלילה חדשה בכל עונה ושאני לא אשפוט אותה בכזו קשיחות אם לא השתגעת על העונה הקודמת. כמובן שהרוב טועה ובנוסף לכך שהוא לא יכול להגיד לי מה לעשות, אני גם אפנה את תשומת לבכם לכך שאני לא מדבר ממש על עלילה, שאגב היא זהה כמעט לחלוטין בין העונות. הבעייה היא הדמויות שהפסיקו להיות אנשים והפכו להיות חתיכות קרטון שמשפריצות גיצים בטעמים שונים. Lost עוברת שינויים אדירים בסביבה בה העלילה מתרחשת, חלקם אפילו מופרכים להחריד, אבל זו עדיין סדרה טובה כי הדמויות עגולות ומתפתחות. Dexter מקבלת עלילה חדשה לכל עונה והיא סדרה כ"כ טובה עד שהיא צריכה להיכנס לתוכנית הלימודים (אבל מה שאני חושב על מערכת החינוך יאלץ לחכות למועד אחר), אבל בכל רגע הדמויות נשארות בני אדם שניתן להתייחס אליהם.

הסדרה השתנתה ואני מסרב לקבל אותה כמו שהיא. אני לא חבר שלה. זה יותר עניין של יחסים עיסקיים והיא הפסיקה לספק את הסחורה.


אתגר תקופת היובש
יום 21 מתוך 31

הרוב כבר מאחורי ואפשר כבר להריח את האתנול בקצה המסלול. נשאר רק סופ"ש אחד אחרון ולא נראה שיהיו יותר מדי בעיות. אני חייב להודות שהאתגר הגדול עד עכשיו היה בישיבה עם החבר'ה. כשהולכים להשתכר הרבה יותר קל לעמוד בפיתוי אבל כשיושבים עם בירה בשביל האווירה זה הרבה יותר כיף וזה הרבה יותר חסר לי. נו טוב, רק עוד 10 ימים.


לסיום

למי שצריך מגבת חדשה ורב שימושית כדאי להסתכל פה. (NSFW)


שיהיה חורף חם,
רז.

הקליק, היסתדרות הזונות לישראל והלטאות מן החלל החיצון

צהריים טובים לכולם.

אם יש משהו שאני שונא בלוח השנה זו העובדה שהוא מחזורי. ברור לי לחלוטין שזה מאוד נוח ואם כל השנאה שלי אין לי שום בעיה להנות מהיתרונות הבולטים, אבל אני שונא את זה בכל זאת. הציקליות הזאת גורמת להתחלה וסוף פיקטיביים כאלה והרי זו תופעה ידועה מאוד שלכל שנה יש סוף שנה ולכל סוף שנה צריך להספיק הכל. במפורש, הכל. אני לא מבין איך לא ביטלו את הקטע הזה של סוף השנה רק בגלל העניין הזה. בלי זה, כל דבר היה נעשה בקצב שלו, שיכול להיות אפילו קטסטרופלי, אבל לא יהיה דד ליין פיקטיבי שמתייחס למעבר השנה כמשהו כל כך מכני עד שכמעט מצפים לרעש של קליק כשהוא קורה.

אני מתעסק עכשיו, בעל כורחי בעניין כזה של סוף שנה. זה לא כיף ובתחום שלי זה גם אומר שאני מתלכלך בהמון גריז. אני שונא גריז. זה נראה כמו ממרח ריבת חלב אבל זה בכלל לא טעים...


הסתדרות הזונות לישראל

הבטחתי לחבר שאני אכתוב משהו שמאלני פה היום כיוון שלאחרונה אני כותב יותר מדי ימני. הדבר הכי קרוב שהצלחתי לחשוב עליו זה משהו ליברלי ולא אקטואלי, מיסוד הזנות בישראל. הסיבה לשני שמות התואר בהם השתמשתי היא שלפני כשנה וחצי חברי כנסת מהשמאל ואירגונים לזכויות נשים היו אלו שגרמו לכך שהגישה השמרנית היא זו שתתן את הטון בנושא הזה. הם עוד עשו זאת בטענה לליחמה למען זכויותיהן של נשים.

הטענה העיקרית נגד מיסוד הזנות היא שהיא מעודדת סחר בנשים וגורם לך שיהיו יותר נשים מסוממות ופגועות בנפשן בזמן שגבר שפל יעשה מזה כסף. זה פשוט שטויות בקוטל זרע. עצם העובדה שזנות היא פשע גורמת לכך שפושעים עוסקים בה. אף אחד לא מחליט לפתוח עסק סרסרות תוך שהוא מתחבט בחוקיות שלו. פושעים מתרחבים לזה. אנשים לא מוסריים הולכים וקונים נשים מסכנות דרך גבול מצרים או לוקחים חסות על נרקומניות. היעדר החוקיות גורם לכך שהעוסקים בזה הם נטולי מוסר ולא העיסוק עצמו.

כמו טענת הנפשעות, גם הטענה שלפיה עיסוק בזנות מדרדר לסמים, אלימות, איידס וכוליי הוא מופרך לחלוטין. אני ממליץ לכם בחום לראות את הסרט התיעודי Louis and the Brothel בו העיתוני לואי תרו עוקב אחרי חייהם של זונות בבית בושת במדינת נבאדה, בה הזנות היא ממוסדת. שם כל עיסקה מעוגנת בחוזה, הבנות יודעות בדיוק כמה כסף הן מקבלות, הן נקיות מסמים ומנהלות אורח חיים תקין לחלוטין. וכן, אירגוני זכויות הנשים, למקרה ותהיתם, אפשר להיות אישה שהיא חלק מתעשיית המין ועדיין לנהל אורח חיים תקין.

אתמול (שישי) הייתה בערוץ 2 כתבה על זוג שמכר את עצמו לזנות כיוון שנקלע לחובות של חצי מליון ש"ח. עיקר הבעיה שלהם היא שכל הזמן עוצרים אותם על זה שהם עושים משהו לא חוקי וככה הם עדיין לא מצליחים לצאת מהחובות. האיסור על זנות הוא כנראה הוחל ע"י השרמוטות הכי פוריטניות בעולם והוא הפוריטני ביותר בכל האיסורים בחברה, אפילו יותר מהאיסור על צריכת מוצרי קנאביס. למה לא לתת לאנשים לקבל את ההחלטות שלהם?

הלטאות מן החלל החיצון

עלתה השבוע סדרת מדע בדיוני חדשה בשם "V" למסכי הטלוויזיה בארה"ב. הסדרה היא שחחזור לשני מיני-סדרות וסדרה משנות השמונים שמסתבר שהייתה מאוד מוצלחת. בלי להאריך יותר מדי, הסדרה עוסקת בזה שיום בהיר אחד מגיעים חייזרים מהחלל החיצון שנראים כמו דוגמני הלבשה תחתונה והם מאוד נחמדים אלינו רק שלא באמת ויש מחתרת שפועלת נגדם והם נלחמים במחתרת עם מחתרת משלהם.

אם להתרשם מהפרק הראשון, כנראה בגלל שזה שחזור, הסדרה עושה כל קלישאת מדע בדיוני כאילו ההפקה ישבה עם רשימה. החל מסירוב לחקור מספיק את הרקע של הדברים המופיעים על המסך (החייזרים מחנים חלליות מעל עשרים ומשהו הערים החשובות בעולם, ביניהם קהיר, שאם להאמין לסדרה, היא כמה בתים מוקפים בפירמידות) דרך החלטות דביליות והתאבדותיות של הדמויות וכלה ברמיזות לתיאוריות קונספירציה באשר לזה שהנשיא לשעבר ג'ורג' וו' בוש הוא כנראה לטאה מן החלל החיצון בתחפושת (הדרך שבה הם דחפו בכוח את נושא המלחמה בעיראק ואת נושא חוק ביטוח הבריאות האוניברסלי מעוררת גם בחילה וגם כבוד).

אני לא מבין למה אבל אני מצפה בכליון עיניים לפרק הבא. זה ממש מוזר לי. אין לכך שום סיבה אבל משום מה אני רוצה לדעת מה הולך עם הדמויות והסיפור. מוזר ביותר...


אתגר תקופת היובש
יום 14 מתוך 31

אני כמעט בחצי! המשוכות במירוץ הזה הם סופי השבוע וסוף השבוע הזה עמוס במיוחד. הצטברות של שמחות בנתה לחץ להתחלת החגיגות המלוות את סופי השבוע כבר ביום רביעי ובנוסף יש מעיין מסיבת בית בימים ראשון עד שלישי אצל חבר כך שהסופ"ש הזה נמשך כמעט שבוע. לפחות שלשום ואתמול (חמישי ושישי) עשיתי משהו רגוע (ישנתי 10 שעות וישבתי עם חברים לפני שהלכתי לישון 10 שעות). אני לא חושב שתהיה לי בעיה אבל אני חייב להודות שאני מתגעגע לטעם של בירה. נתפשר על מאלט.


לסיום

גזענות זה מצחיק.


אל תשכחו לנקות מאחורי האוזן,
רז.

גשם, צמא הדם הפציפיסטי ואין קליטה

צהריים טובים לכולם.

רשמית הפסקתי לישון עם מאוורר כי מתחיל להיות קריר. זה אומר שהגיע סוף סוף החורף. אני אישית מעדיף את החורף על פני הקיץ כי קור זה משהו שיותר פשוט להתמודד איתו, בהשוואה לחום. אם יש משהו שאני לא מעריך בחורף זו העובדה שכשגשום, כל מעבר מנקודה בטוחה אחת (כמו בית) לנקודה בטוחה אחרת (כמו פאב) היא תהליך שמקביל למשימה בחלל החיצון. בבית אנחנו לא צריכים יותר מדי הגנה מהתנאים הבעייתיים בחוץ, יש לנו טכנולוגיה וקירות לטובת העניין. כשאנחנו רוצים לצאת אנחנו לובשים חליפה מיוחדת, פותחים דלת, משווים תנאים עם הסביבה החיצונית, גומעים את המרחק הדרוש, ואז חוזרים למצב בו הקירות והטכנולוגיה מגנים עלינו שנית. לי אישית זה לא מפריע אבל ישנם אנשים שזה שובר ומחליטים שלא לעשות דברים בחוץ בגלל זה. מוזרים.

הגשמים זה גם דבר נפלא למשק המים הגווע שלנו אבל יש כמה אנשים עבי גולגולת הטוענים שבעיית המים בישראל (או יותר נכון, העיכוב בפתרונה) היא קונספירציה של הימין הקיצוני ליצירת צורך בהאחזות בגולן. אני לא יודע אם אותם נבובים יחטפו ממני הלקאה רצינית ביום מן הימים מעל דפי הרשת הללו אבל עניי הדעת הללו באמת מצדיקים אותה.


צמא הדם הפציפיסטי

למי שלא ממש מחובר למציאות, השבוע חל יום השנה ה-14 לרצח רבין. מי שמכיר אותי, כרגע מעביר באיטיות בטוחה את הסמן לעבר משהו שיסגור את העמוד הזה לנצח, אבל תתפלאו שעל אף דעותי הפוליטיות אני חושב שרצח רבין הוא נתעב של אדם רב פעלים שהקדיש את חייו לציבור, שלרוצח מגיע להנמק בכלא כל חייו ושהאירוע אכן צריך להיחשב כאירוע מכונן בהיסטוריה של עמנו. עם זאת, יש לי מספר סייגים לגבי הפוליטיזציה שעושה השמאל לכל העניין ע"י כך שהוא שם את כל הימין (ואפילו סתם אנשים שלא האמינו בתהליך אוסלו) על ספסל הנאשמים, דבר שדי מעורר סלידה, לפחות אצלי מכל היום הזה. זה מגיע לרמות כאלו שכשאני מכנה את היום "יום רבין" קופץ לי איזה נוער עם יותר מדי מרצ ומתקן אותי "יום הזכרון לרצח רבין", בעוד אני לא מתקן אף אחד שאומר "יום השואה", שזו טעות משמעותית הרבה יותר ואני עוד אשכנזי.

כמו שרובי ריבלין אמר, נעשה במהלך השני פוטושופ להיסטוריה. הרבה שנים, מלמדים במערכת החינוך (שתחטוף את הלקאתה בבוא העת) שרבין היה ראש הממשלה הטוב ביותר בהיסטוריה של המדינה, שהכל היה טוב בתקופתו, שכולם אהבו אותו, כולם רצו בהסכמי אוסלו, כל העם היה מאחוריו ובנוסף לזה הוא היה אחלה גבר. צר לי לבשר לכם שרבין, כמו כל ראש ממשלה ידע משברים ופרשיות בכהונתו, הקרע בין הימין לשמאל לא היה גדול מעולם כמו שהוא היה בתקופת רבין, בעיקר בגלל שבתקופתו של רבין התחילו להתפוצץ האוטובוסים וצר לי לבשר לכם, הוא אפילו היה ידוע בתור שתיין ומעשן כבד. אבל אל תתנו לעובדות לבלבל אתכם.

רבים הולכים וקופצים על ביבי והליכוד כי פעם מישהו אמר שרבין צריך למות ובליכוד התייחסו לזה כמו שסביר להתייחס לאמירות האלו. כהיפרבולה, רטוריקה, מילים. אם למישהו יש איזו אי וודאות אז אני אומר זאת - יגאל עמיר לא רצח בגלל נאום של ביבי או בגלל שהוא ממש נהנה במשחק של בית"ר. יגאל עמיר רצח את רבין כי הוא קוקו על כל הראש. אם הוא היה מתעניין בבידור במקום בפוליטיקה, הוא היה הולך ורוצח את גידי גוב בגלל שהוא עזב את זהו זה. אבל את השמאל זה לא מעניין. הוא לא מסתפק בזה שהוא היה קוקו. מבחינתם זה רצח שביצע הימין. צמא הדם הפציפיסטי הולך ומושך אותם לשים על ספסל הנאשמים כל מי שלא מסכים עם הסכמי אוסלו. מרגלית הר-שפי, שכל פשעה היה להכיר את יגאל עמיר, נשלחה לכלא.

השמאל מנסה לומר שיום רבין מציין את פועלו ויוצא נגד אלימות כאשר מה שקורה בפועל זה עיסוק יתר ברצח וברוצח. אנשים כבר לא יודעים על המחלוקות שגררו הסכמי אוסלו ויש אנשים שאפילו לא יודעים מה הם והם עדיין בעדם כי להיות בעדם משמעותו להיות נגד רצח רבין. אם היום הזה כ"כ נאור ותמים, למה אי אפשר לעשות אותו ע"פ המודל של יום מרטין לותר קינג שחל בכלל ביום ההולדת של קינג וכל כולו חגיגה של פועלו? למה חייבים לארגן יום של שנאת ימין במסווה של יום בעד שלום ונגד אלימות? בכל מקרה, יהי זכרו ברוך...


אין קליטה

באמת שלא רציתי להתייחס לשני נושאים קודרים בפוסט הזה אבל הכתבה הזו באמת מעוררת בי כל-מיני דברים. למי שאין כוח, היא עוסקת בכמה ילדים רוסים שריססו כתובות אנטישמיות על בית כנסת. הפאנץ' ליין הוא שהילדים ובית הכנסת שוכנים בפתח תקווה, המצטיירת כמעוז האנטישמיות בישראל, לאור פרשת כנופיית האנטישמים הקודמת. נוצר בעצם מצב שמנקז שתי בעיות: חוק השבות שמביא עולים לא אידיאולוגיים (וגם לא ממש יהודיים), אשר בהשוואה לארץ מוצאם, ישראל היא ארץ אפשרויות הבלתי מוגבלות ומערכת קליטה רופסת שגורמת להם לסלידה מהחברה.

אנחנו כ"כ מפחדים לעשות ישראליזציה לעולים עד שכל מה שאנחנו עושים זה לזרוק עליהם כסף ולראות אותם גדלים למלאי ניכור כלפי המדינה וכל מה שהיא מייצגת, בין השאר, את היותה מדינת היהודים. חבל שזה קורה ככה. אולי זה הזמן להפסיק להעלות כמה שיותר מכוח חוק השבות ולהיות טיפה יותר בררנים. לא ייתכן שיהודים יחוו אנטישמיות כאן.

אבל באשר לאנשים שמאבדים את המוטיבציה להיות כאן אחרי שהם מגיעים, הם פשלה של כולנו. אנחנו גורמים להם לתחושת ניכור ע"י זה שאנחנו מסתכלים עליהם כזרים. פעם הבאה שאתם רואים רוסי, תביאו לו חיבוק גדול ותגידו לו שאתם אוהבים אותו.


אתגר תקופת היובש
יום 7 מתוך 31

עדיין הכל בסדר. עבר סוף השבוע הראשון אשר במהלכו הייתי פעמיים בפאביםוכל מה ששתיתי זה דיאט קולה. אפילו לא קולה רגילה אלא דיאט! אני די בטוח שזה הפך מאתגר למשהו שגורם לכולם ללגלג עלי אבל אני עוד אראה לכולם! מעבר לזה, פיכחות היא דבר מוערך יתר על המידה לדעתי ,בשלב זה.


לסיום

אני מקווה שבימינו מתייחסים למטאל בתור משהו הרבה יותר קונבנציונאלי מאשר בתקופה חשוכה הזו...


חורף נעים,
רז.

אחד, אין ברירה והשכל הגבוה

ערב טוב לכולם.

עבר עלי אחד מסופי השבוע העמוסים ביותר בתקופה האחרונה. לא היה לי רגע דל וכל הזמן הייתי איפשהו או ישן. הסופ"ש העמוס, אגב, הוא לא הראשון בתקופה האחרונה עם כל האינדינגב והחגים. זה נחמד והכל אבל אני די התרגלתי לכך שהסופ"שים עוברים על מי מנוחות בצורה כזו שגם מאפשרת לי גם להשלים את כל הסדרות שלא ראיתי במהלך השבוע (ביחוד בשבועות כמו השבוע האחרון שהיה עמוס במיוחד). אני חושב שבמובן מסויים אני צריך קצת זמן מת בשביל להתקיים.


אין ברירה

הרגשתי רגשות מעורבים כששמעתי השבוע על הכך שעבר בכנסת בקריאה טרומית חוק האוסר על סלקציה בפאבים ומועדונים. זה שם קץ לאפליה לא עניינית על בסיס צבע עור, שהיא התוצאה העיקרית של סלקציה בימינו וזה יהיה נחמד שכולם ירקדו שלובי ידיים לצלילי "זה עולם קטן אחרי הכל" במועדונים ברחבי הארץ, אבל זה מגיע עם בעיה די רצינית, שאגב שונה לחלוטין מכך ששירים של דיסני זה לא בסדר כי הם אנטישמים.

כל העיסוק בצבע עור הוא שולי ונובע מכשל של המערכת שהחל עוד בשנות החמישים וגרם לזה שהפריפריה יושבה ע"י בני עדות המזרח ובאותה הפריפריה צמחו תיסכול ומרמור שהתבטא בסבלנות מעטה של הנוער החש כנלחץ ע"י חברה אשר לא חפצה בעיקרו, או במילים אחרות - רוב הערסים מזרחים. אבל הם טועים בזה שצבע עורם הוא זה שמונע מהם להיכנס למקומות. יש עוד אוכלוסיות שהחברה ישראלית איכזבה שגם לא נכנסות להרבה מקומות. אחת מהם, הערסים הרוסים, אפילו מאוד לבנה.

מאז ומתמיד היו לי חברים מקשת עדתית מאוד רחבה ומעולם לא הייתה לנו בעיה להיכנס לפאב או למועדון בגלל סיבה שלא כרוכה בגיל שלנו. כמו שיש מקומות שקובעים את גיל הכניסה בהם כגבוה מהגיל בו חוקי להיכנס לפאבים, כך גם הרחקה של גורמים מסויימים ממקום מסויים תורמים למרקם האנושי שמאפיין את המקום. סביר מאוד להניח שבמהלך זיהוי הטיפוס הבעייתי בכניסה חוטאים הסלקטורים בגזענות (והם חייבים להפסיק עם זה) אבל החיכוך עם הערסים הוא קל מדי. פעם אחת קיבלתי נגחה מערס חסר חוש הומור במקום בו לא הייתה סלקציה ובאמת חבל שנתנו לי להכנס למה אני, אני יש לי דיבור נגוע, מסתבר.

בעלי המועדונים מתנגדים ובצדק. דקירה אחת ולמשטרה לא יהיה איכפת שהבעלים בכלל לא רצה להכניס את הדוקר ו/או הנדקר כשהם יסגרו את הפאב. מישהו היה שיכור ולכן הוא דקר, הפאב מגיש אלכוהול ולכן הוא שותף לפשע. החוק, למעשה, מטפל בבעיה הלא נכונה וצריך קודם כל ליצור גורם מרתיע לאלימות או לפחות לחנך (אבל מסיבות שבקרוב אחלוק איתכם, למערכת החינוך יש בעיות משלה). בעלי המועדונים מתנגדים ובצדק אבל מחובתם להסיר כל דופי של מניע שפל כמו גזענות בסלקציה.

אני מקווה שהחוק החלמאי הזה לא יעבור וכמו החוק ההוא שרצה להגביל את שעות הפעילות של הפאבים גם הוא לא יצלח, כי בעוד הקשר בין אלכוהול לאלימות כנראה קיים בצורה כזו או אחרת, הוא לא אשמת אף אחד חוץ מהאנשים שנוהגים באלימות. אני שתיתי כמה פעמים וטרם הספיקותי לדקור אף אחד. אגב, כשחיפשתי את הכתבה ב-Ynet נתקלתי בזה שחוק דומה עבר בקריאה ראשונה לפני כעשור אבל כנראה מעולם לא עבר את כל תהליך החקיקה אז יש עוד תקווה אבל רק הזמן יגיד.


השכל הגבוה

לפני כשבוע התחילה שנת הלימודים האקדמאית (בלי שביתות ברוך השם) והרבה חברים שלי התחילו את הלימודים. אני חייב להגיד שאני די מקנא בכולם כיוון שהלימודים הייתה התקופה הכי יפה בחיי עד כה ואני מקווה ביום מן הימים לחזור אליה. יש משהו מאוד מעודד באנושות שלנו בזה שקיימת האקדמיה. זה אומר שאנחנו שואפים להיות יותר טובים ממה שאנחנו באים איתו וזה מחמם את הלב.

בשבילי תקופת הלימודים הייתה באמת תקופה של עצמאות שלא הייתה לי קודם. הרגשתי כמו ילד אמיתי. אני חושב שזה כרוך הרבה בזה שגרתי מחוץ לבית בזמן הלימודים ובעצם הייתי אחראי מטעם עצמי גם על לחיות וגם על כל פרוייקט הלימודים שהיה ארוך, מפרך אבל גם מהנה בכל רגע.


אתגר תקופת היובש
יום 2 מתוך 31

בנתיים הכל בסדר. הצלחתי להחזיק מעמד. בכדי לציין את תחילת ההתערבות אספתי כמה חברים לדרינק אחרון לפני שהשעון יורה על תחילתו של היום הראשון ולא אכלתי לפני זה (עם כמה שסושי זה טעים, זה לא אוכל). אם לקצר סיפור ארוך, הקאתי כ"כ חזק עד שהתפוצץ לי נים בעין ימין. נראה לי שאני לא ארצה לגעת באלכוהול לפחות איזה חודש.

לסיום

מסתבר ש-Fucking היא מילה גסה באנגלית. אני הייתי בטוח כל הזמן שמדובר בכפר בצפון מערב אוסטריה...


בהצלחה בלימודים,
רז.

הדקה ה-14, ללא גבולות ורה-אנימציה

ערב טוב לכולם.

אני שב אליכם מתקופה לא קצרה של אי זמינות זמנית. הנחיתה השקטה שבה הייתי אמור להיכנס לשגרת היום-יום המתישה שלי אחרי סוכות הייתה מלווה בתקופה עמוסה מבחינת כיף, שזה מצויין. רק ביום ראשון נהניתי מהרגעים האחרונים של 15 דקות התהילה שלי בתור פיינליסט בתחרות הלוגם המהיר של הפוקנה הראשל"צי. לא היו יותר מדי הפתעות. גמעתי את הליטר ב-9.7 שניות והגעתי למקום שלישי. כל הכבוד ללידור ולפיש על הפרסים. אני הסתפקתי בספורט, בבירה, בעובדה שהשם שלי היה על הלוח של הפאב במשך שבוע ובידיעה שיש בעולם בהמות כמו המתחרים בתחרות.

סיום התחרות בא עם סוף מעניין מבחינתי. הפתעה בסוף הפוסט.


ללא גבולות

היה חם והיה חול, אבל פסטיבל אינדינגב שהתקיים במצפה גבולות שבנגב המערבי בסוף השבוע האחרון היה בעיקר מגניב. אומרים שזה היה פסטיבל האינדי הגדול והטוב ביותר השנה אבל אני לא יודע את זה. אני יודע שהיה כיף. היו המון הופעות, הייתה אווירה מצויינת והיה אוכל ואלכוהול.

אני לא הכרתי הרבה אנשים והרכבים לפני שהגעתי לפסטיבל ובהתחלה חששתי שאני לא אשתגע על כל מה שאני לא מכיר ואם הייתי אץ לשפוט לפי ההופעות שפתחו את הפסטיבל הייתי נוכח לדעת שאני לא טועה במיוחד. במאמץ רב התאפקתי וכעת, כאשר אני שופט את הפסטיבל במלואו, אני חייב לומר שהמוזיקה דווקא הפתיעה אותי ממש לטובה. מנקודת המבט שלי, אינדי, שזה קיצור ל-Independent, זה מונח מאוד תמוה. "איך נשמעת המוזיקה?" "כאילו הלהקה לא חתומה באף חברת תקליטים גדולה". הקטע המוזר הוא שההרכבים החלשים באינדינגב באמת נשמעו ככה, כל מיני הרכבים שלא ניסו לעשות שום דבר שלא נעשה במקום אחר או בזמן אחר. הם בשבילי לא היו הפסטיבל אלא ההרכבים היותר אוונגרדיים שהופיעו, אלו שבאמת עשו משהו שמשך את האוזן.

אבל כל השבחים האלו לא באים בלי כמה תלונות, רבותי, תלונות הפונות בעיקר לרמת האירגון המהוללת של הפסטיבל. כנראה שבימינו זה מאוד קל לקבל את התואר "הפסטיבל העצמאי המאורגן ביותר שהיה השנה". אני וחבריי הגענו למתחם בערך בשעת הפתיחה, 11:00 בכדי להתמודד עם העומס בקבלת הכרטיסים בקופות ועשינו בשכל כי שכחו להכניס אותנו, ומסתבר שלא מעט אנשים, לרשימת האנשים ששילמו בכדי להיכנס. אחרי כמה בירורים הצלחנו לקבל כרטיס, התארגנו במאהל וניסינו להיכנס פנימה אוחזים בפחיות בירה שאותם אמרו שניתן להכניס, אך הפלא ופלא המאבטחים בכניסה אמרו שאסור להכניס אלכוהול מבחוץ ויש לרכוש אלכוהול בפנים. למזלי אני כבר די מתורגל בלשתות בירה מהר וסיימתי את הפחית תוך כמה שניות אבל העובדה שאסור להכניס בקבוקי זכוכית למתחם היא שהנחתה אותנו בקניות שעשינו יום קודם (כי אנחנו תותחי על) להוציא 1.5 ש"ח יותר לבירה ולהעדיף פחית. עוד בעיה עם האבטחה הייתה כאשר חיכינו כמעט שעה עד שכל כוח המשטרה יגיע כדי שנוכל להיכנס לעשות קקה בשירותים לא כימיים בבוקר היום השני. זה היה לא כיף.

אגב, אני מאוד אוהב את גלעד כהנא. הוא הרבה פעמים אומר דברים שמאלניים, אבל אני עדיין אוהב אותו. בהופעות שלו הוא נוהג לנאום בפני הקהל ואני אוהב להריע ולצעוק מילות עידוד. זו הסיבה שבגללה התאכזבתי כאשר כיבו לו את המיקרופון כי הוא חרג בכמה דקות מזמן ההופעה שלו. הרבה הופעות קוצרו בפסטיבל הזה בגלל הלו"ז הצפוף ולדעתי זה היה בבחינת "תפסת מרובה, לא תפסת". גם עניין שתי הבמות נתפס כך. אומנם לא היו הרבה מקרים בהם לא ידענו לאן ללכת אבל זה לא תירוץ. אגב, הופעת הפתעה של Eatliz, שהיא ברמה של להיות הדליינרית בפסטיבל הזה, זה מלוכלך...

אני יכול להמשיך להתלונן עד מחר אבל אני שוכח שהיה הכי כיף ביקום. כמעט כל ההופעות שראיתי היו זהב. אני והחבר'ה באנו מוקדם, מאורגנים על הכל, תפסנו מקום ממש טוב במאהל, ראינו הרבה הופעות, הופעות שלא ראינו שמענו מהאוהל לא יצאנו ביותר מדי קנס (אם לא הייתי מפסיק להתלונן הייתי מתלונן על זה שהאוכל והאלכוהול בפנים היו ממש יקרים) וממש נהננתי. הגיהנום יצטך לקפוא כדי שאני לא אקנה ראשון כרטיס לאינדינגב 2010!

מי שרוצה להתרשם מהליין-אפ המעולה ברובו מוזמן לעשות זאת כאן.


רה-אנימציה

כמה שעות לפני שיצאתי לאינדינגב ראיתי הופעה של הקרטונים במסגרת מסיבת יומולדת לידידה שלי בבלום בר התל-אביבי. זוהי להקת כיסוי לשירים של הגירסאות העבריות לתוכניות ילדים מצויירות. הם אומנם לא הראשונים שלוקחים את השירים האלו ועושים להם עיבודים נפלאים אבל הם עושים עבודה ממש מוצלחת ורצינית. החל בבלדות ועד לשירי רגאיי, הם מוציאים מהחומרים התמימים האלו משהו חי ובועט. אני ממליץ לכולם להצטרף לטירוף.


אתגר תקופת היובש

עקב שיחה דבילית, איכשהו הסכמתי להתערבות עם זוג ידידות שלי באשר ליכולתי להימנע מאלכוהול למשך חודש. הן טוענות שאני אלכוהוליסט ואני טוען שאני פשוט ממש טוב בלשתות אלכוהול אז אני דובק במה שאני טוב בו. עקב כל מיני התחייבויות קודמות (התחרות בפוקנה) ההתערבות מתחילה ב-25 לאוקטובר ותימשך עד ה-25 בנובמבר. אם אני אנצח אני אקבל 3 ליטר בירה ואם אני אכשול אני אזמין אותן למקס ברנר (הומואיות). האתגר הגדול יהיה 4 סופי השבוע בתווך אבל אני מאמין שאני אתמודד. גם אם לא, לא נראה לי שמישהו יהיה מופתע או מאוכזב ממני אז זה בסדר.

במהלך ההתערבות אני אוסיף לכל פוסט את הפינה הזו בכדי להודיע לכם איך אני מתמודד עם האתגר.


לסיום

קטע וידאו מהשלב הראשון בתחרות. אני שלישי.


אל תתדרדרו לאלכוהול,
רז.

נחיתה רכה, הפרס שלי והמדבר העצמאי

ערב טוב לכולם.

היום יש לי שבוע יחסית קל. מעיין נחיתה רכה מהחופש. אני אוהב שדברים כאלה קורים. זה סוג של קשירה בין חופש לחופש רק שאין לי חופש אמיתי בזמן הקרוב. שבוע הבא יש לי יומיים מתים ונראה מה כבר יהיה בשבוע שאחרי זה. זו אומנם שיגרה שכל שבוע יש משהו מיוחד שסותם לפחות חצי ממנו אבל זה לא משהו שיש להקל בו. מעבר לפינה מסתתר לו שבוע שגרתי לחלוטין שפשוט מחכה לשעת כושר בה הוא יתקוף אותך ויאכל לך את הלב.

כרגיל, כמו כל פעם שאני בא לכתוב על מערכת החינוך קופץ לו נושא אקטואלי מדי בכדי לוותר עליו. נדחה את ההלקאה למועד אחר.


הפרס שלי

למי שלא יודע, נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, הוא חתן פרס נובל לשלום לשנת 2009. אני חייב להגיד שזה דווקא מעודד אותי הרי ברור לכולם שמתישהו יתחילו להעניק פרס נובל לקקה וזה הולך להיות הפרס שלי. אני כל הזמן מדבר על קקה, הולך לכל מיני מקומות ומנסה לעשות קקה, מקדם את נושא הקקה בעולם ולהבדיל ממאמצי השלום של אובמה, אני הרבה פעמים מצליח לעשות קקה, לפעמים אפילו יותר מפעם ביום.

אני באמת לא מבין על מה הוא מקבל את הפרס. איזה שלום הביא אובמה? הוא אפילו לא הביא תקווה לשלום. אין משא ומתן עם הפלסטינים, אירן עדיין מפתחת נשק גרעיני ואומרת כל הזמן שהיא תזרוק אותו עלינו והסינים עדיין מחזיקים בטיבט (אבל על זה אסור לדבר בגלל החוב הלאומי של ארה"ב).

בכל הבעיות שלנו הקשורות בשלום דווקא אובמה הוא אשם מרכזי. אם אובמה היה מוריד את הפלסטינים מהעץ אולי היה מתחיל תהליך. אם אובמה היה תקיף יותר בנושא אירן אולי היינו רואים תוצאות. מתן פרס לגישה הפייסנית מדי של אובמה בסך הכל נותן לגיטימציה לגישת ההתבצרות של אירן, הרשות והחמאס. הם אומרים לעצמם ולעולם שהעולם מכיר בכך שהדרך לשלום רצופה התרפסויות לרגליו של העולם המוסלמי. איפה זה משאיר אותנו? מה זה אומר לגבינו? מתאים מאוד לשבדים האלו לתפוס צד שהוא לא אנחנו.

יש מי שיגידו שאובמה בסך הכל זכה בתחרות פופולריות. יש גם מי שיגידו שהוא זכה מברירת מחדל כי לא היה מישהו שתרם יותר ממנו בתחום השנה. לי לא איכפת מאלו שאומרים את הדברים האלו. לי מגיע פרס נובל על קקה.


המדבר העצמאי

השנה יצא לי לנסוע לפסטיבל אינדינגב. וו-הו! זה קורה בסוף השבוע הקרוב. למי שחי מתחת לסלע בשנים האחרונות, אינדינגב הוא פסטיבל מוזיקה ואומנות עצמאית בנגב (כמו שכתוב למעלה). אף פעם לא הייתי, אבל אמור להיות כיף. זה פסטיבל שמאחד חבר'ה ומוזיקה אז אמור להיות סבבה, למרות שזה די מבאס להגיע לענן העשן המגודר הזה ולהיות היחיד שלא מעשן...


לסיום

הבחור הזה מפגר (1 2). כנראה שגם אני סוג של מפגר כי אני לוקח חלק בזה.

-- עדכון מאחרי התחרות!!! --
הגעתי למקום שלישי אחרי ששתיתי ליטר גולדסטאר ב-8.8 שניות. מקום ראשון ושני שתו ב-5.4 ו-5.5 בהתאמה אז יוצא שאני לא באמת בהמה. שלושתינו עולים לגמר. שיהיה לנו בהצלחה למרות שאין לי שום סיכוי.


אל תאכלו יותר מדי בבת אחת,
רז.

קרטריוני כשל, מר שגיאה ואדוני הקלקול

צהריים טובים לכולם.

אם הייתי צריך לתת לעצמי ציון על החופשה הזאת הייתי נותן לעצמי איזושהי צורה של עובר בקושי. משהו באיזור ה-60. אולי פחות. נחתי המון אבל לא יותר מזה. שום דבר גרנדיוזי. התעסקתי במטלות (רובן אני אפילו לא רציתי לעשות בנינוחות שמספק החופש שבחופשה), יצאתי פה ושם אבל בעיקר ישבתי בבית וחיסלתי חלק נכבד ברשימת הדברים שאני צריך לראות במחשב. אפילו לפוסט לא מצאתי את העוצמות הנפשיות עד עכשיו.

מה שהכי זוועתי בכל העסק הזה הוא שלא יהיו לי יותר מדי הזדמנויות בקרוב לתקן את החוסר הזה. לא צפוי חופש מיוחד כזה עד פסח ואלוהים גדול עד אז. יש לי עוד סוף שבוע אחד שצריך להיות מוצלח במיוחד ואז אולי אני לא אוכל להגיד שכשלתי בכל החופשה הזו.


מר שגיאה

מי שעוקב, שם לב כנראה שאני מעריץ לא קטן של מייק פאטון. אני חושב שהאופן שבו הוא מצליח לעשות מוזיקה כ"כ מקורית וטובה ראוי להערכה. לאחרונה יצא לי להתמכר לאלבום Mr. Bungle, שהוא אלבום הבכורה של הלהקה הראשונה שלו, Mr. Bungle.

הלהקה התחילה להוציא EP's מאמצע שנות השמונים בתור להקת מטאל עם מוזרויות רציניות. ההופעות הסוחפות שלהם והתנועה המתמדת בין סגנונות בין ובתוך השירים יצרה להם מעמד קאלט, למרות שכיאה לכל דבר שהוא קאלט הרבה הצלחה לא הייתה להם. היכולות של פאטון במסגרת אותן הופעות בשנות ה-80 הם אלו שזיכו אותו במשרת הסולן של Faith No More שנתנה לו את הדחיפה קדימה.

האלבום הראשון שלהם הופק ע"י היהודי הטוב ג'ון זורן והיה הכלאה של חתיכות משני ה-EP's האחרונים וכמה שירים חדשים:

1. "Quote Unquote" – שאגב, יצא לו קליפ שנאסר לשידור בתקופה שהופק, הוא שיר על ג'ון טרבולטה.
   
2. "Slowly Growing Deaf" – שיר על חוסר ההערכה שזוכים לו מוזיקאים מאנשים שסתם באים להופעות בשביל להשתולל.
3. Squeeze Me Macaroni" – שיר על אכילת צואה כאקט מיני.
   
4. "Carousel" – שיר על אחיזת עיניים של פוליטיקאים.
   
5. "Egg" – שיר על לחפש את הנוחות בחיים.
   
6. "Stubb (a Dub)" – שיר על כלב זקן שנדרס ע"י אמו של בעליו.
   
7. "My Ass Is on Fire" – שיר בעל נושא לא ברור אבל יש הטוענים שזה שיר על פעם בה מייק פאטון איבד את הארנק שלו והתחרפן.
   
8. "The Girls of Porn" – שיר על אוננות.
   
9. "Love Is a Fist" – שיר על תקשורת דרך מכות.
   
10. "Dead Goon" – שיר על ילד לא פופולרי שמת כתוצאה מאוטואספיקציאציה אירוטית.

המוזיקה, כאמור, היא פסיכית לחלוטין אבל היא מלאת אנרגיה. האלבום השני, Disco Volante, לוקח תפנית חדה מדי לכיוון המוזר והשלישי, California, הוא אלבום מצויין והוא מלוטש בהרבה ביחס לראשון וכנראה זו הסיבה למה הצליח יותר ממנו אבל תמיד יהיה לו מקום חם בלב בגלל הפראות שלו. הוא רקיד ושמיע ודופק את המוח. בקיצור, אחלה.

Mr. Bungle התפרקה בשנת 2000 והם כנראה לא יחזרו לנגן אף פעם וחבל. אין יותר מדי להקות שעושות את מה שהם עשו באלבום הראשון שלהם.


אדוני הקלקול

אני ניסיתי בכוח שלא לגעת בעונת הטלוויזיה המתחדשת היום אבל אני פשוט לא יכול. אחרי שנתיים של הפסקה חזרה אלינו בהפתעה הסדרה "Curb Your Enthusiasm" הגאונית של לארי דיוויד ב-HBO. אני אומר שזאת הייתה הפתעה כיוון שלמרות שהסדרה כבר זגזגה בין עונות הסתיו והאביב, הפסקה כה ארוכה שבאה אחרי הסוף ההזוי של העונה האחרונה לא השאירו יותר מדי מקום לעונה הזאת אבל הינה, עונה חדשה שמעל לכל תביא אלינו את האיחוד של ההפקה המיתולוגית של דיוויד "סיינפלד"! היסטוריה נעשית בתקופתי!
היו הרבה דיבורים על איחוד אפשר של סיינפלד, שהיא הסיטקום הטוב ביותר בהיסטוריה האנושית, אבל הם רצו לעשות לעשות את זה מכובד ונראה לי שהם הצליחו. סיינפלד ו-Curb תמיד הצליחו שלא להיות בקופסא וגם כאן הם פשוט פורצים החוצה. אני צוהל כמו ילדה קטנה. באמת. אני מחכה בכליון עיניים לפרקים בהם שזורות סצינות מהפרק הפיקטיבי של סיינפלד אותו מנסים להפיק במסגרת העלילה של Curb תוך כדי ששמים את האנשים הנפלאים האלו בסצינות האימפרוביזציה המאלפות ש-Curb כ"כ ידועה בהם. שלא יגמר לעולם!


לסיום

סרטון שלי אומר "וואבה!".


מועדים בשמחה,
רז.

עובדים עד הלילה, רואים כפול ותקועים

ערב טוב לכולם.

עברנו לשעון חורף בלילה שבין שבת לראשון וזה עוד סימן לכך שהחורף מגיע (הסימן הראשון היה שעברתי לישון עם מאוורר על דרגה 1 במקום 3 אחרי שהצטננתי). אחד הדברים היותר מדכאים בחורף זה העובדה שב-17:00 כבר מתחיל להיות חשוך. עוד מעט גם יהיה חשוך כשנצא מהבית. יוצא שאנחנו חיים מחושך לחושך, מה שיכול לעודד את כל הגותים בקהל, אבל זה פוגע בלוק משקפי השמש שלי...

לאור הנושאים הבוערים בי אני נאלץ לקדם את העיסוק שלי בעונת הטלוויזיה החדשה לעיקר הפוסט ולדבר על משהו אקטואלי (רחמנא לצלן) לפני שתשכחו ממנו. זה קצת מעצבן כי זה אומר שאני אאלץ לדחות נושאים רבים (כמו מערכת החינוך) להזדמנות מאוחרת יותר.


רואים כפול

אני אתחיל בחידה. מי שידע יקבל נקודה. איזו סדרה של סת' מקפארלן המשודרת ברשת FOX מתמקדת במשפחה פטריארכלית בה אבא, אמא, בן, בת, דמות של חוכמולוג קטן ויש שם גם חיה מדברת בקול של גבר מבוגר?

א) (Family Guy (FGב) (American Dad (ADג) (The Clevland Show (TCSאני אמתין.

אז למי שלא ניחש, כל התשובות נכונות. הסדרות של מקפארלן, אשר פתחו עונה השבוע אכן דומות באופן מחשיד. אני מודה שהיה טיפה מבלבל לאור העובדה שבתמונה של TCS לא רואים את הדוב המדבר, אבל אני בטוח שבסופו של דבר כולכם קיבלתם נקודה.

נכון, יש הבדלים פה ושם. האבות, למשל, הם סוכן CIA, מאמן ספורט שחור והומר סימפסון כך שאי אפשר לטעון שהסדרות הן זהות, אבל זה עדיין מוזר. אגב, אני נזהר מאוד עם ההערה על הדמיון בין הסימפסונס לסדרות הללו בכלל ו-FG בפרט עקב הטיעון המנצח של סאות' פארק שהסימפסונס עשו כבר הכל כך שאי אפשר שלא לחזור על משהו בטעות, אבל הדמיון במקרה של FG הוא מוגזם.

יש הטוענים של TCS, שהתחילה את העונה הראשונה שלה רק השבוע, היא בעצם פארודיה על FG (שהיא סדרת האם שלה) ועל ספינאופים, אבל עוד חזון למועד. אין אדם שמקווה שזה נכון יותר ממני. באמת. אני אשמח לראות את מקפארלן עומד מול העולם ומודה שהוא ממחזר כאילו הוא בגרינפיס. אבל מי אני שמדבר. לי אין אפילו סדרה אחת בטלוויזיה (לפחות עד שהפיילוט יהיה גמור).

משהו ממש עצבן אותי בפרק פתיחת העונה של FG שהוא דוגמא מצויינת ליוהרה של מקפארלן. הפרק עוסק במסע של סטואי (התינוק) ובריאן (הכלב) בין יקומים מקבילים. בשלב מסוים הם מגיעים ליקום בו הכל נראה כמו בסדרה Robot Chicken (ברשותכם, RC) המשודרת ברצועת ה-Adult Swim של Cartoon Network. אחד היוצרים של הסדרה, סת' גרין, מדבב את כריס, הבן ב-FG. בסוף הסצינה הקצרה בריאן (המדובב ע"י מקפארלן) שואל את כריס "איך ההרגשה להיות סוף-סוף ברשת אמיתית?" (FG משודרת הרי ב-FOX) וגרין עונה דרך כריס "לך לעזאזל". באמת שילך לעזאזל! RC מוכיחה את עצמה חזור והוכח שהיא סדרה משמעותית יותר כיפית לצפיה מ-FG! בעוד ישנם פרקים שלמים בהם FG שוקעת בבינוניות, RC מביאה דברים חדשים כל פעם מחדש הודות לסגנון הנפלא של הכתיבה והיצירתיות הבלתי נלאית של הכותבים. אם מקפארלן שומע אותי (וקורא בעברית) אז שידפדף לפוסט הראשון שלי בו דיברתי על זה שהמיינסטרים, בנסיון לפנות לקהל רחב ככל האפשר, פונה למכנה הנמוך ביותר.

אגב, אם כל הכבוד לגרין, הוא וחבורתו חוצים את הגבול אל תוך טריטוריית הבינוניות ע"י זה שהם הולכים להפיק סדרה דמויית FG עבור FOX. זה נשמע רע, אבל נראה. אם היא לא תהיה משמעותית יותר טובה מ-FG, אני אתאכזב.

העומס בסדרות האלו דווקא טוב במקרה ויש פרק טוב ובא לך עוד כי הן משודרות באותו יום אחת אחרי השניה. זה לא כזה נורא שמקפארלן מאונן לנו בפנים כי אחרי הכל יוצאים לו מדי פעם כמה שפריצים של גאונות. הסדרות הן לא גרועות ואני אמשיך לראות אותן (את AD אני עדיין לא ממש רואה באדיקות) ואני ממליץ לכם גם לנסות, אבל אני מזמן לא מאלו שטוענים שהן סדרות אלוהיות שיש להגות בהן יומם וליל.


תקועים

זה אולי ישמע כאילו אני מקטר סתם כשאני משמיע ביקורת על הפגנת רוכבי הדו-גלגלי שהייתה השבוע, כיוון שאני לא הייתי תקוע בשום פקק בגלל זה, אבל אני חושב שיש לי זכות לקטר על הכל תמיד. אם אני לא טועה, הסיבה שבגללה חסמו מאות אופנועים וקטנועים את כביש 1 היא שהעלו את מחיר ביטוח החובה עליהם. אני חושב שהאופן בו הרוכבים חמדו תשומת לב גרמה בנוסף לחשיפה גם סלידה די גדולה מהמטרות שלהם בקרב הציבור, או לפחות בקירבי.

אם יש משהו מעצבן בכל הדמוקרטיה הזו אלו הפגנות מהסוג הזה. לפני כמה שנים הייתה שביתה גדולה במשק שאורגנה ע"י ההסתדרות והיה כתב כלכלי היסטרי שהביא הערכה כי גודל הפגיעה במשק כתוצאנ מאותה שביתה הוא מיליאד שקל ליום. לפיכך, יומיים של אותה שביתה עלו למשק 2 מיליארד, שהם בדיוק גודל הקיצוץ הרוחבי במשרדי הממשלה לצורך התמודדות עם שפעת החזירים. השביתה ההיא מצטרפת לשביתות ההסתדרות שקדמו להן ולשביתות הסטודנטים והמרצים באוניברסיטאות, שהשד יודע מה היה הנזק בעיקובם של מאות מהנדסים (למשל) בכניסה לשוק העבודה.

דווקא אל מול הממשלה הנוכחית שהראתה כי היא מכוונת את אוזנה אל העם בדיוני התקציב שלה, כמו בביטול המע"מ על ירקות (מה שהתקשורת השמאלנית מכנה "התכופפות של ביבי ללחצים קואליציוניים"), היה אפשר לבחור גישה טיפה יותר שקטה שלא פורמת יום עבודה בעיר הגדולה במדינה. ההפגנה כנראה עלתה למשק מיליונים אבל זה לא עניין את הרוכבים. הם רוצים לשלם פחות על ביטוח החובה. הם יכלו לנסוע בשול הדרך ועדיין לקבל לא מעט חשיפה אבל זה לא היה מעצבן מספיק.


לסיום

כולם לשיר!

מחמוד בונה פצצה
זוהרת וירוקה
על כן הוא עסוק היום.
ואין זו סתם פצצה
זוהרת וירוקה,
מחמוד בונה פצצת אטום.

הוא לא ישכח לשים
חומרים בקיעים,
אורניום מועשר לרוב.
יקח טיל, ישים עליו,
לממש תוכניותיו
לזרוק אותו ממש רחוק.

וכשמחמוד יאמר:
"הביטו זה נגמר!"
יקרה דבר נפלא פתאום.
ימותו יהודים,
כולם בהמונים
ולאיסלאם יתגשם חלום.

העולם יהיה מופתע
אבל שלא ישכח,
אומרים את זה לא מהיום.
לאירן פצצת פלאים,
מה טוב ומה נעים.
מחמוד בונה פצצת אטום.




חג סוכות שמח,
רז.