יום ראשון, 20 בדצמבר 2009

מסלולים אורביטליים, בית יהודי חם ואוטוסטרדת הבנאליות

ערב טוב לכולם.

כדור הארץ מסתובב על המסלול האורביטלי שלו סביב השמש והנה עברה עוד שנה מאז שנולדתי ואני בן 24 עכשיו. כל הכבוד לי. הצלחתי לשרוד. במהלך הימים האחרונים חגגתי עם כמה חברים והיה די נחמד. לא חוויה שלילית במיוחד. אני לא יודע אם אני מזדקן מדי בכדי להנות ביום ההולדת שלי.

אני חושב שזו שאלה מעניינת אם אנחנו מזדקנים בשלב מסויים מעבר ליכולת להנות או מעבר לצורך בריגושים אינטנסיביים בכדי להנות. ישבתי במיטצ' בראשל"צ בערב VJ (כמו DJ רק עם קליפים) שבוע שעבר עם כמה חברים והיה שם את אחד מהלקוחות הקבועים של הפאב בערבי ה-VJ שבמקרה הוא בן 50+. שאלתי את אחד מהחברים שלי "תגיד, אתה תרביץ (=תחגוג, תצא, תשתולל) כשתהיה בגילו?" והופתעתי להיענות בשלילה. אני רוצה להאמין שאני כן ארביץ אבל הוא טען שמחוייבויות כמו משפחה ימנעו את זה כליל ושעולם ההרבצות תמיד יהיה שייך לצעירים. אני מקווה שהוא טועה...


בית יהודי חם

יוצא לי לאחרונה להתעצבן על כל מיני קולות בחברה שמנסים לכפות את דעותיהם האמוניות על החברה. שלל אנשים שמנסים בכח ובפנאטיות להפוך את אורח חייהם לאורח החיים של כולנו ומי שלא נוח לו שילך ויגור בקהילה מבודדת או שיעוף מפה כי הם חשים שקולם חייב להשמע ולגבור על כולם. אנשים שאם דעותיך האמוניות לא הולכות בקו אחד עם שלהם הם יחשבו שאתה נפש אבודה ותועה ושאינך רואה את האור ושכל הסטיות שלך הן אלו שגורמות לכל הסבל בעולם ושאתה חייב ללכת בדרכם בכדי שתגיע לאור ולדרך הישר. פשוט מחליא ואם לא הבנתם שהפיסקה הזאת מדברת על אתאיסטים אז יש סיכוי שכבר מאוחר מדי בשבילכם.

עם כל ההיפרבולה המכוונת וההכללות הפושעות, אני באמת סובר שה"דת" האתאיסטית נמצאת בבעיית זהות לא פשוטה מעצם הווייתה כדת וההשוואות המתבקשות. אני רואה את עצמי כיהודי וכשאני אומר את זה בפומבי תמיד יהיה מישהו שמאותו הרגע לא יבדיל ביני לבין חרדי ממאה שערים מתוך בורות טהורה. אני מאשים את היהדות עצמה. אני מאשים את השחיתות שגורמת לקריסת הבסיס המאמין בסגנון נפילת האימפריות הגדולות בהיסטוריה והסירוב העיקש להתקדם מעבר לארכאיות של הלכות איזוטריות כדרך חיים בפרט וכמטרות להנחלה עד לשורשי החברה בכלל, אבל הלוחמנות שמפגינים מטיפים אתאיסטים כנגד עדות מסויימות בימינו פשוט גובלת באנטישמיות.

החל בטענה שכל מי שמגדיר את עצמו דתי לא משלם מיסים וכלה בכך שאוכל כשר הוא מקור כל הרוע בעולם, ה"אתאיזם" לא לוחם בעד חופש דתי אלא בעד כינון דת אחת על פני אחרת ע"י יציאה אגרסיבית כנגד היהדות (ולא כנגד היהודים הספציפיים המנסים לעשות את אותו הדבר מהכיוון השני). הדוגמה הקלאסית מתעוררת כבכל שנה מול עיניינו בימים אלו בהם יהודים היוצאים נגד חגיגות הקדוש סילבסטר, שהוא חג נוצרי למכביר, זוכים ללעג ולא לתמיכה מאתאיסטים שאומרים "בואו נחגוג את ראש השנה הבין-לאומי כחגיגה ללא שום שיוך דתי". הכל היה בסדר מבחינתי אם דתות ואמונות אחרות היו מקבלות את אותה שטיפה. אני לא חושב שיש מקום לזה במדינץו של העם היהודי.

נכון שמדי פעם איזה רב לא מבריק במיוחד אומר שהמשיח לא בא כי הוא מפחד מהפלות אבל זה לא סיבה לשנוא את כל היהודים. זה נכון שחרדים מסויימים מפגינים בפראות על חופש כזה או אחר שיש לאנשים אחרים מכורח הדמוקרטיה אבל גם יהודים הם בני אדם (עם אף גדול ועקום). זה נכון שבתנ"ך מסופרים סיפורים שכנראה לא קרו ופה ושם יש משהו על להרוג הומואים אבל אם מסננים את כל זה מקבלים ערימה של כמה חוקים סוציאליים חשובים (חופשות עבודה, קיצבאות, לא לרצוח), מוסרי השכל (לא משנה כמה אתה שיכור, זה לא בסדר לספק מינית את אבא שלך), סיפורי מורשת על עמנו וארצנו, כמה פיסות ספרותיות אלמותיות והגיגים פילוסופיים, בלי שום קשר לרטוריקה ולאופן הארכאי בו כל העסק מועבר. זו היהדות מבחינתי ולא כל הקטעים על לסקול אנשים ולקחת לגויים את הזהב. הרי היה זה ההיסטוריון הרומי טקיטוס שאמר כי "היהודים הם העם הגרוע ביותר בעולם, כיון שהם בזים לכל דבר קדוש, וההוכחה לכך היא שבקודש הקודשים שלהם אין שום דבר, אתאיסטים גמורים." וזו הגדולה. יש הרבה דברים יפים ביהדות שאנשים מוותרים עליהם מראש.

אדם יכול, לדעתי, להגדיר את עצמו באותה קלות כיהודי חילוני ואפילו לא להאמין בקיומו של אלוהים אבל יהדות זה לא מגניב בימינו מסיבה כזו או אחרת. אז עדיף להגיד שאתה אתאיסט. או וויקני. מה זה משנה, השמאלנים האנטישמים האלה גם ככה ישרפו בגהנום כשיבוא המשיח.


אוטוסטרדת הבנאליות

הפייסבוק כבר לא אותו הדבר. זרם הסטטוסים והסרטונים והתמונות וההוא שדיבר עם הזה על משהו לא מעניין כזה או אחר כבר מתחיל להרתיח לי את הדם. לא היה רע קודם, אבל חייבים לשנות. הכל חלק מהקדמה. הבעיה היא היבלעות. שום דבר לא מחזיק יותר משעה-שעתיים על השערים של האנשים ואזמיד הופך להיסטריה. איך הבלוג הזה ייתפרסם ככה? איך הסרטון שלי יתפרסם ככה?!

עשו לכולנו טובה. אם אתם רואים משהו טוב בפייסבוק, הפיצו אותו או עשו לו Like. רק כך יצופו יהלומים בנהר החרא שהוא הפייסבוק! וvצטרפו לקבוצה שחושבת כמוני.


לסיום

קיבלתי מחבר את מתנת היומולדת הזאת שהייתי רוצה לחלוק עמכם. תודה רבה.

רק בשמחות,
רז.


יום שבת, 19 בדצמבר 2009

תחילת החורף, סוף הסתיו והחופש הגדול

ערב טוב לכולם.

מתחיל להיות קר מכדי להסתובב בטי-שירט מה שאומר שהגיע החורף. אני, אישית מעדיף חורף על פני הקיץ. כנראה שאני יותר מסתדר באטמוספירה הזאת מאשר בחמה של הקיץ. אני כנראה מוזר כזה. זה גם אחלה תירוץ ללהישאר בבית. עם כל היתרונות של הקיץ, הוא פשוט לא עובד לי.

מה גם שיש לי יומולדת בחורף, אז בכלל.


סוף הסתיו

כדור הארץ עדיין מסתובב וכך נגמרות להן עונות הסתיו של שידורי הטלוויזיה האמריקאית. בעוד רוב הסדרות ברשתות הציבוריות (FOX, NBC, CBS וכו') יחזרו אחרי החגים, ברשתות הכבלים (FX, SHO, HBO וכו') הסדרות פשוט נכנסות לשנת חורף ערבה עד אזור סוף ספטמבר 2010. אני חייב להודות שזו הייתה עונה טלוויזיונית מוצלחת ביותר והינה מספר דוגמאות:

It's Always Sunny In Philadelphia (עונה 5) - אומנם עוד לא נגמרה העונה באופן רשמי, אבל פרק חג המולד המיוחד שאמור לסגור את העונה יצא במעוד מועד ב-DVD בגרסא בלתי מצונזרת כך שזה לא משנה כי כולם כבר ראו אותו ונהנו. בנוסף ל-DVD הזוי ועשיר בגסויות, קיבלנו גם את האתר הזה (NSFW) שיוסיף לנו שעות רבות של אושר. מה שכן, אני מרגיש שהסדרה עלולה לגמור את הסוס שלה בקרוב. בעונה ראשונה ה"חבורה" (The Gang - סך כל הדמויות הראשיות) נפלו קורבן למגרועות האישיותיות של עצמן בצורה בה יכולתי להתחבר אליהם. בעונה האחרונה, הגיעה לשיאה ההרגשה כאילו אתה מסתכל על קופים בכלוב. זה אפילו לא דברים מצחיקים שקורים לאנשים מצחיקים אלא נונסנס טהור. אני, באופן אישי, אוהב את זה, אבל מה יגיד הצופה הממוצע?

Dexter (עונה 4) - וואו. אין לי מילים. אין לי אפילו מושג איך אני יכול להוציא פסקה מהדבר הזה מרוב שזה בלתי ניתן לתיאור. מקטע הפתיחה בפרק הראשון עד הכתוביות בפרק האחרון, מהכתיבה עד זוויות הצילום, מהסיפור עד פס הקול. פשוט מושלם. אם עוד לא ראיתם אז רוצו לראות. לא ראיתי כזו עונה של סדרת מתח מעודי. בלי ספק הדבר הטוב ביותר בטלוויזיה. לא יכול כבר לחכות לעונה הבאה. וואו. הקאסט הרגיל בצירוף כמה פרצופים ותיקים וחדשים, כולל שחקן חיזוק בדמות ג'ון ליתגו (שחקן תיאטרון וטלויזיה ותיק המוכר בעיקר כדיק מ-"3rd rock from the sun") המשחק את הנמסיס של דקסטר בעונה הזאת. אני לא רוצה לגלות שום פרט על העלילה אבל אומר שזו פשוט עבודה טובה של כל הנוגעים בדבר.

South Park (עונה 13) - העונה של סאות' פארק נגמרה לפני כמה זמן ואפילו לא הספקתי להתייחס לזה שהיא התחילה. הכל טמון בכך שחצי עונה משודר באביב וחצי עונה משודר בסתיו, 7 פרקים בכל פעם, קרי למשך פחות מחודש וחצי, ואין קשר ממשי בין הפרקים כך שזה לא משנה איך קוראים לזה. התלוננתי לא מזמן על זה שסאות' פארק, שהתחילה עם הרבה הומור פייטוניסטי, הופכת לאט לאט לבמה לתגובות הכותבים בנושאים אקטואליים ושעם הזמן הסדרה מייצרת פחות פרקים אלמותיים, פרקים שאפשר לחזור אליהם שוב ושוב. המגמה שהתחילה באופן די חזק בעונה 9 פוחתת לאיטה ואפשר להגיד שהעונה הייתה עשירה בפרקים מאוד איכותיים. שלא יגמר לעולם.

Californication (עונה 3) - זאת הייתה אחלה עונה. באמת. הם ממש התאמצו. היא אולי הייתה טיפה דרמתית וטיפה גימיקית עם כל מיני שחקנים אורחים והמון ציצים ופרק אחד שהיה בנוי מסצינה אחת שהתפתחה בזמן אמת אבל בשורה התחתונה די נהניתי. אהבתי את השימוש במוטיבים ואת הזרם התחתי בעלילה של הרגשות השונים של דמויות. זה היה כמעט ג'אז של טלוויזיה כיוון שאת הדברים העמוקים לא הביעו במילים בטקסט אלא בדרכים אחרות. וציצים. המון ציצים.

Curb Your Enthusiasm (עונה 7) - העונה הזאת ללא ספק סיפקה את הסחורה ויותר מזה, שזהלא מעט בהתחשב ברף הגבוה שהוצב הפעם. העונה התמקדה ביצירת פרק איחוד פיקטיבי של סיינפלד ע"י השחקנים המקוריים והגיבור, לארי דיוויד המפיקף המשחק את עצמו ובאמת קיבלנו לא מעט רגעים מרגשים. בעיקר שמחתי לראות שסיינפלד לא הייתה משהו מקרה והדיאלוגים שהשחקנים פלטו, שהם מאולתרים ברובם, היו באמת מצחיקים. אני אשמח לראות עונה שמינית אבל אני לא אופטימי כיוון שגם העונה הזאת באה אחרי הפסקה רצינית שלא לדבר על זה שיהיה קשה מאוד להתעלות על מה שנעשה בעונה הזאת. נחיה ונראה.


החופש הגדול

כידוע, סוף השנה בא עלינו לטובה ואיתו ימי חופש כפויים. לא שאני לא נהנה מכל זה אבל אני מוצא את עצמי בסיטואציה שאני לא מבלה מספיק חזק יחסית לחופש. זה הסתדר לי מצויין עם כל הסידורים הקשורים במיטה החדשה שקיבלתי וגם אם ארגון מפגשים חברתיים ואני חייב להגיד שאני ישן לא רע אך עם זאת אני לא מסופק מכל העסק. אבל אני בכיין אז עזבו.


לסיום

קודוס לסטיבן קולבר על תחילתה של הקריירה המוסיקלית שלו.

אל תראו יותר מדי טלוויזיה,
רז.


יום שבת, 5 בדצמבר 2009

עייף, עצלן ומודל לחיקוי

ערב טוב לכולם.

לפעמים זה נראה כאילו לא משנה כמה זמן פנוי יש לי לכאורה, תמיד יהיה לי חוסר בזמן פנוי בתכל'ס. אני לא חולה על כל עניין ההפרש בין תאוריה למעשה, בייחוד כשמדובר בחופש שלי לשבת ולגרב"ץ (כן כן, לגרב"ץ זה ראשי תיבות). תקופת סוף השנה מביאה איתה ניצול ימי חופשה עודפים כך שבטוח שיהיה בסדר בסופו של דבר. אולי אני אשן קצת ואז אהיה פחות עייף...


עצלן

אני חושב שזה תוצר לוואי של האבולוציה שלנו למשמעותית יותר אינטילגנטיים מהרבה זנים של חיות שגורם לנו לכך שרובינו לא ממש נמצאים עם שתי עיניים על המטרה. אם הסלמון לא ישחה במעלה הזרם, לא ייצאו לו דגיגונים וכל קיומו היה לשווא. יהיו שיגידו שזה כל עניין החיים המודרניים אבל מרבית האנשות כמעט ולא מכוונת ללהצליח יותר מדי, לפחות במעשיה. כולנו עצלנים. וכשאני "כולנו" אני מתכוון "אני". וכשאני אומר "לא מכוונת" אני מתכוון "אני מכוון, אבל מה לקום עכשיו, כוסומו? עוח, כואב לי הגב! מחר גם יום..."

אני לא יודע אם זה קשור, אבל יצא לי לאחרונה לדון בכל נושא הפרעות הקשב שאני זוכר שהוצג פעם באיזשהו תחקיר בשני חלקים בערוץ 2 ע"י ההיא שנכנסת להריון כל יומיים. בתחקיר הזה היא עלתה על זה שלרבע מהאוכלוסיה יש הפרעות קשב, כלומר לרבע מהאוכלוסיה יותר קשה להתרכז מאשר לשלושת רבעיה האחרים. כנראה שצריך לשנות טיפה את הסדרטים של המבחן אם כ"כ הרבה אנשים מצליחים להצטיין בו אבל אני חושב שאנחנו מפספסים את הנקודה, ולא בגלל בעיות קשב.

אם נסתכל כמה מאות שנים אחורה, לבני האדם לא היו יותר מדי ציפיות מעצמם. אנאלפבתיות הייתה נפוצה בכל העולם מהסיבה הפשוטה שהשכלה כה רמה פשוט לא הייתה נחלת הכלל. בני אדם לא הופצצו בכמות המידע שאנו מקבלים מהתקשורת ומהסביבה. אם הייתה מסתובבת שמועה בכפר זה היה חודש רווי מבחינתם. החיים בעבר היו בעיקר משעממים. כיום, אתה לא יכול לפתוח פייסבוק בלי להיות מופצץ בכמות מידע לא מועילה. רק מלחשוב כמה מידע מועיל אנחנו כן מוציאים מהיום-יום עושה לי כאב ראש.

כנראה שאני לא מיחידי הסגולה האלו שסובלים ברגע שהם נכנסים לחוסר תזוזה. כנראה שהקשב שלי מספיק מופרע בכדי שאני לא יוכל לעשות משהו פרודוקטיבי מאה אחוז מהזמן. אם לא הייתי מפנה זמן בלו"ז לישיבה בחוסר מעש אולי הייתי מגלה עד עכשיו תרופה לסרטן אבל אני מניח שזה לא הגורל שלי. כזה אני. עצלן.


מודל לחיקוי

לפני כמה זמן שמתי כאן ובעוד שלל מקומות (כולל עמוק בגרונותיהם של אנשים) את הסרטון הזה שלי עושה וואבה בספונטניות במהלך מפגש חברתי לכבוד יום הולדת של אחד מהחבר'ה. קיוויתי שעד עכשיו הסרטון הזה כבר יהיה Meme אבל כנראה שיעבור זמן לפני שהחולצה שצירפתי תהיה רלוונטית...

עד אז, אני יכול רק לבקש שתפרסמו את הסרטון בקרב אנשים. ביחד ננצח.


לסיום

החטא ועונשו.

אל תעשו שטויות,
רז.