יום ראשון, 24 ביולי 2011

גורל, אבירי הדמוקרטיה ופה פתוח בראש סתום


ערב טוב לכולם.

החוק השני של התרמודינמיקה מניב שני ניסוחים הקשורים לאי-הסדר, האנטרופיה, ביקום ובכלל (באופן מוזר, אי הסדר הגדול ביותר מתרחש כשהכל ביקום הומוגני כיוון שהיקום שואף למינימום אנרגיה; לצורך העניין, כשהאנטרופיה תהיה אינסופית לא יהיו יותר הרים ועמקים וכל בני האדם יהיו יצורים א-מיניים בצבע מוקה). הניסוח הראשון מתייחס לכך שכל תהליך פיזיקלי באשר הוא מגדיל את האנטרופיה ביקום. בין אם זו נסיעה מתל-אביב לראשון-לציון, בין אם זה לשלוק ביצה ובין אם זה קריסה של סופרנובה, הכל תורם את חלקו. על פניו הגיוני. הניסוח השני מתייחס לכך שקצב עליית האנטרופיה בזמן הוא תמיד חיובי, כלומר האנטרופיה ביקום תמיד עולה (מבחינה מתמטית, ניתן להגיד שהאנטרופיה עולה באופן מונוטוני). ניתן לפרוט את הניסוח הזה לכך שלא משנה כמה ננסה לפרק תהליך פיזיקלי לתתי-תהליכים, כל אחד מאלו מעלה את האנטרופיה ביקום.

את שני הניסוחים הללו ניתן לאחד למסקנות מאוד נחמדות. אם נחשוב בגדול, תהליך פיזיקלי שמחזיר אותי אחורה בזמן הוא בלתי אפשרי כיוון שתהליך פיזיקלי אפשרי רק אם הוא לוקח אותי מיקום בעל אנטרופיה כלשהי ליקום בעל אנטרופיה גבוהה יותר. אם נחשוב בקטן, נגיע למסקנה כי כיוון שבכל שניה האנטרופיה ביקום גדלה באיזושהי כמות והאנטרופיה יכולה רק לגדול אז הזמן יכול להתקדם רק קדימה. אם נחבר את שתי המסקנות יחד נגיע למסקנה כי אנחנו בעצם נוסעים על גלי אנטרופיה קדימה בזמן בקצב קבוע, "בזמן אמת" (כמו שאני עושה בתמונה המצורפת).

לא חייבים לאהוב את כל החוקים בעולם. צריך להכיר אותם, אבל לא חייבים לאהוב אותם. יש חוקים מעצבנים מאוד, מהבחינה הזאת. את חוקי הפיזיקה שאתה אמור לעמוד בהם אתה אמור להכיר וגם אם אתה לא אוהב אותם או לא מבין אותם עד הסוף, אתה לא יכול לעבור עליהם בהחבא. מה שמטריד אותי זה שמבין החוקים הללו, יש אנשים שחיים ביקום שלנו כמות בלתי מבוטלת של שנים ועדיין לא מוכנים לקבל את קיומם. אפילו לא צריכים להבין את כל הפיזיקה מאחוריהם. כלב מצליח לתפוס פריזבי, כדורגלן מסוגל לבעוט יופי של בעיטת בננה ויש אנשים עם ראש על הכתפיים שלא מסוגלים לתפוס שדברים לוקחים זמן. גם אני מאחר למקומות, אבל לפחות זה לא מפתיע אותי.

"מה השעה? 10:57? קבענו ב-11:00? טוב, אני כותב מסמך בן 6 עמודים ואני מתפנה אליך". "אה, אתה כבר מחוץ לבית שלי? שומע, אני עוד 5 דקות יוצא מבת-ים, עובר בבית, דופק מקלחת ויוצא אליך. יענו, עוד דקה אנחנו כבר עפים". "אמרת שאתה צריך שאני אחזור מתישהו בין 18:00 ל-19:00. אז כבר 19:20, מה זה משנה?".

אחר כך שואלים אותי למה היקום מעצבן אותי...


אבירי הדמוקרטיה

סבבה, יותר עוגיות עבאדי בשבילנו...
עוד חוק שמעורר סערות בזמן האחרון הוא "חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם" או "חוק החרם" כפי שהוא מקוצר במגמתיות ושגור בפי רבים. יש אפילו כאלה המכנים אותו "החוק לאיסור חרם על התנחלויות", אבל הם עושים זאת רק כדי לעצבן והם הצליחו לעצבן אותי. האנשים שטוענים את זה לא קראו את החוק, או שהם מתבססים על זה שאף אחד אחר לא קרא. אז הינה לשון החוק, ואלו עיקריה:

הגדרה:
1. בחוק זה, "חרם על מדינת ישראל" – הימנעות במתכוון מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם אדם או עם גורם אחר, רק מחמת זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה או אזור הנמצא בשליטתה, שיש בה כדי לפגוע בו פגיעה כלכלית, תרבותית או אקדמית.

חרם – עוולה אזרחית:
2. (א) המפרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל, ועל פי תוכנה של הקריאה והנסיבות שבהן פורסמה יש אפשרות סבירה שהקריאה תביא להטלת החרם, והמפרסם מודע לאפשרות כאמור, עושה עוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש]‏ יחולו עליו.
(ב) לעניין סעיף 62(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] לא יראו מי שגרם להפרת חוזה מחייב כדין על ידי קריאה להטלת חרם על מדינת ישראל כמי שפעל מתוך צידוק מספיק.
(ג) מצא בית המשפט כי נעשתה עוולה לפי חוק זה בזדון, רשאי הוא לחייב את עושה העוולה בתשלום פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה); בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, בנסיבות ביצוע העוולה, חומרתה והיקפה.
(המשך החוק הוא פירוט על הסנקציות אותם ניתן להטיל על המחרים בתחומי הטבות ממשלתיות והגדרות בירוקרטיות)

עיקר המחאה היא על זה שהחוק הוא לא דמוקרטי. אז נכון, הוא לא הכי דמוקרטי, אבל הוא מגן על הדמוקרטיה. הרציונאל שאומר שהוא לא דמוקרטי מגיע מגישה די אנארכיסטית לטעמי. אם רצח היה חוקי עד שחוק מסויים היה אוסר עליו גם החוק ההוא היה לא דמוקרטי, אבל אני לא רואה אף ארגון "זכויות אדם" תוקף את החוק הפלילי בבג"ץ על סעיפיו המגבילים והדרקוניים. ובכלל, אני שומע הרבה הצהרות לגבי החוק הזה שניתנות להפרכה ע"י הנוסח המפורש של החוק. זה בדיוק מה שאני הולך לעשות (גילוי נאות: אני לא משפטן; לפחות לא שידוע לי):
  • "ע"פ החוק, יוכלו להכניס את מארגן מחאת הקוטג' לכלא, כיוון שתנובה ושטראוס הן חברות ישראליות שתורמות רבות למפעל הציוני" - הצהרה כזו שמעתי מפי מישהו שטוען שהוא לא מספיק שמאלני כדי לקרוא "הארץ" ועל-פי ההצהרה הזאת אני מתחיל לחשוב שהוא לא יודע לקרוא בכלל. זו אחת ההצהרות שניתן לסתור אותה בקלות הכי רבה. מעבר לעובדה שהחוק מדבר על נזק כספי בצורת פיצויים לניזוק מהחרם (אפילו לא קנס לקופת המדינה), החוק מתייחס באופן ספציפי להקשר הקריאה לחרם. לצורך העניין אם אתה מחרים את מדינת ישראל כיוון שאתה מוכן לאכול רק אוכל מחצי הכדור הדרומי, חוק החרם לא פועל עליך. מחאת הקוטג' הייתה על המחיר ונשק החרם הופנה כלפי החברות שיצרו את המצב ולכן אין שום קשר לחוק החרם.
  • "החוק אומר לי מה אני יכול להגיד ומה לא" - זה קצת נכון אבל לא מדוייק. כמו שאמרתי, יש משהו לא דמוקרטי בחוק הזה כיוון שהוא מגביל את חופש הביטוי, אבל, להבדיל אלפי הבדלות, גם אם תקום מחר מפלגה ניאו-נאצית בישראל יהיה חשוב לסתום לה את הפה. זה אכן מדרון חלקלק אבל אנחנו לא אמרקאים בעלי קיבעון חופש דיבור וטוב שכך. נגיד ומישהו רוצה להחרים מוצרי התנחלויות ואף לקרוא להמונים לעשות זאת, ע"פ החוק, כל עוד במו ידיך לא גרמת לחברה אותה אתה מחרים נזק כלכלי משמעותי ע"י הקריאה הזאת, אין עילה לתבוע אותך. לצורך העניין החוק עושה הבדלה בין "אני לא אכניס כסף למפעל ההתנחלות; שימכרו למישהו אחר" לבין "אני חושב שהמתנחלים צריכים להיות מובטלים ורעבים".
  • "מגורים בהתנחלות היא דעה פוליטית וע"י מניעת ההתנגדות אליה כופים עלי אותה" - באופן מוזר, האדם שהשמיע בפני את הטענה הזאת גם השמיע בפני את הקודמת, מה שגורם לי לתהות איך הוא מצליח להתלבש בבוקר בכוחות עצמו. למה? מה קרה ל"אני מתנגד לדעותיך אבל אלחם על זכותך להביע אותם"? אנשים שמתחבאים מאחורי טענות לאי-חוקיות כל התנחלות באשר היא בעצם הופכים את הדעות שלהם לעובדות בשטח ובעצם... מבקשים למנוע מהצד השני לעשות בדיוק אותו הדבר. מעבר לכך שזה מלוכלך גם התבססות על הטענה המוזכרת לעיל פשוט לא נכונה.
  • "אני מתנגד להתנחלויות וחרם הוא הדרך שלי למגר את התופעה ע"י המאסת המגורים בהם על המתנחלים" - טוב, זה גם תלוש מהמציאות וגם מרושע. מעבר לעובדה שמתנחלים הם אנשים עקשנים להפליא, שימוש בנשק החרם נגד אנשים שאתה מתנגד לדעותיהם הפוליטיות הוא לא מוסרי. אם לתאר לכם מצב היפותטי, נגיד ובמגרש הריק ליד ביתכם העיריה מתכננת לבנות גן ילדים לילדים עם מוגבליות ואתם מתנגדים לזה כי אתם פוחדים ממכה לשווי הנכס שברשותכם (וכי אתם מרושעים). המכתבים לעירייה לא עזרו והגן הוקם. הצעד הנכון מצידכם, אם עדיין לא עייפתם מהמאבק, יהיה להמשיך לשלוח מכתבים לעירייה, לקיים פגישות ואפילו להפגין מול בית העירייה. הצעד הלא נכון יהיה לירוק לילדים ולהוריהם בפנים כל פעם שהם עוברים לידכם ברחוב, לפנצ'ר לגננת את הרכב ולהפגין מול הגן. יש לכם בעיה עם ההתנחלויות, תפתרו אותה מול נבחרי הציבור שלכם ואל תנסו להוריד את האנשים להם אתם מתנגדים לפת לחם (אגב, מפעלי המזון בהתנחלויות מזרימות לשוק העבודה הפלסטיני לא מעט משרות, אז... כן...).
  • "אם אסור לי להחרים אנשים על סמך מקום מגוריהם, אתחיל לייבא באופן פרטי מוצרים מאיראן" - מה?! באמת?! אני לא יודע אם יש כאלו שלא יודעים את זה אבל איראן היא לא מועצה אזורית באזור השרון אלא מדינת אוייב. הרעיון מאחורי חוק החרם הוא מניעת פגיעה באזרחים אחרים במדינת ישראל. וזו כנראה הדעה המטומטמת ביותר שאי פעם התנגדתי אליה.
אבל כל זה מפספס את הנקודה נואשות.החוק עוד לא פגע באף אחד ועוד לא נוצר אפילו תקדים משפטי אחד הקשור בו. החוק הזה מיועד לאפשר את פיטוריו של ניב גורדון שקרא לחרם אקדמי על מדינת ישראל בזמן שהוא מועסק ע"י האקדמיה הישראלית. החוק מיועד לאפשר לשוקי וייס לתבוע ארגונים שמשקרים (כן, בדקתי, המילה המתאימה היא "משקרים") לאמנים כדי שיבטלו את המופעים שלהם בישראל ועולים לו מיליונים. המעשים הללו הם מספיק נפשעים כדי שיהיה חוק נגדם.

אגב, מוזר לי שאבירי הדמוקרטיה נעמדו על רגליהם האחוריות נגד החוק הזה מטעמי "פגיעה בדמוקרטיה" ולא מטעמי "פגיעה בשמאל", אבל מול חוק דרעי החדש נרשמה מעט מאוד התנגדות למרות שהוא משמעותית פחות דמוקרטי. הכנסת הוא לא הריבון אלא העם, ואם יש מספיק אנשים בעם שיבחרו בדרעי הוא צריך להיות חבר כנסת. אפשר לדון בזכותו להחזיק משרה ציבורית כמו שר, אבל חברות בכנסת היא לא משהו שראוי למנוע ממנו.  הכנסת לא יכולה להיות זאת שמאשרת מראש את רשימת האנשים שהעם יכול לבחור אליה.

אבל אני סוטה מהנושא... כל העסק הזה מאוד מעצבן אותי. השמאל מנפנף בדגל הדמוקרטיה רק בשביל שהוא יוכל לכפות את דעותיו על אנשים אחרים. טוען בדמגוגיות חסרת פשרות שיש להילחם ב"ממשלת החושך" וקורא "להפגין כל עוד זה חוקי" (יש איוונט בפייסבוק אבל אין לי כוונה לספק קישור לתועבה הזו). זה אבסורד ומה שנפגע בסופו הוא אורח החיים הדמוקרטי שלנו...


פה פתוח בראש סתום

אגב אמירות מעצבנות של השמאל הקיצוני, נתקלתי לא מזמן בקטע הוידאו הזה שהועלה ליוטיוב לפני כשנה:




שיתפתי אותו בפייסבוק תחת הכותרת "להגיד שהוא פסיכי רק יפטור אותו מזדון מעשיו; הבנאדם פשוט מרושע" והדבר גרר התכתשות בין שני אנשים לא מבריקים במיוחד (כל אחד מסיבותיו הוא) על שלל נושאים. בין השאר גם על קטע הוידאו. התגובה הכי בוטה שגררה את מרבית הויכוח הייתה (בסיכומו של עניין) שגטו הוא שכונת עוני בה חי מיעוט לאומי או אתני המופלה לרעה, כך שעל אף שפעולתו של שפירא היא גסה, הוא עדיין צודק.

צר לי, אבל לא. פשוט לא. ברגע שהוא מרסס את מה שריסס איפה שריסס ותלה מעל זה את מה שתלה, הוא מפרש את מונח הגטו באופן מאוד ספציפי על כל המשתמע ממנו. שפירא אומר בפעולתו שהפלסטינים חובים שואה מידי הצורר הציוני וחייליו הנאצים. זה מה שהוא אומר וזה עלבון לאינטילגנציה. אני בוחר גם להיעלב בכיוון ההפוך ולהגיד שזה לא בסדר שהוא אומר שהתנאים בגטו היו טובים כמו בעזה ושיש בכך מעיין הכחשת שואה.

מה שהורג אותי זה שאשכרה יש אנשים שמאמינים בדברי הבלע האלה. אני לא מסוגל לתפוס את זה. אני בכנות מבין מה עשוי לגרום לאדם להחזיק בדעות שמאלניות, אבל זה? איך? למה? כיצד? איפה? מה לעזאזל?!


לסיום
אין לי מושג מי הם הגויים האלה,
אבל הם חברים בהרכב מוזיקלי מצויין!

  • יצא לי כבר לומר שביבי מצטייר הכי טוב כשהוא מדבר בעצמו. הינה תמליל ראיון שלו עם אל-ערבייה. עדיין אין וידאו מסודר אלא רק קדימונים. מודה שזה משעמם אבל שווה רפרוף.
  • איימי ויינהאוס נכנסה למועדון ה-27 כאשר מתה במהלך הסופ"ש ממנת יתר. לא שזה לא מבאס, אבל למה בכל אתרי החדשות זה תפס יותר מקום מהטבח הנורא שהיה בנורווגיה בו נהרגו כ-100 איש, רובם נערים ונערות?
  • רק שתדעו, אין לי שום כוונה לדבר על כל הבלאגן הזה בחוץ עם יוקר המחייה וכוליי וכוליי. מצד אחד, אכן יש בעייה של יוקר מחייה. מצד שני, האנשים בת"א התחילו את המחאה שלהם בטענה שזה לא בסדר שהם נאלצים להסכים לשלם שכר-דירה גבוה באופן מגוחך כדי לגור בדירות מצ'קמקות על פיסות הנדל"ן היקרות בארץ וזה, בצירוף העובדה שהם יוצאים לפאב פעמיים בשבוע (במחירי ת"א), מפריע להם לסגור את החודש. מצד שלישי, יש מי שמנסה להפוך את המאבק לנטו פוליטי. אז כן, יש בעייה בהרבה תחומים, אבל היא לא אשמתו הבלעדית של נתניהו (שכן איכשהו מנסה להתמודד עם זה) ויש גם מקומות אחרים לגור בהם. בירה ראשונה בראשל"צ עלי. אבל לא, אין לי כוונה לגעת בזה.
  • ובנימה טיפה יותר אופטימית, דני איילון, סגן שר החוץ שלכם, השתתף בסרטון הסברה מצויין שמציג כמה עובדות (אתם מוזמנים לבדוק אותן) התומכות בהיות יהודה ושומרון "שטחי סכסוך" על פני "שטחי כיבוש אפרטהייד רצח עם" או איך שהשמאל הקיצוני לא מכנה אותם בימינו. לראות ולהפיץ!
  • ואם אנחנו כבר אופטימיים, DamnYouAutoCorrect.com (בלוג של טעויות תיקון אוטומטי בהודעות באייפון) פרסמו בלי שום סיבה נראית לעין את רשימת  15 הפוסטים הנצפים ביותר שלהם. התכוננו לצחוק הטוב ביותר שחוויתם מזה הרבה זמן.
  • הפוסט הבא יהיה על תוכניות טלויזיה וההופעות של זיגי מארלי ואיזי סטאר אול סטאר (היה כיף; ראו תמונה). נמאס לי לדוש בפוליטקה עד אין קץ.

שיהיה חם ומגניב,
רז.

יום שבת, 9 ביולי 2011

אמברוזיה, תרופה למכה וצחוק מהתקשורת

ערב טוב לכולם.

הגעתי להבנה מוזרה שמעמד זה, בין השאר, עניין של מקום וזמן. אני לא יודע מאיפה פרץ החשיבה החיובית הזה קפץ עלי, אבל בוקר אחד קמתי מאוד עייף, מספיק עייף בשביל לדבר שטויות ואף עייף מדי בכדי לדבר, אז הרהרתי. אם בימי הביניים ארוחת הבוקר שלי הייתה כוללת תערובת שישה דגנים מצופים בקרם מאגוז הגדל ביבשת רחוקה, היה זה סימן לכך שאני לפחות נצר לנסיכות פרוסית.

אבל מה לעשות שבמקום ובזמן בו אני נמצא, זה בסך הכל חטיף אנרגיה. יש לי קופסה מלאה בהם. גם אתם יכולים לקנות אותם בכל סופר במחיר שווה לכל נפש ואפילו לבחור ממגוון הסוגים והיצרנים. כאן ועכשיו, ארוחת הבוקר הזאת היא לא סימן לרכוש ושררה. כל מה שאני יכול לעשות זה לקחת ביס, לעצום עיניים ולדמיין.


תרופה למכה

לא נרגילה
שני דברים שנחשפו בפני הציבור הרחב בזכות שביתת הרופאים בישראל: האחד, המצב הבעייתי של של הרפואה בישראל, והשני, שסמל ההסתדרות הרפואית בישראל נראה כמו נרגילה. האחרון משעשע והראשון מאוד בעייתי. יהיו כאלה שיטענו למידה של סחטנות מצד הרופאים (העלאה מיידית של 50% בשכר אף פעם לא נשמע טוב) אבל מערכת בריאות קלוקלת קשורה באופן ישיר לחיים של כולנו. או למוות. מה שיבוא קודם.

הרופאים במערכת הבריאות הציבורית אומרים דברים שהם די נכונים: תנאי ההעסקה שלנו מכפירים, אנחנו רוצים יותר כסף, פחות שעות וחופש תעסוקתי מעבר לשעות הפעילות כדי שיהיה לנו יותר כסף. לכאורה משהו שכולנו היינו רוצים, אבל כשחיי אדם תלויים במישהו, מוכשר ככל שיהיה, אחרי משמרת של 26 שעות שלא סוגר את החודש כי המדינה לא נותנת לא מספיק כסף, נורה אדומה צריכה להידלק אצל כולנו. עם זאת, אני לא בטוח שהפתרון הוא לזרוק על זה כסף, לפחות לא בכמות ובכיוון שהרופאים דורשים. ברור שצריך להפוך את העבודה במערכת הבריאות הציבורית ליותר אטרקטיבית, אבל יש גם עניין אחר.

אני לא מכיר אדם אחד (ואני מכיר לא מעט אנשים) שהתפשרו על לימודי רפואה. אף אחד לא בחר ללמוד רפואה כעדיפות שניה. לעומת זאת, ישנם אנשים שלא התקבלו לרפואה בארץ ואז הלכו ללמוד משהו אחר או למדו ביוקר רפואה בחו"ל. ואחרי שמתחילים ללמוד רפואה, יש אחוז נשירה די יפה, אבל אנשים מנסים בכל הכוח להתמודד עם זה. רופאים הם סוג של פטישיסטים. כפי שאני רואה את זה, שוק העבודה של הרופאים דל כיוון שהוא דל; אף אחד לא מציף אותו כי קשה להתקבל ללימודי רפואה, ואלו קשים מאוד.

אבל התשובה לכך טמונה באלו שהולכים ללמוד בחו"ל. הם לא עושים את זה בשביל החוויה או כי בתי הספר לרפואה שם טובים יותר. הם עושים זאת כיוון שדרישות הקבלה בארץ גבוהות עקב מכסת הסטודנטים הנמוכה בכיתות, אבל לא כל אחד שיכול ללמוד בחו"ל מבחינת נתוניו עושה זאת כי, כאמור, מדובר בעסק יקר. אותם רופאים הלומדים בחו"ל אינם נופלים ברמתם או ביכולתם מהרופאים הלומדים בארץ. המצב שנוצר הוא די דבילי; הסינון באמצעות רף הבגרות והפסיכומטרי שנקבע בהתאם למכסת הסטודנטים בכיתה גורם לזה שבעוד כמות האנשים שרוצים ומסוגלים להיות רופאים היא בגודל מסויים אלו שיסיימו את לימודיהם יהיו כאלו עם רמת מסוגלות גבוהה להחריד, אנשים עם הרבה כסף ואנשים עם מספיק כסף ויכולת לעשות שוב ושוב פסיכומטרי ולהתקבל בנישת "רמת המסוגלות הגבוהה להחריד" באיחור.

זה כנראה נשמע מרושע להגיד שצריך להציף מקצוע מסויים בכדי שיהיה אפשר לשלם לעוסקים בו פחות כסף. זה למה אני לא אומר את זה. אני מניח שמה שאני מנסה להגיד זה שראוי לזרוק מעט כסף גם לכיוון האקדמיה כדי שתוכל להכשיר יותר רופאים כדי שעיסוק ברפואה יהיה פחות עבדות. ראוי גם ליצור מנגנון סינון טיפה יותר טוב מבגרות ופסיכומטרי. מערכת החינוך (שתחטוף ממני בפוסט אחר) כושלת ביצירת מסננת טובה מספיק והפסיכומטרי הוא מערכת סינון לקויה מהיסוד. אבל עד שיסדרו את כל אלו, יש לנסות להיענות לכמה שיותר מדרישות הרופאים, למרות שזה רק פלסטר ולא באמת תרופה למכה.


צחוק מהתקשורת

אני צופה די קבוע ב-Daily Show בהנחייתו של ג'ון סטיוארט המצויין. לא מזמן סטיוארט התראיין (ראיון מבדר מאוד) לתוכנית ב-FOX News, ערוץ בעל גוון פוליטי שמרני. הדיילי שואו היא בעלת אופי פוליטי הפוך באופן די מובהק שמתבדחת לא מעט על הסיקור התקשורתי ברשתות השונות תוך שהיא שומרת מקום חם בלב לבדיחות על רפובליקנים ופוקס ניוז בפרט. הראיון גרם לדיילי שואו קצת להתעצבן ומאז הראיון היו כמה וכמה וכמה וכמה התרסות מצד התוכנית.

בין האשמות מצד המראיין כריס וואלס שקומדי סנטראל הוא ערוץ עמוס תועבה ושמשוא הפנים הפוליטי שלו מובהק לבין האשמות מצד סטיוארט שפוקס הוא ערוץ החדשות הכי לא אינפורמטיבי בעולם, ג'ון סטיוארט שופך אור יפה אך טיפה נאיבי על דעותיו כלפי החד צדדיות בתקשורת המיינסטרימית, הנוטה באופן מובהק שמאלה. סטיוארט טוען שהסיבה בגללה הסיקור לא מאוזן היא עצלנות ונטיה לסנסציות. יש בזה משהו. אם להתבונן בסיקור הבינלאומי במגרש הביתי שלנו, קל להבין למה יש כ"כ הרבה תשומת לב שלילית שמופנה כלפינו; כתב זר בישראל חי חיים די שלווים בדירה או במלון שלו וקופץ בהתראה מאוד קצרה להתרחשות חדשותית כזו או אחרת. זה למה העולם רואה אותנו כמקום נוראי יותר מצפון קוריאה, בה אין כלל כתבים זרים.

אבל יש גם עניין אחר. סנסציוניות ועצלנות יכולות להטות דיווח לשני הכיוונים. אם ניקח, למשל את הטבח באיתמר, הפעולה היותר קשה ויצירתית היא מכירת כל הסיפור כפוליטי תוך כדי ששמים את המונח "פעולת טרור" במרכאות (הינה אסופה טובה של סיקורים כאלו). הכי קל להוציא שני אנשים שחדרו לבית ורצחו זוג הורים ושלושה ילדים (בהם תינוקת) כאנשים רעים אבל התקשורת לא עשתה את זה.

כנראה שזה נוהג שנבנה לאיטו. החדרת כל מיני ערכים הנוטים שמאלה לצרכן התקשורת גורמת לו לאכול סיקור שמאלני בלי מלח ולפטור את חד הצדדיות כפתרון קל של התקשורת, אבל זה לא באמת המצב. סיקור שטחי וחד צדדי הוא באמת הליכה בדרך הקלה, אבל יש יותר מדרך קלה אחת. בחירת הדרך הקלה היא פוליטית לחלוטין פעמים רבות, ולפעמים אפילו פושעת. אני לא אומר שסיקור הפוך (כמו של פוקס) הוא לא פסול, אבל ראוי לראות אותו כחלק ממחלה בה נגועה כלל התקשורת ולא להסתכל עליו כדבר נוראי שיש לסלוד ממנו.


לסיום


  • בלוג תמונות חדש שכבר עושה הרבה רעש: "בעל הבית השתגע - הגיהנום הוא דירה שכורה בתל-אביב". צירפתי פה את התמונה הפייבוריטית שלי עד כה. שיהיה המון בהצלחה.
  • אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל שדרן הטלוויזיה והרדיו האמריקאי, גלן בק, מגיע בסוף אוגוסט לעצרת בירושלים תחת הכותרת "להשיב את האומץ". מטרת העצרת היא להחזיר את האמונה בצדקת הדרך החופשית של המערב. כיוון שבמובן מסויים העצרת תהיה פרו-ישראלית, הזדרזו ב"שלום עכשיו" לארגן הפגנת נגד. אני יודע שבק הוא לא אדם פופולרי, אבל עד כה טרם מצאתי דופי בסיקורו את ישראל. העצרת היא גם א-פוליטית באופן יחסי, כפי שאומר הסנטור ג'ו ליברמן, שהיה פעם המועמד דמוקרטי לתפקיד סגן הנשיא. לא יודע אם אני אצליח להגיע, אבל זה בהחלט מבורך.
  • נראה לי ששמתי את זה בעבר, אבל זה מספיק מצחיק בשביל לראות פעמיים. חיות מדברות!
  • חבר שלנו, חירט וילדרס, ראש "מפלגת החירות" ההולנדית זוכה מהסתה נגד מוסלמים. הוא אולי נשמע לכם כמו גזען איום ונורא, אבל אני ממליץ לכם לשמוע ראיון איתו מלפני כ-3 שנים, לקרוא את הנאום שאחריו, לראות את הסרט שלו ולהבין שהוא אדם שמבין עניין. הוא לא אנטי-איסלאמי בגלל שהם חומים, אלא בגלל חוסר השתלבותם התרבותית וזה בדיוק מה שלא מחלחל לשמאל העולמי עד הסוף.
  • אגב חירט וילדרס ואגב משוא פנים תקשורתי, הכירו את פאט קונדל, החבר החדש שלכם, שמדבר על משוא פנים תקשורתי בסיקור זיכויו של וילדרס בתקשורת הבריטית (רמז: משוא הפנים הוא לא לטובה).
  • אדבסטינג! כנראה שיש חוק נגד זה, אבל זה בכל זאת מצחיק...
  • אגב דיילי שואו, אחד הקטעים המצחיקים ביותר שראיתי לאחרונה. הקטע עוסק בהגבלת שיווק למשחקי מחשב אלימים.


קיץ חם ומגניב,
רז.