ערב טוב לכולם.
הגעתי להבנה מוזרה שמעמד זה, בין השאר, עניין של מקום וזמן. אני לא יודע מאיפה פרץ החשיבה החיובית הזה קפץ עלי, אבל בוקר אחד קמתי מאוד עייף, מספיק עייף בשביל לדבר שטויות ואף עייף מדי בכדי לדבר, אז הרהרתי. אם בימי הביניים ארוחת הבוקר שלי הייתה כוללת תערובת שישה דגנים מצופים בקרם מאגוז הגדל ביבשת רחוקה, היה זה סימן לכך שאני לפחות נצר לנסיכות פרוסית.
אבל מה לעשות שבמקום ובזמן בו אני נמצא, זה בסך הכל חטיף אנרגיה. יש לי קופסה מלאה בהם. גם אתם יכולים לקנות אותם בכל סופר במחיר שווה לכל נפש ואפילו לבחור ממגוון הסוגים והיצרנים. כאן ועכשיו, ארוחת הבוקר הזאת היא לא סימן לרכוש ושררה. כל מה שאני יכול לעשות זה לקחת ביס, לעצום עיניים ולדמיין.
תרופה למכה
שני דברים שנחשפו בפני הציבור הרחב בזכות שביתת הרופאים בישראל: האחד, המצב הבעייתי של של הרפואה בישראל, והשני, שסמל ההסתדרות הרפואית בישראל נראה כמו נרגילה. האחרון משעשע והראשון מאוד בעייתי. יהיו כאלה שיטענו למידה של סחטנות מצד הרופאים (העלאה מיידית של 50% בשכר אף פעם לא נשמע טוב) אבל מערכת בריאות קלוקלת קשורה באופן ישיר לחיים של כולנו. או למוות. מה שיבוא קודם.
הרופאים במערכת הבריאות הציבורית אומרים דברים שהם די נכונים: תנאי ההעסקה שלנו מכפירים, אנחנו רוצים יותר כסף, פחות שעות וחופש תעסוקתי מעבר לשעות הפעילות כדי שיהיה לנו יותר כסף. לכאורה משהו שכולנו היינו רוצים, אבל כשחיי אדם תלויים במישהו, מוכשר ככל שיהיה, אחרי משמרת של 26 שעות שלא סוגר את החודש כי המדינה לא נותנת לא מספיק כסף, נורה אדומה צריכה להידלק אצל כולנו. עם זאת, אני לא בטוח שהפתרון הוא לזרוק על זה כסף, לפחות לא בכמות ובכיוון שהרופאים דורשים. ברור שצריך להפוך את העבודה במערכת הבריאות הציבורית ליותר אטרקטיבית, אבל יש גם עניין אחר.
אני לא מכיר אדם אחד (ואני מכיר לא מעט אנשים) שהתפשרו על לימודי רפואה. אף אחד לא בחר ללמוד רפואה כעדיפות שניה. לעומת זאת, ישנם אנשים שלא התקבלו לרפואה בארץ ואז הלכו ללמוד משהו אחר או למדו ביוקר רפואה בחו"ל. ואחרי שמתחילים ללמוד רפואה, יש אחוז נשירה די יפה, אבל אנשים מנסים בכל הכוח להתמודד עם זה. רופאים הם סוג של פטישיסטים. כפי שאני רואה את זה, שוק העבודה של הרופאים דל כיוון שהוא דל; אף אחד לא מציף אותו כי קשה להתקבל ללימודי רפואה, ואלו קשים מאוד.
אבל התשובה לכך טמונה באלו שהולכים ללמוד בחו"ל. הם לא עושים את זה בשביל החוויה או כי בתי הספר לרפואה שם טובים יותר. הם עושים זאת כיוון שדרישות הקבלה בארץ גבוהות עקב מכסת הסטודנטים הנמוכה בכיתות, אבל לא כל אחד שיכול ללמוד בחו"ל מבחינת נתוניו עושה זאת כי, כאמור, מדובר בעסק יקר. אותם רופאים הלומדים בחו"ל אינם נופלים ברמתם או ביכולתם מהרופאים הלומדים בארץ. המצב שנוצר הוא די דבילי; הסינון באמצעות רף הבגרות והפסיכומטרי שנקבע בהתאם למכסת הסטודנטים בכיתה גורם לזה שבעוד כמות האנשים שרוצים ומסוגלים להיות רופאים היא בגודל מסויים אלו שיסיימו את לימודיהם יהיו כאלו עם רמת מסוגלות גבוהה להחריד, אנשים עם הרבה כסף ואנשים עם מספיק כסף ויכולת לעשות שוב ושוב פסיכומטרי ולהתקבל בנישת "רמת המסוגלות הגבוהה להחריד" באיחור.
זה כנראה נשמע מרושע להגיד שצריך להציף מקצוע מסויים בכדי שיהיה אפשר לשלם לעוסקים בו פחות כסף. זה למה אני לא אומר את זה. אני מניח שמה שאני מנסה להגיד זה שראוי לזרוק מעט כסף גם לכיוון האקדמיה כדי שתוכל להכשיר יותר רופאים כדי שעיסוק ברפואה יהיה פחות עבדות. ראוי גם ליצור מנגנון סינון טיפה יותר טוב מבגרות ופסיכומטרי. מערכת החינוך (שתחטוף ממני בפוסט אחר) כושלת ביצירת מסננת טובה מספיק והפסיכומטרי הוא מערכת סינון לקויה מהיסוד. אבל עד שיסדרו את כל אלו, יש לנסות להיענות לכמה שיותר מדרישות הרופאים, למרות שזה רק פלסטר ולא באמת תרופה למכה.
צחוק מהתקשורת
אני צופה די קבוע ב-Daily Show בהנחייתו של ג'ון סטיוארט המצויין. לא מזמן סטיוארט התראיין (ראיון מבדר מאוד) לתוכנית ב-FOX News, ערוץ בעל גוון פוליטי שמרני. הדיילי שואו היא בעלת אופי פוליטי הפוך באופן די מובהק שמתבדחת לא מעט על הסיקור התקשורתי ברשתות השונות תוך שהיא שומרת מקום חם בלב לבדיחות על רפובליקנים ופוקס ניוז בפרט. הראיון גרם לדיילי שואו קצת להתעצבן ומאז הראיון היו כמה וכמה וכמה וכמה התרסות מצד התוכנית.
בין האשמות מצד המראיין כריס וואלס שקומדי סנטראל הוא ערוץ עמוס תועבה ושמשוא הפנים הפוליטי שלו מובהק לבין האשמות מצד סטיוארט שפוקס הוא ערוץ החדשות הכי לא אינפורמטיבי בעולם, ג'ון סטיוארט שופך אור יפה אך טיפה נאיבי על דעותיו כלפי החד צדדיות בתקשורת המיינסטרימית, הנוטה באופן מובהק שמאלה. סטיוארט טוען שהסיבה בגללה הסיקור לא מאוזן היא עצלנות ונטיה לסנסציות. יש בזה משהו. אם להתבונן בסיקור הבינלאומי במגרש הביתי שלנו, קל להבין למה יש כ"כ הרבה תשומת לב שלילית שמופנה כלפינו; כתב זר בישראל חי חיים די שלווים בדירה או במלון שלו וקופץ בהתראה מאוד קצרה להתרחשות חדשותית כזו או אחרת. זה למה העולם רואה אותנו כמקום נוראי יותר מצפון קוריאה, בה אין כלל כתבים זרים.
אבל יש גם עניין אחר. סנסציוניות ועצלנות יכולות להטות דיווח לשני הכיוונים. אם ניקח, למשל את הטבח באיתמר, הפעולה היותר קשה ויצירתית היא מכירת כל הסיפור כפוליטי תוך כדי ששמים את המונח "פעולת טרור" במרכאות (הינה אסופה טובה של סיקורים כאלו). הכי קל להוציא שני אנשים שחדרו לבית ורצחו זוג הורים ושלושה ילדים (בהם תינוקת) כאנשים רעים אבל התקשורת לא עשתה את זה.
כנראה שזה נוהג שנבנה לאיטו. החדרת כל מיני ערכים הנוטים שמאלה לצרכן התקשורת גורמת לו לאכול סיקור שמאלני בלי מלח ולפטור את חד הצדדיות כפתרון קל של התקשורת, אבל זה לא באמת המצב. סיקור שטחי וחד צדדי הוא באמת הליכה בדרך הקלה, אבל יש יותר מדרך קלה אחת. בחירת הדרך הקלה היא פוליטית לחלוטין פעמים רבות, ולפעמים אפילו פושעת. אני לא אומר שסיקור הפוך (כמו של פוקס) הוא לא פסול, אבל ראוי לראות אותו כחלק ממחלה בה נגועה כלל התקשורת ולא להסתכל עליו כדבר נוראי שיש לסלוד ממנו.
לסיום
קיץ חם ומגניב,
רז.
הגעתי להבנה מוזרה שמעמד זה, בין השאר, עניין של מקום וזמן. אני לא יודע מאיפה פרץ החשיבה החיובית הזה קפץ עלי, אבל בוקר אחד קמתי מאוד עייף, מספיק עייף בשביל לדבר שטויות ואף עייף מדי בכדי לדבר, אז הרהרתי. אם בימי הביניים ארוחת הבוקר שלי הייתה כוללת תערובת שישה דגנים מצופים בקרם מאגוז הגדל ביבשת רחוקה, היה זה סימן לכך שאני לפחות נצר לנסיכות פרוסית.
אבל מה לעשות שבמקום ובזמן בו אני נמצא, זה בסך הכל חטיף אנרגיה. יש לי קופסה מלאה בהם. גם אתם יכולים לקנות אותם בכל סופר במחיר שווה לכל נפש ואפילו לבחור ממגוון הסוגים והיצרנים. כאן ועכשיו, ארוחת הבוקר הזאת היא לא סימן לרכוש ושררה. כל מה שאני יכול לעשות זה לקחת ביס, לעצום עיניים ולדמיין.
תרופה למכה
 |
| לא נרגילה |
הרופאים במערכת הבריאות הציבורית אומרים דברים שהם די נכונים: תנאי ההעסקה שלנו מכפירים, אנחנו רוצים יותר כסף, פחות שעות וחופש תעסוקתי מעבר לשעות הפעילות כדי שיהיה לנו יותר כסף. לכאורה משהו שכולנו היינו רוצים, אבל כשחיי אדם תלויים במישהו, מוכשר ככל שיהיה, אחרי משמרת של 26 שעות שלא סוגר את החודש כי המדינה לא נותנת לא מספיק כסף, נורה אדומה צריכה להידלק אצל כולנו. עם זאת, אני לא בטוח שהפתרון הוא לזרוק על זה כסף, לפחות לא בכמות ובכיוון שהרופאים דורשים. ברור שצריך להפוך את העבודה במערכת הבריאות הציבורית ליותר אטרקטיבית, אבל יש גם עניין אחר.
אני לא מכיר אדם אחד (ואני מכיר לא מעט אנשים) שהתפשרו על לימודי רפואה. אף אחד לא בחר ללמוד רפואה כעדיפות שניה. לעומת זאת, ישנם אנשים שלא התקבלו לרפואה בארץ ואז הלכו ללמוד משהו אחר או למדו ביוקר רפואה בחו"ל. ואחרי שמתחילים ללמוד רפואה, יש אחוז נשירה די יפה, אבל אנשים מנסים בכל הכוח להתמודד עם זה. רופאים הם סוג של פטישיסטים. כפי שאני רואה את זה, שוק העבודה של הרופאים דל כיוון שהוא דל; אף אחד לא מציף אותו כי קשה להתקבל ללימודי רפואה, ואלו קשים מאוד.
אבל התשובה לכך טמונה באלו שהולכים ללמוד בחו"ל. הם לא עושים את זה בשביל החוויה או כי בתי הספר לרפואה שם טובים יותר. הם עושים זאת כיוון שדרישות הקבלה בארץ גבוהות עקב מכסת הסטודנטים הנמוכה בכיתות, אבל לא כל אחד שיכול ללמוד בחו"ל מבחינת נתוניו עושה זאת כי, כאמור, מדובר בעסק יקר. אותם רופאים הלומדים בחו"ל אינם נופלים ברמתם או ביכולתם מהרופאים הלומדים בארץ. המצב שנוצר הוא די דבילי; הסינון באמצעות רף הבגרות והפסיכומטרי שנקבע בהתאם למכסת הסטודנטים בכיתה גורם לזה שבעוד כמות האנשים שרוצים ומסוגלים להיות רופאים היא בגודל מסויים אלו שיסיימו את לימודיהם יהיו כאלו עם רמת מסוגלות גבוהה להחריד, אנשים עם הרבה כסף ואנשים עם מספיק כסף ויכולת לעשות שוב ושוב פסיכומטרי ולהתקבל בנישת "רמת המסוגלות הגבוהה להחריד" באיחור.
זה כנראה נשמע מרושע להגיד שצריך להציף מקצוע מסויים בכדי שיהיה אפשר לשלם לעוסקים בו פחות כסף. זה למה אני לא אומר את זה. אני מניח שמה שאני מנסה להגיד זה שראוי לזרוק מעט כסף גם לכיוון האקדמיה כדי שתוכל להכשיר יותר רופאים כדי שעיסוק ברפואה יהיה פחות עבדות. ראוי גם ליצור מנגנון סינון טיפה יותר טוב מבגרות ופסיכומטרי. מערכת החינוך (שתחטוף ממני בפוסט אחר) כושלת ביצירת מסננת טובה מספיק והפסיכומטרי הוא מערכת סינון לקויה מהיסוד. אבל עד שיסדרו את כל אלו, יש לנסות להיענות לכמה שיותר מדרישות הרופאים, למרות שזה רק פלסטר ולא באמת תרופה למכה.
צחוק מהתקשורת
בין האשמות מצד המראיין כריס וואלס שקומדי סנטראל הוא ערוץ עמוס תועבה ושמשוא הפנים הפוליטי שלו מובהק לבין האשמות מצד סטיוארט שפוקס הוא ערוץ החדשות הכי לא אינפורמטיבי בעולם, ג'ון סטיוארט שופך אור יפה אך טיפה נאיבי על דעותיו כלפי החד צדדיות בתקשורת המיינסטרימית, הנוטה באופן מובהק שמאלה. סטיוארט טוען שהסיבה בגללה הסיקור לא מאוזן היא עצלנות ונטיה לסנסציות. יש בזה משהו. אם להתבונן בסיקור הבינלאומי במגרש הביתי שלנו, קל להבין למה יש כ"כ הרבה תשומת לב שלילית שמופנה כלפינו; כתב זר בישראל חי חיים די שלווים בדירה או במלון שלו וקופץ בהתראה מאוד קצרה להתרחשות חדשותית כזו או אחרת. זה למה העולם רואה אותנו כמקום נוראי יותר מצפון קוריאה, בה אין כלל כתבים זרים.
אבל יש גם עניין אחר. סנסציוניות ועצלנות יכולות להטות דיווח לשני הכיוונים. אם ניקח, למשל את הטבח באיתמר, הפעולה היותר קשה ויצירתית היא מכירת כל הסיפור כפוליטי תוך כדי ששמים את המונח "פעולת טרור" במרכאות (הינה אסופה טובה של סיקורים כאלו). הכי קל להוציא שני אנשים שחדרו לבית ורצחו זוג הורים ושלושה ילדים (בהם תינוקת) כאנשים רעים אבל התקשורת לא עשתה את זה.
כנראה שזה נוהג שנבנה לאיטו. החדרת כל מיני ערכים הנוטים שמאלה לצרכן התקשורת גורמת לו לאכול סיקור שמאלני בלי מלח ולפטור את חד הצדדיות כפתרון קל של התקשורת, אבל זה לא באמת המצב. סיקור שטחי וחד צדדי הוא באמת הליכה בדרך הקלה, אבל יש יותר מדרך קלה אחת. בחירת הדרך הקלה היא פוליטית לחלוטין פעמים רבות, ולפעמים אפילו פושעת. אני לא אומר שסיקור הפוך (כמו של פוקס) הוא לא פסול, אבל ראוי לראות אותו כחלק ממחלה בה נגועה כלל התקשורת ולא להסתכל עליו כדבר נוראי שיש לסלוד ממנו.
לסיום
- בלוג תמונות חדש שכבר עושה הרבה רעש: "בעל הבית השתגע - הגיהנום הוא דירה שכורה בתל-אביב". צירפתי פה את התמונה הפייבוריטית שלי עד כה. שיהיה המון בהצלחה.
- אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל שדרן הטלוויזיה והרדיו האמריקאי, גלן בק, מגיע בסוף אוגוסט לעצרת בירושלים תחת הכותרת "להשיב את האומץ". מטרת העצרת היא להחזיר את האמונה בצדקת הדרך החופשית של המערב. כיוון שבמובן מסויים העצרת תהיה פרו-ישראלית, הזדרזו ב"שלום עכשיו" לארגן הפגנת נגד. אני יודע שבק הוא לא אדם פופולרי, אבל עד כה טרם מצאתי דופי בסיקורו את ישראל. העצרת היא גם א-פוליטית באופן יחסי, כפי שאומר הסנטור ג'ו ליברמן, שהיה פעם המועמד דמוקרטי לתפקיד סגן הנשיא. לא יודע אם אני אצליח להגיע, אבל זה בהחלט מבורך.
- נראה לי ששמתי את זה בעבר, אבל זה מספיק מצחיק בשביל לראות פעמיים. חיות מדברות!
- חבר שלנו, חירט וילדרס, ראש "מפלגת החירות" ההולנדית זוכה מהסתה נגד מוסלמים. הוא אולי נשמע לכם כמו גזען איום ונורא, אבל אני ממליץ לכם לשמוע ראיון איתו מלפני כ-3 שנים, לקרוא את הנאום שאחריו, לראות את הסרט שלו ולהבין שהוא אדם שמבין עניין. הוא לא אנטי-איסלאמי בגלל שהם חומים, אלא בגלל חוסר השתלבותם התרבותית וזה בדיוק מה שלא מחלחל לשמאל העולמי עד הסוף.
- אגב חירט וילדרס ואגב משוא פנים תקשורתי, הכירו את פאט קונדל, החבר החדש שלכם, שמדבר על משוא פנים תקשורתי בסיקור זיכויו של וילדרס בתקשורת הבריטית (רמז: משוא הפנים הוא לא לטובה).
- אדבסטינג! כנראה שיש חוק נגד זה, אבל זה בכל זאת מצחיק...
- אגב דיילי שואו, אחד הקטעים המצחיקים ביותר שראיתי לאחרונה. הקטע עוסק בהגבלת שיווק למשחקי מחשב אלימים.
קיץ חם ומגניב,
רז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה