יום ראשון, 29 בנובמבר 2009

סהרוריות, הגבול הדק בין ירוק לאדום ומה שהם מעשנים

ערב טוב לכולם.

קניתי לאחרונה, בשעה טובה ומוצלחת מיטה חדשה. היא עוד לא הגיעה אבל צריכים לסדר את החדר אז אני בכל זאת חי את כל העניין. הסיבה העיקרית למיטה החדשה היא ששמתי לב לאחרונה שלמיטה שלי אין מזרן. כולו גמור לחלוטין. כנראה מנפיחות סהרוריות.

כשקניתי את המיטה שמתי לב למשהו מוזר. המוכר בחנות המיטות היה מאוד ישנוני. קשה לי להחליט אם זו אסטרטגיית מכירה טובה או רעה. מצד אחד, הבנאדם מוכר שינה למחייתו כך שזה טוב שיש לו טיפה דוגמא אישית. מצד שני, הוא כנראה קנה את המיטה שלו אצלו כך שזה נראה כאילו הוא לא יכול להבטיח לי ביצועי שינה יותר מדי טובים של מוצריו (כנראה שזו אפילו עדות למוצר האיכותי ביותר). מצד שלישי, ייתכן שהוא נמצא ליד מיטות יותר מדי כך שקשה לו לישון באחת. לא יודע. מה שאני כן יודע זה שאני במסלול לחיי נוחות עם המיטה החדשה שלי.


הגבול הדק בין ירוק לאדום

אני מאוד אוהב להגיד "ידעתי! אמרתי לכם!" אבל אני ידעתי ואפילו אמרתי את זה לכמה אנשים. האג'נדה של האירגונים הסביבתיים היא בעיקר בעד סוציאליזם (אפילו קומוניזם) ונגד שוק חופשי ובעד הסביבה רק בעדיפות שניה. אני צועק את זה מהרגע שבו אני יכול לצעוק ואף אחד לא מקשיב.

שלא תבינו אותי לא נכון. אני בכנות חושב שצריך לשמור על הסביבה כי יש לנו, נכון לעכשיו, רק פלנטה אחת ואם נגרום לזה שהאוויר יגרום למחלות ותיגמר לנו האנרגיה אז אנחנו נהיה שרופים מעבר לישועתו של קרם אלוורה. אבל (וזה אבל גדול) מסתבר שכל האלו שאמרו שכל מה שעומד מאחורי בהלת התחממות כדוה"א הוא נבואות אפוקליפטיות מבוססות בקושי לא הבינו מספיק את חומרת העניין, שכן מדובר בשקר גס.

כן, מסתבר שמדענים במספר נקודות מפתח קשרו קשר לפבריקציה של נתונים יחד עם שלל פוליטיקאים ואירגונים סביבתיים. ייתכן שחלקם באמת ניבאו נבואות אפוקליפטיות הכוללות את התחממות כדוה"א כתוצאה מאפקט החממה וכעת מודים לקב"ה שלא השקיעו את מיטב כספם בניסיון לנבא את המספרים בלוטו כיוון שהם לא ממש טובים בזה. אבל חלקם בוודאות אהב יותר עניין הסנקציות וההגבלים הממשלתיים על חברות כלכליות שפולטות פחמן דו-חמצני כל פעם שהן מגלגלות שקל לכיסם, שיש הרבה מאלו. הקונספירטורים בטח ישבו במחילה שלהם והתפוצצו מצחוק כשחלק מהציבור האמריקאי קנה את זה ששר האנרגיה האמריקאי אמר לאזרחים לצבוע את הגגות שלהם בלבן כדי לבלום את התחממות כדוה"א.

אבל זה לא התחיל וכנראה גם לא ייגמר בהתחממות כדוה"א. הסטיקר שנמצא בתמונה הוא לא סטיקר בעל אמירה פוליטית הנאמרת בהתרסה נגד התופעה אלא פרסומת לבלוג (שלא אכבד בלינק למרות שאני לא יודע כמה יעיל חוסר הכבוד שלי יהיה) שעוסק בכך שמתייחסים לאירגונים הסביבתיים כמו שהתייחסו לאנשים בעלי השקפות עולם קומוניסטיות בארה"ב במהלך המלחמה הקרה (תקופת המקארתיזם, לחנונים שבינינו). הבלוג פועל נגד המונח "אקו-טרוריזם" שהוא העיסוק בטרור למען הגנה על הסביבה. הוא טוען שזו הגדרה ממסדית מרושעת ושזה צריך להיות חוקי לחלוטין לפרוץ לשטח פרטי כדי לשחרר משם חיות שכל פשעם הוא רצונם לרוץ באחו מלבלב.

אני כולי בעד נקיון ושטויות שמאלניות מהסוג הזה אבל למה להפגין נגד כל כביש אפשרי ועוד בטענה שריבוי כבישים גורם לריבוי מכוניות מזהמות במקום בניסיון לפעול כשדולה בלבד לקביעת מסלול שלא יפגע בסביבה? צמיחת כבישים היא אחרי הכל חלק מהקידמה. הרי האירגונים הסביבתיים היו משיגים הרבה יותר אם הם היו מנסים לפעול ברציונליות נגד הדברים שהפריעו לרציונלים שבהם במקום להתלות על עצי האנרכיזם, האנטי-תרבות צריכה והשנאה לכסף שמחליף ידיים. ואם אני כבר פה, למה קיבינימט אירגונים סביבתיים מפגינים נגד ארגון הסחר העולמי שבסופו של דבר הפעילות שלו מונעת מלחמות והרג בני אדם? כנראה שאנשים פשוט לא מעניינים אותם...

אני לא יודע באיזה סרט האנשים האלו חיים. אולי הסרט של אל גור שמסתבר שהוא מלא בטעויות. פעם הבאה שמישהו אומר לכם לא להשתמש בכוס חד פעמית כי זה מזיק לסביבה תחשבו האם הוא רוצה להציל חיה תמימה מחנק או שהוא מנסה למנוע אוכל מילדיו של יצרן כלים חד פעמיים. לי אישית אין בעייה שיחנקו כמה חיות. הם גם ככה בצד של הקומוניסטים אוכלי הטופו האלו.


מה שהם מעשנים

אני לא יודע מה מעשנים ברשות למלחמה בסמים ואלכוהול, אבל זה משהו מאוד חזק אם הם מצליחים לחשוב על החרא הזה שבו הם טוענים שבחורה ששותה אלכוהול מזמינה לעצמה אונס. לא מזמן התייחסתי לכל עניין המודעות נגד תאונות דרכים, שגם הן ממומנות בחלקן ע"י אותה ערימה של מסטולים, כפיספוס גדול של המטרה אבל כאן הם פשוט עברו כל גבול. להטיל ולו קמצוץ מהאשמה על הנאנסת, שיכורה ככל שתהיה זה לא בסדר אפילו מונחים פוריטניים. טוב, אולי במונחים פוריטניים, שכן הגוף ההזוי הזה הוא חזית הפוריטניות במימון ממשלתי. גוף ממומן ע"י המדינה שמטרתו לעודד אי שימוש בסמים ואלכוהול הוא פשוט בזבוז של כספי ציבור, בייחוד אם כך הוא נראה.

או שהרשות למלחמה בסמים ואלכוהול תשנה את דרכיה או שתחדול מלהתקיים. הם נמאסו עלי. מי שרוצה מוזמן להצטרף לקבוצה בפייסבוק נגד ערימת הלשלשת הזו.


לסיום

אני לא יודע מה יש לו, אבל אני יודע שאני גם רוצה את זה.

שיהיה לכם בכיף,
רז.


יום רביעי, 25 בנובמבר 2009

כרוניקה של ניצחון, איסרו התערבות והלקח היומי (ספיישל אתגר תקופת היובש)


ההכרזה (כמה ימים לפני תחילת ההתערבות): עקב שיחה דבילית, איכשהו הסכמתי להתערבות עם זוג ידידות שלי באשר ליכולתי להימנע מאלכוהול למשך חודש. הן טוענות שאני אלכוהוליסט ואני טוען שאני פשוט ממש טוב בלשתות אלכוהול אז אני דובק במה שאני טוב בו. עקב כל מיני התחייבויות קודמות (התחרות בפוקנה) ההתערבות מתחילה ב-25 לאוקטובר ותימשך עד ה-25 בנובמבר. אם אני אנצח אני אקבל 3 ליטר בירה ואם אני אכשול אני אזמין אותן למקס ברנר (הומואיות). האתגר הגדול יהיה 4 סופי השבוע בתווך אבל אני מאמין שאני אתמודד. גם אם לא, לא נראה לי שמישהו יהיה מופתע או מאוכזב ממני אז זה בסדר.

במהלך ההתערבות אני אוסיף לכל פוסט את הפינה הזו בכדי להודיע לכם איך אני מתמודד עם האתגר.


יום 2 מתוך 31: בנתיים הכל בסדר. הצלחתי להחזיק מעמד. בכדי לציין את תחילת ההתערבות אספתי כמה חברים לדרינק אחרון לפני שהשעון יורה על תחילתו של היום הראשון ולא אכלתי לפני זה (עם כמה שסושי זה טעים, זה לא אוכל). אם לקצר סיפור ארוך, הקאתי כ"כ חזק עד שהתפוצץ לי נים בעין ימין. נראה לי שאני לא ארצה לגעת באלכוהול לפחות איזה חודש.


יום 7 מתוך 31: עדיין הכל בסדר. עבר סוף השבוע הראשון אשר במהלכו הייתי פעמיים בפאביםוכל מה ששתיתי זה דיאט קולה. אפילו לא קולה רגילה אלא דיאט! אני די בטוח שזה הפך מאתגר למשהו שגורם לכולם ללגלג עלי אבל אני עוד אראה לכולם! מעבר לזה, פיכחות היא דבר מוערך יתר על המידה לדעתי ,בשלב זה.


יום 14 מתוך 31: אני כמעט בחצי! המשוכות במירוץ הזה הם סופי השבוע וסוף השבוע הזה עמוס במיוחד. הצטברות של שמחות בנתה לחץ להתחלת החגיגות המלוות את סופי השבוע כבר ביום רביעי ובנוסף יש מעיין מסיבת בית בימים ראשון עד שלישי אצל חבר כך שהסופ"ש הזה נמשך כמעט שבוע. לפחות שלשום ואתמול (חמישי ושישי) עשיתי משהו רגוע (ישנתי 10 שעות וישבתי עם חברים לפני שהלכתי לישון 10 שעות). אני לא חושב שתהיה לי בעיה אבל אני חייב להודות שאני מתגעגע לטעם של בירה. נתפשר על מאלט.


יום 21 מתוך 31: הרוב כבר מאחורי ואפשר כבר להריח את האתנול בקצה המסלול. נשאר רק סופ"ש אחד אחרון ולא נראה שיהיו יותר מדי בעיות. אני חייב להודות שהאתגר הגדול עד עכשיו היה בישיבה עם החבר'ה. כשהולכים להשתכר הרבה יותר קל לעמוד בפיתוי אבל כשיושבים עם בירה בשביל האווירה זה הרבה יותר כיף וזה הרבה יותר חסר לי. נו טוב, רק עוד 10 ימים.


יום 27 מתוך 31:
הסוף כבר ממש קרוב ואני בעיצומו של הסופ"ש האחרון. הסופ"ש הזה מציב את המשוכה האחרונה בדמות הבית הריק ונכון לעכשיו אין שום בעיה. ההתערבות הזאת כבר מתחילה לשעמם אותי כיוון שממש קל לי ואני כזה שפיץ וגבר.


אתגר תקופת היובש
יום 32 מתוך 31 (איסרו התערבות)

למען הסר דופי (ובעיקר בשביל להשוויץ) אני ממשיך בשעות הקרובות את ההתנזרות מאלכוהול. נראה לי שאני אפילו אחכה עד מחר, להשתכרות האפית שתיכננתי עם החבר'ה לציון הניצחון שלי.
באמת באמת שבחודש האחרון לא צרכתי אלכוהול. אפילו לא איזה בירה ככה בקטנה. אפילו לא הרמת כוסית לצורך אירוע מיוחד. אפילו לא חיטאתי פצע באיזור הפה עם אלכוהול רפואי (עבר, ברוך השם). עמדתי בכל אתגרי האלכוהול כגון ימי הולדת, הופעות, מסיבות בית וערב משחקי שתיה ואני ערוך ומוכן לבצור את הפרס.


הלקח היומי

אז מה למדנו מכל העסק הזה, ילדים? כנראה שבראש ובראשונה אסור להתערב איתי על דברים שיש לי שליטה מיידית ומוחלטת מדי על התוצאה שלהם. כנראה שאני גם לא אלכוהוליסט. אומרים שנולדים ככה.

אולי קל להסתכל על זה בדיעבד כעל משהו שהיה קל אבל אני חייב להודות שזה לא היה כזה כיף. זה אולי לא עובר בתיעוד של הפוסטים אבל זה בגלל שבזמן שכתבתי את הפוסטים לא הייתה חבורה של אנשים שיכורים מסביבי. זה בדיוק העניין. אני שותה בחברה. הרבה, אבל בחברה. מה שכן, למדתי איזושהי מידתיות. ראיתי שאפשר לעשות כיף גם בלי, שזה אולי היה לי טריוויאלי אבל מעולם לא הייתה לי הוכחה.

בכל מקרה, אני חושב שיש לי פה אחלה רווח:
  • הוכחתי שאני לא אלכוהוליסט
  • כנראה שהורדתי באופן דרסטי את קיבולת האלכוהול (כך שבזמן הקרוב הוא ישפיע עלי יותר)
  • חסכתי כסף
  • חסכתי קלוריות
  • אני לא צריך להזמין את הידידות שלי למקס ברנר כי לא הפסדתי
  • ידידות שלי קונות לי שלוש ליטר בירה מהחבית
וזה כל מה שחשוב.


לסיום

אני צריך לחזור להתאמן! כמעט שכחתי שאני ספורטאי עוסק!


אל תתדרדרו לאלכוהול,
רז.


יום רביעי, 18 בנובמבר 2009

השגרה, העצמאים בשטח ואפקט הפחד

צהריים טובים לכולם.

אחרי שבועיים הזויים אני חוזר לסוג של שגרה מעצבנת. אני לא בטוח עכשיו שאני כ"כ נהנה מכל הרעיון, עכשיו שאני חושב על זה. אני חושב שאני מעדיף את כל התשישות הזו על פני הסטטיקה המנוונת של השגרה. או לחילופין יכול להיות שאני סוג של ילד מפגר שאף פעם לא מרוצה ממה שיש לו. במקרה כזה, כוס אמא שלכם, אני לא מפגר!


העצמאים בשטח

אני חושב שכבר אמרתי פה שאני לא מבין את השימוש במונח מוזיקת אינדי בתור ז'אנר מוזיקלי (וכידוע, אני סולד מכל מה שאני לא מבין). קשה לי לחשוב על צליל שמאפיין מוזיקה שהאמנים שעושים אותה לא חתומים בחברת הקלטות גדולה. במובן הזה גם מוזיקה טובה, מוזיקה גרועה, מוזיקת רחוב ומזיקת גמדים הם ז'אנרים לגיטימיים של מוזיקה. אחרי שאמרתי את כל אלו אני שם לב לאחרונה שבסצנת האינדי יש המון מוזיקה לא רעה בכלל ואיכשהו יצא שעקב שינויי שגרות בחבר'ה אני מוצא את עצמי בהרבה הופעות אינדי החודש:

הכמעט מיינסטרים - גבע אלון בבארבי כ"ס (30.10) : כן, כן, אני יודע. זה לא החודש זה חודש שעבר אבל זה מספיק קרוב. הלכנו בעקבות יומולדת של אחד מהחבר'ה. היה נחמד מאוד. הבחור הוא ללא ספק מוכשר. ההופעה הייתה הופעת ישיבה כי אני בספק שמישהו יכול לקפוץ למוזיקה שלו. היו רגעים בהם היה אפילו אפשר להרדם אבל בשורה התחתונה די נהנתי.

הג'אז המחתרתי - Joopsys בלבונטין 7 (16.11) : הלבונטין 7 הוא פאב כזה שיש בו הופעות במרתף. הוא מקום כזה שאפשר לשמוע בו מוזיקה לא רעה בכלל ומי שרוצה ממש להכנס לזה כנראה ימצא את עצמו שם בהרבה הופעות. Joopsys מגדירים את עצמם כג'אז צועני, למרות שייתכן שהפיגור השכלי שלי מנע ממני לראות את זה. המוזיקה הייתה ממש טובה אבל איכשהו הרגשתי היעדר אנרגיות קל בהופעה. ייתכן שזה קשור לסירובם העיקש לשכור את שירותיו של מתופף. באחד השירים הם כאילו עברו ממקצב רגוע למקצב אנרגטי יותר ובקושי היה הבדל. הם רקדו עם המוזיקה ביותר אנרגטיות והם נגנו חזק יותר אבל זהו. בכל מקרה אני ממליץ בחום.

הופעה שרציתי ללכת ולא הלכתי אליה מסיבות שלא אכנס אליהם כאן אבל אומר בכל זאת כוסומו העולם - תעני אסתר באוזןבר (19.11) : כוסומו. את תעני אסתר ראיתי פעם ראשונה באינדינגב והם היו ממש ממש טובים. הם פוצצו לי את המוח. חבל לי שלא הלכתי לראות אותם (בייחוד לאור הסיבות שלא אפרט). תיכנסו למייספייס שלהם ותורידו את ה-EP. הם ממש טובים. כוסומו.

הופעת הפרוג שאני אולי אלך אליה - דובדבן בתיאטרון תמונע (21.11) : הסיבה העיקרית לכך שלא קישרתי לעמוד מייספייס היא שאין להם עמוד מייספייס. הסיבה העיקרית לכך שאין להם עמוד מייספייס היא שהחטיארים (מי שלא מת, כמובן) האלו הם להקה שהתאחדה אחרי 30 שנה בכדי להשיק אלבום בכורה. אני לא יודע אם אני אשלם 70 שקל או אם באמת תהיה זרימה (מצידי או מצד החברים) אבל נראה. על פניו נשמע שיהיה טוב.

הופעה שאם אני לא אלך אליה ראשים יעופו - איטליז מארחים את שלמה גרוניך בבארבי (25.11) : זה בסדר אם אתם לא מכירים את איטליז. גם אני התוודעתי אליהם לפני בערך שנה ומשהו וטרם הייתי בהופעה, לא משנה כמה קרוב הייתי אליה כמו בהופעה באחד הפאבים המקומיים בראשל"צ או הופעת הפתעה באינדינגב (כוסומו). איטליז עושים מוזיקה מצויינת והם פחות או יותר הלהקה הכי מוכרת בסצינה. תיכנסו לאתר ותורידו את האלבום הראשון שלהם בחינם. הוא מצויין. בהופעה המדוברת הם משיקים את ה-EP החדש שלהם. אמור להיות מטורף. בעצם אל תבואו בהמוניכם בשביל שיהיה לי ולחבר'ה שלי מקום.

אם עניין אתכם אפילו קצת מה שנכתב כאן, אתם מוזמנים לבדוק באדיקות את הבלוג אטמי אוזניים שמכיל המון מידע עדכני לגבי כל הנושא.


אפקט הפחד

ניסיתי, אבל אני לא יכול לעבור בשתיקה על האמירה של ברק אובמה כי הבנייה בשכונת גילה בירושלים יכולה להביא לכעס פלסטיני מסוכן. אני, להבדיל ממנהיג העולם החופשי, לא מרטיב מרוב פחד ואני לא מחשיב את עצמי האמיץ באדם. אבל זה הקו שמנחה את הגישה שלו (ושל העולם) כלפי העולם הערבי. כמו שביבי אוהב להגיד, הם מ-פ-ח-ד-י-ם.

אותו קו מנחה את ההתרעמות על האמירה שבתגובה להכרזה חד-צדדית על מדינה פלסטינית בגבולות 67' ישראל תספח את גושי ההתנחלות. אנחנו כאן לא בסדר. אנחנו פה הקוקואים. אנחנו מוכנים לשבת ליד השולחן ולתת (למרות שלא מגיע להם כי הם לא היו ילדים טובים) והם אומרים שאנחנו עושים את עצמנו ונוקטים צעדים דרסטיים כי "אין להם ברירה". אבל אם אנחנו נענה להם באותה מטבע אנחנו כבר לא בסדר.

אם נספח ונקבע עובדות בשטח אז אנחנו מזכירים משטרים חשוכים למרות שאנחנו מתפרעים הרבה פחות מהצד השני. למה? כי הם מ-פ-ח-ד-י-ם. והפ-ח-ד הזה עולה לנו ביוקר. הם יכולים לעשות מה שבא להם ועדיין להיות הקורבן. הם, איראן, אירגוני הטרור בעירק וכל שאר הג'מאעה הם המסכנים בכל הסיפור וצריכים את רחמינו ואוי לנו אם נעשה משהו שיכעיס אותם. אני משקשק.


אתגר תקופת היובש
יום 27 מתוך 31

הסוף כבר ממש קרוב ואני בעיצומו של הסופ"ש האחרון. הסופ"ש הזה מציב את המשוכה האחרונה בדמות הבית הריק ונכון לעכשיו אין שום בעיה. ההתערבות הזאת כבר מתחילה לשעמם אותי כיוון שממש קל לי ואני כזה שפיץ וגבר.


לסיום

לבחור הזה יש כישרון...


התעטשו למרפק,
רז.


יום חמישי, 12 בנובמבר 2009

המטחנה, הקירות השבורים וגיבורי השיעמום

ערב טוב לכולם.

לו הייתי רוצה לתאר את השבוע במילה אחת הייתי הולך על "קשה". אומנם זה היה שבוע שובר שגרה אבל הוא היה פסיכי מבחינת הרבה דברים. רוב השבוע מצאתי את עצמי באפיסת כוחות בערב, בקושי מסוגל לעלות במדרגות. יהיה זה אופטימי לחשוב ששבוע הבא יהיה יותר קל אבל נחייה ונראה.


הקירות השבורים

השבוע צויינו 20 שנה לנפילת חומת ברלין, החומה שהפרידה בין ברלין המחולקת בין המערב למזרח במהלך המלחמה הקרה. החלוקה הייתה טוטלית. מערב ברלין הייתה חופשית ודמוקרטית ומזרח ברלין הייתה מקום קר, אפל ומשעמם תחת שליטת ברית המועצות. נפילת החומה הייתה יותר מכל בריחה אל החופש ואל האור.

אני לא חושב שיש מישהו שחושב שהחיים במזרח גרמניה המדוכאת היו טובים באיזושהי צורה ושהטענה שהמערב היה יותר טוב היא דמגוגית, לפחות לא מישהו שפוי. אך לרוע מזלנו, גבולות כאלו ברורים בין שחור ללבן (או כחול ואדום) הם פריבילגיה נדירה. לפעמים העניין הוא פשוט, אבל בדרך כלל אנו מוצאים את עצמנו הרבה פעמים מחפשים משהו אחר בחיים כאשר אנחנו לא ממש בטוחים עד הסוף שהמצב בו אנו נמצאים הוא עד כדי כך מחורבן, אנחנו כמעט אף פעם לא בטוחים שאנחנו במזרח הגרמניה של הדילמה. אני חושב שזה נכון לגבי כל דילמה אבל שמים לב לזה בעיקר בדילמות המורכבות יותר והמשמעותיות יותר. גם כשמכינים קפה ותופסים כפית אחת של אבקה תמיד ישנה הדילמה האם להשאיר אותה כמות, להחזיר כמה גרגרים לקופסא או לשים את מה שלקחנו ואז לקחת עוד קצת. אני לא חושב שיש מישהו שמכניס יותר מדי שיקולים של מינון קפאין או קצב צריכה לדילמה הזאת. ההשפעה לטווח הארוך זניחה.

חבל שלא כל החלטה היא כזו פשוטה. החיים צריכים לבוא עם כפתור Save כמו במשחק מחשב למקרה ותפנה פנייה לא נכונה. חבל שהשקעה גדולה, שיקולים מקצועיים וכו' לא הפיכים בכזו קלות. אבל חיים רק פעם אחת, אומרים שכל עקבה היא לטובה ובסופו של דבר הכל מסתדר. אם לא היינו מקבלים את ההחלטות הגרועות שקיבלנו יכולנו עוד למצוא את עצמנו מתים בתעלה בצידי איילון. אי אפשר לדעת ואין סיבה להצטער על כלום. אפשר רק ללמוד. אז לומדים.


גיבורי השיעמום

ברכותי לסדרה Heroes! היא הפכה באופן רשמי לסדרה השניה בהיסטוריה שהפסקתי לראות לפני שירדה מהמסכים בגלל שנמאס לי ממנה ולא רציתי להעביר את עצמי עוד דקה של עינוי. הראשונה הייתה Terminator: The Sarah Connor Chronicles שגרמה לסרט השלישי בזיכיון Terminator להראות כסרט לא רע בהשוואה למורסה המוגלתית ההיא. ההחלטה להפסיק לראות את Heroes נבעה מזה שלאחר שראיתי את כל הפרקים של Prison Break שהפכה מסדרת דרמה מתוחכמת בעונה הראשונה לסדרה של מכות חשמל לבית השחי החל מסוף העונה השניה בערך החלטתי שלא עוד. Prison Break איבדה את כל הקסם, הדמויות והתיחכום ברגע שהיא התחילה לשחק עם הגופה הנרקבת של העלילה שלה ו-Heroes החלה לצעוד באותו שביל נקרופילי. Heroes הייתה סדרה על אנשים שגילו פתאום שיש להם כוחות וכל מה שהם רוצים זה לחיות חיים נורמליים אבל לאט לאט הם הפכו לחבורות מאורגנות של אנשים במעילי עור שחורים שבקושי מתנהגות כמו האישיות שלהן בגלל שהם עסוקים בלצרום לי באוזן עם שלל קלישאות מסרטים מצויירים ישנים. זה כמו להסתובב עם פאוץ'. זה לא וינטג', זה ארכאי.

רבים יגידו שהסדרה מציגה עלילה חדשה בכל עונה ושאני לא אשפוט אותה בכזו קשיחות אם לא השתגעת על העונה הקודמת. כמובן שהרוב טועה ובנוסף לכך שהוא לא יכול להגיד לי מה לעשות, אני גם אפנה את תשומת לבכם לכך שאני לא מדבר ממש על עלילה, שאגב היא זהה כמעט לחלוטין בין העונות. הבעייה היא הדמויות שהפסיקו להיות אנשים והפכו להיות חתיכות קרטון שמשפריצות גיצים בטעמים שונים. Lost עוברת שינויים אדירים בסביבה בה העלילה מתרחשת, חלקם אפילו מופרכים להחריד, אבל זו עדיין סדרה טובה כי הדמויות עגולות ומתפתחות. Dexter מקבלת עלילה חדשה לכל עונה והיא סדרה כ"כ טובה עד שהיא צריכה להיכנס לתוכנית הלימודים (אבל מה שאני חושב על מערכת החינוך יאלץ לחכות למועד אחר), אבל בכל רגע הדמויות נשארות בני אדם שניתן להתייחס אליהם.

הסדרה השתנתה ואני מסרב לקבל אותה כמו שהיא. אני לא חבר שלה. זה יותר עניין של יחסים עיסקיים והיא הפסיקה לספק את הסחורה.


אתגר תקופת היובש
יום 21 מתוך 31

הרוב כבר מאחורי ואפשר כבר להריח את האתנול בקצה המסלול. נשאר רק סופ"ש אחד אחרון ולא נראה שיהיו יותר מדי בעיות. אני חייב להודות שהאתגר הגדול עד עכשיו היה בישיבה עם החבר'ה. כשהולכים להשתכר הרבה יותר קל לעמוד בפיתוי אבל כשיושבים עם בירה בשביל האווירה זה הרבה יותר כיף וזה הרבה יותר חסר לי. נו טוב, רק עוד 10 ימים.


לסיום

למי שצריך מגבת חדשה ורב שימושית כדאי להסתכל פה. (NSFW)


שיהיה חורף חם,
רז.


יום חמישי, 5 בנובמבר 2009

הקליק, היסתדרות הזונות לישראל והלטאות מן החלל החיצון

צהריים טובים לכולם.

אם יש משהו שאני שונא בלוח השנה זו העובדה שהוא מחזורי. ברור לי לחלוטין שזה מאוד נוח ואם כל השנאה שלי אין לי שום בעיה להנות מהיתרונות הבולטים, אבל אני שונא את זה בכל זאת. הציקליות הזאת גורמת להתחלה וסוף פיקטיביים כאלה והרי זו תופעה ידועה מאוד שלכל שנה יש סוף שנה ולכל סוף שנה צריך להספיק הכל. במפורש, הכל. אני לא מבין איך לא ביטלו את הקטע הזה של סוף השנה רק בגלל העניין הזה. בלי זה, כל דבר היה נעשה בקצב שלו, שיכול להיות אפילו קטסטרופלי, אבל לא יהיה דד ליין פיקטיבי שמתייחס למעבר השנה כמשהו כל כך מכני עד שכמעט מצפים לרעש של קליק כשהוא קורה.

אני מתעסק עכשיו, בעל כורחי בעניין כזה של סוף שנה. זה לא כיף ובתחום שלי זה גם אומר שאני מתלכלך בהמון גריז. אני שונא גריז. זה נראה כמו ממרח ריבת חלב אבל זה בכלל לא טעים...


הסתדרות הזונות לישראל

הבטחתי לחבר שאני אכתוב משהו שמאלני פה היום כיוון שלאחרונה אני כותב יותר מדי ימני. הדבר הכי קרוב שהצלחתי לחשוב עליו זה משהו ליברלי ולא אקטואלי, מיסוד הזנות בישראל. הסיבה לשני שמות התואר בהם השתמשתי היא שלפני כשנה וחצי חברי כנסת מהשמאל ואירגונים לזכויות נשים היו אלו שגרמו לכך שהגישה השמרנית היא זו שתתן את הטון בנושא הזה. הם עוד עשו זאת בטענה לליחמה למען זכויותיהן של נשים.

הטענה העיקרית נגד מיסוד הזנות היא שהיא מעודדת סחר בנשים וגורם לך שיהיו יותר נשים מסוממות ופגועות בנפשן בזמן שגבר שפל יעשה מזה כסף. זה פשוט שטויות בקוטל זרע. עצם העובדה שזנות היא פשע גורמת לכך שפושעים עוסקים בה. אף אחד לא מחליט לפתוח עסק סרסרות תוך שהוא מתחבט בחוקיות שלו. פושעים מתרחבים לזה. אנשים לא מוסריים הולכים וקונים נשים מסכנות דרך גבול מצרים או לוקחים חסות על נרקומניות. היעדר החוקיות גורם לכך שהעוסקים בזה הם נטולי מוסר ולא העיסוק עצמו.

כמו טענת הנפשעות, גם הטענה שלפיה עיסוק בזנות מדרדר לסמים, אלימות, איידס וכוליי הוא מופרך לחלוטין. אני ממליץ לכם בחום לראות את הסרט התיעודי Louis and the Brothel בו העיתוני לואי תרו עוקב אחרי חייהם של זונות בבית בושת במדינת נבאדה, בה הזנות היא ממוסדת. שם כל עיסקה מעוגנת בחוזה, הבנות יודעות בדיוק כמה כסף הן מקבלות, הן נקיות מסמים ומנהלות אורח חיים תקין לחלוטין. וכן, אירגוני זכויות הנשים, למקרה ותהיתם, אפשר להיות אישה שהיא חלק מתעשיית המין ועדיין לנהל אורח חיים תקין.

אתמול (שישי) הייתה בערוץ 2 כתבה על זוג שמכר את עצמו לזנות כיוון שנקלע לחובות של חצי מליון ש"ח. עיקר הבעיה שלהם היא שכל הזמן עוצרים אותם על זה שהם עושים משהו לא חוקי וככה הם עדיין לא מצליחים לצאת מהחובות. האיסור על זנות הוא כנראה הוחל ע"י השרמוטות הכי פוריטניות בעולם והוא הפוריטני ביותר בכל האיסורים בחברה, אפילו יותר מהאיסור על צריכת מוצרי קנאביס. למה לא לתת לאנשים לקבל את ההחלטות שלהם?


הלטאות מן החלל החיצון

עלתה השבוע סדרת מדע בדיוני חדשה בשם "V" למסכי הטלוויזיה בארה"ב. הסדרה היא שחחזור לשני מיני-סדרות וסדרה משנות השמונים שמסתבר שהייתה מאוד מוצלחת. בלי להאריך יותר מדי, הסדרה עוסקת בזה שיום בהיר אחד מגיעים חייזרים מהחלל החיצון שנראים כמו דוגמני הלבשה תחתונה והם מאוד נחמדים אלינו רק שלא באמת ויש מחתרת שפועלת נגדם והם נלחמים במחתרת עם מחתרת משלהם.

אם להתרשם מהפרק הראשון, כנראה בגלל שזה שחזור, הסדרה עושה כל קלישאת מדע בדיוני כאילו ההפקה ישבה עם רשימה. החל מסירוב לחקור מספיק את הרקע של הדברים המופיעים על המסך (החייזרים מחנים חלליות מעל עשרים ומשהו הערים החשובות בעולם, ביניהם קהיר, שאם להאמין לסדרה, היא כמה בתים מוקפים בפירמידות) דרך החלטות דביליות והתאבדותיות של הדמויות וכלה ברמיזות לתיאוריות קונספירציה באשר לזה שהנשיא לשעבר ג'ורג' וו' בוש הוא כנראה לטאה מן החלל החיצון בתחפושת (הדרך שבה הם דחפו בכוח את נושא המלחמה בעיראק ואת נושא חוק ביטוח הבריאות האוניברסלי מעוררת גם בחילה וגם כבוד).

אני לא מבין למה אבל אני מצפה בכליון עיניים לפרק הבא. זה ממש מוזר לי. אין לכך שום סיבה אבל משום מה אני רוצה לדעת מה הולך עם הדמויות והסיפור. מוזר ביותר...


אתגר תקופת היובש
יום 14 מתוך 31

אני כמעט בחצי! המשוכות במירוץ הזה הם סופי השבוע וסוף השבוע הזה עמוס במיוחד. הצטברות של שמחות בנתה לחץ להתחלת החגיגות המלוות את סופי השבוע כבר ביום רביעי ובנוסף יש מעיין מסיבת בית בימים ראשון עד שלישי אצל חבר כך שהסופ"ש הזה נמשך כמעט שבוע. לפחות שלשום ואתמול (חמישי ושישי) עשיתי משהו רגוע (ישנתי 10 שעות וישבתי עם חברים לפני שהלכתי לישון 10 שעות). אני לא חושב שתהיה לי בעיה אבל אני חייב להודות שאני מתגעגע לטעם של בירה. נתפשר על מאלט.


לסיום

גזענות זה מצחיק.


אל תשכחו לנקות מאחורי האוזן,
רז.