לו הייתי רוצה לתאר את השבוע במילה אחת הייתי הולך על "קשה". אומנם זה היה שבוע שובר שגרה אבל הוא היה פסיכי מבחינת הרבה דברים. רוב השבוע מצאתי את עצמי באפיסת כוחות בערב, בקושי מסוגל לעלות במדרגות. יהיה זה אופטימי לחשוב ששבוע הבא יהיה יותר קל אבל נחייה ונראה.
הקירות השבורים
השבוע צויינו 20 שנה לנפילת חומת ברלין, החומה שהפרידה בין ברלין המחולקת בין המערב למזרח במהלך המלחמה הקרה. החלוקה הייתה טוטלית. מערב ברלין הייתה חופשית ודמוקרטית ומזרח ברלין הייתה מקום קר, אפל ומשעמם תחת שליטת ברית המועצות. נפילת החומה הייתה יותר מכל בריחה אל החופש ואל האור.
אני לא חושב שיש מישהו שחושב שהחיים במזרח גרמניה המדוכאת היו טובים באיזושהי צורה ושהטענה שהמערב היה יותר טוב היא דמגוגית, לפחות לא מישהו שפוי. אך לרוע מזלנו, גבולות כאלו ברורים בין שחור ללבן (או כחול ואדום) הם פריבילגיה נדירה. לפעמים העניין הוא פשוט, אבל בדרך כלל אנו מוצאים את עצמנו הרבה פעמים מחפשים משהו אחר בחיים כאשר אנחנו לא ממש בטוחים עד הסוף שהמצב בו אנו נמצאים הוא עד כדי כך מחורבן, אנחנו כמעט אף פעם לא בטוחים שאנחנו במזרח הגרמניה של הדילמה. אני חושב שזה נכון לגבי כל דילמה אבל שמים לב לזה בעיקר בדילמות המורכבות יותר והמשמעותיות יותר. גם כשמכינים קפה ותופסים כפית אחת של אבקה תמיד ישנה הדילמה האם להשאיר אותה כמות, להחזיר כמה גרגרים לקופסא או לשים את מה שלקחנו ואז לקחת עוד קצת. אני לא חושב שיש מישהו שמכניס יותר מדי שיקולים של מינון קפאין או קצב צריכה לדילמה הזאת. ההשפעה לטווח הארוך זניחה.
חבל שלא כל החלטה היא כזו פשוטה. החיים צריכים לבוא עם כפתור Save כמו במשחק מחשב למקרה ותפנה פנייה לא נכונה. חבל שהשקעה גדולה, שיקולים מקצועיים וכו' לא הפיכים בכזו קלות. אבל חיים רק פעם אחת, אומרים שכל עקבה היא לטובה ובסופו של דבר הכל מסתדר. אם לא היינו מקבלים את ההחלטות הגרועות שקיבלנו יכולנו עוד למצוא את עצמנו מתים בתעלה בצידי איילון. אי אפשר לדעת ואין סיבה להצטער על כלום. אפשר רק ללמוד. אז לומדים.
גיבורי השיעמום
ברכותי לסדרה Heroes! היא הפכה באופן רשמי לסדרה השניה בהיסטוריה שהפסקתי לראות לפני שירדה מהמסכים בגלל שנמאס לי ממנה ולא רציתי להעביר את עצמי עוד דקה של עינוי. הראשונה הייתה Terminator: The Sarah Connor Chronicles שגרמה לסרט השלישי בזיכיון Terminator להראות כסרט לא רע בהשוואה למורסה המוגלתית ההיא. ההחלטה להפסיק לראות את Heroes נבעה מזה שלאחר שראיתי את כל הפרקים של Prison Break שהפכה מסדרת דרמה מתוחכמת בעונה הראשונה לסדרה של מכות חשמל לבית השחי החל מסוף העונה השניה בערך החלטתי שלא עוד. Prison Break איבדה את כל הקסם, הדמויות והתיחכום ברגע שהיא התחילה לשחק עם הגופה הנרקבת של העלילה שלה ו-Heroes החלה לצעוד באותו שביל נקרופילי. Heroes הייתה סדרה על אנשים שגילו פתאום שיש להם כוחות וכל מה שהם רוצים זה לחיות חיים נורמליים אבל לאט לאט הם הפכו לחבורות מאורגנות של אנשים במעילי עור שחורים שבקושי מתנהגות כמו האישיות שלהן בגלל שהם עסוקים בלצרום לי באוזן עם שלל קלישאות מסרטים מצויירים ישנים. זה כמו להסתובב עם פאוץ'. זה לא וינטג', זה ארכאי.רבים יגידו שהסדרה מציגה עלילה חדשה בכל עונה ושאני לא אשפוט אותה בכזו קשיחות אם לא השתגעת על העונה הקודמת. כמובן שהרוב טועה ובנוסף לכך שהוא לא יכול להגיד לי מה לעשות, אני גם אפנה את תשומת לבכם לכך שאני לא מדבר ממש על עלילה, שאגב היא זהה כמעט לחלוטין בין העונות. הבעייה היא הדמויות שהפסיקו להיות אנשים והפכו להיות חתיכות קרטון שמשפריצות גיצים בטעמים שונים. Lost עוברת שינויים אדירים בסביבה בה העלילה מתרחשת, חלקם אפילו מופרכים להחריד, אבל זו עדיין סדרה טובה כי הדמויות עגולות ומתפתחות. Dexter מקבלת עלילה חדשה לכל עונה והיא סדרה כ"כ טובה עד שהיא צריכה להיכנס לתוכנית הלימודים (אבל מה שאני חושב על מערכת החינוך יאלץ לחכות למועד אחר), אבל בכל רגע הדמויות נשארות בני אדם שניתן להתייחס אליהם.
הסדרה השתנתה ואני מסרב לקבל אותה כמו שהיא. אני לא חבר שלה. זה יותר עניין של יחסים עיסקיים והיא הפסיקה לספק את הסחורה.
אתגר תקופת היובש
יום 21 מתוך 31
הרוב כבר מאחורי ואפשר כבר להריח את האתנול בקצה המסלול. נשאר רק סופ"ש אחד אחרון ולא נראה שיהיו יותר מדי בעיות. אני חייב להודות שהאתגר הגדול עד עכשיו היה בישיבה עם החבר'ה. כשהולכים להשתכר הרבה יותר קל לעמוד בפיתוי אבל כשיושבים עם בירה בשביל האווירה זה הרבה יותר כיף וזה הרבה יותר חסר לי. נו טוב, רק עוד 10 ימים.
לסיום
למי שצריך מגבת חדשה ורב שימושית כדאי להסתכל פה. (NSFW)
שיהיה חורף חם,
רז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה