צהריים טובים לכולם.
אחרי שבועיים הזויים אני חוזר לסוג של שגרה מעצבנת. אני לא בטוח עכשיו שאני כ"כ נהנה מכל הרעיון, עכשיו שאני חושב על זה. אני חושב שאני מעדיף את כל התשישות הזו על פני הסטטיקה המנוונת של השגרה. או לחילופין יכול להיות שאני סוג של ילד מפגר שאף פעם לא מרוצה ממה שיש לו. במקרה כזה, כוס אמא שלכם, אני לא מפגר!
העצמאים בשטח
אני חושב שכבר אמרתי פה שאני לא מבין את השימוש במונח מוזיקת אינדי בתור ז'אנר מוזיקלי (וכידוע, אני סולד מכל מה שאני לא מבין). קשה לי לחשוב על צליל שמאפיין מוזיקה שהאמנים שעושים אותה לא חתומים בחברת הקלטות גדולה. במובן הזה גם מוזיקה טובה, מוזיקה גרועה, מוזיקת רחוב ומזיקת גמדים הם ז'אנרים לגיטימיים של מוזיקה. אחרי שאמרתי את כל אלו אני שם לב לאחרונה שבסצנת האינדי יש המון מוזיקה לא רעה בכלל ואיכשהו יצא שעקב שינויי שגרות בחבר'ה אני מוצא את עצמי בהרבה הופעות אינדי החודש:
הכמעט מיינסטרים - גבע אלון בבארבי כ"ס (30.10) : כן, כן, אני יודע. זה לא החודש זה חודש שעבר אבל זה מספיק קרוב. הלכנו בעקבות יומולדת של אחד מהחבר'ה. היה נחמד מאוד. הבחור הוא ללא ספק מוכשר. ההופעה הייתה הופעת ישיבה כי אני בספק שמישהו יכול לקפוץ למוזיקה שלו. היו רגעים בהם היה אפילו אפשר להרדם אבל בשורה התחתונה די נהנתי.
הג'אז המחתרתי - Joopsys בלבונטין 7 (16.11) : הלבונטין 7 הוא פאב כזה שיש בו הופעות במרתף. הוא מקום כזה שאפשר לשמוע בו מוזיקה לא רעה בכלל ומי שרוצה ממש להכנס לזה כנראה ימצא את עצמו שם בהרבה הופעות. Joopsys מגדירים את עצמם כג'אז צועני, למרות שייתכן שהפיגור השכלי שלי מנע ממני לראות את זה. המוזיקה הייתה ממש טובה אבל איכשהו הרגשתי היעדר אנרגיות קל בהופעה. ייתכן שזה קשור לסירובם העיקש לשכור את שירותיו של מתופף. באחד השירים הם כאילו עברו ממקצב רגוע למקצב אנרגטי יותר ובקושי היה הבדל. הם רקדו עם המוזיקה ביותר אנרגטיות והם נגנו חזק יותר אבל זהו. בכל מקרה אני ממליץ בחום.
הופעה שרציתי ללכת ולא הלכתי אליה מסיבות שלא אכנס אליהם כאן אבל אומר בכל זאת כוסומו העולם - תעני אסתר באוזןבר (19.11) : כוסומו. את תעני אסתר ראיתי פעם ראשונה באינדינגב והם היו ממש ממש טובים. הם פוצצו לי את המוח. חבל לי שלא הלכתי לראות אותם (בייחוד לאור הסיבות שלא אפרט). תיכנסו למייספייס שלהם ותורידו את ה-EP. הם ממש טובים. כוסומו.
הופעת הפרוג שאני אולי אלך אליה - דובדבן בתיאטרון תמונע (21.11) : הסיבה העיקרית לכך שלא קישרתי לעמוד מייספייס היא שאין להם עמוד מייספייס. הסיבה העיקרית לכך שאין להם עמוד מייספייס היא שהחטיארים (מי שלא מת, כמובן) האלו הם להקה שהתאחדה אחרי 30 שנה בכדי להשיק אלבום בכורה. אני לא יודע אם אני אשלם 70 שקל או אם באמת תהיה זרימה (מצידי או מצד החברים) אבל נראה. על פניו נשמע שיהיה טוב.
הופעה שאם אני לא אלך אליה ראשים יעופו - איטליז מארחים את שלמה גרוניך בבארבי (25.11) : זה בסדר אם אתם לא מכירים את איטליז. גם אני התוודעתי אליהם לפני בערך שנה ומשהו וטרם הייתי בהופעה, לא משנה כמה קרוב הייתי אליה כמו בהופעה באחד הפאבים המקומיים בראשל"צ או הופעת הפתעה באינדינגב (כוסומו). איטליז עושים מוזיקה מצויינת והם פחות או יותר הלהקה הכי מוכרת בסצינה. תיכנסו לאתר ותורידו את האלבום הראשון שלהם בחינם. הוא מצויין. בהופעה המדוברת הם משיקים את ה-EP החדש שלהם. אמור להיות מטורף. בעצם אל תבואו בהמוניכם בשביל שיהיה לי ולחבר'ה שלי מקום.
אם עניין אתכם אפילו קצת מה שנכתב כאן, אתם מוזמנים לבדוק באדיקות את הבלוג אטמי אוזניים שמכיל המון מידע עדכני לגבי כל הנושא.
אפקט הפחד
ניסיתי, אבל אני לא יכול לעבור בשתיקה על האמירה של ברק אובמה כי הבנייה בשכונת גילה בירושלים יכולה להביא לכעס פלסטיני מסוכן. אני, להבדיל ממנהיג העולם החופשי, לא מרטיב מרוב פחד ואני לא מחשיב את עצמי האמיץ באדם. אבל זה הקו שמנחה את הגישה שלו (ושל העולם) כלפי העולם הערבי. כמו שביבי אוהב להגיד, הם מ-פ-ח-ד-י-ם.
אותו קו מנחה את ההתרעמות על האמירה שבתגובה להכרזה חד-צדדית על מדינה פלסטינית בגבולות 67' ישראל תספח את גושי ההתנחלות. אנחנו כאן לא בסדר. אנחנו פה הקוקואים. אנחנו מוכנים לשבת ליד השולחן ולתת (למרות שלא מגיע להם כי הם לא היו ילדים טובים) והם אומרים שאנחנו עושים את עצמנו ונוקטים צעדים דרסטיים כי "אין להם ברירה". אבל אם אנחנו נענה להם באותה מטבע אנחנו כבר לא בסדר.
אם נספח ונקבע עובדות בשטח אז אנחנו מזכירים משטרים חשוכים למרות שאנחנו מתפרעים הרבה פחות מהצד השני. למה? כי הם מ-פ-ח-ד-י-ם. והפ-ח-ד הזה עולה לנו ביוקר. הם יכולים לעשות מה שבא להם ועדיין להיות הקורבן. הם, איראן, אירגוני הטרור בעירק וכל שאר הג'מאעה הם המסכנים בכל הסיפור וצריכים את רחמינו ואוי לנו אם נעשה משהו שיכעיס אותם. אני משקשק.
אתגר תקופת היובש
יום 27 מתוך 31
הסוף כבר ממש קרוב ואני בעיצומו של הסופ"ש האחרון. הסופ"ש הזה מציב את המשוכה האחרונה בדמות הבית הריק ונכון לעכשיו אין שום בעיה. ההתערבות הזאת כבר מתחילה לשעמם אותי כיוון שממש קל לי ואני כזה שפיץ וגבר.
לסיום
לבחור הזה יש כישרון...
התעטשו למרפק,
רז.
אחרי שבועיים הזויים אני חוזר לסוג של שגרה מעצבנת. אני לא בטוח עכשיו שאני כ"כ נהנה מכל הרעיון, עכשיו שאני חושב על זה. אני חושב שאני מעדיף את כל התשישות הזו על פני הסטטיקה המנוונת של השגרה. או לחילופין יכול להיות שאני סוג של ילד מפגר שאף פעם לא מרוצה ממה שיש לו. במקרה כזה, כוס אמא שלכם, אני לא מפגר!
העצמאים בשטח
אני חושב שכבר אמרתי פה שאני לא מבין את השימוש במונח מוזיקת אינדי בתור ז'אנר מוזיקלי (וכידוע, אני סולד מכל מה שאני לא מבין). קשה לי לחשוב על צליל שמאפיין מוזיקה שהאמנים שעושים אותה לא חתומים בחברת הקלטות גדולה. במובן הזה גם מוזיקה טובה, מוזיקה גרועה, מוזיקת רחוב ומזיקת גמדים הם ז'אנרים לגיטימיים של מוזיקה. אחרי שאמרתי את כל אלו אני שם לב לאחרונה שבסצנת האינדי יש המון מוזיקה לא רעה בכלל ואיכשהו יצא שעקב שינויי שגרות בחבר'ה אני מוצא את עצמי בהרבה הופעות אינדי החודש:
הכמעט מיינסטרים - גבע אלון בבארבי כ"ס (30.10) : כן, כן, אני יודע. זה לא החודש זה חודש שעבר אבל זה מספיק קרוב. הלכנו בעקבות יומולדת של אחד מהחבר'ה. היה נחמד מאוד. הבחור הוא ללא ספק מוכשר. ההופעה הייתה הופעת ישיבה כי אני בספק שמישהו יכול לקפוץ למוזיקה שלו. היו רגעים בהם היה אפילו אפשר להרדם אבל בשורה התחתונה די נהנתי.
הג'אז המחתרתי - Joopsys בלבונטין 7 (16.11) : הלבונטין 7 הוא פאב כזה שיש בו הופעות במרתף. הוא מקום כזה שאפשר לשמוע בו מוזיקה לא רעה בכלל ומי שרוצה ממש להכנס לזה כנראה ימצא את עצמו שם בהרבה הופעות. Joopsys מגדירים את עצמם כג'אז צועני, למרות שייתכן שהפיגור השכלי שלי מנע ממני לראות את זה. המוזיקה הייתה ממש טובה אבל איכשהו הרגשתי היעדר אנרגיות קל בהופעה. ייתכן שזה קשור לסירובם העיקש לשכור את שירותיו של מתופף. באחד השירים הם כאילו עברו ממקצב רגוע למקצב אנרגטי יותר ובקושי היה הבדל. הם רקדו עם המוזיקה ביותר אנרגטיות והם נגנו חזק יותר אבל זהו. בכל מקרה אני ממליץ בחום.
הופעה שרציתי ללכת ולא הלכתי אליה מסיבות שלא אכנס אליהם כאן אבל אומר בכל זאת כוסומו העולם - תעני אסתר באוזןבר (19.11) : כוסומו. את תעני אסתר ראיתי פעם ראשונה באינדינגב והם היו ממש ממש טובים. הם פוצצו לי את המוח. חבל לי שלא הלכתי לראות אותם (בייחוד לאור הסיבות שלא אפרט). תיכנסו למייספייס שלהם ותורידו את ה-EP. הם ממש טובים. כוסומו.
הופעת הפרוג שאני אולי אלך אליה - דובדבן בתיאטרון תמונע (21.11) : הסיבה העיקרית לכך שלא קישרתי לעמוד מייספייס היא שאין להם עמוד מייספייס. הסיבה העיקרית לכך שאין להם עמוד מייספייס היא שהחטיארים (מי שלא מת, כמובן) האלו הם להקה שהתאחדה אחרי 30 שנה בכדי להשיק אלבום בכורה. אני לא יודע אם אני אשלם 70 שקל או אם באמת תהיה זרימה (מצידי או מצד החברים) אבל נראה. על פניו נשמע שיהיה טוב.
הופעה שאם אני לא אלך אליה ראשים יעופו - איטליז מארחים את שלמה גרוניך בבארבי (25.11) : זה בסדר אם אתם לא מכירים את איטליז. גם אני התוודעתי אליהם לפני בערך שנה ומשהו וטרם הייתי בהופעה, לא משנה כמה קרוב הייתי אליה כמו בהופעה באחד הפאבים המקומיים בראשל"צ או הופעת הפתעה באינדינגב (כוסומו). איטליז עושים מוזיקה מצויינת והם פחות או יותר הלהקה הכי מוכרת בסצינה. תיכנסו לאתר ותורידו את האלבום הראשון שלהם בחינם. הוא מצויין. בהופעה המדוברת הם משיקים את ה-EP החדש שלהם. אמור להיות מטורף. בעצם אל תבואו בהמוניכם בשביל שיהיה לי ולחבר'ה שלי מקום.
אם עניין אתכם אפילו קצת מה שנכתב כאן, אתם מוזמנים לבדוק באדיקות את הבלוג אטמי אוזניים שמכיל המון מידע עדכני לגבי כל הנושא.
אפקט הפחד
ניסיתי, אבל אני לא יכול לעבור בשתיקה על האמירה של ברק אובמה כי הבנייה בשכונת גילה בירושלים יכולה להביא לכעס פלסטיני מסוכן. אני, להבדיל ממנהיג העולם החופשי, לא מרטיב מרוב פחד ואני לא מחשיב את עצמי האמיץ באדם. אבל זה הקו שמנחה את הגישה שלו (ושל העולם) כלפי העולם הערבי. כמו שביבי אוהב להגיד, הם מ-פ-ח-ד-י-ם.
אותו קו מנחה את ההתרעמות על האמירה שבתגובה להכרזה חד-צדדית על מדינה פלסטינית בגבולות 67' ישראל תספח את גושי ההתנחלות. אנחנו כאן לא בסדר. אנחנו פה הקוקואים. אנחנו מוכנים לשבת ליד השולחן ולתת (למרות שלא מגיע להם כי הם לא היו ילדים טובים) והם אומרים שאנחנו עושים את עצמנו ונוקטים צעדים דרסטיים כי "אין להם ברירה". אבל אם אנחנו נענה להם באותה מטבע אנחנו כבר לא בסדר.
אם נספח ונקבע עובדות בשטח אז אנחנו מזכירים משטרים חשוכים למרות שאנחנו מתפרעים הרבה פחות מהצד השני. למה? כי הם מ-פ-ח-ד-י-ם. והפ-ח-ד הזה עולה לנו ביוקר. הם יכולים לעשות מה שבא להם ועדיין להיות הקורבן. הם, איראן, אירגוני הטרור בעירק וכל שאר הג'מאעה הם המסכנים בכל הסיפור וצריכים את רחמינו ואוי לנו אם נעשה משהו שיכעיס אותם. אני משקשק.
אתגר תקופת היובש
יום 27 מתוך 31
הסוף כבר ממש קרוב ואני בעיצומו של הסופ"ש האחרון. הסופ"ש הזה מציב את המשוכה האחרונה בדמות הבית הריק ונכון לעכשיו אין שום בעיה. ההתערבות הזאת כבר מתחילה לשעמם אותי כיוון שממש קל לי ואני כזה שפיץ וגבר.
לסיום
לבחור הזה יש כישרון...
התעטשו למרפק,
רז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה