יום שלישי, 19 באוקטובר 2010

אחד לדרך, המדבר העצמאי מכה שנית והפוליטיזציה של הפוליטיקה

ערב טוב לכולם.

אני חייב להודות שטיפה התבדתי לטובה כשצפיתי קיץ דלוח. מפסטיבל לאירוע ומיציאה לשריצה, הוא עבר יחסית מהר (ואפילו עונת השידורים הייתה די מוצלחת). עכשיו אני דווקא מסתכל לכיוון החורף בחשש. אז כן, יום ההולדת שלי בסוף דצמבר ועונת הטלוויזיה די עשירה נכון לעכשיו' אבל היעדר החגים והחגיגות בהחלט ייתן את אותותיו, לצערי...


אני הייתי די שבור אחרי סוכות (תודה ששאלתם). אלו היו 11 יום של חיים באזור זמן אחר, מסיבות, אוזפסט וחיים הרבה יותר טובים והכל נגמר בבום של שגרה. יובש היום-יום מעולם לא היה יבש יותר. והלחות, היא לא נראית באופק. זה למה מאוד שמחתי שהייתה לי הזדמנות לשבור שגרה בסופ"ש שאחרי סוכות וללכת לאינדינגב!


המדבר העצמאי מכה שנית

אני בכנות לא מבין אנשים שלא רצו לבוא לאינדינגב השנה. אחרי שכולם (כולל אותי) היללו את האינדינגב הקודם ציפיתי שתהיה הרבה יותר היענות, אבל השנה הכרטיסים נגמרו הרבה יותר מאוחר.  יכול להיות שזה בגלל שהמחיר טפח לאחר שהוא הורחב לשלושה ימים ולאנשים היה קשה לבוא ביום חמישי, יכול להיות שזה בגלל שנפוצה שמועה שאני מגיע ואנשים ניסו לשים ביני לביניהם כמה שיותר מרחק ואולי זה פשוט ענן מעאפנות שמרחף מעל ארצנו הקטנטונת. מה שבטוח, מי שלא בא הפסיד בגדול.


האינדינגב מוכיח את עצמו כמשתפר משנה לשנה. כשהייתי בו שנה שעברה הבנתי שהוא השתפר משמעותית משנה לפניה והשנה אני יכול להעיד שהוא השתפר עוד יותר, ובדיוק בנקודות שחרו לי פעם קודמת (כאילו שהם קוראים בבלוג).שנה שעברה כתבתי שחלק נכבד מהמוזיקה לא הייתה מספיק אוונגארדית וזה אכן השתפר השנה. אני די בטוח שזה קרה לגמרי במקרה כי אחרי הכל זה תלוי באילו הרכבים חזקים בסצינה קיימים ורוצים להופיע ויכול להיות שזה יישתנה עד שנה הבאה, אבל זה בכל זאת סיפק הנאה לא מעטה. שיתוף הפעולה עם המשטרה גם השתפר כך שלא הייתי צריך לחכות יותר מדי בכדי להכנס למתחם בבוקר לטובת דברים שהשתיקה יפה להם (התור בשירותים היה סיפור אחר). הלו"ז גם היה מסודר יותר ואף אחד לא נפגע יותר מדי מקיצורי הופעות. בקיצור, יופי יופי.


הייתי שמח להרחיב על ההופעות אבל אני לא זוכר יותר מדי. זה מחלה של חוויה כ"כ אינטנסיבית. בהיזרק שם אוכל לשחזר טיפה את החוויה ולזכור את הרושם, אבל כחלק מרוח הפסטיבל המטרה היא בעיקר להכיר מוזיקה חדשה וזה עבד. אסכם בכך שאומר שהיו הופעות יותר טובות ופחות טובות, יציאות פוליטיות מעצבנות יותר ומעצבנות פחות, אכזבות, הפתעות ותגליות.


גם שנה הבאה אני יכול להתחייב על זה שאגיע ואני ממליץ גם לכם. גם אם אתם לא מכירים אפילו שם אחד בליין-אפ וגם אם אתם לא אוהבים להיות במדבר החם שלנו. האווירה והמוזיקה יכולים לנצח כל דבר רע שתוכלו להגיד. אתם יודעים, אלא אם אתם אלרגים לשמאלנים, היפים, סטלנים או לאנשים שלא מתקלחים. אם אתם כאלה אתם תימסו אחרי 5 דקות בפנים.


הפוליטיזציה של הפוליטיקה

אני לא יודע מי מכם עוקב אחרי פרשת המסגד סמוך לאתר נפילת מגדלי התאומים ב-11 בספטמבר, אבל מי שכן ודאי יודע שהנושא הפך לפוליטי טהור. לא, הוא לא התחיל פוליטי (יא שמאלני). זה טבעי לחלוטין שיפריע לארה"ב מוכת ההלם והשכול מאירועי 11/9 מסגד כה קרוב למקום בו האסלאם הקיצוני הכה אותה (בייחוד לאור העובדה שהקמת מסגדים היא שיטת כיבוש מוסלמית עתיקת יומין, ע"ע הר הבית וקבר יוסף לדוגמה); יוזמי המסגד היו צריכים לשקול מחדש את כל הסיפור (בייחוד לאחר שוורן באפט הציע לקנות להם מקום חדש להקים בו את המסגד); הכל היה נפתר על מי מנוחות. אבל לא. ודאי שלא. הדיון הפך לפוליטי מדי מהר מדי. הרפובליקנים יצאו נגד כמקשה אחת וכשזה קורה, הדמוקרטים חייבים לצאת בעד כמקשה אחת. הדיון הציבורי מתגלע וגועש ואי אפשר ליצור לחץ ציבורי אחיד שיוליד פשרה דרושה ומקובלת על כולם. התוצאה היא שמשהו שהוא כ"כ נגד האינטרס הציבורי פשוט קורה כי כולם פשוט עסוקים מדי בלריב על זה.


האמירה הפוליטית שהכי עיצבנה אותי באינדינגב נאמרה על ידי קוואמי (שלא יקבל לינק למייספייס שלו בבלוג הזה). אני לא זוכר בדיוק מה היא הייתה כיוון שהיא הייתה רווייה בכל כך הרבה טמטום שזה פשוט נקע לי את המוח, אבל היו שם כל מיני דברים על זה שביבי יותר ימני מליברמן ושחוק הנאמנות בעצם עוסק בכפייה דתית. אם נתעלם לשנייה מהעובדת כי גם לעם היהודי מגיעה זכות הגדרה לאומית, החוק בכלל לא מתייחס לדת אלא ללאום ובמדינתנו הקטנטונת בה פטריוטיות וציונות הם מילים גסות צריך באיזושהי צורה לעגן את הסיבה לשמה היא קמה; עצם העובדה שברגע שמוזכרת "יהדות" יהיה מי שיקפוץ על במה ויגיד "כפייה", מלמדת שאנחנו רואים יותר מדי טלוויזיה אמריקאית (שככה יהיה לי טוב, אני מכיר מישהי שמאמינה בכל ליבה שהליכוד נגד הפלות). גם אם הניסוח הנוכחי של החוק לא זורם לכולם, זו לא סיבה לזרוק אותו לפח. בשורה התחתונה החוק הזה בא לשרת את כולם וניתן למצוא אופן לגרום לו לעבוד. שלא נשכח שחלק ממטרות החוק הוא שימור היכולת של קוואמי לעמוד על במה ולדבר שטויות כמה שרק בא לו.


כל הכבוד ל...

ודים השפיץ!!! ודים הוא קולגה מוערך, שהחליט בספונטניות להצטרף למשלחת לאינדינגב יומיים לפני האירוע עצמו (בתמורה לכרטיס) ובכך הציל אותנו מאבדון התחבורה הציבורית בעזרת רכב הקסמים שלו. הספונטניות הזאת ראוייה להערכה כיוון שהוא לא באמת ידע למה הוא מתחייב וכאמור, מדובר בשלושה ימים של שינה באוהל. כל הכבוד, כפרה!


לסיום

קטע וידאו מההופעה של שממל. לדעתי, ה-הופעה של האינדינגב.

שנת לימודים אקדמית מוצלחת,
רז.

יום ראשון, 3 באוקטובר 2010

רואה שחורות, ממלכתו של נסיך האופל וסממנים של ימים חשוכים (פוסט מיוחד לאוזפסט 2010)

ערב טוב לכולם.


גבירותי ורבותי, אנחנו מדינה אמיתית. גם אצלנו היה פסטיבל מטאל גדול. אני כמובן מדבר על האוזפסט שהתרחש ב-28 בספטמבר בפארק הירקון. למרות שלא כל הכרטיסים נמכרו הוא עדיין היה כיף אדיר. אני, אישית, רואה בזה פתח לקיום פסטיבלי מטאל גדולים בארץ. הקהל פה, האמצעים פה ועכשיו אפילו יש תקדים. נשאר רק לחיות ולראות מי מרים את הכפפה.




ממלכתו של נסיך האופל


הכל התחיל לפני כמה חודשים שהוכרז כי האוזפסט, פסטיבל המטאל של אוזי אוסבורן (סולן Black Sabbath האגדי), מגיע לארץ. מראש היה ברור שלא נקבל בארצנו הקטנטונת גרסה מלאה של הפסטיבל הענק הזה אבל החלק הקבוע, אוזי אוסבורן (יחד עם Korn, שהוכרזו כמשתתפים יחד עם ההכרזה על הגעת המופע), היה ידוע מראש ושווה 325 ש"ח. אבל הייתה לי בעיה; לא הייתי בטוח שיהיה לי עם מי ללכת. אלא שלאט-לאט שמתי לב שליותר ויותר אנשים יש כרטיס אז החלטתי איפשהו באמצע יולי: "כוסומו, יאללה אוזפסט!". למה? כי זה פשוט הסתמן כאירוע הקהילתי הגדול של קהילת חובבי המטאל בארץ ואת זה אני פשוט לא אפספס.


ביום המיוחל, הגענו לאזור איצטדיון רמת גן בסביבות 15:30 ואחרי תדלוק קצר (פרוט בהמשך) שמנו פעמינו אני, שני אנשים מהחבר'ה הרגילים (שאחד מהם קנה כרטיס יום קודם), מישהי מהתיכון, מישהו מהחטיבה וחברה שלו לכיוון מתחם האוזפסט צמוד למימדיון.לא לקח הרבה זמן עד שהתפצלנו לחלוטין. לי זה לא כ"כ שינה כי בכל צעד ושעל פגשתי אנשים טובים ומוכרים. היה שמח. האווירה מאוד הזכירה לי את פסטיבל Wacken בגרמניה שהייתי בו לפני שנתיים. דשא, מטאל, אלכוהול, אנשים טובים והכל משעות האור ועד החושך.


את בצפר ו-Behind The Sun שמעתי עוד מבחוץ. את טל פרידמן והקריות ראיתי מהאמצע. Soulfly נתנו הופעה סבירה בהשוואה לשיעמומון שהם דפקו כשהייתי בבלגיה לפני 3 חודשים. אלמנה שחורה מנגנים מוזיקה נחמדה אבל אין לי מושג על מה כי הייתי די מנותק בהופעה שלהם. Korn היו קצת מאכזבים אבל עדיין היה כיף. הסתובבתי קצת בין דוכני המרצ'נדייס, אמרתי שלום לאנשים וכאמור היה ממש כיף, אבל כל זה לא הכין אותנו למה שעמד לבוא קצת לפני 9 בערב.


ההופעה של אוזי הייתה מ-ט-ו-ר-פ-ת!!! בלי מסכים או באנרים ענקיים. רק תותח קצף, כמה דליי מים, 4 נגנים מעולים, סט-ליסט מצוין (שארך שעתיים) ונסיך האופל בכבודו ובעצמו. אוזי לא נח לשניה יותר מדי וזיזג על הבמה תוך שהוא משפריץ על הקהל, מחדש שירים של סאבאת' ומחמיא לנו שאנחנו קהל מצוין. ובאמת היינו, כבר יצא לי לראות קהלים באירופה ואין לי ספק שאנחנו נותנים עבודה בצורת כימיה חמה וזורמת. זו ללא ספק ההופעה הטובה ביותר שחוויתי בארץ ואני, אישית, מאמין לאוזי כשהוא אומר שהוא יחזור בקרוב. ניכר שכל מי שהיה שם נהנה, כולל אותו.


לי אין שום ספק. פעם הבאה שאוזי מגיע, אני אהיה שם לראות אותו, לאבד את הקול שוב, לחטוף שוב שפשפת איומה ונוראה ואפילו לאבד שוב את משקפי השמש שלי. פשוט כיף עילאי.




סממנים של ימים חשוכים


כמו לפני כל אירוע בסדר גודל ובאופי הזה, נהוג לצרוך אלכוהול בקרבת מקום עם חברים טרם הכניסה לאירוע. למרות שזה נשמע נרקומני לחלוטין, מדובר בסך הכל באקט כיפי שמטרתו חיסכון בכסף (אלכוהול בפסטיבלים זה יקר). אין שום דבר לא בסדר בזה, אבל מה שכן, עקב חוקי האלכוהול החדשים זה לא ממש חוקי.


טוב, זה לא מדויק שזה לא חוקי. ע"פ חוקי האלכוהול החדשים, אם אתה שותה בציבור (או אפילו מסתובב עם אלכוהול תוך שנראה כאילו בשלב מסוים תשתה ממנו) ושוטר שרואה אותך מחליט שאתה מסוכן לציבור, הוא יכול לבוא, לשפוך לך את האלכוהול ולסלק אותך או אפילו לעקב אותך ולתת לך דו"ח. כולנו יודעים ששוטרי משטרת ישראל הם לעתים עצלנים ובמקום לחפש מקומות בהם יישום החוק הזה עשוי להועיל או להפעיל שיקול דעת מתי אדם אינו מסוכן לציבור אחרי צריכת כמות מסוימת של אלכוהול, הם יבואו בהמוניהם לאוזפסט ויתחילו לחגוג בהתעמרות במטאליסטים תמימים. לאחר שאני וחברי שיכללנו את כל אלו, הגענו באופן טבעי למסקנה שאת צריכת האלכוהול התמימה שלנו אנו נאלץ לקיים בהחבא תוך שעינינו צופות תמיד לכיוון דרכי הגישה למיקומנו כדי לוודא שחס וחלילה לא מגיע שוטר למרר לנו את החיים.


לא ייתכן ששתיית בירה לפני הופעה תהיה פשע; אפילו לא הגיוני שהיא תרגיש כמו פשע. אם הייתי מתחיל לתקוף אנשים בשכרותי אז מגיע לי שישלחו אותי לכלא אבל לא ייתכן ששתיית אלכוהול מחוץ לפאבים תהיה דבר מחתרתי. אם אתם מסכימים איתי, אתם מוזמנים לעמוד המאבק נגד חוקי האלכוהול בפייסבוק.




כל הכבוד ל...

לשוקי וייס. שהתאמץ לא להרוס לנו את האוזפסט כמו שלא מעט אנשים ציפו ממנו. אז נכון שהבירה הייתה בלטיקה, לא היו מסכי ענק והמרצ'נדייס לא היו יותר מדי מוצלחים אבל לא היו הברזות (של 3 להקות שלמות מחו"ל), הזמנים תיקתקו, הסאונד היה טוב ושיתוף הפעולה עם 88 הוליד פסטיבל חזק וכיפי. המשך כך.


לסיום

התחנה הבאה היא האינדינגב, פסטיבל האינדי הגדול והמוצלח של ישראל! השנה הוא גדל ל-3 ימים והוא מביא איתו ליין-אפ מצוין. מי שרוצה להכיר מקרוב את ההרכבים מוזמן להכנס למייספייסים שלהם בלינק הקודם או להיעזר במיקס הזה. אם אתם רוצים לבוא, הזדרזו לקנות כרטיסים; הם נגמרים מהר.
להתראות בקרוב,
רז.