אורות, מסכנים... אקשן!

ערב טוב לכולם.

א-קוצ'י-קוצ'י-קו!

אבולוציה לפעמים עובדת בדרכים מוזרות. אנו מתוכנתים גנטית לתגובה רגשית ספציפית בהינתן מראות מסוימים בדיוק באותו האופן שאנו מתוכנתים להיגעל מריח של אוכל רקוב כדי שלא נתחיל לנשנש כל גוויית חתול בת שבוע שאנו נתקלים בה ברגע של חולשה. זו הסיבה שתינוקות הם בדרך כלל חמודים למרות שהמראה והתפקוד שלהם מאוד לוקה בהשוואה לאדם בוגר (הם חלשים, שמנים, רגישים, חסרי שיניים ונטולי יכולת ביטוי); אם הם לא היו חמודים לא היינו מטפלים בהם. אגב חתולים, זו הסיבה שחיות מבויתות הן חמודות רק הפוך; הברירה הטבעית שהפרידה את חיות הפרא מהמבויתות הייתה מבוססת על כך שחיות שדאגנו להן ושחיבבנו שימרו את המטען הגנטי שלהן לאורך הדורות. אותו תכנות גנטי גם גורם לנו לפתח חמלה בהיחשפנו למסכנות. לא משנה איך או למה נגרמה המסכנות; הציבו אותה מול כל אדם נורמטיבי והחמלה תשפריץ ממנו כמו אבק קסמים מפייה.

הייתי קרוב

פרויקט Kony 2012 הוא דוגמה נהדרת. למי שלא מכיר, מדובר בסרטון שצף ורץ ברשת והגיע לתפוצה גדולה באופן מגוחך כאשר מטרתו היא לדאוג לכך שג'וזף קוני, שר מלחמה הפועל במרכז אפריקה באמצעות מיליציה הבנוייה מילדים שהוא חוטף, יהיה שם שכל אדם במערב יכיר, כדי שיופעל לחץ על ממשלות לסייע ללכוד אותו. אני לא נכנס לאפשרות שהפרויקט עשוי לעשות יותר נזק מלהועיל, לתהיות מיהו אותו ארגון עלום שעומד מאחוריו (ומי עומד בראשו), איך הם ממומנים ומי יכול להרוויח מכל העסק הזה. בבסיס הפרויקט עומד דבר צודק ונכון (ואילו רק מנקודת המבט הציונית המשוועת להקשר נכון למושגים ״פשעי מלחמה״ ו״הפרת זכויות אדם״ בשיח העולמי). בסופו של יום, הצלחת הפרויקט נובעת מעניין החמלה שהזכרתי קודם; זה זיעזע אנשים וגרם להם להעביר את הסרטון הלאה. היה די בסרטון מושקע בן 30 דקות כדי לעצב את הדעה שלהם באופן חד-צדדי על איזה משהו באוגנדה בלי להרגיש צורך לוודא את אמינות הסרטון או האם הם בכלל יודעים איפה נמצאת אוגנדה. כנראה שבמקרה הזה התוצאה היא חיובית כיוון שג׳וזף קוני הוא אכן חלאה אמיתית, אבל זה לא תמיד המקרה.

ההסלמה בדרום מספקת במובן הזה פרספקטיבה מעניינת. מתחילים להפציץ אותנו ואיכשהו אנחנו האיש הרע כשאנחנו מתחילים להגיב. הקו של התעמולה האנטי-ישראלית כאן הוא להציג תמונות של הסבל בעזה (ואם אין אז להמציא) ואז כל העולם שונא אותנו כאילו היינו ג׳וזף קוני. טענות לתגובה לא פרופורציונית היא דרכו של העולם להגיד שלא מתו מספיק יהודים מקסאמים וגראדים כדי להצדיק את מותם של הפלסטינים שמתו בעזה, אבל בהינתן התמונות הנכונות, גם אם הן שקריות לחלוטין, הטענה הזאת הופכת באורח פלא לפחות מקוממת מנקודת המבט העולמית, זו שאינה יודעת להצביע על ישראל במפת העולם (וכנראה גם אינה יודעת להצביע על ישראל במפת ישראל). זהו אופיים של גינויים מג׳יי-סטריט והפגנות של שמאל קיצוני המעדנים את המסר ״מוות ליהודים״ בסיסמאות נגד כיפת ברזל. זה הנשק ההסברתי הגדול של הפלסטינים. יהיו שיגידו כי שכל שינוי הקונטקסט מ״מדינות ערב נגד ישראל״ ל״פלסטינים נגד ישראל״ היה מכוון ספציפית לשינוי מאזן החמלה.

א-קוצ'י-קוצ'י-קו?

פיגוע הירי טולוז, למשל, גרם להרבה חמלה. פתאום נזכרו באירופה שעדיין יש עם שעם כל הרב-תרבותיות הרווחת, הגזענות כלפיו עדיין מושרשת. בהתחלה כולם פיללו לפעולה של ניאו-נאצים, כיוון שרשע זה נרטיב שמאוד קל למכור. אחר-כך התברר שמדובר בפעיל איסלאם קיצוני, ואז הרשע כבר לא ברור לאחרים כמו שהוא ברור לנו. ההתקפה עצמה היא מרושעת ומזעזעת באופן די מוחלט בכל מקרה. כה מזעזעת ששרת החוץ של האיחוד האירופי, קתרין אשטון, החליטה שיש צורך עז להשוות את זה עם משהו טיפה יותר קרוב לבית באומרה ״אנחנו חושבים על מה שקרה היום בטולוז, אנחנו זוכרים מה קרה בנורבגיה בשנה שעברה, אנחנו יודעים מה קורה בסוריה, אנחנו רואים את זה קורה בעזה ובאזורים אחרים בעולם״. באמת, שרת החוץ של האיחוד האירופי קתרין אשטון? ילדים שמתים בעזה ממתקפות נגד טרוריסטים המבצעים את פעולותיהם מריכוזי אוכלוסיה אזרחית במכוון זהה להרג ילדים מטווח אפס בשל השיוך האתני או הדתי שלהם? או שההשוואה לעזה הייתה יותר בכיוון סוריה שמנהיגה מרסס אלפים ברחובות רק כי הם רוצים טיפה חופש מרודנותו?

הדוגמה הכי הזויה לעולם ההפוך שמשתקף מאותה חמלה אוטומטית מגיע אלינו מה-Daily Show. אני אוהב את הדיילי שואו; יש לה אומנם משוא פנים ליברלי מובהק (ובאמריקה זה לא טוב כמו שזה נשמע) אבל זה מצחיק ויש לי סוג של קיבעון לפוליטיקה אמריקנית. למי שלא יודע, לא מזמן סוכנות החינוך של האו״ם, UNESCO, צירפה כחברה מלאה לשורותיה מדינה שאינה קיימת בשם ״פלסטין״ וכתגובה שללה ארה״ב מאונסק״ו את המימון שהעניקה לארגון בהתאם לחוק פדרלי האוסר על הממשל האמריקני לממן סוכנויות או״ם המכירות בפלסטין. לכבוד העניין החליטו בדיילי שואו לבטל את האורחת של אותו יום כדי להשאיר מקום לדיווח בשני חלקים (1 2; זה מצחיק ומומלץ) מפיו של קומיקאי שהם טרחו לשלוח לאפריקה כדי שיסביר לנתמכים ע״י האירגון שבגלל הממשל האמריקני עכשיו אין להם ספרים. אדם המכוון את דעותיו לפי אותו מערכון יסיק מסקנה מאוד ברורה - אמריקה העקשנית והמרושעת שוללת חינוך ממדינות עולם שלישי רק כדי לעזור לידידתה, ישראל, לנצח בויכוח סמנטי עקר. המסכנות האפריקאית האמיתית מעוררת חמלה שבונה כעס כלפי מי שמוצג כאיש הרע. כמה חבל שזה עיוות מוחלט של המציאות. אונסק״ו לא היו חייבים לקבל את הפלסטינים כחברים מלאים בסוכנות. הם אפילו לא היו חייבים להצביע נגד צירופם אלא יכלו פשוט להוריד את הנושא מסדר היום. מדיניות ארה״ב ברורה; הכרה בפלסטין היא נושא מהותי (כפי שהסברתי פה) והאו״ם הוא לא זירה בה מחליטים בנושאים מהותיים. אונסק״ו ידעו את זה והשתמשו באוכלוסיות הנתמכות על-ידיהם כבנות-ערובה לצורך מהלך פוליטי מובהק. אם אתה בא בבוקר ומחרבן על השולחן של הבוס שלך אל תגיד לו שלא יעז לפטר אותך כי יש לך ילדים להאכיל (לפחות לא תוך כדי המעשה).

חמלה אנושית היא תכונה חיובית. היא מניעה אותנו קדימה כחברה למען עתיד טוב יותר לכולנו וכל החרא המשתפך הזה, אבל לפעמים היא מוציאה אותנו משיווי משקל ומונעת מאיתנו שיקולים של עובדות. יש לי חבר סוציאליסט שטוען שזו "תרבות הריאליטי". אני זוכר שקראתי בראיון עם שגריר נורבגיה בישראל אחרי הטבח שהיה שם בו הוא נשאל מה מקור החיבה הנורבגית לפלסטינים ותשובתו הייתה שנורבגיה לעד תדאג לחלשים. הוא לא נותן לעובדות לבלבל אותו. זה הקו המנחה מדינות רבות לזרוק הון תועפות ליוזמות אנטי-ציוניות, אבל זה גם אותו רגש שגורם לבני-אדם לתרום לצדקה ולהתנדב. אז מה? להפסיק לעזור לחלשים? לא, אבל גם חשוב לא לתת פתרונות סימפטומטיים. החמלה היא הרגש שלנו, התגובה הראשונית. היא שם כמו כעס או שמחה או צחוק. זה הופך אותנו לאנושיים, אבל התגובה הראשונית היא לא זו שתפתור את בעיות העולם. צריך לנשום עמוק ולטפל במסכנות על סמך העובדות. פתרון כזה הוא לא תמיד הראשון שעולה לראש.


לסיום

הינה תינוק משחק עם כלב באמבטיה.

רק בריאות,
רז.

שיט שסוציאליסטים אומרים

(לא רציתי לקלל בכותרת אז לא השתמשתי במילה ״קומוניסטים״)

ערב טוב לכולם.

התקשורת שוצפת וקוצפת לאחרונה עם דיווחים בנושאים חברתיים שונים באופן טיפה לוקה. מצד אחד, התקשורת נוטה באופן אוטומטי לפופוליזם וקטסטרופות, אבל מצד שני, לתקשורת יש אג׳נדה סוציאליסטית-מרקסיסטית שהם אוהבים לקדם בכל הזדמנות שניתן (אל תגידו שלא). הרבה פעמים הצד השני נובע מהראשון ולהיפך באמירות בסגנון ״תראו תראו איך דופקים אותכם״ על כל עניין, קשור או לא קשור לדפיקה כזו או אחרת.

דוגמה יפה לכך היא כל המחאה נגד שטראוס. למי שלא מכיר (באמת?), מישהו העלה תמונה של פסק זמן מסופר בניו-ג׳רזי בו הוא נמכר בשליש מהמחיר בסניף מגה בארץ. המוחים מקבלים סיקור חיובי ושטראוס מקבלים סיקור שלילי. לא צריך להיות מומחה כדי לשים לב לזה. הבעייה היא ששניהם לא מוצדקים תמיד.

אין הרבה דברים טובים שאפשר להגיד על שטראוס אז קשה לי להבין מדוע אנשים מתעקשים להמציא יש מאין. לטעון שזה איום ונורא שלשטראוס יש אג׳נדה למקסם את הרווחים שלה זה כמו להפגין ביערות מזרח אסיה אם נמר אכל לכם את הילד בספארי ברמת-גן. חוץ מזה, אין סיבה שלא להאמין לשטראוס כשהיא אומרת שעלויות הייצור בארץ גבוהות יותר, בייחוד בזמן שהציבור בוכה (בצדק) על דברים כמו מחירי הדלק או מע״מ שמתגלגלים גם לעלויות של כל מוצר שאנו קונים.

המחאה עצמה לא מאוד טהורה. אני לא יודע אם זו אשמת היוזמים או אשמת אנשים שתפסו טרמפ, אבל הקריאה להחרים את כל מוצרי שטראוס היא פשוט מפגרת. הרי פגיעה כלכלית בשטראוס, להבדיל מלעצבן אותה ע״י חרם מקומי עוד עלולה לעלות לעובדים בעבודתם. אבל אני סוטה מהבעיה האמיתית שהיא העדר ההלקאה העצמית. כמו במחאת הקוטג׳ המחיר עלה בהתאם לביקוש; אף אגורה של עלייה לא מנעה מאנשים הנוהגים לצרוך את המוצר באופן קבוע למצמץ לפני קנייתו עד שתמונה אחת הוציאה אותם מהמטריקס בו הם שילמו מחיר מופקע על חטיף שוקולד. להבדיל ממחאת הקוטג׳, לא הורגלנו ע״י הפיקוח במשך שנים להתבסס על פסק זמן ומי שאכן התבסס עליו עשה כן מתוך העדפה למוצר על פני מוצרים של המתחרים. הטענה שצריך לכפות הורדת מחירים רק תחזק את שטראוס כמונופול כיוון שאם הזמן קביעת סולם מחירים חדש רק יחליש את המתחרות בה. אם שטראוס עברה על אי אלו מההגבלות החלות עליה כמונופול בתחום כזה או אחר היא צריכה להיענש, אבל לא ראוי להתנתק מתמי 4 כי במשך שני הסכמתם לקנות פסק זמן במחיר מופקע.

דוגמה בה יש איזשהו קונפליקט בין רצונות התקשורת לעיל הוא עניין השביתה ברכבת בעיקבות היוזמה לשפץ קרונות אצל היצרן במקום באמצעות עובדי הרכבת. האחרונים סיפקו סנסציוניזם שלילי לרוב עם עיתוי לא נוח אחרי השבתה שהייתה לאחרונה כחלק מהזדהות עם עובדי הקבלן, הגבלת נסיעות לחיילים וחוסר התפקוד הכללי המוכר לנוסעים, נוסף על שורה של צפצופים גסים על הוראות בית המשפט ע״י הוועד. העדר האהדה לא איחר לבוא אחרי הדגשת כל אלו בתקשורת, אבל מהר מאוד התחילו להפנות את האש למשרד התחבורה ולשר ישראל כץ. היו שהלכו צעד קדימה ושיבחו את הוועד ואף תקפו את התקשורת על סיקורם השלילי של כלי התקשורת את ראש הוועד גילה אדרעי בטענה של שוביניזם וגזענות. היו אפילו אזרחים ״תמימים״ כדוגמת דפני ליף שהגישו עתירה לבג״ץ בה הם משווים את שכירת שירותיה של החברה ליוזמת הפרטת בתי הכלא.

בואו נסכם את זה באופן פשוט. העובדות מצביעות על כך הוועד ותומכיו טועים בגדול ומרמים את הציבור. הריב הזה הוא על מי ישפץ ערימה של קרונות; הנהלת הרכבת ומשרד התחבורה רוצים שהחברה מחו״ל המייצרת אותם תבצע ו-וועד העובדים רוצה שעובדי רכבת יבצעו. שיפוץ כלי רכב (בייחוד כשמדובר בכמות נכבדת) שונה מאוד מלעשות רמונט בבית. יש חלקים ייחודיים ותכניות עבודה והדרכה שפותחו בעלות נכבדת, ו״שיפוץ״ כזה הוא מוצר מוגמר בפני עצמו שהנהלת הרכבת מעוניינת בו. אם תבוצע העבודה ע״י החברה (מה שמקללים בתקשורת כ״מיקור חוץ״) העלות תהיה קבועה לכל קרון והחברה תהיה מחויבת לתאריכי יעד ולרמת ביצועים מסויימת. אם עובדי רכבת יבצעו את העבודה יידרש לרכוש בעלות עצומה את הטכנולוגיה עצמה מהשרטוט של החלק הכי פשוט עד מערך ההדרכה הנדרש עבור כל עובד שיוקדש לפרוייקט, זאת בלי לספור את כמות העובדים החדשים שיידרשו לרכבת כדי שתוכל להמשיך לפעול, להם תוענק קביעות עד הפנסיה בהתאם לדרישות הוועד. אם אני מארגן מסיבה וצריך הרבה במבה אז אני אגש לסופר ואקנה כמה במבה שאני צריך ולא ארכוש את המתכון ומכונות הייצור והאריזה מאסם ואשכור עובדים שיעבדו איתם עד שיש לי מספיק במבה למסיבה. וועד עובדי הרכבת חושב שזו דרך פעולה מוזרה; הוא מוזמן לממן את הבמבה למסיבה הבאה שלי.

תוכנית שממש עצבנה אותי בעיסוקה ברכבת היא ״עושים סדר חדש״ בחינוכית 23 (הייתי מקשר לפרק הספציפי, אבל האתר שלהם עובד כמו שהייתם מצפים שיעבוד אתר של רשות השידור). היא מעצבנת כבר מספיק מתוקף העובדה שהיא מתגאה בכך שהיא מחזיקה באג׳נדה בעוד היא ממומנת באופן מלא ע״י מיסים, אבל עדיין היא מצליחה להיות יותר מעצבנת כשהיא אומרת חד וחלק שצריך לתמוך בוועד עובדי הרכבת ואילו רק מתוקף היותו וועד עובדים. זה מעצבן לשמוע את האמירה אבל די ברור שזו גישה מאוד רווחת בתקשורת. זוהי גישה כזו שתוביל את וועד הרכבת, כפי שצופה הקפיטליסט היומי, למעמד של וועד עובדי הנמלים שאת אימתם חווינו לפני זמן לא רב.

וועדי עובדים זה רעיון נחמד בדיוק כמו הרבה אלמנטים בסוציאליזם אבל הוא קצת נדפק ברגע שהוא מתערבב עם אנשים. גוף שיכול להחזיק מדינה שלמה כבת ערובה כדי לשפר את תנאיו ולצבור כח עד אינסוף הוא לא חלק מהאינטרס של האזרחים. מבחן הצדק לא עובר דרך השקפת עולם בודדה.

בקיצור, אל תאמינו לכל מה שמוכרים לכם בתקשורת. הרבה מזה טבול באידאולוגיות שלא הייתם נוגעים בהם במקל ועולות מחיר הרבה יותר מופקע מפסק זמן.


לסיום

אני לא יודע אם כולם יודעים, אבל עד לפני כמה ימים הייתי בצבא. נמנעתי מלדבר על זה פה בכוונה. אני עדיין חושש לדבר יותר מדי על התקופה (לא בגלל סודיות או משהו אלא בגלל שעלולים לשפוט אותי עד חצי שנה אחרי השחרור) אבל יום יבוא ואני אפרט על התקופה הזאת. מה שכן, אני כבר יכול להגיד שנגולה אבן גדולה מליבי.

בינתיים, כנסו ועשו לייק לסרטון שלי בעמוד של נורמן פרימיום כדי שאני אקבל בירה חינם. מה, לא מגיע לי?

שיהיה גם לכם בהצלחה בכל מה שתבחרו לעשות,
רז.