כרוניקה, גזים ושיהיו לי בריאים האמריקאים האלה

ערב טוב לכולם.

אני חושב שנפלתי לאיזשהו סוג של רוטינה. השבועות לכאורה חוזרים על עצמם פרט לשינויים קלים ואפילו סופי השבוע כבר לא ממש מספקים את ההפסקה הנדרשת. סוף השבוע כבר לא מרגיש כאילו עקצתי את היקום אלא פשוט כמו לילה בין יום ליום רק שהוא ארוך יותר עם שני בקרים באמצע (תלוי כמה אני שותה). אני כמו דמות ב-SIMS.

ההבנה הזאת נחתה עלי כשתפסתי שבשבועות האחרונים התחלתי לקחת יותר מידי ברצינות את ההסתכלות בשעון ב-13:30 ביום ראשון והפנייה לשותפתי לחדר "מלכה, רק עוד 100 שעות לסוף שבוע!". אני צריך חופש. דחוף. מזל שאני לוקח חופש להופעה של Faith No More עוד 5 ימים!!!!!11.


גזים

לפני יומיים תקעתי ליד אחותי גרעפס קולני. בכדי לוודא שהיא הבינה, בתום הגרעפס הכרזתי "תקעתי גרעפס!". אני חייב להודות שאני הייתי משועשע באופן יחסי מכל העניין וכשאני אומר "יחסי" אני מתכוון לזה שאחותי לא הייתה כ"כ משועשעת ואמרה לי שאני מגעיל. זה אולי נכון, אבל אני לא מבין את ההקשר. כל מה שעשיתי זה השתמשתי בפונקציה לגיטימית של גוף האדם. זה אפילו לא עניין תרבותי כמו חיטוט באף שהוא פעולה מגעילה לכל הדעות אבל בתאילנד, מסתבר, זה בסדר כמו להתגרד. גיהוקים היא פעולה לא תמיד רצונית ואי אפשר תמיד להתאפק. ברור שאפשר להצניע אבל אני לא רואה את הצורך.

יהיו שיגידו שזה עניין של גברים ונשים, למרות שיש כמה גברים שסולדים מזה אבל כיוון שאני אוהב נשים ובירה ולגדל זקן ועוד דברים קשוחים אני לא נמנה בינהם. השנאה של נשים כלפי פליטת גזים (בכל צורה) היא ברורה במונחים טכניים בלבד. זה זבל שהגוף מוציא החוצה ויש לזה ריח לא נעים. איכס. תהליך פשוט של הסקת מסקנות.

אצל גברים, לכאורה, החיבה לעניין היא אקסיומטית: למה זה מצחיק? כי זה צחוקים; למה זה צחוקים? כי זה מצחיק. אבל לא סתם כתבתי לכאורה. זה לא מופרך שעוד מימי הצייד-לקט של המין האנושי, הסתובבו הגברים והתחרו בהכל (ממש כמו היום). הם כנראה הסתובבו להם ממקום למקום והתחרו אחד בשני בריצה, בהרמת סלעים, ביכולות הציד בגודל הזין ובעוצמת הסירחון של הנאדים. ככה התחברו. זה סוג של "אחוות ספורטאים". מישהו פעם אמר לי שבמהלך לילה רווי אלכוהול תקעתי עליו גרעפס והוא כמעט הקיא. זה גרם לי להרגיש טוב ובאמת שאין לי מושג למה.

אם הייתי צריך לסכם (ועל-פי מה שנאמר לי, אני מחוייב), הייתי אומר שאין טעם לכל הקטע שנכתב עכשיו. אין טעם בלנסות להסביר לנשים מה כיף בגזים ואין טעם שהם ינסו להסביר לנו מה לא בסדר. כמו שאמרו ב"להציל את איש המערות", גברים ונשים הם שני זנים שונים. הדרך היחידה להתמודד זה טיפה סובלנות. או לחילופין, לכפות את הדעה שלנו עליהן.


שיהיו לי בריאים האמריקאים האלה

לאחרונה התחלתי לעקוב אחר שידורי ה-streaming של The Daily Show ו-The Colbert Report, זוג תוכניות קומיות בעלות אופי חדשותי ב-Comedy Central. דרך התוכניות האלו הכי קל לי ללמוד על דברים מצחיקים שקורים אצל ידידתנו הטובה ביותר. אחת הסערות הבולטות בזמן האחרון היא רפורמה במערכת הבריאות הממשלתית שאובמה והרוב שיש לו בסנאט מנסים להעביר, אבל להבדיל מחברי הכנסת שלנו, ההפגנות נגד החוק גורמות להם להרגיש רע עם זה והם רוצים לשכנע את העם קודם כל בצידקתם.

למי שלא מכיר את הסיפור אני ארחיב בתמציתיות: עיקר החוק מיועד ליצור אופציה ציבורית לביטוח בריאות עבור אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם ביטוח רפואי, שלא עומדים בתנאים לקבלת ביטוח פרטי בתשלום (עקב מצב רפואי קודם, למשל) או שאין להם עבודה (בהרבה מקומות בארה"ב המעסיק מעניק לעובד ביטוח בריאות) אך אינם מספיק עניים בכדי להנות מביטוח ממשלתי חינם. האופציה הציבורית תעניק ביטוח ל-47 מיליון אמריקאים לא מבוטחים. הבעיה העיקרית היא שחסרים לקופה האמריקאית בערך 500,000,000,000$ בכדי לממש את התוכנית. סעיף נוסף שמפריע לאמריקאים הוא שהחוק מעודד (בכסף) רופאים לעודד חולים לכתוב צוואת חיים, מסמך המחייב את הרופאים לא לבצע פעולות החייאה מעבר לנקודה מסויימת בהסתבכות הבריאותית. תוחלת החיים כתוצאה מזה אמורה לרדת שזו אחלה דרך לחסוך כסף בביטוח בריאות. לא מעט אמריקאים רואים בזה דרך שבה הממשל רוצה להרוג להם את סבתא.

הדעה של התוכניות שדרכם אני רואה את זה היא מן הסתם לטובת התוכנית כי התקשורת היא שמאלנית. אגב קשה להאמין שהאמריקאי הממוצע מבין את כל מה שנאמר בחדשות או בתוכניות כמו The West Wing המצויינת פרט למסרים שהם מכוונים אליהם, שהם בעיקר "שמאל זו הדרך הטובה היחידה וכל מי שאומר אחרת הוא טיפש".

אני אישית חושב שהתוכנית היא טיפה חלמאית. אני רוצה שידידינו הטובים יהיו בריאים שיהיה להם רק טוב אבל הקמצנות של תוכנית ממשלתית (כמו בכל מדינה) היא דבר בלתי נסבל כשזה מגיע לבריאות. מזל שראש הממשלה שלנו קפיטליסט מדי בשביל להציע תוכנית שבעקבותיה השתלות כבד לאלכוהוליסטים וניתוחי הסרת סרטן למעשנים יהיו חלק מנטל המיסים. במצב כזה, בשביל להוציא את מלוא התועלת מהמיסים שלי אני אצטרך לעבור בכוונה התקפי לב ושלא תחשבו שבהתעורר הצורך אני לא אעשה את זה.

שאף אחד פה רק לא יחטוף רעיונות. כמו לחרבן בלי אסלנית בשירותים ציבוריים, זה אולי מספק איזשהו צורך בסיסי, אבל תוכנית כזו היא טעות וממש לא בריאה. עדיף סובסודיות לביטוחים פרטיים שיקלו את התנאים לקבלה או הגבלים על איך החברת נאלו מתנהלות, אבל שהממשל ישלם? בסוף לא ישאר להם כסף בשביל לקנות לנו טנקים.


לסיום

אתמול ציינו את עזיבתו של קולגה ע"י זה שהלכנו לאכול צוהריים בחוץ. מפה לשם ומשם לפה, כיוון שאחד מהחברים חובש כיפה התפשרנו על מקום כשר וכך גיליתי תגלית מדהימה. בהתחלה לא ממש ידענו את השם אלא רק שזה בערך ג'יימס. כשהגענו למקום ראינו שלשם יש המשך וכך נכנסנו ל-"Jem's Beer Factory". מסתבר שבפתח תקווה צמחה לה מבשלת בוטיק עם אוכל לא רע, ממש כמו הברוהאוס רק טיפה יותר זול וטיפה פחות בתל אביב.

המקום מגיש אוכל, כאמור, כשר אבל זה לא מונע ממנו להיות מספיק פלצני בשביל לכוון לקהל הרחב. כיוון שזה היה צוהריים הלכנו על עסקיות שהיו לא רעות בכלל ובאו עם חצי ליטר ב-10 ש"ח, אבל מסתבר שיש להם גם Happy Hour בין 16:00 ל- 19:00 למי שרוצה להרביץ בירה. אם הבנתי נכון יש להם ארבעה סוגים קבועים (אייל, לאגר, פילסנר וסטאוט) ועוד סוג אחד מיוחד שמחזיק עד שהחבית נגמרת. ממה שהספקתי לעלעל בתפריט, יקר שם אבל לא היסטרי. מבחינתי, הבירה שם שווה את הקנס בהזמנת אוכל.


אל תשכחו לנקות מאחורי האוזן,
רז.

חום, אנטישמיות והחצץ של השכן

ערב טוב לכולם.

חם ואפילו חם מאוד. חם להסתובב ברחוב, חם להיות בחדר בלי מזגן (בייחוד אם בחדר יש אסלה) וחם מידי בשביל לחשוב. עד כמה שזו אמירה שגורה בפי כולם כל קיץ, אני לא זוכר קיץ שהיה עד כדי כך חם. גרתי בבאר שבע במשך 4 שנים ולא היה שם כזה איום ונורא. אגב, אני מבקש לא לחפור את חפירת הקבע באשר לזה שבבאר שבע זה חום אחר, באר שבע לא באמת ממוקמת באמצע מדבר. חם מדי בכדי ליצור קישוריות מספקת בין המשפטים בפיסקה אז אני פשוט אמשיך הלאה.

רבים יגידו שהסיבה למה שאנו מרגישים בימים אלו היא התחממות כדור הארץ. כן, זו אמירה מאוד פופולרית שאפשר לפעמים לזכות עליה בפרס נובל ולפעמים מסתפקים בכמה מאמרים בעיתונות האקדמית או הפופולרית הנשמעים כמו דברי תוכחה על בוא יום הדין בגלל שהיינו אנושות ממזרית ונשמנו. כולם אשמים. אני, אתם, הדתיים, החילוניים, מקדונלדס, מקדונלדס הכשר, הספריי בשירותים, משחקי מחשב אלימים, בתי הספר, ההורים. כולנו. אין אף אחד נקי חוץ מכמה היפים שלא מתקלחים (למרות שהם גורמים לי לרצות שלפחות חלק מהאנושות יושמד).

אני לא יודע אם זה אמירה יותר פופוליסטית או יותר דמגוגית אבל אני חושב שכל העניין הזה הוא קישקוש, אבל הבחור הזה הוכיח שזה לא משנה. על אותו משקל של ההוכחה שלו ניתן להסיק שזה תמיד נכון להיות פסימיסט, שזה משהו שאני יכול לזרום אליו די בקלות, אבל זה הצליח לשכנע ספקן כמוני לחשוב על הסביבה.


אנטישמיות

כולכם ודאי מעורים עד זוב דם במשבר הקטן שצמח בינינו לבין שבדיה, אבל לטובת מי שלא, אפרט בתמציתיות: איזה בחור שטוען שהוא מת עלינו, פרסם (על סמך שמועה) שחיילי צה"ל נוהגים מדי פעם לחטוף פלסטיני בריא ולהחזירו מת לאחר כמה ימים בהם מכרו את מיטב איבריו בשוק השחור. חסיד אומות העולם הנ"ל מגבה את המאמר באמירה "הרי ידוע לכולם על הסחר הלא חוקי באיברים המתרחש בישראל בעידוד השלטון והרופאים הבכירים". בטח ידוע. רק אתמול קניתי עין שלישית יד שניה מערביה אחת.

מן הסתם מיד מחינו וביקשנו בנימוס משבדיה הרשמית "בבקשה תגידו לנו שאתם לא באמת עומדים מאחורי בליל הצואה הזה" והם כמובן ענו שהם לא מבינים איך המאמר הוא אנטישמי. לא רק הם, אלא גם הכתב, העורכת וכל שבדי שתיתקל בו יגיד לך את אותו הדבר. אני מקווה שלא כולם ושלפחות Movits יהיו בעדנו אבל הקטע הקודם לימד אותי להיות פסימיסט.

בנוסף, אמר שר החוץ של שבדיה, הם לא יגנו מאמר בעיתון כיוון שהדמוקרטיה בשבדיה מושתת על חופש הביטוי. זה פשוט ליטר לוקש בלונד מחוזק בשני שוטים של Absolute Shekker. לפני כמה שנים אירופה כולה הייתה על הכוונת כיוון שהמוסלמים זעמו על קריקטורה של מוחמד שפורסמה בהתחלה בעיתון דני ואח"כ צוטטה בעיתונים אחרים. הקריקטורה מן הסתם לא הייתה תחקיר המציג את עצמו כרציני אלא הבעת עמדה עוקצנית על כך שמוסלמים אוהבים לפוצץ דברים. אחרי שהם פוצצו ושרפו כמה שגרירויות ודגלים, ביניהם דגל של שבדיה כיוון שהקריקטורה צוטטה גם בעיתון שבדי, ניסח משרד החוץ השבדי גינוי והתנצלות רישמיים.

אני אפילו לא רוצה להרחיב על החוצפה שיש להם לעמוד מאחורי הפרסום בטענה של נייטרליות אחרי שתחקיר מעריב העלה שאותו משרד חוץ מימן באופן חלקי את התחקיר עליו מבוסס הפרסום ועוד אחרי מה שהחיילים שלהם עושים לדייגים נורבגיים.




אבל נגע האנטישמיות מן הסתם לא התחיל בשבדיה ובטח שלא באותו כתב אומלל. בטיול שעשיתי בצרפת פגשתי יהודי צרפתי שסיפר לי על איך זה להרגיש גר בארצך. מן הסתם הוא לא היה צרפתי אופייני (הוא הזמין אותי לבירה והצרפתים הם הרי קמצנים זנופוביים) והסיבה שהוא לא מרגיש בבית בארץ שהביאה לעולם את רעיון ה"ללא הבדל דת, גזע ומין" היא כי זו התכוונה להכניס גם "אם אתה קתולי יליד צרפת ולבן" אבל זה פשוט לא היה כזה קליט.

בלא לאהוב אותנו, מסתבר שהם ממש חזקים. שאלנו אנשים בסביבתינו מה הייתה דתו של ישו ואפילו לא אחד ידע לענות תשובה נכונה. אם היו מקפידים להדגיש את הפרט הזה מדור לדור אולי העיתונות האנטישמית בצרפת לא הייתה ז'אנר כ"כ חזק בצרפת של המאה ה-19. כן, הייתה עיתונות יעודית לשנאה יהודים (כך למדתי מלתרגם בכסף מאמר בהיסטוריה לפני כמה שנים) והיא הייתה מאוד פופולרית. לפניה היו עלילות דם ופוגרומים וכנראה שכל עוד יש יהודים יש מי ששונא אותם.

אני באמת לא מבין את זה. אולי זה האף שלנו. אבל לא איכפת לי. יאללה, בואו לשבדיה לזיין להם את כל הכוסיות ולהכין מצות מהדם שלהם.


החצץ של השכן

אני צופה באדיקות לא קטנה בסדרה Weeds שהיא הפקת מקור של Showtime האמריקאית. Weeds נפלה קורבן להרפס התירגומי שנגע גם במצור ימי (שזכה לסרט המשך שהתרחש על רכבת), בנוסע השמיני (שבהמשכיו היה מספר שונה של לא-חייזרים) ועוד, כך שאתם ודאי מכירים אותה בתור "העשב של השכן". אני בעד שהמתרגם יתנצל בפרהסייה וילך על תרגום משמעותית יותר טוב כמו "עשבים שוטים (TM)".

אבל זו לא הבעיה היחידה של הסדרה בימים אלו. הסדרה סובלת מתסמונת Prison Break (סדרה שאפילו השם המקורי שלה לא משהו). כמו ב-Prison Break, גם Weeds מתחילה לאיטה לאבד כיוון, לאבד קשר עם הדמויות והייחוד היצירתי שנבנו במהלך הפרקים המוקדמים יותר ובשורה האחרונה עוברת ללשרוד על "הכאת סוס מת", כפי שנהוג לומר. Weeds התחילה בתור דרמה קומית על עקרת הבית ננסי בוטווין, שהייתה גביע הניצחון של בעל יהודי ומהנדס איתו היא חייה בפרבר יוקרתי עם שני ילדיהם. הפרק הראשון של הסדרה מכניס אותנו לחייה ולחיי הסובבים אותה תקופה קצרה אחרי שבעלה מת והיא התחילה לחיות ממכירת גראס בשכונה. סדרה מתוחכמת עם הומור שחור ואוברטון של פרו-ליגליזציה בפרצוף של החברה האמרקאית ואפילו מידי פעם יש קצת ציצי.

(אזהרת ספויילר)

אלא שעכשיו מה שקורה בסדרה זה שננסי לא מזמן ילדה את בנו של איל סמים מקסיקני ממנו היא גנבה זרע בשביל שהוא לא יהרוג אותה על זה שהיא מוטטה לו רשת הברחות לארה"ב ע"י הלשנה למשטרה, מה שאגב עבד לה כי היא עכשיו חייה איתו באושר ועושר באחוזת החלומות שלו.

(סוף אזהרת ספויילר)

הסדרה אפילו לא קרובה ללהיות קשורה לעונה הראשונה או לקמצוץ מהיצירתיות שהייתה לה בימים הראשונים. כל העיסוק בסמים קלים הצטמצם לכדי סיפור צידי רווי בקטעי סלאפסטיק. הדמויות לא מתנהגות לפי האישיות אותה בנו במהלך הסדרה. היה פה הרבה פוטנציאל לגדולה והוא פשוט הלך לאיבוד.

בנוסף להכל היא גם נהייתה דרמה סדרתית, כזו שכל פרק הוא המשך ישיר של הפרק הקודם, כאשר קודם היא הייתה סדרה שלכל פרק הייתה עלילה וברקע רץ סיפור טיפה יותר גדול. זו מגפה שפושטת על הטלוויזיה מכל כיוון. איפה הסדרות ההן כמו The Sopranos שאיפשרה התקדמות במשך 6 עונות באטמוספרה כמעט קבועה תוך סיפורם של סיפורים קצרים ומעניינים מחייהן של הדמויות? זה בסדר לא להיות סדרתי...

אני לא הולך להפסיק עם Weeds אבל אני אשמח לראות תפנית בכיוון הנכון (או לפחות עוד ציצים).


לסיום

אני שוקל לאמץ פורמט של רשומות יותר קצרות. מה אתם חושבים?

ד"א לכבוד ההופעה הקרבה של Faith No More (אשר חלה עוד שבוע!!!!1) לסולן, מייק פאטון יש משהו להגיד בשמינו לשבדים:










לא לשכוח לנעול את הדלת לפני שהולכים לישון,
רז.

אקספוזיציה, מיזנתרופיה וצנזורה

שלום רב לכולם.

הבלוג הזה הוא משהו שמתבשל בי כבר המון זמן והחלטתי סוף כל סוף לפתוח אותו. לא מכבר גיליתי שלדבר עם אנשים על נושאים ברומו של עולם, עם כל הכבוד, זה מאוד קשה ולא רק בגלל שזה מייבש את הגרון. הבעיות העיקריות נובעות בעיקר מזה שכשאדם נכנס לשיחה הוא הרבה פעמים בא להגיד את מה שיש לו לומר וזהו. לא שאני נקי מזה (למען האמת זה הסבר מצויין ללמה פתחתי את הבלוג הזה) אבל אנשים לא מקשיבים עד הסוף והם גם לא משתכנעים כל כך בקלות. איך אני אמור להשליט שלטון רודני בתנאים האלו?!

אז פתחתי בלוג. אני מקווה שתהנו לקרוא אותו כמו שאני מתכנן להנות מלכתוב אותו. שתקחו את ההומור ברצינות והרצינות בהומור ושתשאירו לי המון תגובות כיוון שאין משהו שמחמם לי את הלב יותר ממישהו אנונימי שיכתוב לי "שמוק" כאשר בעצם הוא רוצה להגיד "אני אוהב אותך". אני אישית כבר נהנה כמו ילדה קטנה מכל ה"לעצב" הזה כך שכל מה שנשאר זה אתם.

לא ידעתי איך להתחיל כיוון שלא רציתי לכתוב משהו יותר מדי אנטיליברלי בשביל שלא תחשבו שאני פאשיסט וגם לא רציתי לכתוב משהו יותר מידי ליברלי בשביל שלא תחשבו שאני הומו (גם לא רציתי לכתוב משהו הומופובי כדי שלא תחשבו שאני הומו במסווה). החלטתי לכתוב במקום זה שטויות.


מיזנטרופיה

שוחחתי היום עם ידידה שלי שיחה שכבר שוחחתי פעמים רבות במקומות אחרים עם אנשים אחרים על דברים אחרים. הפעם זה היה באוטו שלה בדרך חזרה מלאכול חומוס בחומוסייה ראשל"צית לא רעה בכלל. היא אמרה לי שהיא מתכננת לעקוב אחרי העונה הקרובה של הישרדות בערוץ 10. נלחמתי בדחף העז לקפוץ מהרכב הנוסע ותהיתי למה לעזאזל היא הולכת לעשות את זה. היא זרקה שלל תירוצים (חלקם אף תקפים אם כי נסיבתיים בלבד) והשתכנעתי שלא לשסף את גרונה.

היה לה מזל שהשתכנעתי כי היא הייתה מאוד קרובה לזה כיוון שהיא טענה שהסדרה מעניינת. היא לא מעניינת! היא על ערימה של אנשים לא מעניינים שעושים דברים לא מעניינים במקום לא מעניין בשביל כסף ופרסום ובנוסף להכל, זה הכל הצגה. זה לא כמו סדרות ריאליטי כגון "האקדמיה לצחוק" שהייתה משעשעת או "Bullrun","Top Chef" ודומותיהן שדרשו מהמשתתפים כישרון רציני במה שהם עשו בתוכנית. זה פשוט לא מעניין.

ואז עלה הטיעון האהוב עלי: "דבר פופולרי הוא פופולרי כי הוא טוב". זה נכון לפעמים. כל דבר פופולרי פונה למכנה הנמוך ביותר. דברים טובים שהם פופולריים פונים בין השאר למכנה הנמוך ביותר, אך גם לדברים אחרים. ידידה שלי הייתה מופתעת כשאמרתי שלפעמים זה שדבר הוא פופולרי דווקא הופך אותו לפחות טוב כמעט באופן אוטומטי כי פנייה למכנה הנמוך ביותר גורמת לאנשים שנמצאים טיפה למעלה בשרשרת המזון האינטלקטואלית להרגיש בחוץ.

כנראה שאני מיזנטרופ כיוון שאני מאמין באמירה של המיזנטרופ הזה שאמר פעם: "People are shit. Whenever I'm in a crowd I think to my self 'who left this shit all over the place?'. I'm shit, your shit, the world is shit. And if you're sitting at home thinking 'yes, it's true! everyone is shit except me!' then you're a double bacon shit with large fries, Mr. shit-face. Sorry, it reflects badly on me, doesn't it? I should have said 'Mr. or Mrs. shit-face". וזה נכון. כולנו יכולים למצוא אושר בדברים דביליים ולשם זה מכוון.

צר לי, אבל אני פשוט לא יכול לקבל את המיינסטרים כ"כ בקלות. יש דברים שכולם אוהבים וזה בסדר. אני לא מסוג האנשים שלא יאכלו שוקולד רק כי זה טעים גם לאנשים שהם לא הוא, אבל יצטרכו למצוא טיעון מאוד משכנע בשביל לגרום לי לקפוץ מהגג יחד עם כולם.


צנזורה

רבים מכם ודאי שמעתם על פרשיית "האישיות הצבאית הבכירה" שהציפה את התקשורת בזמן האחרון. אני בתוך תוכי מאמין שהפרשה האיזוטרית הזו הייתה כ"כ הרבה זמן בכותרות כיוון שהתקשורת רצתה לעשות דווקא למשטרה ולגרום לציבור לנחש לבד שמדובר בלא אחר מהרמטכ"ל. למשטרה יש הרגל מגונה לרוץ לבית משפט וליפול על איזה שופט (למיטב הבנתי מקריאה בעיתונים, שופט שלום טירון) בשביל צו איסור פרסום. הבחור שבוודאות עשה את המעשה כבר נתפס, הפשע נפתר והכל שב על מקומו בשלום. חוץ מידיעת הציבור שהוחזקה בהמתנה כשבוע וחצי של דיבורים על עלילות האישיות הצבאית, מאבטח המתקנים וכרטיס האשראי האבוד.

זה מגוחך. כל מה שהדברים האלו עושים זה לזרוע פחד בציבור. אני נזכר בימים ההזויים שלפני חשיפת פרשת הרצח של רוז פיזם. בחדשות ביקשו את עזרת הציבור במציאת ילדה בת 4 בשם רוז (אז, עוד בלי שם משפחה). על שאר פרטי הפרשה הוטל צו איסור פרסום וניתן לנו טיזר שזו פרשה מהמזעזעות שפקדו את המדינה. מרחיקי הלכת היו חושבים על זה שהיא כנראה נחטפה ע"י חייזרים, אבל זה לא כזה מופרך שרשת פדופילים מקומית חטפה אותה ושכל הורה ששומע את הידיעה יתחיל לנעול את הילד שלו בבית. יכלו בקלות לחשוף את הפרשה ולהגיד שהיא כנראה נרצחה ע"י הסבא-אבא חורג והאמא-סבתא חורגת הפסיכיים שלה שכבר היו במעצר באותו הזמן. אי ודאות גורמת לחשיבה אקסטרפולטורית. בהינתן יותר ידע, אנשים הם פחות מבוהלים.

לא נראה לי שאני מצליח להעביר את המסר כאן אבל ישנן שתי דוגמאות (באופן מוזר, שתיהן מרחוב סומסום) שממחישות איפה צנזורה שאינה במקומה יכולה לנפח משהו באופן בלתי סביר:

The Count


לסיום

אני רוצה להמליץ לכם על תופעת רשת מצויינת שנקראת "The Guild". זו סדרה קורעת על אנשים שהרסו לעצמם את החיים באמצעות World of Warcraft. פשוט ענק.


לא לשכוח לשתות הרבה,
רז.