‏הצגת רשומות עם תוויות מייק פאטון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מייק פאטון. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 3 בספטמבר 2009

שינויים קלים, בעיות פליטה ולא עוד אמונה

ערב טוב לכולם.

היו אמורים להיות לי שבועיים של הפלגה שקטה יחסית ואיכשהו כמה דברים השתבשו בו-זמנית והכל התדרדר לערימה גדולה של קקה. אפילו אין גורם אחד בודד שניתן להאשים. מדובר פה בשיתוף פעולה בין אירגוני שלא למטרות רווח. רק למטרת הסבל שלי. אני מתבכיין, כמובן. זו פשוט סיטואציה של מזל רע שהשד יודע איך היא נפלה עלי. כנראה באותו האופן שנפלה עלי הסיטואציה של המזל הטוב שסידר לי את השבועיים הנ"ל מלכתחילה...

כפי שהבטחתי, הקטע הבא הוא טיפה ניצי אז מי שממש לא בקטע שידלג.


בעיות פליטה

רוחות שלום מנשבות באוויר ואיתם באה יונת השלום, וכמו כל יונה, גם היא יכולה לשאת מחלות לא נעימות במיוחד. ביבי קורץ לשמאל בעצם זה שהוא מוכן לדבר על הנושא, אבל אני רוצה להזכיר לכולם שהמרחק בין גישת הפאתח, שכולנו ראינו מהי בועידה שהם עשו, לבין הדרישה לפירוז השטחים הפלסטינים, הכרה בישראל כמדינה יהודית, נורמליזציה ביחסים עם מדינות ערב וריבונות ישראלית בגושי ההתנחלות הגדולים ובירושלים השלמה, עדיין שמה אותנו בצד שהשמאל (אפילו המתון) בארץ ובעולם מגדיר בלי שום בושה "פאשיסטי".

דיברתי על בושה כיוון שהם באמת צריכים להתבייש כשהם משווים אותנו למשטרים חשוכים. למה בעולם עושים את זה? כי הם אנטישמים. אבל אני לא דואג. ברגע האמת, מבט אחד מגוש ארה"ב-בריטניה-צרפת-גרמניה וגם המדינות עם הכי הרבה מי שתייה נקיים תתכופפנה. למה בארץ עושים את זה? שנאה עצמית כמו שרק יהודים יכולים להרגיש. יש בקרבנו גייס חמישי שחושב שכולנו צריכים להעמד עם הפנים מערבה ולהתחיל לרוץ עד שמי הים התיכון יפריעו לנו לנשום ואז עוד קצת. יש ביניהם אפילו כאלה המגדירים את עצמם כמתונים יחסית ובכל זאת מדברים זכות השיבה לפלסטינים. בעיה שאולי יותר מוכרת לכם כ"בעיית הפליטים".

באיזור הזמן של קום המדינה הייתה לנו מלחמה יחס
ית מפורסמת, מלחמת העצמאות. בזמן מלחמת העצמאות ערבים שישבו כאן בארץ לקחו את הפקעלך שלהם וברחו. הייתה להם סיבה מצויינת. האו"ם הכיר במקום שהם גרו בו כמדינה יהודית והם רצו להיות עם החבר'ה. אלו הם "הפליטים", או יותר נכון, הסבא והסבתא שלהם. כיום, הדרישה הפלסטינית היא מדינה ריבונית בגבולות 67' ושצאצאיהם של אותם פליטים (שכמותם מוערכת בין 3 ל-6 מיליון נפש) ישובו לגור בתחומי הקו הירוק כאזרחים שווים במדינת ישראל.

זה מחזיר אותי עוד יותר אחורה למלחמת העולם הראשנה (אז קראנו לה "המלחמה הגדולה", ילדים). בעוד אנחנו קיבלנו את הצהרת בלפור שהבטיחה לנו בית לאומי בארץ ישראל, ערביי שטח המנדט הבריטי המיועד קיבלו בתכתובות המכונות "מכתבי מקמאהן" את עבר הירדן המזרחי כמדינה ריבונית (מכאן, אגב, שואבות התנועות הלאומיות בארצנו את הסיסמה "ירדן היא המדינה הפלסטינית"). המצב שנוצר לאחר מה שאנו מכנים "הספר הלבן הראשון" הוא שירדן היא של הערבים ובין הירדן לים, גם אנחנו וגם הערבים. בשותף. הפתרון הפלסטיני לבעיית הפליטים מציע את אותו הטריק רק עם הקו הירוק בתפקיד הירדן. התוצאה - קטסטרופה. מדינה שקולטת מיליוני אזרחים חדשים ששונאים שנאת דם את כל מי שכבר שם. במקרה כזה או שתתרחש מלחמת אזרחים, או ששוב תהיה תוכנית חלוקה על השטח שכבר חולק.

מה שהכי מטריד אותי זה שאין קונצנזוס אצלינו לגבי זה. רק לא מזמן יצא לי לקרוא במעריב טור של פלסטיני שכתב שהוא לא מבין למה מצפים שהוא ילך לגור "במדינה פלסטינית מצ'וקמקת" בגדה כשהוא יכול לגור במדינה שלנו. מעריב מפרסמים את החרא הזה! הייתי מצפה את זה מהארץ ומקעקוע על התחת של יוסי ביילין אבל ממעריב?! אפילו השם של העניין גורם לזה להישמע כאילו יש כאן דילמה.

בואו נסכם על זה שהפרדות מהפלסטינים, משמעה שהם ילכו להזדיין עם כל החברים שלהם. ואם מישהו כאן חושב שהם המסכנים בכל "בעיית הפליטים" הזו מוזמן ללכת ולתת להם חיבוק גדול לפני שהם מבצעים בו לינץ'. אפילו בן-גוריון אמר בנושא "מי אמר להם לברוח?".


לא עוד אמונה

ב-1 לחודש הייתי בהופעה של Faith No More!!!!!!!!! היה מדהים!

זה התחיל בבוקר לא רע בכלל (לקחתי חופש). אחרי ארוחת צהריים נסעתי עם חברים לגני התערוכה. עצירה לרכש ערק, בירות, נישנושים, אוכל, קרח ודלק ואנחנו שם. חיכינו שעה עד לפתיחת הקופות בכדי שנוכל למשוך את הכרטיסים שרכשנו מראש. אחת מהקבוצה קיבלה במקרה עוד כרטיס במעטפה שלה, דבר שזיכה אותנו בארוחה לא רעה יום למחרת. נכנסנו שמחים וטובי לב לביתן 1.

ההופעה הייתה אמורה להיות ההד-ליין של פסטיבל אינדי, שזה בסך הכל אומר שמופעי החימום היו הופעות מלאות. ראשונים "עלו" Monotonix. הסיבה למרכאות היא שהם ביצעו הופעה שלמה תוך כדי קראוד-סרף (כולל תופים). זה היה סוג של חוויה. אחריהם עלו Dinosaur Jr שהיו משעממים ואני לא רוצה לדבר עליהם בכלל.

ואז זה קרה. פיית נו מור עלו אחרי 12 בלילה והרביצו בנו תורה. רשימת השירים כללה כמעט את כל מה שכיוונתי אליו חוץ מכמה שירים. חבל לי שלא יצא לנו לראות את זה בלייב. מעבר לזה הם נתנו אחלה הופעה עם שני הדרנים. הם דיברו עם הקהל והקהל דיבר איתם. מייק פאטון אפילו הזמין אותנו לטבילה לילית בחוף התופים. היה פיצוץ.

אגב, מי שרוצה לראות הופעה מהאיחוד, שיסתכל כאן.

יצאתי בנזק של 180 ש"ח: 80 על החולצה הרשמית של סיבוב ההופעות ו-100 על שלושת האלבומים האחרונים. סך הכל, התענוג יצא יותר מ-500 ש"ח אבל היה שווה. עכשיו נשאר רק לחכות ולראות עם איזה הרכב פאטון יחזור אלינו.


לסיום

הבטחתי שהפוסט הבא יהיה על מערכת החינוך אבל הפוסט הזה יצא רציני מדי אז נראה מה יהיה. אולי אני אתחיל את הפוסט הבא מלחשוב על בדיחות טיפשים.


אל תשתו ותנהגו,
רז.

יום שני, 24 באוגוסט 2009

חום, אנטישמיות והחצץ של השכן


ערב טוב לכולם.

חם ואפילו חם מאוד. חם להסתובב ברחוב, חם להיות בחדר בלי מזגן (בייחוד אם בחדר יש אסלה) וחם מידי בשביל לחשוב. עד כמה שזו אמירה שגורה בפי כולם כל קיץ, אני לא זוכר קיץ שהיה עד כדי כך חם. גרתי בבאר שבע במשך 4 שנים ולא היה שם כזה איום ונורא. אגב, אני מבקש לא לחפור את חפירת הקבע באשר לזה שבבאר שבע זה חום אחר, באר שבע לא באמת ממוקמת באמצע מדבר. חם מדי בכדי ליצור קישוריות מספקת בין המשפטים בפיסקה אז אני פשוט אמשיך הלאה.

רבים יגידו שהסיבה למה שאנו מרגישים בימים אלו היא התחממות כדור הארץ. כן, זו אמירה מאוד פופולרית שאפשר לפעמים לזכות עליה בפרס נובל ולפעמים מסתפקים בכמה מאמרים בעיתונות האקדמית או הפופולרית הנשמעים כמו דברי תוכחה על בוא יום הדין בגלל שהיינו אנושות ממזרית ונשמנו. כולם אשמים. אני, אתם, הדתיים, החילוניים, מקדונלדס, מקדונלדס הכשר, הספריי בשירותים, משחקי מחשב אלימים, בתי הספר, ההורים. כולנו. אין אף אחד נקי חוץ מכמה היפים שלא מתקלחים (למרות שהם גורמים לי לרצות שלפחות חלק מהאנושות יושמד).

אני לא יודע אם זה אמירה יותר פופוליסטית או יותר דמגוגית אבל אני חושב שכל העניין הזה הוא קישקוש, אבל הבחור הזה הוכיח שזה לא משנה. על אותו משקל של ההוכחה שלו ניתן להסיק שזה תמיד נכון להיות פסימיסט, שזה משהו שאני יכול לזרום אליו די בקלות, אבל זה הצליח לשכנע ספקן כמוני לחשוב על הסביבה.


אנטישמיות

כולכם ודאי מעורים עד זוב דם במשבר הקטן שצמח בינינו לבין שבדיה, אבל לטובת מי שלא, אפרט בתמציתיות: איזה בחור שטוען שהוא מת עלינו, פרסם (על סמך שמועה) שחיילי צה"ל נוהגים מדי פעם לחטוף פלסטיני בריא ולהחזירו מת לאחר כמה ימים בהם מכרו את מיטב איבריו בשוק השחור. חסיד אומות העולם הנ"ל מגבה את המאמר באמירה "הרי ידוע לכולם על הסחר הלא חוקי באיברים המתרחש בישראל בעידוד השלטון והרופאים הבכירים". בטח ידוע. רק אתמול קניתי עין שלישית יד שניה מערביה אחת.

מן הסתם מיד מחינו וביקשנו בנימוס משבדיה הרשמית "בבקשה תגידו לנו שאתם לא באמת עומדים מאחורי בליל הצואה הזה" והם כמובן ענו שהם לא מבינים איך המאמר הוא אנטישמי. לא רק הם, אלא גם הכתב, העורכת וכל שבדי שתיתקל בו יגיד לך את אותו הדבר. אני מקווה שלא כולם ושלפחות Movits יהיו בעדנו אבל הקטע הקודם לימד אותי להיות פסימיסט.

בנוסף, אמר שר החוץ של שבדיה, הם לא יגנו מאמר בעיתון כיוון שהדמוקרטיה בשבדיה מושתת על חופש הביטוי. זה פשוט ליטר לוקש בלונד מחוזק בשני שוטים של Absolute Shekker. לפני כמה שנים אירופה כולה הייתה על הכוונת כיוון שהמוסלמים זעמו על קריקטורה של מוחמד שפורסמה בהתחלה בעיתון דני ואח"כ צוטטה בעיתונים אחרים. הקריקטורה מן הסתם לא הייתה תחקיר המציג את עצמו כרציני אלא הבעת עמדה עוקצנית על כך שמוסלמים אוהבים לפוצץ דברים. אחרי שהם פוצצו ושרפו כמה שגרירויות ודגלים, ביניהם דגל של שבדיה כיוון שהקריקטורה צוטטה גם בעיתון שבדי, ניסח משרד החוץ השבדי גינוי והתנצלות רישמיים.

אני אפילו לא רוצה להרחיב על החוצפה שיש להם לעמוד מאחורי הפרסום בטענה של נייטרליות אחרי שתחקיר מעריב העלה שאותו משרד חוץ מימן באופן חלקי את התחקיר עליו מבוסס הפרסום ועוד אחרי מה שהחיילים שלהם עושים לדייגים נורבגיים.




אבל נגע האנטישמיות מן הסתם לא התחיל בשבדיה ובטח שלא באותו כתב אומלל. בטיול שעשיתי בצרפת פגשתי יהודי צרפתי שסיפר לי על איך זה להרגיש גר בארצך. מן הסתם הוא לא היה צרפתי אופייני (הוא הזמין אותי לבירה והצרפתים הם הרי קמצנים זנופוביים) והסיבה שהוא לא מרגיש בבית בארץ שהביאה לעולם את רעיון ה"ללא הבדל דת, גזע ומין" היא כי זו התכוונה להכניס גם "אם אתה קתולי יליד צרפת ולבן" אבל זה פשוט לא היה כזה קליט.

בלא לאהוב אותנו, מסתבר שהם ממש חזקים. שאלנו אנשים בסביבתינו מה הייתה דתו של ישו ואפילו לא אחד ידע לענות תשובה נכונה. אם היו מקפידים להדגיש את הפרט הזה מדור לדור אולי העיתונות האנטישמית בצרפת לא הייתה ז'אנר כ"כ חזק בצרפת של המאה ה-19. כן, הייתה עיתונות יעודית לשנאה יהודים (כך למדתי מלתרגם בכסף מאמר בהיסטוריה לפני כמה שנים) והיא הייתה מאוד פופולרית. לפניה היו עלילות דם ופוגרומים וכנראה שכל עוד יש יהודים יש מי ששונא אותם.

אני באמת לא מבין את זה. אולי זה האף שלנו. אבל לא איכפת לי. יאללה, בואו לשבדיה לזיין להם את כל הכוסיות ולהכין מצות מהדם שלהם.


החצץ של השכן

אני צופה באדיקות לא קטנה בסדרה Weeds שהיא הפקת מקור של Showtime האמריקאית. Weeds נפלה קורבן להרפס התירגומי שנגע גם במצור ימי (שזכה לסרט המשך שהתרחש על רכבת), בנוסע השמיני (שבהמשכיו היה מספר שונה של לא-חייזרים) ועוד, כך שאתם ודאי מכירים אותה בתור "העשב של השכן". אני בעד שהמתרגם יתנצל בפרהסייה וילך על תרגום משמעותית יותר טוב כמו "עשבים שוטים (TM)".

אבל זו לא הבעיה היחידה של הסדרה בימים אלו. הסדרה סובלת מתסמונת Prison Break (סדרה שאפילו השם המקורי שלה לא משהו). כמו ב-Prison Break, גם Weeds מתחילה לאיטה לאבד כיוון, לאבד קשר עם הדמויות והייחוד היצירתי שנבנו במהלך הפרקים המוקדמים יותר ובשורה האחרונה עוברת ללשרוד על "הכאת סוס מת", כפי שנהוג לומר. Weeds התחילה בתור דרמה קומית על עקרת הבית ננסי בוטווין, שהייתה גביע הניצחון של בעל יהודי ומהנדס איתו היא חייה בפרבר יוקרתי עם שני ילדיהם. הפרק הראשון של הסדרה מכניס אותנו לחייה ולחיי הסובבים אותה תקופה קצרה אחרי שבעלה מת והיא התחילה לחיות ממכירת גראס בשכונה. סדרה מתוחכמת עם הומור שחור ואוברטון של פרו-ליגליזציה בפרצוף של החברה האמרקאית ואפילו מידי פעם יש קצת ציצי.

(אזהרת ספויילר)

אלא שעכשיו מה שקורה בסדרה זה שננסי לא מזמן ילדה את בנו של איל סמים מקסיקני ממנו היא גנבה זרע בשביל שהוא לא יהרוג אותה על זה שהיא מוטטה לו רשת הברחות לארה"ב ע"י הלשנה למשטרה, מה שאגב עבד לה כי היא עכשיו חייה איתו באושר ועושר באחוזת החלומות שלו.

(סוף אזהרת ספויילר)

הסדרה אפילו לא קרובה ללהיות קשורה לעונה הראשונה או לקמצוץ מהיצירתיות שהייתה לה בימים הראשונים. כל העיסוק בסמים קלים הצטמצם לכדי סיפור צידי רווי בקטעי סלאפסטיק. הדמויות לא מתנהגות לפי האישיות אותה בנו במהלך הסדרה. היה פה הרבה פוטנציאל לגדולה והוא פשוט הלך לאיבוד.

בנוסף להכל היא גם נהייתה דרמה סדרתית, כזו שכל פרק הוא המשך ישיר של הפרק הקודם, כאשר קודם היא הייתה סדרה שלכל פרק הייתה עלילה וברקע רץ סיפור טיפה יותר גדול. זו מגפה שפושטת על הטלוויזיה מכל כיוון. איפה הסדרות ההן כמו The Sopranos שאיפשרה התקדמות במשך 6 עונות באטמוספרה כמעט קבועה תוך סיפורם של סיפורים קצרים ומעניינים מחייהן של הדמויות? זה בסדר לא להיות סדרתי...

אני לא הולך להפסיק עם Weeds אבל אני אשמח לראות תפנית בכיוון הנכון (או לפחות עוד ציצים).


לסיום

אני שוקל לאמץ פורמט של רשומות יותר קצרות. מה אתם חושבים?

ד"א לכבוד ההופעה הקרבה של Faith No More (אשר חלה עוד שבוע!!!!1) לסולן, מייק פאטון יש משהו להגיד בשמינו לשבדים:










לא לשכוח לנעול את הדלת לפני שהולכים לישון,
רז.