הבלתי נמנע, דילוג בין שלוליות ועוד זן

ערב טוב לכולם.

אוח! נגמר חופש פסח. אני שונא את זה שחופש נגמר בלי שום תחושת מיצוי. בקושי הספקתי חצי מרשימת השאיפות המצומצמת שהצבתי לעצמי. החופש הבא עוד רחוק. לכו תדעו מתי הוא יהיה (ביום העצמאות) אבל פעם הבאה אני אדע איך להתמודד. פשוט לא אציב לעצמי כ"כ הרבה מטרות.


דילוג בין שלוליות

הייתי בטיול בצפון עם חברים במהלך הסופ"ש. היה כיף!(למצולמים אין קשר למציאות)

יש לנו בחבר'ה מסורת של נסיעה פעמיים בשנה ליומיים באיזור הכנרת עם מסלול ביום הראשון והשתקעות בחוף בכנרת מהערב עד יום למחרת עם הרבה בשר ואלכוהול. זו מסורת שהחזיקה לא מעט זמן וזה משהו שנחמד לצפות אליו. השנה, הכנרת הייתה יותר מיוחדת בשבילי כיוון שהיה לי חלק די גדול באירגון שלה.

כמו כל פעם, התחלנו בשישי בבוקר בקניות שארכו יותר מדי זמן ועלו מלא כסף. אח"כ שמנו פעמינו לכיוון נחל הזאכי. לפני כמה שנים עשינו חלק מהזאכי הלוך-חזור והיה ממש נחמד אז החלטנו שהפעם נעשה את כל הזאכי והיה פשוט זוועה. ברור שהיה צחוקים והיה נחמד שכל המסלול הוא במים אבל הוא היה ארוך ומתסכל. אולי היינו צריכי להודות בפני עצמינו שאנחנו צריכים מסלול מותאם לילדים.

אח"כ נסענו להתמקם בכינרת בתוך ים של ערסים לטובת רוטינת אוכל-אלכוהול-שינה-אוכל-אלכוהול-מים-אוכל-אלכוהול-הבייתה. כצפוי, לא יכולנו לישון בגלל המזרחית והערסים שדיברו על הזמן שהם היו בכלא/במג"ב/בגמילה תוך כדי שהם מדרבקים על האוהלים שלנו, אבל חוץ מזה היה נחמד. לא היו תקלות קטסטרופליות.

ואז זה נגמר.

כולנו חזרנו לקיום המשעמם שלנו בתור מתכנתים, מהנדסים, סטודנטים, עובדי עבודות חסרות אופק. בלי על האש, בלי אלכוהול, בלי להכנס למים, בלי לגור באוהל, בלי לטייל בטבע. פשוט סתם. קצת קשה לי עם זה. אבל יהיו עוד סופי שבוע ועוד טיולים. יהיה עוד אור בקצה המנהרה. רק חבל שאחרי קצת אור יש עוד מנהרה.


עוד זן

נתקלתי בקבוצה בפייסבוק שקוראת לעצמה "השמאל הלאומי". בהתחלה התייחסתי בסקפטיות לטענות שלהם באשר לזה שהם לא ערימה שונאי ישראל והתאפקתי חזק שלא לעשות את הבדיחה המתבקשת ולכנות קבוצה של סוציאליסטים עם אג'נדה לאומית "נאציונאל-סוציאליסטים". לאחר קריאה לא מעמיקה הבנתי את הבעיה של השמאל החדש הזה, שהיא אותה בעייה של השמאל הישן - עיוורון מהול בחיבה עזה למילים יפות.

הפספוס של הנקודה בכ"כ הרבה מקרים הוא תכונה שמאלנית מובהקת והם לא בוחלים בה. בנושא הנסיגה לגבולות 67', למשל, הם מזמרים את מנטרת השמאל המתון המאוסה "ניתן להם מה שהם רוצים ואם הם יעשו משהו לא בסדר, ניכנס בהם". עיקר ההבדל בין האג'נדה השמאלנית לימנית היא שאנחנו לא בוטחים בהם. אנחנו יודעים שהם יעשו משהו לא בסדר כיוון שכל תנועת השחרור שלהם מבוססת על הרצון שלהם להדוף אותנו מכאן. וגם אם זה באמת יקרה, למה השמאל חושב שהעולם יהיה מאחורינו בסיטואציה שכזאת? למה הם בטוחים שמעשי צדקה מובילים לחיים טובים יותר? אני בטוח שזה לא כי זה כתוב בתנ"ך...

בתנועה הזאת יש כמה אנשים אם שאיפות טובות, אבל הם עדיין מדמיינים יותר מדי חזק. הם בסך הכל מחפשים צידוק רציונאלי לגישה בעייתית בשלל תחומים. אני אשמח אם כל החברים הפרו-פלסטינאים שלי יעברו לתמוך בזה, אבלאני מתבנקר במערה שלי.


כל הכבוד ל...

מייק פאטון, סולן Faith No More שהתאחדו לפני טיפה פחות משנה, על האלבום החדש שלו, Mondo Cane, שיצא בחודש הבא. להבדיל מימים כתיקונם בהם הוא צורח ג'יבריש לתוך מיקרופונים, באלבום הזה הוא עושה קאוורים אורקסטרים לשירי פופ איטלקיים. לפי הופעה חיה באמסטרדם של ההרכב שצפה באינטרנט לא מעט זמן, כל העסק יצא לו לא רע בכלל. לכבוד האירוע הזה הוא אפילו העניק ראיון, שבשביל מייק פאטון זה "כל הכבוד" בפני עצמו, כיוון שחלק מטבעו המיסטי כרוך בלהימנע מדברים כאלה.

לסיום

דרך מצויינת להעביר שעות של זמן פנוי בצורה שלא שורפת את המוח היא לחרוש על eHow.com . אתר שמלמד אותך איך לעשות הכל החל מלעשן נקניקיות וכלה בלרקוד ריקוד עמוד.

חזל"ש קל,
רז.

קרטריוני כשל, מר שגיאה ואדוני הקלקול

צהריים טובים לכולם.

אם הייתי צריך לתת לעצמי ציון על החופשה הזאת הייתי נותן לעצמי איזושהי צורה של עובר בקושי. משהו באיזור ה-60. אולי פחות. נחתי המון אבל לא יותר מזה. שום דבר גרנדיוזי. התעסקתי במטלות (רובן אני אפילו לא רציתי לעשות בנינוחות שמספק החופש שבחופשה), יצאתי פה ושם אבל בעיקר ישבתי בבית וחיסלתי חלק נכבד ברשימת הדברים שאני צריך לראות במחשב. אפילו לפוסט לא מצאתי את העוצמות הנפשיות עד עכשיו.

מה שהכי זוועתי בכל העסק הזה הוא שלא יהיו לי יותר מדי הזדמנויות בקרוב לתקן את החוסר הזה. לא צפוי חופש מיוחד כזה עד פסח ואלוהים גדול עד אז. יש לי עוד סוף שבוע אחד שצריך להיות מוצלח במיוחד ואז אולי אני לא אוכל להגיד שכשלתי בכל החופשה הזו.


מר שגיאה

מי שעוקב, שם לב כנראה שאני מעריץ לא קטן של מייק פאטון. אני חושב שהאופן שבו הוא מצליח לעשות מוזיקה כ"כ מקורית וטובה ראוי להערכה. לאחרונה יצא לי להתמכר לאלבום Mr. Bungle, שהוא אלבום הבכורה של הלהקה הראשונה שלו, Mr. Bungle.

הלהקה התחילה להוציא EP's מאמצע שנות השמונים בתור להקת מטאל עם מוזרויות רציניות. ההופעות הסוחפות שלהם והתנועה המתמדת בין סגנונות בין ובתוך השירים יצרה להם מעמד קאלט, למרות שכיאה לכל דבר שהוא קאלט הרבה הצלחה לא הייתה להם. היכולות של פאטון במסגרת אותן הופעות בשנות ה-80 הם אלו שזיכו אותו במשרת הסולן של Faith No More שנתנה לו את הדחיפה קדימה.

האלבום הראשון שלהם הופק ע"י היהודי הטוב ג'ון זורן והיה הכלאה של חתיכות משני ה-EP's האחרונים וכמה שירים חדשים:

1. "Quote Unquote" – שאגב, יצא לו קליפ שנאסר לשידור בתקופה שהופק, הוא שיר על ג'ון טרבולטה.
   
2. "Slowly Growing Deaf" – שיר על חוסר ההערכה שזוכים לו מוזיקאים מאנשים שסתם באים להופעות בשביל להשתולל.
3. Squeeze Me Macaroni" – שיר על אכילת צואה כאקט מיני.
   
4. "Carousel" – שיר על אחיזת עיניים של פוליטיקאים.
   
5. "Egg" – שיר על לחפש את הנוחות בחיים.
   
6. "Stubb (a Dub)" – שיר על כלב זקן שנדרס ע"י אמו של בעליו.
   
7. "My Ass Is on Fire" – שיר בעל נושא לא ברור אבל יש הטוענים שזה שיר על פעם בה מייק פאטון איבד את הארנק שלו והתחרפן.
   
8. "The Girls of Porn" – שיר על אוננות.
   
9. "Love Is a Fist" – שיר על תקשורת דרך מכות.
   
10. "Dead Goon" – שיר על ילד לא פופולרי שמת כתוצאה מאוטואספיקציאציה אירוטית.

המוזיקה, כאמור, היא פסיכית לחלוטין אבל היא מלאת אנרגיה. האלבום השני, Disco Volante, לוקח תפנית חדה מדי לכיוון המוזר והשלישי, California, הוא אלבום מצויין והוא מלוטש בהרבה ביחס לראשון וכנראה זו הסיבה למה הצליח יותר ממנו אבל תמיד יהיה לו מקום חם בלב בגלל הפראות שלו. הוא רקיד ושמיע ודופק את המוח. בקיצור, אחלה.

Mr. Bungle התפרקה בשנת 2000 והם כנראה לא יחזרו לנגן אף פעם וחבל. אין יותר מדי להקות שעושות את מה שהם עשו באלבום הראשון שלהם.


אדוני הקלקול

אני ניסיתי בכוח שלא לגעת בעונת הטלוויזיה המתחדשת היום אבל אני פשוט לא יכול. אחרי שנתיים של הפסקה חזרה אלינו בהפתעה הסדרה "Curb Your Enthusiasm" הגאונית של לארי דיוויד ב-HBO. אני אומר שזאת הייתה הפתעה כיוון שלמרות שהסדרה כבר זגזגה בין עונות הסתיו והאביב, הפסקה כה ארוכה שבאה אחרי הסוף ההזוי של העונה האחרונה לא השאירו יותר מדי מקום לעונה הזאת אבל הינה, עונה חדשה שמעל לכל תביא אלינו את האיחוד של ההפקה המיתולוגית של דיוויד "סיינפלד"! היסטוריה נעשית בתקופתי!
היו הרבה דיבורים על איחוד אפשר של סיינפלד, שהיא הסיטקום הטוב ביותר בהיסטוריה האנושית, אבל הם רצו לעשות לעשות את זה מכובד ונראה לי שהם הצליחו. סיינפלד ו-Curb תמיד הצליחו שלא להיות בקופסא וגם כאן הם פשוט פורצים החוצה. אני צוהל כמו ילדה קטנה. באמת. אני מחכה בכליון עיניים לפרקים בהם שזורות סצינות מהפרק הפיקטיבי של סיינפלד אותו מנסים להפיק במסגרת העלילה של Curb תוך כדי ששמים את האנשים הנפלאים האלו בסצינות האימפרוביזציה המאלפות ש-Curb כ"כ ידועה בהם. שלא יגמר לעולם!


לסיום

סרטון שלי אומר "וואבה!".


מועדים בשמחה,
רז.

כפרה עליכם, כפרה עליו ואנשים שצריכים לצום ממש חזק ביום כיפור

בוקר טוב לכולם.

אני חושב שיום כיפור הוא אולי החג הכי פחות מוערך ביהדות. הרוב הכופר רואה בחג הזה דרך בה הדת מנסה להרוס לנו את הבריאות, אבל אלו עושים הפרדה מוחלטת מהרעיון שמאחוריו. יום כיפור הוא יום בשנה שבשקט וברוגע קורא לנו לחשוב על כל הדברים הרעים שעשינו במהלך השנה ולו רק בשביל שנדע להמנע מהם בשנה הבאה. עקרון חשבון הנפש הוא משהו שקצת חסר בחברה שלנו, בה כולם חושבים שהם יותר טובים מכולם ויותר טהורים מכולם. זהו יום שבו אתה מביט במראה ורואה איפה אתה יכול להשתפר.

אני רוצה לנצל הזדמנות זו בשביל להתנצל בכל מי שנפגע כתוצאה ממילים שנכתבו בבלוג זה. לא התכוונתי לפגוע באף אחד חוץ מבשוודים.


כפרה עליו

אחרי שצפיתי בנאום נתניהו באו"ם, משהו שהייתי צריך לעשות ב-YouTube בעזרתם האדיבה של FoxNews (חלקים 1 2 3 4 ), אני יכול להגיד כל הכבוד לביבי. הנושאים, הרטוריקה, הרהיטות. ביבי במיטבו. למרות שלא היה לאף אחד ספק שבעניינים כאלו נתניהו יספק את הסחורה, אפילו מתנגדיו הנמצאים עדיין בקשת הציונית לא יכולים שלא להצטרף אלי במחיאות הכפיים.

הקטע הכי בולט בנאום היה הקטע בו נתניהו הציג לראווה הוכחות, שגרמניה עומדת מאחוריהם לקיומה של תוכנית הפתרון הסופי בזמן מלחמת העולם השניה ולקיומם של מחנות השמדה. הוא גם הזכיר שמות של אנשים ומדינות שמכירים בנכונותה של השואה. כל זאת כביכול בתור תשובה לטענות שהשמיע אחמדיניג'אד יום קודם שהשואה היא המצאה שלנו. המהלך הזה גרר טיפה ביקורת בתגובות שראיתי ב-Facebook. פיסת הביקורת הראשונה (והלא לגיטימית) הייתה שהעיסוק בשואה יגרום לנו להצטייר כבכיינים ולעולם ימאס לשמוע על זה כבר. חוסר הלגיטימיות של הטענה נובע בעיקר מכך שאנו לא צריכים להצניע את האירוע המכונן הזה רק כי הוא משעמם אנשים אחרים. אם לא נפנה את תשומת הלב העולמית מדי פעם לכך שהייתה שואה, יהיו אנשים שיתחילו להאמין לקולות שאומרים שהיא פיקציה.

פיסת הביקורת השנייה מדברת על כך שהעיסוק בנושא לא היה דבר נכון לעשות כיוון שהוא פותח על השואה דיון ובכך נותן לאחמדיניג'אד לגיטימציה כצד בו. זה היה נכון אם זה מה שהיה קורה בנאום. נהניהו לא דיבר עם אחמדיניג'אד או אל אחמדיניג'אד. הוא לא ממש ענה לא. הוא אמר לעצרת האו"ם: יש הוכחות, כולכם יודעים את זה, תתביישו לכם שנתתם לאחמדיג'אד במה.

עוד נקודה יפה הייתה ההתייחסות לדו"ח גולדסטון המגנה את ישראל. נתניהו קלע שם בול כאשר כיוון לכך שהדיון בזה שמלחמה היא דבר איום ונורא הוא דבר לא רלוונטי כאשר המלחמה היא צודקת. לטעון שישראל היא פושעת מלחמה מפנה את האצבע המאשימה לקורבנות החמאס ולא לחמאס עצמו שפעל לאורך כל הלחימה ובשנים שלפניה בלי להפסיק לפשוע פשעי מלחמה אפילו לשניה. אפילו לא אחרי ההתנתקות, שרק גרמה לעזה להפוך לבסיס טרור של איראן. גם כאן הוא קרה לאומות להתבייש בעצמן.

חלק שרבים לא הקדישו לו יותר מדי מחשבה היה הקטע שעסק יותר בנושא של אותו מושב של האו"ם. באופן אירוני, הנושא שכל מנהיגי העולם באו לכבודו בשיירות הרכבים והמטוסים היה איכות הסביבה, או ליתר דיוק, שינויים באקלים העולמי. נתניהו דיבר על כך שהמדע והטכנולוגיה המפותחים בישראל שמים אותה על המפה ושישראל היא מדינה מפותחת הלוקחת חלק במאמץ העולמי לשפר את איכות הסביבה. ישראל היא דמוקרטיה שהיא חלק מהעולם הנאור ומדינות שהן לא (כמו איראן) צריכות להחליט אם הן עולות על הגל או נשארות במקום.

הוא דיבר על הפלסטינאים, אבל לא דברים שלא שמענו קודם מביבי (הכרה במדינה יהודית, פירוז, לא לזכות השיבה, קווי 67 הם לא אופציה רצינית, הכדור בידיים של הפלסטינאים) אז לא ארחיב. בשורה התחתונה הוא אמר לעולם: אנחנו יכולים להיות חברים ממש טובים אם אתם רק רוצים ואין שום סיבה שלא תרצו, אבל אנחנו לא נרצה אתכם רק בשביל לרצות. אנחנו לא פראיירים. היידה ביבי. לגמרי לא בטוח שציפי ליבני הייתה מסוגלת לעשות את זה.


אנשים שצריכים לצום ממש חזק ביום כיפור

כחלק מהתחדשות העונה הטלוויזיונית בארצות הברית, הסדרה המצויינת להפליא "It's Always Sunny In Philadephia" של רשת FX חוזרת בעונה חמישית. הסדרה היא פרי עבודתם ומוחם הקודח של שלושת השחקנים הראשיים רוב מק'אהלני(מאק), גלן הוורטון (דניס) וצ'רלי דיי (צ'רלי) שבנו סיטקום שמפר את כל החוקים בצורה כ"כ יפה.
יחד עם דני דה-ויטו (פרנק) וקייטלין אולסון (די) הם מהווים את "החבורה" (The Gang), ערימה של אלכוהוליסטים לבנים מטומטמים לא יוצלחים ולא מוסריים שמנהלת פאב כושל בדרום פילדלפיה. הם עושים הכל, מלמכור אלכוהול לקטינים ועד לכלוא אנשים ולהרוס להם את הבית, דרך סמים קשים, גזענות וחוסר סובלנות.

אפשר לכנות את הסדרה "סיינפלד על קראק". אין בה שום הגיון או סוף טוב, אי אפשר להתחבר לדמויות וז מצחיק עד דמעות. אני ממליץ לכולם לראו את זה. העונה הראשונה היא פחות טובה מהשאר אבל גם היא חובה.


לסיום

איזו רומנטיקה...


חתימה טובה,
רז.

שינויים קלים, בעיות פליטה ולא עוד אמונה

ערב טוב לכולם.

היו אמורים להיות לי שבועיים של הפלגה שקטה יחסית ואיכשהו כמה דברים השתבשו בו-זמנית והכל התדרדר לערימה גדולה של קקה. אפילו אין גורם אחד בודד שניתן להאשים. מדובר פה בשיתוף פעולה בין אירגוני שלא למטרות רווח. רק למטרת הסבל שלי. אני מתבכיין, כמובן. זו פשוט סיטואציה של מזל רע שהשד יודע איך היא נפלה עלי. כנראה באותו האופן שנפלה עלי הסיטואציה של המזל הטוב שסידר לי את השבועיים הנ"ל מלכתחילה...

כפי שהבטחתי, הקטע הבא הוא טיפה ניצי אז מי שממש לא בקטע שידלג.


בעיות פליטה

רוחות שלום מנשבות באוויר ואיתם באה יונת השלום, וכמו כל יונה, גם היא יכולה לשאת מחלות לא נעימות במיוחד. ביבי קורץ לשמאל בעצם זה שהוא מוכן לדבר על הנושא, אבל אני רוצה להזכיר לכולם שהמרחק בין גישת הפאתח, שכולנו ראינו מהי בועידה שהם עשו, לבין הדרישה לפירוז השטחים הפלסטינים, הכרה בישראל כמדינה יהודית, נורמליזציה ביחסים עם מדינות ערב וריבונות ישראלית בגושי ההתנחלות הגדולים ובירושלים השלמה, עדיין שמה אותנו בצד שהשמאל (אפילו המתון) בארץ ובעולם מגדיר בלי שום בושה "פאשיסטי".

דיברתי על בושה כיוון שהם באמת צריכים להתבייש כשהם משווים אותנו למשטרים חשוכים. למה בעולם עושים את זה? כי הם אנטישמים. אבל אני לא דואג. ברגע האמת, מבט אחד מגוש ארה"ב-בריטניה-צרפת-גרמניה וגם המדינות עם הכי הרבה מי שתייה נקיים תתכופפנה. למה בארץ עושים את זה? שנאה עצמית כמו שרק יהודים יכולים להרגיש. יש בקרבנו גייס חמישי שחושב שכולנו צריכים להעמד עם הפנים מערבה ולהתחיל לרוץ עד שמי הים התיכון יפריעו לנו לנשום ואז עוד קצת. יש ביניהם אפילו כאלה המגדירים את עצמם כמתונים יחסית ובכל זאת מדברים זכות השיבה לפלסטינים. בעיה שאולי יותר מוכרת לכם כ"בעיית הפליטים".

באיזור הזמן של קום המדינה הייתה לנו מלחמה יחס

<div dir="rtl" style="text-align: right;">ערב טוב לכולם. היו אמורים להיות לי שבועיים של הפלגה שקטה יחסית ואיכשהו כמה דברים השתבשו בו-זמנית והכל התדרדר לערימה גדולה של קקה. אפילו אין גורם אחד בודד שניתן להאשים. מדובר פה בשיתוף פעולה בין אירגוני שלא למטרות רווח. רק למטרת הסבל שלי. אני מתבכיין, כמובן. זו פשוט סיטואציה של מזל רע שהשד יודע איך היא נפלה עלי. כנראה באותו האופן שנפלה עלי הסיטואציה של המזל הטוב שסידר לי את השבועיים הנ"ל מלכתחילה... כפי שהבטחתי, הקטע הבא הוא טיפה ניצי אז מי שממש לא בקטע שידלג. <span style="font-size:130%;"><span style="font-weight: bold; font-style: italic;">בעיות פליטה</span></span> רוחות שלום מנשבות באוויר ואיתם באה יונת השלום, וכמו כל יונה, גם היא יכולה לשאת מחלות לא נעימות במיוחד. ביבי קורץ לשמאל בעצם זה שהוא מוכן לדבר על הנושא, אבל אני רוצה להזכיר לכולם שהמרחק בין גישת הפאתח, שכולנו ראינו מהי בועידה שהם עשו, לבין הדרישה לפירוז השטחים הפלסטינים, הכרה בישראל כמדינה יהודית, נורמליזציה ביחסים עם מדינות ערב וריבונות ישראלית בגושי ההתנחלות הגדולים ובירושלים השלמה, עדיין שמה אותנו בצד שהשמאל (אפילו המתון) בארץ ובעולם מגדיר בלי שום בושה "פאשיסטי". דיברתי על בושה כיוון שהם באמת צריכים להתבייש כשהם משווים אותנו למשטרים חשוכים. למה בעולם עושים את זה? כי הם אנטישמים. אבל אני לא דואג. ברגע האמת, מבט אחד מגוש ארה"ב-בריטניה-צרפת-גרמניה וגם המדינות עם הכי הרבה מי שתייה נקיים תתכופפנה. למה בארץ עושים את זה? שנאה עצמית כמו שרק יהודים יכולים להרגיש. יש בקרבנו גייס חמישי שחושב שכולנו צריכים להעמד עם הפנים מערבה ולהתחיל לרוץ עד שמי הים התיכון יפריעו לנו לנשום ואז עוד קצת. יש ביניהם אפילו כאלה המגדירים את עצמם כמתונים יחסית ובכל זאת מדברים זכות השיבה לפלסטינים. בעיה שאולי יותר מוכרת לכם כ"בעיית הפליטים". באיזור הזמן של קום המדינה הייתה לנו מלחמה יחסית מפורסמת, מלחמת העצמאות. בזמן מלחמת העצמאות ערבים שישבו כאן בארץ לקחו את הפקעלך שלהם וברחו. הייתה להם סיבה מצויינת. האו"ם הכיר במקום שהם גרו בו כמדינה יהודית והם רצו להיות עם החבר'ה. אלו הם "הפליטים", או יותר נכון, הסבא והסבתא שלהם. כיום, הדרישה הפלסטינית היא מדינה ריבונית בגבולות 67' ושצאצאיהם של אותם פליטים (שכמותם מוערכת בין 3 ל-6 מיליון נפש) ישובו לגור בתחומי הקו הירוק כאזרחים שווים במדינת ישראל. זה מחזיר אותי עוד יותר אחורה למחמת העולם הראשנה (אז קראנו לה "המלחמה הגדולה", ילדים). בעוד אנחנו קיבלנו את הצהרת בלפור שהבטיחה לנו בית לאומי בארץ ישראל, ערביי שטח המנדט הבריטי המיועד קיבלו בתכתובות המכונות "מכתבי מקמאהן" את עבר הירדן המזרחי כמדינה ריבונית (מכאן, אגב, שואבות התנועות הלאומיות בארצנו את הסיסמה "ירדן היא המדינה הפלסטינית"). המצב שנוצר לאחר מה שאנו מכנים "הספר הלבן הראשון" הוא שירדן היא של הערבים ובין הירדן לים, גם אנחנו וגם הערבים. בשותף. הפתרון הפלסטיני לבעיית הפליטים מציע את אותו הטריק רק עם הקו הירוק בתפקיד הירדן. התוצאה - קטסטרופה. מדינה שקולטת מיליוני אזרחים חדשים ששונאים שנאת דם את כל מי שכבר שם. במקרה כזה או שתתרחש מלחמת אזרחים, או ששוב תהיה תוכנית חלוקה על השטח שכבר חולק. מה שהכי מטריד אותי זה שאין קונצנזוס אצלינו לגבי זה. רק לא מזמן יצא לי לקרוא במעריב טור של פלסטיני שכתב שהוא לא מבין למה מצפים שהוא ילך לגור "במדינה פלסטינית מצ'וקמקת" בגדה כשהוא יכול לגור במדינה שלנו. מעריב מפרסמים את החרא הזה! הייתי מצפה את זה מהארץ ומקעקוע על התחת של יוסי ביילין אבל ממעריב?! אפילו השם של העניין גורם לזה להישמע כאילו יש כאן דילמה. בואו נסכם על זה שהפרדות מהפלסטינים, משמעה שהם ילכו להזדיין עם כל החברים שלהם. ואם מישהו כאן חושב שהם המסכנים בכל "בעיית הפליטים" הזו מוזמן ללכת ולתת להם חיבוק גדול לפני שהם מבצעים בו לינץ'. אפילו בן-גוריון אמר בנושא "מי אמר להם לברוח?". <span style="font-size:130%;"><span style="font-style: italic; font-weight: bold;">לא עוד אמונה</span></span> ב-1 לחודש הייתי בהופעה של <a href="http://www.fnm.com/">Faith No More</a>!!!!!!!!! היה מדהים! זה התחיל בבוקר לא רע בכלל (לקחתי חופש). אחרי ארוחת צהריים נסעתי עם חברים לגני התערוכה, אחרי עצירה לרכש ערק, בירות, נישנושים, אוכל, קרח ודלק. חיכינו שעה עד לפתיחת הקופות בכדי שנוכל למשוך את הכרטיסים שרכשנו מראש. אחת מהקבוצה קיבלה במקרה עוד כרטיס במעטפה שלה, דבר שזיכה אותנו בארוחה לא רעה יום למחרת. נכנסנו שמחים וטובי לב לביתן 1. ההופעה הייתה אמורה להיות ההד-ליין של פסטיבל אינדי, שזה בסך הכל אומר שמופעי החימום היו הופעות מלאות. ראשונים "עלו" <a href="http://www.monotonix.com/">Monotonix</a>. הסיבה למרכאות היא שהם ביצעו הופעה שלמה תוך כדי קראוד-סרף (כולל תופים). זה היה סוג של חוויה. אחריהם עלו <a href="http://dinosaurjr.com/">Dinosaur Jr</a> שהיו משעממים ואני לא רוצה לדבר עליהם בכלל. <a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://images.mouse.co.il/storage/c/5/FNM2%20g.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 344px; height: 200px;" src="http://images.mouse.co.il/storage/c/5/FNM2%20g.jpg" alt="" border="0" /></a> ואז זה קרה. פיית נו מור עלו אחרי 12 בלילה והרביצו בנו תורה. רשימת השירים כללה כמעט את כל מה שכיוונתי אליו חוץ מכמה שירים. חבל לי שלא יצא לנו לראות את <a href="http://www.youtube.com/watch?v=xBE3CTcNa8I">זה</a> בלייב. מעבר לזה הם נתנו אלה הופעה עם שני הדרנים. הם דיברו עם הקהל והקהל דיבר איתם. מייק פאטון אפילו הזמין אותנו לטבילה לילית בחוף התופים. היה פיצוץ. אגב, מי שרוצה לראות הופעה מהאיחוד, שיסתכל <a href="http://www.youtube.com/user/fnmdownload2009">כאן</a>. יצאתי בנזק של 180 ש"ח: 80 על החולצה הרשמית של סיבוב ההופעות ו-100 על שלושת האלבומים האחרונים. סך הכל, התענוג יצא יותר מ-500 ש"ח אבל היה שווה. עכשיו נשאר רק לחכות ולראות עם איזה הרכב פאטן יחזור אלינו. <span style="font-size:130%;"><span style="font-style: italic; font-weight: bold;">לסיום</span></span> הבטחתי שהפוסט הבא יהיה על מערכת החינוך אבל הפוסט הזה יצא רציני מדי אז נראה מה יהיה. אולי אני אתחיל את הפוסט הבא מלחשוב על בדיחות טיפשים. אל תשתו ותנהגו, רז. </div>ית מפורסמת, מלחמת העצמאות. בזמן מלחמת העצמאות ערבים שישבו כאן בארץ לקחו את הפקעלך שלהם וברחו. הייתה להם סיבה מצויינת. האו"ם הכיר במקום שהם גרו בו כמדינה יהודית והם רצו להיות עם החבר'ה. אלו הם "הפליטים", או יותר נכון, הסבא והסבתא שלהם. כיום, הדרישה הפלסטינית היא מדינה ריבונית בגבולות 67' ושצאצאיהם של אותם פליטים (שכמותם מוערכת בין 3 ל-6 מיליון נפש) ישובו לגור בתחומי הקו הירוק כאזרחים שווים במדינת ישראל.

זה מחזיר אותי עוד יותר אחורה למלחמת העולם הראשנה (אז קראנו לה "המלחמה הגדולה", ילדים). בעוד אנחנו קיבלנו את הצהרת בלפור שהבטיחה לנו בית לאומי בארץ ישראל, ערביי שטח המנדט הבריטי המיועד קיבלו בתכתובות המכונות "מכתבי מקמאהן" את עבר הירדן המזרחי כמדינה ריבונית (מכאן, אגב, שואבות התנועות הלאומיות בארצנו את הסיסמה "ירדן היא המדינה הפלסטינית"). המצב שנוצר לאחר מה שאנו מכנים "הספר הלבן הראשון" הוא שירדן היא של הערבים ובין הירדן לים, גם אנחנו וגם הערבים. בשותף. הפתרון הפלסטיני לבעיית הפליטים מציע את אותו הטריק רק עם הקו הירוק בתפקיד הירדן. התוצאה - קטסטרופה. מדינה שקולטת מיליוני אזרחים חדשים ששונאים שנאת דם את כל מי שכבר שם. במקרה כזה או שתתרחש מלחמת אזרחים, או ששוב תהיה תוכנית חלוקה על השטח שכבר חולק.

מה שהכי מטריד אותי זה שאין קונצנזוס אצלינו לגבי זה. רק לא מזמן יצא לי לקרוא במעריב טור של פלסטיני שכתב שהוא לא מבין למה מצפים שהוא ילך לגור "במדינה פלסטינית מצ'וקמקת" בגדה כשהוא יכול לגור במדינה שלנו. מעריב מפרסמים את החרא הזה! הייתי מצפה את זה מהארץ ומקעקוע על התחת של יוסי ביילין אבל ממעריב?! אפילו השם של העניין גורם לזה להישמע כאילו יש כאן דילמה.

בואו נסכם על זה שהפרדות מהפלסטינים, משמעה שהם ילכו להזדיין עם כל החברים שלהם. ואם מישהו כאן חושב שהם המסכנים בכל "בעיית הפליטים" הזו מוזמן ללכת ולתת להם חיבוק גדול לפני שהם מבצעים בו לינץ'. אפילו בן-גוריון אמר בנושא "מי אמר להם לברוח?".


לא עוד אמונה

ב-1 לחודש הייתי בהופעה של Faith No More!!!!!!!!! היה מדהים!

זה התחיל בבוקר לא רע בכלל (לקחתי חופש). אחרי ארוחת צהריים נסעתי עם חברים לגני התערוכה. עצירה לרכש ערק, בירות, נישנושים, אוכל, קרח ודלק ואנחנו שם. חיכינו שעה עד לפתיחת הקופות בכדי שנוכל למשוך את הכרטיסים שרכשנו מראש. אחת מהקבוצה קיבלה במקרה עוד כרטיס במעטפה שלה, דבר שזיכה אותנו בארוחה לא רעה יום למחרת. נכנסנו שמחים וטובי לב לביתן 1.

ההופעה הייתה אמורה להיות ההד-ליין של פסטיבל אינדי, שזה בסך הכל אומר שמופעי החימום היו הופעות מלאות. ראשונים "עלו" Monotonix. הסיבה למרכאות היא שהם ביצעו הופעה שלמה תוך כדי קראוד-סרף (כולל תופים). זה היה סוג של חוויה. אחריהם עלו Dinosaur Jr שהיו משעממים ואני לא רוצה לדבר עליהם בכלל.

ואז זה קרה. פיית נו מור עלו אחרי 12 בלילה והרביצו בנו תורה. רשימת השירים כללה כמעט את כל מה שכיוונתי אליו חוץ מכמה שירים. חבל לי שלא יצא לנו לראות את זה בלייב. מעבר לזה הם נתנו אחלה הופעה עם שני הדרנים. הם דיברו עם הקהל והקהל דיבר איתם. מייק פאטון אפילו הזמין אותנו לטבילה לילית בחוף התופים. היה פיצוץ.

אגב, מי שרוצה לראות הופעה מהאיחוד, שיסתכל כאן.

יצאתי בנזק של 180 ש"ח: 80 על החולצה הרשמית של סיבוב ההופעות ו-100 על שלושת האלבומים האחרונים. סך הכל, התענוג יצא יותר מ-500 ש"ח אבל היה שווה. עכשיו נשאר רק לחכות ולראות עם איזה הרכב פאטון יחזור אלינו.


לסיום

הבטחתי שהפוסט הבא יהיה על מערכת החינוך אבל הפוסט הזה יצא רציני מדי אז נראה מה יהיה. אולי אני אתחיל את הפוסט הבא מלחשוב על בדיחות טיפשים.


אל תשתו ותנהגו,
רז.

חום, אנטישמיות והחצץ של השכן

ערב טוב לכולם.

חם ואפילו חם מאוד. חם להסתובב ברחוב, חם להיות בחדר בלי מזגן (בייחוד אם בחדר יש אסלה) וחם מידי בשביל לחשוב. עד כמה שזו אמירה שגורה בפי כולם כל קיץ, אני לא זוכר קיץ שהיה עד כדי כך חם. גרתי בבאר שבע במשך 4 שנים ולא היה שם כזה איום ונורא. אגב, אני מבקש לא לחפור את חפירת הקבע באשר לזה שבבאר שבע זה חום אחר, באר שבע לא באמת ממוקמת באמצע מדבר. חם מדי בכדי ליצור קישוריות מספקת בין המשפטים בפיסקה אז אני פשוט אמשיך הלאה.

רבים יגידו שהסיבה למה שאנו מרגישים בימים אלו היא התחממות כדור הארץ. כן, זו אמירה מאוד פופולרית שאפשר לפעמים לזכות עליה בפרס נובל ולפעמים מסתפקים בכמה מאמרים בעיתונות האקדמית או הפופולרית הנשמעים כמו דברי תוכחה על בוא יום הדין בגלל שהיינו אנושות ממזרית ונשמנו. כולם אשמים. אני, אתם, הדתיים, החילוניים, מקדונלדס, מקדונלדס הכשר, הספריי בשירותים, משחקי מחשב אלימים, בתי הספר, ההורים. כולנו. אין אף אחד נקי חוץ מכמה היפים שלא מתקלחים (למרות שהם גורמים לי לרצות שלפחות חלק מהאנושות יושמד).

אני לא יודע אם זה אמירה יותר פופוליסטית או יותר דמגוגית אבל אני חושב שכל העניין הזה הוא קישקוש, אבל הבחור הזה הוכיח שזה לא משנה. על אותו משקל של ההוכחה שלו ניתן להסיק שזה תמיד נכון להיות פסימיסט, שזה משהו שאני יכול לזרום אליו די בקלות, אבל זה הצליח לשכנע ספקן כמוני לחשוב על הסביבה.


אנטישמיות

כולכם ודאי מעורים עד זוב דם במשבר הקטן שצמח בינינו לבין שבדיה, אבל לטובת מי שלא, אפרט בתמציתיות: איזה בחור שטוען שהוא מת עלינו, פרסם (על סמך שמועה) שחיילי צה"ל נוהגים מדי פעם לחטוף פלסטיני בריא ולהחזירו מת לאחר כמה ימים בהם מכרו את מיטב איבריו בשוק השחור. חסיד אומות העולם הנ"ל מגבה את המאמר באמירה "הרי ידוע לכולם על הסחר הלא חוקי באיברים המתרחש בישראל בעידוד השלטון והרופאים הבכירים". בטח ידוע. רק אתמול קניתי עין שלישית יד שניה מערביה אחת.

מן הסתם מיד מחינו וביקשנו בנימוס משבדיה הרשמית "בבקשה תגידו לנו שאתם לא באמת עומדים מאחורי בליל הצואה הזה" והם כמובן ענו שהם לא מבינים איך המאמר הוא אנטישמי. לא רק הם, אלא גם הכתב, העורכת וכל שבדי שתיתקל בו יגיד לך את אותו הדבר. אני מקווה שלא כולם ושלפחות Movits יהיו בעדנו אבל הקטע הקודם לימד אותי להיות פסימיסט.

בנוסף, אמר שר החוץ של שבדיה, הם לא יגנו מאמר בעיתון כיוון שהדמוקרטיה בשבדיה מושתת על חופש הביטוי. זה פשוט ליטר לוקש בלונד מחוזק בשני שוטים של Absolute Shekker. לפני כמה שנים אירופה כולה הייתה על הכוונת כיוון שהמוסלמים זעמו על קריקטורה של מוחמד שפורסמה בהתחלה בעיתון דני ואח"כ צוטטה בעיתונים אחרים. הקריקטורה מן הסתם לא הייתה תחקיר המציג את עצמו כרציני אלא הבעת עמדה עוקצנית על כך שמוסלמים אוהבים לפוצץ דברים. אחרי שהם פוצצו ושרפו כמה שגרירויות ודגלים, ביניהם דגל של שבדיה כיוון שהקריקטורה צוטטה גם בעיתון שבדי, ניסח משרד החוץ השבדי גינוי והתנצלות רישמיים.

אני אפילו לא רוצה להרחיב על החוצפה שיש להם לעמוד מאחורי הפרסום בטענה של נייטרליות אחרי שתחקיר מעריב העלה שאותו משרד חוץ מימן באופן חלקי את התחקיר עליו מבוסס הפרסום ועוד אחרי מה שהחיילים שלהם עושים לדייגים נורבגיים.




אבל נגע האנטישמיות מן הסתם לא התחיל בשבדיה ובטח שלא באותו כתב אומלל. בטיול שעשיתי בצרפת פגשתי יהודי צרפתי שסיפר לי על איך זה להרגיש גר בארצך. מן הסתם הוא לא היה צרפתי אופייני (הוא הזמין אותי לבירה והצרפתים הם הרי קמצנים זנופוביים) והסיבה שהוא לא מרגיש בבית בארץ שהביאה לעולם את רעיון ה"ללא הבדל דת, גזע ומין" היא כי זו התכוונה להכניס גם "אם אתה קתולי יליד צרפת ולבן" אבל זה פשוט לא היה כזה קליט.

בלא לאהוב אותנו, מסתבר שהם ממש חזקים. שאלנו אנשים בסביבתינו מה הייתה דתו של ישו ואפילו לא אחד ידע לענות תשובה נכונה. אם היו מקפידים להדגיש את הפרט הזה מדור לדור אולי העיתונות האנטישמית בצרפת לא הייתה ז'אנר כ"כ חזק בצרפת של המאה ה-19. כן, הייתה עיתונות יעודית לשנאה יהודים (כך למדתי מלתרגם בכסף מאמר בהיסטוריה לפני כמה שנים) והיא הייתה מאוד פופולרית. לפניה היו עלילות דם ופוגרומים וכנראה שכל עוד יש יהודים יש מי ששונא אותם.

אני באמת לא מבין את זה. אולי זה האף שלנו. אבל לא איכפת לי. יאללה, בואו לשבדיה לזיין להם את כל הכוסיות ולהכין מצות מהדם שלהם.


החצץ של השכן

אני צופה באדיקות לא קטנה בסדרה Weeds שהיא הפקת מקור של Showtime האמריקאית. Weeds נפלה קורבן להרפס התירגומי שנגע גם במצור ימי (שזכה לסרט המשך שהתרחש על רכבת), בנוסע השמיני (שבהמשכיו היה מספר שונה של לא-חייזרים) ועוד, כך שאתם ודאי מכירים אותה בתור "העשב של השכן". אני בעד שהמתרגם יתנצל בפרהסייה וילך על תרגום משמעותית יותר טוב כמו "עשבים שוטים (TM)".

אבל זו לא הבעיה היחידה של הסדרה בימים אלו. הסדרה סובלת מתסמונת Prison Break (סדרה שאפילו השם המקורי שלה לא משהו). כמו ב-Prison Break, גם Weeds מתחילה לאיטה לאבד כיוון, לאבד קשר עם הדמויות והייחוד היצירתי שנבנו במהלך הפרקים המוקדמים יותר ובשורה האחרונה עוברת ללשרוד על "הכאת סוס מת", כפי שנהוג לומר. Weeds התחילה בתור דרמה קומית על עקרת הבית ננסי בוטווין, שהייתה גביע הניצחון של בעל יהודי ומהנדס איתו היא חייה בפרבר יוקרתי עם שני ילדיהם. הפרק הראשון של הסדרה מכניס אותנו לחייה ולחיי הסובבים אותה תקופה קצרה אחרי שבעלה מת והיא התחילה לחיות ממכירת גראס בשכונה. סדרה מתוחכמת עם הומור שחור ואוברטון של פרו-ליגליזציה בפרצוף של החברה האמרקאית ואפילו מידי פעם יש קצת ציצי.

(אזהרת ספויילר)

אלא שעכשיו מה שקורה בסדרה זה שננסי לא מזמן ילדה את בנו של איל סמים מקסיקני ממנו היא גנבה זרע בשביל שהוא לא יהרוג אותה על זה שהיא מוטטה לו רשת הברחות לארה"ב ע"י הלשנה למשטרה, מה שאגב עבד לה כי היא עכשיו חייה איתו באושר ועושר באחוזת החלומות שלו.

(סוף אזהרת ספויילר)

הסדרה אפילו לא קרובה ללהיות קשורה לעונה הראשונה או לקמצוץ מהיצירתיות שהייתה לה בימים הראשונים. כל העיסוק בסמים קלים הצטמצם לכדי סיפור צידי רווי בקטעי סלאפסטיק. הדמויות לא מתנהגות לפי האישיות אותה בנו במהלך הסדרה. היה פה הרבה פוטנציאל לגדולה והוא פשוט הלך לאיבוד.

בנוסף להכל היא גם נהייתה דרמה סדרתית, כזו שכל פרק הוא המשך ישיר של הפרק הקודם, כאשר קודם היא הייתה סדרה שלכל פרק הייתה עלילה וברקע רץ סיפור טיפה יותר גדול. זו מגפה שפושטת על הטלוויזיה מכל כיוון. איפה הסדרות ההן כמו The Sopranos שאיפשרה התקדמות במשך 6 עונות באטמוספרה כמעט קבועה תוך סיפורם של סיפורים קצרים ומעניינים מחייהן של הדמויות? זה בסדר לא להיות סדרתי...

אני לא הולך להפסיק עם Weeds אבל אני אשמח לראות תפנית בכיוון הנכון (או לפחות עוד ציצים).


לסיום

אני שוקל לאמץ פורמט של רשומות יותר קצרות. מה אתם חושבים?

ד"א לכבוד ההופעה הקרבה של Faith No More (אשר חלה עוד שבוע!!!!1) לסולן, מייק פאטון יש משהו להגיד בשמינו לשבדים:










לא לשכוח לנעול את הדלת לפני שהולכים לישון,
רז.