קרטריוני כשל, מר שגיאה ואדוני הקלקול

צהריים טובים לכולם.

אם הייתי צריך לתת לעצמי ציון על החופשה הזאת הייתי נותן לעצמי איזושהי צורה של עובר בקושי. משהו באיזור ה-60. אולי פחות. נחתי המון אבל לא יותר מזה. שום דבר גרנדיוזי. התעסקתי במטלות (רובן אני אפילו לא רציתי לעשות בנינוחות שמספק החופש שבחופשה), יצאתי פה ושם אבל בעיקר ישבתי בבית וחיסלתי חלק נכבד ברשימת הדברים שאני צריך לראות במחשב. אפילו לפוסט לא מצאתי את העוצמות הנפשיות עד עכשיו.

מה שהכי זוועתי בכל העסק הזה הוא שלא יהיו לי יותר מדי הזדמנויות בקרוב לתקן את החוסר הזה. לא צפוי חופש מיוחד כזה עד פסח ואלוהים גדול עד אז. יש לי עוד סוף שבוע אחד שצריך להיות מוצלח במיוחד ואז אולי אני לא אוכל להגיד שכשלתי בכל החופשה הזו.


מר שגיאה

מי שעוקב, שם לב כנראה שאני מעריץ לא קטן של מייק פאטון. אני חושב שהאופן שבו הוא מצליח לעשות מוזיקה כ"כ מקורית וטובה ראוי להערכה. לאחרונה יצא לי להתמכר לאלבום Mr. Bungle, שהוא אלבום הבכורה של הלהקה הראשונה שלו, Mr. Bungle.

הלהקה התחילה להוציא EP's מאמצע שנות השמונים בתור להקת מטאל עם מוזרויות רציניות. ההופעות הסוחפות שלהם והתנועה המתמדת בין סגנונות בין ובתוך השירים יצרה להם מעמד קאלט, למרות שכיאה לכל דבר שהוא קאלט הרבה הצלחה לא הייתה להם. היכולות של פאטון במסגרת אותן הופעות בשנות ה-80 הם אלו שזיכו אותו במשרת הסולן של Faith No More שנתנה לו את הדחיפה קדימה.

האלבום הראשון שלהם הופק ע"י היהודי הטוב ג'ון זורן והיה הכלאה של חתיכות משני ה-EP's האחרונים וכמה שירים חדשים:

1. "Quote Unquote" – שאגב, יצא לו קליפ שנאסר לשידור בתקופה שהופק, הוא שיר על ג'ון טרבולטה.
   
2. "Slowly Growing Deaf" – שיר על חוסר ההערכה שזוכים לו מוזיקאים מאנשים שסתם באים להופעות בשביל להשתולל.
3. Squeeze Me Macaroni" – שיר על אכילת צואה כאקט מיני.
   
4. "Carousel" – שיר על אחיזת עיניים של פוליטיקאים.
   
5. "Egg" – שיר על לחפש את הנוחות בחיים.
   
6. "Stubb (a Dub)" – שיר על כלב זקן שנדרס ע"י אמו של בעליו.
   
7. "My Ass Is on Fire" – שיר בעל נושא לא ברור אבל יש הטוענים שזה שיר על פעם בה מייק פאטון איבד את הארנק שלו והתחרפן.
   
8. "The Girls of Porn" – שיר על אוננות.
   
9. "Love Is a Fist" – שיר על תקשורת דרך מכות.
   
10. "Dead Goon" – שיר על ילד לא פופולרי שמת כתוצאה מאוטואספיקציאציה אירוטית.

המוזיקה, כאמור, היא פסיכית לחלוטין אבל היא מלאת אנרגיה. האלבום השני, Disco Volante, לוקח תפנית חדה מדי לכיוון המוזר והשלישי, California, הוא אלבום מצויין והוא מלוטש בהרבה ביחס לראשון וכנראה זו הסיבה למה הצליח יותר ממנו אבל תמיד יהיה לו מקום חם בלב בגלל הפראות שלו. הוא רקיד ושמיע ודופק את המוח. בקיצור, אחלה.

Mr. Bungle התפרקה בשנת 2000 והם כנראה לא יחזרו לנגן אף פעם וחבל. אין יותר מדי להקות שעושות את מה שהם עשו באלבום הראשון שלהם.


אדוני הקלקול

אני ניסיתי בכוח שלא לגעת בעונת הטלוויזיה המתחדשת היום אבל אני פשוט לא יכול. אחרי שנתיים של הפסקה חזרה אלינו בהפתעה הסדרה "Curb Your Enthusiasm" הגאונית של לארי דיוויד ב-HBO. אני אומר שזאת הייתה הפתעה כיוון שלמרות שהסדרה כבר זגזגה בין עונות הסתיו והאביב, הפסקה כה ארוכה שבאה אחרי הסוף ההזוי של העונה האחרונה לא השאירו יותר מדי מקום לעונה הזאת אבל הינה, עונה חדשה שמעל לכל תביא אלינו את האיחוד של ההפקה המיתולוגית של דיוויד "סיינפלד"! היסטוריה נעשית בתקופתי!
היו הרבה דיבורים על איחוד אפשר של סיינפלד, שהיא הסיטקום הטוב ביותר בהיסטוריה האנושית, אבל הם רצו לעשות לעשות את זה מכובד ונראה לי שהם הצליחו. סיינפלד ו-Curb תמיד הצליחו שלא להיות בקופסא וגם כאן הם פשוט פורצים החוצה. אני צוהל כמו ילדה קטנה. באמת. אני מחכה בכליון עיניים לפרקים בהם שזורות סצינות מהפרק הפיקטיבי של סיינפלד אותו מנסים להפיק במסגרת העלילה של Curb תוך כדי ששמים את האנשים הנפלאים האלו בסצינות האימפרוביזציה המאלפות ש-Curb כ"כ ידועה בהם. שלא יגמר לעולם!


לסיום

סרטון שלי אומר "וואבה!".


מועדים בשמחה,
רז.