‏הצגת רשומות עם תוויות כנרת. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות כנרת. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 10 באפריל 2010

פסאודו-איברים, אמצעים כשרים ולמה נשים צריכות לשתות גולדסטאר

ערב טוב לכולם.

במהלך הגיחה לכינרת איבדתי צרור מפתחות, כנראה רק בשביל שזו לא תהיה חוויה טובה במאת האחוזים (אם מישהו מוצא צרור מפתחות באזור חוף החלוקים, הוא שלי). אני לא חושב שניתן לתאר את המועקה הראשונית שנופלת בסיטואציה כזאת במונחים ראציונאליים. הרי מדובר באובייקט שכל תכליתו היא להכנס בכמה דלתות ובמקרה הטוב לפתוח בירה אם יש עליו פותחן. זה אפילו לא כמו לאבד סלולרי, דבר שאומר שאי אפשר להשיג אותך ואתה תאלץ לבנות מחדש את כל ספר הטלפונים שלך.

אבל בכל זאת זה כמעט כמו לאבד יד. זה משהו שהיה שם תמיד והשתמשת בו בטבעיות ופתאום ברגע אחד הוא כבר לא שם. אתה מחפש אותו בכיס ולא מוצא אותו. עכשיו אני בשלבים לא מתקדמים במיוחד ליצירת צרור חדש. אני צריך לשכפל מפתח לבית ומפתח למשרד ולמצוא פותחן בירות חדש. עבודה קשה. אולי בסופה באמת יצמח לי צרור מכובד. מי שרוצה לקנות לי מחזיק מפתחות טוב מוזמן.


אמצעים כשרים

זה מפתיע אנשים לשמוע שאני שומר כשרות. כשאני שואל אותם למה, הם בדרך כלל מתביישים בהתחלה להגיד שזה בגלל שאני אשכנזי, אבל הרבה פעמים החיבור הזה מגיע באספקט גזעני אחר. רבים טוענים שזה מוזר שאני שומר כשרות בגלל שאני אינטיליגנטי, אבל זו פשוט גישתם של החברים האנטיתאיסטים שלי. אני זוכר סיטואציה בה ישבנו במסעדה ואחד מהחבר'ה שלא ידע שאני שומר כשרות גילה זאת במקרה, נתקף צורך עז לשכנע אותי שאני אידיוט, ובלי להתייחס לאף אחד מנימוקיו, ניצחתי אותו בזה שאמרתי לו שאני לא מבין מה כ"כ מפריע לו ולמה זיקה ליהדות מרתיחה אותו כ"כ. המנהג הזה מעורר כ"כ הרבה רגשות שליליים אצל אנשים עד שאני מרגיש שיהיו שיקחו את זה בחוסר פרופורציות שאני הולך לוותר עליו.

אני בטוח שיש כמה אנשי בקהל שעושים מכל העסק הזה צימעס עם רצועות חזיר (שאני חייב להגיד, נשמע מגעיל בטירוף) אבל אני כבר אומר שאני כלל וכלל לא מוותר על יהדות. החלטתי שהערכים והמסורת שאני שואף מהיהדות מספקים לי לצורך הגדרתי כיהודי. גם שמירת הכשרות שלי עד כה מתבטאת בסוגי הבשר והפרדת בשר וחלב ואני, למשל, לא שומר על כשרות אלכוהול, מוצרים מן הצומח, כלים, שעטנז והמתנה ממושכת בין בשר וחלב. גם לאחר המעבר הזה אני עדיין הולך להמשיך לשמור כשרות פסח כיוון שזהו מנהג נפרד לחלוטין.

איך שאני רואה את זה, כשרות היא אמת מידה מוסרית, בריאותית ופולחנית לגבי האוכל שאתה אוכל. הכל התחיל ממנהגים מתקופת התנ"ך אשר התגלגלו בוריאציות שונות עם הדורות עד לקנוניזציה של התנ"ך במאה ה-13. עניין ההפרדה בין בשר וחלב התחיל כסלידה ממנהג שבו בישלו גדי בחלב אימו בשביל מזל. האיסור על פירות-ים נולד מזה שבהיעדר קירור (בעייה די נפוצה לפני 3000 שנה) הם מתקלקלים מהר מאוד וגורמים לתחלואה. האיסור על אכילת רוב החיות הבלתי מבוייתות נובע בעיקר מהסכנה שבציד. האיסור על שתיית אלכוהול עם גוי אמור למנוע ממך להמיר את דתך. כל אלו לא רלוונטיים אלי כרגע כי השנה היא 2010 ואני חי בישראל.

כשרות רגילה היא ארכאית כמעט כמו סקילת הומוסקסואלים, ואם להיות כנה לחלוטין, נקעה נפשי מחברות בצד היהדות ברוב המאבקים עליה. כשרות צריכה להיות בחירה, אבל בארצנו הקטנטונת תמיד צריכה להיות האופציה למי שרוצה לשמור על כשרות לנהוג כפי שהוא חפץ. לכשרות צריך להיות מקום שמור במיינסטרים הקולינרי שלנו, גם אם לא כולם מקפידים עליה.

זה יהיה מאוד מאכזב אם אני לא אוהב חזיר, צ'יזבורגרים או שרימפס אבל אומרים לי שזה בלתי אפשרי. נראה. אני לא מבטיח כלום.


למה נשים צריכות לשתות גולדסטאר

אוח! אוח, אוח ועוד פעם אוח! נמאס כבר מהפמיניזם המתלהם שמוליד קבוצות מעיין זו בפייסבוק הקוראות לנשים לא לשתות גולדסטאר בגלל הפרסומות השוביניסטיות לכאורה שלהן. דבר ראשון, נשים גם ככה לא מתות על גולדסטאר, אז אני לא מבין מה לעזאזל הולך פה ולמה ההשמצה הראשונה בקבוצה הזאת מכוונת לטעם הנפלא של הבירה הנהדרת הזאת. הפרסומות לקרמה-מן "שוביניסטיות" באותה מידה אבל שם זה מרומז ואירופאי אז אין שום חרם.

אני באמת לא מבין מה לא בסדר בפרסומות מסוג זאת או הפוסטר שצירפתי. בשום מקום לא נטען שנשים הן טיפשות או פחות טובות מגברים. מדובר פה על אבחנה חברתית מלווה בהומורעל כך שיש הבדלים בין גברים לנשים. גברים לא מבינים את מנהגיהם של הנשים ולהיפך. רוב הבחורות שאני מכיר אוהבות את העובדה שהן עצמן רגשניות, שמות לב לפרטים, מסוגלות למולטיטסקינג והרבה יותר מטופחות מגברים. באותה מידה אפשר להסתכל על הפרסומות האלו מנקודת מבט שהגבר הוא קוף מטומטם, אבל זה פשוט לא יהיה מתלהם מספיק.

יש לי חשק עז לשבת על גולדסטאר עם חבר'ה ולצחוק על בחורות בנושא הזה.


כל הכבוד ל...

מתן פטאל שרושם התקדמות לא רעה בפרוייקט ה"כובע לבית" שלו. רשמתי על הפרויקט הזה לא מזמן ואז עוד הייתי טיפה סקפטי, אבל הפרויקט מגיע כבר לקנה מידה אחר לגמרי מזה שהוא התחיל, עם החלפה קרבה של טלוויזיה עם מגאסון במשהו שאני רק יכול לנחש שהוא יותר טוב מטלוויזיה עם מגאסון (למרות, שבתור גבר, זה נשמע מאוד קשה).

אני חייב להודות שאני פחות סקפטי, אבל אני עדיין אומר שהנדל"ן הראשון שמישהו יציע למתן יהיה בהתנחלות. אם לא הזמנתם את כל החברי שלכם לקבוצה אז זה הזמן.

שיהיה בהצלחה.


לסיום

מישהו יכול להגיד לי איזה מנגנון ביולוגי מכוון לגרום לאיזור הזה בלשון להיות בצבע של הדבר האחרון שאכלת ולמה?
אני עובד כרגע על מתיחת פנים קלה לבלוג אז אלא אם יהיה משהו שיבער בי, לא צפוי פוסט בזמן הקרוב. נתראה בהקדם,
רז.

יום ראשון, 4 באפריל 2010

הבלתי נמנע, דילוג בין שלוליות ועוד זן

ערב טוב לכולם.

אוח! נגמר חופש פסח. אני שונא את זה שחופש נגמר בלי שום תחושת מיצוי. בקושי הספקתי חצי מרשימת השאיפות המצומצמת שהצבתי לעצמי. החופש הבא עוד רחוק. לכו תדעו מתי הוא יהיה (ביום העצמאות) אבל פעם הבאה אני אדע איך להתמודד. פשוט לא אציב לעצמי כ"כ הרבה מטרות.


דילוג בין שלוליות

הייתי בטיול בצפון עם חברים במהלך הסופ"ש. היה כיף!(למצולמים אין קשר למציאות)

יש לנו בחבר'ה מסורת של נסיעה פעמיים בשנה ליומיים באיזור הכנרת עם מסלול ביום הראשון והשתקעות בחוף בכנרת מהערב עד יום למחרת עם הרבה בשר ואלכוהול. זו מסורת שהחזיקה לא מעט זמן וזה משהו שנחמד לצפות אליו. השנה, הכנרת הייתה יותר מיוחדת בשבילי כיוון שהיה לי חלק די גדול באירגון שלה.

כמו כל פעם, התחלנו בשישי בבוקר בקניות שארכו יותר מדי זמן ועלו מלא כסף. אח"כ שמנו פעמינו לכיוון נחל הזאכי. לפני כמה שנים עשינו חלק מהזאכי הלוך-חזור והיה ממש נחמד אז החלטנו שהפעם נעשה את כל הזאכי והיה פשוט זוועה. ברור שהיה צחוקים והיה נחמד שכל המסלול הוא במים אבל הוא היה ארוך ומתסכל. אולי היינו צריכי להודות בפני עצמינו שאנחנו צריכים מסלול מותאם לילדים.

אח"כ נסענו להתמקם בכינרת בתוך ים של ערסים לטובת רוטינת אוכל-אלכוהול-שינה-אוכל-אלכוהול-מים-אוכל-אלכוהול-הבייתה. כצפוי, לא יכולנו לישון בגלל המזרחית והערסים שדיברו על הזמן שהם היו בכלא/במג"ב/בגמילה תוך כדי שהם מדרבקים על האוהלים שלנו, אבל חוץ מזה היה נחמד. לא היו תקלות קטסטרופליות.

ואז זה נגמר.

כולנו חזרנו לקיום המשעמם שלנו בתור מתכנתים, מהנדסים, סטודנטים, עובדי עבודות חסרות אופק. בלי על האש, בלי אלכוהול, בלי להכנס למים, בלי לגור באוהל, בלי לטייל בטבע. פשוט סתם. קצת קשה לי עם זה. אבל יהיו עוד סופי שבוע ועוד טיולים. יהיה עוד אור בקצה המנהרה. רק חבל שאחרי קצת אור יש עוד מנהרה.


עוד זן

נתקלתי בקבוצה בפייסבוק שקוראת לעצמה "השמאל הלאומי". בהתחלה התייחסתי בסקפטיות לטענות שלהם באשר לזה שהם לא ערימה שונאי ישראל והתאפקתי חזק שלא לעשות את הבדיחה המתבקשת ולכנות קבוצה של סוציאליסטים עם אג'נדה לאומית "נאציונאל-סוציאליסטים". לאחר קריאה לא מעמיקה הבנתי את הבעיה של השמאל החדש הזה, שהיא אותה בעייה של השמאל הישן - עיוורון מהול בחיבה עזה למילים יפות.

הפספוס של הנקודה בכ"כ הרבה מקרים הוא תכונה שמאלנית מובהקת והם לא בוחלים בה. בנושא הנסיגה לגבולות 67', למשל, הם מזמרים את מנטרת השמאל המתון המאוסה "ניתן להם מה שהם רוצים ואם הם יעשו משהו לא בסדר, ניכנס בהם". עיקר ההבדל בין האג'נדה השמאלנית לימנית היא שאנחנו לא בוטחים בהם. אנחנו יודעים שהם יעשו משהו לא בסדר כיוון שכל תנועת השחרור שלהם מבוססת על הרצון שלהם להדוף אותנו מכאן. וגם אם זה באמת יקרה, למה השמאל חושב שהעולם יהיה מאחורינו בסיטואציה שכזאת? למה הם בטוחים שמעשי צדקה מובילים לחיים טובים יותר? אני בטוח שזה לא כי זה כתוב בתנ"ך...

בתנועה הזאת יש כמה אנשים אם שאיפות טובות, אבל הם עדיין מדמיינים יותר מדי חזק. הם בסך הכל מחפשים צידוק רציונאלי לגישה בעייתית בשלל תחומים. אני אשמח אם כל החברים הפרו-פלסטינאים שלי יעברו לתמוך בזה, אבלאני מתבנקר במערה שלי.


כל הכבוד ל...

מייק פאטון, סולן Faith No More שהתאחדו לפני טיפה פחות משנה, על האלבום החדש שלו, Mondo Cane, שיצא בחודש הבא. להבדיל מימים כתיקונם בהם הוא צורח ג'יבריש לתוך מיקרופונים, באלבום הזה הוא עושה קאוורים אורקסטרים לשירי פופ איטלקיים. לפי הופעה חיה באמסטרדם של ההרכב שצפה באינטרנט לא מעט זמן, כל העסק יצא לו לא רע בכלל. לכבוד האירוע הזה הוא אפילו העניק ראיון, שבשביל מייק פאטון זה "כל הכבוד" בפני עצמו, כיוון שחלק מטבעו המיסטי כרוך בלהימנע מדברים כאלה.

לסיום

דרך מצויינת להעביר שעות של זמן פנוי בצורה שלא שורפת את המוח היא לחרוש על eHow.com . אתר שמלמד אותך איך לעשות הכל החל מלעשן נקניקיות וכלה בלרקוד ריקוד עמוד.

חזל"ש קל,
רז.

יום שלישי, 15 בספטמבר 2009

הערסים, הכרומוזום והרובוטים שהולכים להרוג את כולנו

ערב טוב לכולם.

שבוע לא כתבתי פה כיוון שבזמן האחרון אין לי יותר מדי זמן או כוח במהלך השבוע. השד יודע למה. זה לא כאילו אני עושה יותר מדי עם החיים שלי. סוף השבוע הוא מקום טוב לדחוף אליו דברים כאלה, אבל בסוף השבוע הזה הייתי בטיול עם חברים בצפון כך שלא הייתי ליד המחשב מספיק זמן בשביל פוסט. היה סבבה אבל למרות שמצאנו לעצמנו פינה די מבודדת בחוף הכנרת לשינה, עדיין נתקלנו בתופעת הערסים.

ערסים זה דבר מוזר מאוד. הכנרת היא מקום בו זה יוצא בצורה מאוד בולטת. במועדונים, ברחוב ובתור בדואר אתה רואה אותם בסביבה זרה להם יחסית. בכנרת, או לצורך העניין גם כשהם עושים על האש ביום העצמאות, הם מביאים את כל החברים הערסים שלהם ועושים מסיבה. הם שומעים מוזיקה מזרחית בווליום לא הגיוני (בסופ"ש הנ"ל, גם בשעות לא הגיוניות), הם מוחאים כפיים כאשר הזמר אומר "'אללה, איפה הכפיים?!" (ממקור ראשון) והם אוהבים קריוקי. הם מביאים מקרופון ושרים לתוכו.

כשמערימים את כל זה על-גבי ההגייה הקלוקלת שלהם והעובדה שהמשפט "איזה 'תחנגל אתה שיש לך תעודת בגרות" יכול לצאת רק מתת-התרבות הזו בחברתינו, כל העסק יכול היה להוות נדבך מאוד מעניין בפוסט על מערכת החינוך שהיה אמור להופיע פה היום. למרבה הצער, יש נושא שדי בוער בי אז נאלץ לדחות את זה למועד אחר. אולי לעוד שניים-שלושה פוסטים.


הכרומוזום

ביום ראשון פרסמתי בפייסבוק את הלינק הזה. מנקודת המבט שלי, הסרטון מראה דוגמאות לנהיגה גרועה עד כדי גיחוך. במקרה כל טעויות הנהיגה בסרטון הן של נשים. בנוסף, כותרת הקטע שהתנוססה לי בהודעה הייתה "בנות רק תראו איך זה נראה מהצד..." (היעדר הפסיק במקור). התחילו לזרום קצת תגובות. ברגיל. ואז הלכתי לעשות קקה ולכשחזרתי הופתעתי לגלות כ-30 Notifications שמתייחסות בין השאר לזה שכל מי שחושב שזה מצחיק הוא שוביניסט מסריח ובנוסף התפתח דיון על שוויון לנשים.

בקשר לזה שכל מי שחושב שהסרטון מצחיק הוא שוביניסט מסריח התשובה מתחלקת לשניים. בראש ובראשונה, הסרטון הזה הוא אחו-שילינג צחוקים. ודבר שני, בדקתי, ובנוסף לזה שאני מתקלח על בסיס יומי אני גם לא שוביניסט בגלל שאני אומר שנשים הן נהגות פחות טובות, בעיקר לאור העובדה שיש לכך לא מעט עדויות (ראה סרטון הנ"ל).

כל העסק הזה מזכיר לי ויכוח שהיה לי עם ידידה לפני כמה שנים שאולי ישים את הדעה שלי בפרופורציה. אני מהנדס מכונות וזרקתי משהו על זה שהנדסת מכונות זה משהו גברי והיא אמרה שאני שוביניסט מסריח. אבל גם כאן זה לא נכון. הטיעון שנתתי לה היה מאוד פשוט. מתוך כ-160 סטודנטים במחזור שלי היו רק 10 בנות. בתהליך הרישום, נושא המגדר לא היה קיים. לא התקיימו ראיונות קבלה ע"י פרופסורים זקנים עם אמונות ארכאיות. הקבלה הייתה על סמך נתונים יבשים של בגרות ופסיכומטרי (שלא צריכים להיות גבוהים במיוחד יחסית להרבה ענפים בהנדסה). הכל בגלל שהנדסת מכונות דורשת ג'וק מסויים שלגברים יש יותר מלנשים. שלא תבינו אותי לא נכון, הבחורות שסיימו איתי הן בחורות מוצלחות להפליא ואין לי ספק שהן מהנדסות מעולות, אבל עצם העובדה שהן בחרו ללמוד את מה שהן למדו היא יוצאת דופן.

מה שאני אומר כאן מאוד פשוט. גברים הם שונים מנשים. יש אפילו הבדל של כרומוזום שלם. אני לא אומר שזה הבדל לטובתנו. הבדל. משהו שגורם לי לאהוב לשתות בירה ולדבר על דברים גבריים כמו מכוניות. אני בטוח שיש לא מעט דברים שבהם נשים עוקפות גברים. אם כבר הלכנו לכל עניין ההתפלגות בחוגים אקדמיים, בביולוגיה יש משמעותית יותר נשים מגברים. ישנם גברים שאני בטוח שהם ביולוגים מעולים. אבל זה לא הופך אותם לפחות יוצאי דופן.

נשים נוהגות פחות טוב, לא בגלל שהן נחותות, אלא בגלל שהן נוהגות פחות טוב. זה אקסיומטי. הכותרת של הסרטון אכן מנציחה סטריאוטיפ, אבל זה סטריאוטיפ שמגיע מאיזשהו מקור של אמת. זה כנראה טמון עמוק בגנטיקה שלנו. ישנן נהגות טובות, אבל הן מעטות ויוצאות דופן באופן מאוד לא משכנע. במקום להתבכיין על שוביניזם לכו תכינו משהו לאכול.


הרובוטים שהולכים להרוג את כולנו

אני אוהב את הסרטים מטריקס (המקורי) וסרטי שליחות קטלנית אבל כל פעם שאני רואה אותם אני מרגיש שהמדע הבדיוני האלגנטי יחסית שמובא בהם מלווה בזרם של משהו מאוד מוזר: טכנופוביה. הם אגב לא היו הראשונים, הרי אסימוב הקדים אותם. בשליחות קטלנית האופן שבו הם מדברים בשנאה טכנולוגיה הופך להיות מעצבן. הם לא מביאים את זה בצורה של שלט אזהרה מפני דברים שעשויים להתרחש אלא באופן בוטה אומרים שאנחנו צריכים לצעוד לאחור.

יכול להיות שאני טועה ושה-BigDog וה-LittleDog של Boston Dynamics וה-SpiderBot שמתפתח במחלקה להנדסת מכונות של אוני' בן גוריון יום אחד יהרגו את כולנו, אבל למה להיות פסימיים...


לסיום

באמת שאני אוהב סחוג (או "זחוק"). זה מתובל וטעים ואחלה. אבל זה פשוט מגוחך.


לא לשכוח לבדוק תאריך תפוגה לפני שאוכלים,
רז.