בוא העונה, דיגדוגה של עונה ועונת הציד

ערב טוב לכולם.

אני אוהב את החורף. אני חושב שזו אחת מהתכונות הכי מאפיינות והכי טובות שלי. אין יותר מדי מה לאהוב בקיץ; חם, מצחין ואין בו את יום ההולדת שלי. עם זאת, בוא העונה מעלה הרבה רגשות מעורבים. דבר ראשון, עדיין חם ומצחין ויום ההולדת שלי עוד מרוחק מאיתנו כחודש ימים. דבר שני, אני שם לב להאטה כללית בקרב הסביבה והסובבים אותי; אין מאורעות גרנדיוזים כמו פסטיבלי הקיץ ויש הרבה פחות נהירה לעשיית דברים מצד הרבה אנשים.


ובכל זאת תמיד אעדיף את החורף. הגשם, האפלוליות, ההזדמנות לחופשות מחלה, יום ההולדת שלי. דברים שפשוט אין להם תחליף. רק צריך שכל אלו יבואו כבר...




דיגדוגה של עונה


הרבה זמן לא כתבתי על טלוויזיה, ואין זמן טוב יותר מעכשיו. העונה הטלוויזיונית הנוכחית עמוסה בכותרים חדשים וישנים, כך שאני נאלץ להתמקד בקומדיות חדשות היום. כנראה שאני אדבר מתישהו על הדברים היותר כבדים.

מגדיר מחדש את הצפייה בצבע מתייבש (Bored to Death - עונה שניה): הסדרה סיימה לא מכבר עונה שנייה ב-HBO, אבל נחשפתי לעונה הראשונה שבועות בודדים לפני שהשנייה יצאה אז היא חדשה בשבילי. היא עוסקת בסופר כושל יחסית שחברתו עוזבת אותו בגלל הרגלי האלכוהול והסמים הקלים שלו (חכו, זה לא Californication). באקט של שעמום הוא מפרסם מודעה באינטרנט שבה הוא מציע שירותיו כבלש פרטי במחירי רצפה ומתחיל לצאת להרפתקאות שלפעמים סוחפות אליהן את חברו הקריקטוריסט והבוס האבהי שלו (אותו משחק טד דנסון המעולה מתמיד). זו סדרת חובה מקורית בעליל ללא רגע דל שכדאי לכם לראות שוב ושוב.

משומש במצב טוב (Outsourced - עונה ראשונה): הסדרה עוסקת במנהל זוטר בחברה אמריקאית קטנה שנשלח לנהל את משרד שרות הלקוחות של החברה בהודו. מסתבר שזו סדרה מאוד פוגענית כלפי הודים וכלפי אנשים שהעבודות שלהם עברו במיקור חץ להודו, אבל אני לא ממש נעלבתי. זו סדרה די גנרית ולא מקורית, בעיקר בגלל שהיא מבוססת על סרט באותו השם, אבל גם בגלל שההומור לא יוצא דופן בתחכומו מאף סיטקום בינוני אחר לשעות שיא הצפייה. אבל בכל זאת, זה נחמד ומשעשע; הבדיחות מצחיקות וזה לא משעמם.

סיטקום האדפטציה ל-Twitter feed הראשון בהיסטוריה (My Dad Says !*#$ - עונה ראשונה): גם הסדרה הזאת היא די גנרית, אבל היא מאוד משעשעת. וויליאם שטנר משחק מצוין, הטקסטים מתחכמים ולפעמים זה כל מה שצריך. כנראה שהסדרה לא תשרוד את סוף העונה הראשונה עקב רייטינג מדשדש אבל כולי תקווה שזה לא המצב.

סוס מנצח שמגיע אחרון (Running Wilde - עונה ראשונה): מהיוצרים של ובהשתתפות שחקנים מ-Arrested Development (וויל ארנט ככוכב ודיוויד קרוס כדמות חוזרת) מגיעה הסדרה הזאת עם בדיחות מוכרות, סגנון מוכר ונושאים מוכרים (במובן הטוב של המילה). מה שכן, זה פשוט לא אותו דבר. זה טוב, אבל טיפה מאכזב. התלבטתי קשות אם להכניס את הסדרה לפה, כיוון שהיא עומדת בפני הורדה מהמרקע (שממש לא מגיעה לה) אבל אני מניח שרק הזמן יגיד אם היא תיכנס לפנטיאון הסדרות שבוטלו בטרם עת.

הומור שחור וטרנסאטלנטי (The Increasingly Poor Decisions Of Todd Margaret - עונה ראשונה): זו סדרה בריטית שנכתבה בין השאר ע"י דיוויד קרוס, שגם מככב בה. חלק מהזמן מצטרף אליו חברו מ-Arrested Development ויל ארנט, אבל להבדיל מ-Running Wilde, הכל מאוד שונה מ-Arrested Development. כל פרט על העלילה יהרוס, אבל אומר שהיא לא צפויה, אינטיליגנטית, מביכה ומצחיקה עד דמעות. העונה כבר הספיקה להיגמר, על כל ששת פרקיה ואני, אישית, כבר לא יכול לחכות לעונה הבאה, שכבר אושרה. מומלץ בחום.

זה פשוט לא מצחיק (The Big C - עונה ראשונה): זה סדרה על התמודדות של אישה בגיל העמידה עם סרטן עור סופני. בשיא הרצינות, ניסיתי לראות את הסדרה הזאת והיא פשוט לא מצחיקה. זה כאילו ש-Showtime (הערוץ שמביא לנו את הזוועה הזאת ואת Weeds) חושב שהעצמה נשית מלווה בהתנהגות מחורבנת והתמוטטויות עצבים. אני לא ממליץ לאף אחד לראות את זה, אבל אני מניח שזה מאוד אינדיווידואלי. אם זה מעניין אתכם, הסדרה נחשבת למספיק טובה כדי שתחודש לעונה נוספת.


ואם כבר מדברים על סדרות לא טובות שחודשו לעונה נוספת...

די כבר (Weeds - עונה 600): העונה השישית של Weeds הייתה פשוט מחורבנת! כמובן שהיו בדיחות מוצלחות מדי פעם ושהיא עדיין משרתת מטרת קומדיה בינונית, אבל העלילה הלכה לטיול אחרי עונה 3 ולא חזרה מאז (והיא אפילו לא עונה לטלפון). אני באמת יכולתי להסתפק בפרק סיום העונה הזאת כפינאלה של הסדרה. הוא היה סגור ומוצק מכל הכיוונים וכנראה הופק כך כי היה חשש מוצדק מאוד שהסדרה תרד אחריו. מה שאני לא מבין בכל הסיפור הזה, זה למה הודיעו כבר על עונה שביעית של החרא הזה. ההודעה על העונה הבאה לוותה בהצהרה כי ייתכן וזו תהיה האחרונה אם כבר לא יהיה לאן ללכת עם העלילה (אתם יודעים, הנקודה ההיא אליה הגיעה הסדרה לפני כמה עונות). אני לא אומר שאני לא אראה את העונה הבאה, אבל זו ממש לא הסדרה הטובה שהיא הייתה פעם.




עונת הציד


ב-25 בנובמבר צוין יום המודעות לאלימות נגד נשים. זה היה יום מפחיד בפני עצמו, בתור גבר. הייתי בטוח שברגע שאצא לרחוב ראשי אספסוף פמיניסטיות ינסה להוציא ממני את כרומוזום ה-Y במכות, אך למזלי זה לא קרה. אבל מה שכן, יצא לי להיתקל באייטם בנושא בתוכנית עושים סדר עם גל גבאי של הטלוויזיה החינוכית (שמאז ומתמיד הייתה צביר דמגוגיה שמאלנית-סוציאליסטית). באותו אייטם, התארחה איזה מישהי שהיא מומחית למשהו שניסתה להסביר לנו למה קורת אלימות. הציטוט הלא מדויק שלה (שורות אלו נכתבו לפני עליית הפרק לאתר התוכנית) הוא "הבעיה היא לא רק אלימות נגד נשים אלא גם אלימות נגד ערבים, אלימות נגד פלסטינים, אלימות נגד אתיופים; כולם ביטויים להתנהגות של הגבר הלבן הכוחני". כן רבותי, אני הולך להיות אב ובעל מכה בגלל שאני אשכנזי שמצביע ליכוד. וכדאי מאוד שהילדים לא יצאו אתיופים, כי אחרת, וואי וואי וואי...


כלה עסק הזה מאוד מזכיר לי ויכוח שהתווכחתי עם חבר דרך הפייסבוק על נכונות תיאור המדינה שלנו כפאשיסטית בגלל התנהגות בזויה ואלימה של שוטרים. אני אמרתי שלא, כיוון שזה אפילו לא קרוב להגדרה של פאשיזם, והוא אמר שכן, כיוון שהוא "מאשים את הממשל הנוכחי בעיקר בעידוד אלימות לשם הישרדות בשלטון" כי "יש גיבוי טוטאלי להתנהגות המכפירה הזו כי הממשלה הזו לשם שרידות פוליטית מחויבת לשדר מצב תמידי של חירום אחרת אין שום הצדקה לשלטון ימין אוו בקיצור שטיפת מוח פאשיסטית שנועדה להסית את עינינו מכך שהמצב פה חרא" (שגיאות במקור). אני יודע שלהאשים את הימין בבהמתיות ולהאשים את ביבי בכל צרה במדינה הפך פחות או יותר לספורט הלאומי, אבל זה הגיע לפסים מלוכלכים ומזוועים. התיאור של אותו חבר מציע תרחיש שבו צמרת הליכוד נפגשת ב-Doom Fortress לאכול ילדים מדי שבוע ולתכנן איך הם יהרגו את הדרדסים. אני מוכן להבטיח לכם שהשמאל מאושר עד עמקי נשמתו מכל עלילות הדם האלו. אולי נעשה יום מודעות לזלזול בימין בו נחזור לסטיגמת ה"מזדיינת עם ערבים"? את זה דווקא חיבבתי כי היה בזה גסויות...


כל הכבוד ל...

לסלי נילסן (1926-2010) ותודה רבה על כל השנים. בשבילי, נילסן היה מצחיק לא בגלל שהסרטים בהם הוא כיכב (Airplane!, The Naked Gun) היו מצחיקים, אלא בשל היכולת שלו להיראות רציני כאשר הדברים המצחיקים ביותר קורים לידו. הוא פשוט היה שחקן משכמו ומעלה.




לסיום


עדיין אין גשם...

אל תשכחו לקחת מטריה,
רז.

פסאודו-איברים, אמצעים כשרים ולמה נשים צריכות לשתות גולדסטאר

ערב טוב לכולם.

במהלך הגיחה לכינרת איבדתי צרור מפתחות, כנראה רק בשביל שזו לא תהיה חוויה טובה במאת האחוזים (אם מישהו מוצא צרור מפתחות באזור חוף החלוקים, הוא שלי). אני לא חושב שניתן לתאר את המועקה הראשונית שנופלת בסיטואציה כזאת במונחים ראציונאליים. הרי מדובר באובייקט שכל תכליתו היא להכנס בכמה דלתות ובמקרה הטוב לפתוח בירה אם יש עליו פותחן. זה אפילו לא כמו לאבד סלולרי, דבר שאומר שאי אפשר להשיג אותך ואתה תאלץ לבנות מחדש את כל ספר הטלפונים שלך.

אבל בכל זאת זה כמעט כמו לאבד יד. זה משהו שהיה שם תמיד והשתמשת בו בטבעיות ופתאום ברגע אחד הוא כבר לא שם. אתה מחפש אותו בכיס ולא מוצא אותו. עכשיו אני בשלבים לא מתקדמים במיוחד ליצירת צרור חדש. אני צריך לשכפל מפתח לבית ומפתח למשרד ולמצוא פותחן בירות חדש. עבודה קשה. אולי בסופה באמת יצמח לי צרור מכובד. מי שרוצה לקנות לי מחזיק מפתחות טוב מוזמן.

אמצעים כשרים

זה מפתיע אנשים לשמוע שאני שומר כשרות. כשאני שואל אותם למה, הם בדרך כלל מתביישים בהתחלה להגיד שזה בגלל שאני אשכנזי, אבל הרבה פעמים החיבור הזה מגיע באספקט גזעני אחר. רבים טוענים שזה מוזר שאני שומר כשרות בגלל שאני אינטיליגנטי, אבל זו פשוט גישתם של החברים האנטיתאיסטים שלי. אני זוכר סיטואציה בה ישבנו במסעדה ואחד מהחבר'ה שלא ידע שאני שומר כשרות גילה זאת במקרה, נתקף צורך עז לשכנע אותי שאני אידיוט, ובלי להתייחס לאף אחד מנימוקיו, ניצחתי אותו בזה שאמרתי לו שאני לא מבין מה כ"כ מפריע לו ולמה זיקה ליהדות מרתיחה אותו כ"כ. המנהג הזה מעורר כ"כ הרבה רגשות שליליים אצל אנשים עד שאני מרגיש שיהיו שיקחו את זה בחוסר פרופורציות שאני הולך לוותר עליו.

אני בטוח שיש כמה אנשי בקהל שעושים מכל העסק הזה צימעס עם רצועות חזיר (שאני חייב להגיד, נשמע מגעיל בטירוף) אבל אני כבר אומר שאני כלל וכלל לא מוותר על יהדות. החלטתי שהערכים והמסורת שאני שואף מהיהדות מספקים לי לצורך הגדרתי כיהודי. גם שמירת הכשרות שלי עד כה מתבטאת בסוגי הבשר והפרדת בשר וחלב ואני, למשל, לא שומר על כשרות אלכוהול, מוצרים מן הצומח, כלים, שעטנז והמתנה ממושכת בין בשר וחלב. גם לאחר המעבר הזה אני עדיין הולך להמשיך לשמור כשרות פסח כיוון שזהו מנהג נפרד לחלוטין.

איך שאני רואה את זה, כשרות היא אמת מידה מוסרית, בריאותית ופולחנית לגבי האוכל שאתה אוכל. הכל התחיל ממנהגים מתקופת התנ"ך אשר התגלגלו בוריאציות שונות עם הדורות עד לקנוניזציה של התנ"ך במאה ה-13. עניין ההפרדה בין בשר וחלב התחיל כסלידה ממנהג שבו בישלו גדי בחלב אימו בשביל מזל. האיסור על פירות-ים נולד מזה שבהיעדר קירור (בעייה די נפוצה לפני 3000 שנה) הם מתקלקלים מהר מאוד וגורמים לתחלואה. האיסור על אכילת רוב החיות הבלתי מבוייתות נובע בעיקר מהסכנה שבציד. האיסור על שתיית אלכוהול עם גוי אמור למנוע ממך להמיר את דתך. כל אלו לא רלוונטיים אלי כרגע כי השנה היא 2010 ואני חי בישראל.

כשרות רגילה היא ארכאית כמעט כמו סקילת הומוסקסואלים, ואם להיות כנה לחלוטין, נקעה נפשי מחברות בצד היהדות ברוב המאבקים עליה. כשרות צריכה להיות בחירה, אבל בארצנו הקטנטונת תמיד צריכה להיות האופציה למי שרוצה לשמור על כשרות לנהוג כפי שהוא חפץ. לכשרות צריך להיות מקום שמור במיינסטרים הקולינרי שלנו, גם אם לא כולם מקפידים עליה.

זה יהיה מאוד מאכזב אם אני לא אוהב חזיר, צ'יזבורגרים או שרימפס אבל אומרים לי שזה בלתי אפשרי. נראה. אני לא מבטיח כלום.

למה נשים צריכות לשתות גולדסטאר

אוח! אוח, אוח ועוד פעם אוח! נמאס כבר מהפמיניזם המתלהם שמוליד קבוצות מעיין זו בפייסבוק הקוראות לנשים לא לשתות גולדסטאר בגלל הפרסומות השוביניסטיות לכאורה שלהן. דבר ראשון, נשים גם ככה לא מתות על גולדסטאר, אז אני לא מבין מה לעזאזל הולך פה ולמה ההשמצה הראשונה בקבוצה הזאת מכוונת לטעם הנפלא של הבירה הנהדרת הזאת. הפרסומות לקרמה-מן "שוביניסטיות" באותה מידה אבל שם זה מרומז ואירופאי אז אין שום חרם.

אני באמת לא מבין מה לא בסדר בפרסומות מסוג זאת או הפוסטר שצירפתי. בשום מקום לא נטען שנשים הן טיפשות או פחות טובות מגברים. מדובר פה על אבחנה חברתית מלווה בהומורעל כך שיש הבדלים בין גברים לנשים. גברים לא מבינים את מנהגיהם של הנשים ולהיפך. רוב הבחורות שאני מכיר אוהבות את העובדה שהן עצמן רגשניות, שמות לב לפרטים, מסוגלות למולטיטסקינג והרבה יותר מטופחות מגברים. באותה מידה אפשר להסתכל על הפרסומות האלו מנקודת מבט שהגבר הוא קוף מטומטם, אבל זה פשוט לא יהיה מתלהם מספיק.

יש לי חשק עז לשבת על גולדסטאר עם חבר'ה ולצחוק על בחורות בנושא הזה.

כל הכבוד ל...

מתן פטאל שרושם התקדמות לא רעה בפרוייקט ה"כובע לבית" שלו. רשמתי על הפרויקט הזה לא מזמן ואז עוד הייתי טיפה סקפטי, אבל הפרויקט מגיע כבר לקנה מידה אחר לגמרי מזה שהוא התחיל, עם החלפה קרבה של טלוויזיה עם מגאסון במשהו שאני רק יכול לנחש שהוא יותר טוב מטלוויזיה עם מגאסון (למרות, שבתור גבר, זה נשמע מאוד קשה).

אני חייב להודות שאני פחות סקפטי, אבל אני עדיין אומר שהנדל"ן הראשון שמישהו יציע למתן יהיה בהתנחלות. אם לא הזמנתם את כל החברי שלכם לקבוצה אז זה הזמן.

שיהיה בהצלחה.

לסיום

מישהו יכול להגיד לי איזה מנגנון ביולוגי מכוון לגרום לאיזור הזה בלשון להיות בצבע של הדבר האחרון שאכלת ולמה?

אני עובד כרגע על מתיחת פנים קלה לבלוג אז אלא אם יהיה משהו שיבער בי, לא צפוי פוסט בזמן הקרוב. נתראה בהקדם,

רז.

הערסים, הכרומוזום והרובוטים שהולכים להרוג את כולנו

ערב טוב לכולם.

שבוע לא כתבתי פה כיוון שבזמן האחרון אין לי יותר מדי זמן או כוח במהלך השבוע. השד יודע למה. זה לא כאילו אני עושה יותר מדי עם החיים שלי. סוף השבוע הוא מקום טוב לדחוף אליו דברים כאלה, אבל בסוף השבוע הזה הייתי בטיול עם חברים בצפון כך שלא הייתי ליד המחשב מספיק זמן בשביל פוסט. היה סבבה אבל למרות שמצאנו לעצמנו פינה די מבודדת בחוף הכנרת לשינה, עדיין נתקלנו בתופעת הערסים.

ערסים זה דבר מוזר מאוד. הכנרת היא מקום בו זה יוצא בצורה מאוד בולטת. במועדונים, ברחוב ובתור בדואר אתה רואה אותם בסביבה זרה להם יחסית. בכנרת, או לצורך העניין גם כשהם עושים על האש ביום העצמאות, הם מביאים את כל החברים הערסים שלהם ועושים מסיבה. הם שומעים מוזיקה מזרחית בווליום לא הגיוני (בסופ"ש הנ"ל, גם בשעות לא הגיוניות), הם מוחאים כפיים כאשר הזמר אומר "'אללה, איפה הכפיים?!" (ממקור ראשון) והם אוהבים קריוקי. הם מביאים מקרופון ושרים לתוכו.

כשמערימים את כל זה על-גבי ההגייה הקלוקלת שלהם והעובדה שהמשפט "איזה 'תחנגל אתה שיש לך תעודת בגרות" יכול לצאת רק מתת-התרבות הזו בחברתינו, כל העסק יכול היה להוות נדבך מאוד מעניין בפוסט על מערכת החינוך שהיה אמור להופיע פה היום. למרבה הצער, יש נושא שדי בוער בי אז נאלץ לדחות את זה למועד אחר. אולי לעוד שניים-שלושה פוסטים.


הכרומוזום

ביום ראשון פרסמתי בפייסבוק את הלינק הזה. מנקודת המבט שלי, הסרטון מראה דוגמאות לנהיגה גרועה עד כדי גיחוך. במקרה כל טעויות הנהיגה בסרטון הן של נשים. בנוסף, כותרת הקטע שהתנוססה לי בהודעה הייתה "בנות רק תראו איך זה נראה מהצד..." (היעדר הפסיק במקור). התחילו לזרום קצת תגובות. ברגיל. ואז הלכתי לעשות קקה ולכשחזרתי הופתעתי לגלות כ-30 Notifications שמתייחסות בין השאר לזה שכל מי שחושב שזה מצחיק הוא שוביניסט מסריח ובנוסף התפתח דיון על שוויון לנשים.

בקשר לזה שכל מי שחושב שהסרטון מצחיק הוא שוביניסט מסריח התשובה מתחלקת לשניים. בראש ובראשונה, הסרטון הזה הוא אחו-שילינג צחוקים. ודבר שני, בדקתי, ובנוסף לזה שאני מתקלח על בסיס יומי אני גם לא שוביניסט בגלל שאני אומר שנשים הן נהגות פחות טובות, בעיקר לאור העובדה שיש לכך לא מעט עדויות (ראה סרטון הנ"ל).

כל העסק הזה מזכיר לי ויכוח שהיה לי עם ידידה לפני כמה שנים שאולי ישים את הדעה שלי בפרופורציה. אני מהנדס מכונות וזרקתי משהו על זה שהנדסת מכונות זה משהו גברי והיא אמרה שאני שוביניסט מסריח. אבל גם כאן זה לא נכון. הטיעון שנתתי לה היה מאוד פשוט. מתוך כ-160 סטודנטים במחזור שלי היו רק 10 בנות. בתהליך הרישום, נושא המגדר לא היה קיים. לא התקיימו ראיונות קבלה ע"י פרופסורים זקנים עם אמונות ארכאיות. הקבלה הייתה על סמך נתונים יבשים של בגרות ופסיכומטרי (שלא צריכים להיות גבוהים במיוחד יחסית להרבה ענפים בהנדסה). הכל בגלל שהנדסת מכונות דורשת ג'וק מסויים שלגברים יש יותר מלנשים. שלא תבינו אותי לא נכון, הבחורות שסיימו איתי הן בחורות מוצלחות להפליא ואין לי ספק שהן מהנדסות מעולות, אבל עצם העובדה שהן בחרו ללמוד את מה שהן למדו היא יוצאת דופן.

מה שאני אומר כאן מאוד פשוט. גברים הם שונים מנשים. יש אפילו הבדל של כרומוזום שלם. אני לא אומר שזה הבדל לטובתנו. הבדל. משהו שגורם לי לאהוב לשתות בירה ולדבר על דברים גבריים כמו מכוניות. אני בטוח שיש לא מעט דברים שבהם נשים עוקפות גברים. אם כבר הלכנו לכל עניין ההתפלגות בחוגים אקדמיים, בביולוגיה יש משמעותית יותר נשים מגברים. ישנם גברים שאני בטוח שהם ביולוגים מעולים. אבל זה לא הופך אותם לפחות יוצאי דופן.

נשים נוהגות פחות טוב, לא בגלל שהן נחותות, אלא בגלל שהן נוהגות פחות טוב. זה אקסיומטי. הכותרת של הסרטון אכן מנציחה סטריאוטיפ, אבל זה סטריאוטיפ שמגיע מאיזשהו מקור של אמת. זה כנראה טמון עמוק בגנטיקה שלנו. ישנן נהגות טובות, אבל הן מעטות ויוצאות דופן באופן מאוד לא משכנע. במקום להתבכיין על שוביניזם לכו תכינו משהו לאכול.


הרובוטים שהולכים להרוג את כולנו

אני אוהב את הסרטים מטריקס (המקורי) וסרטי שליחות קטלנית אבל כל פעם שאני רואה אותם אני מרגיש שהמדע הבדיוני האלגנטי יחסית שמובא בהם מלווה בזרם של משהו מאוד מוזר: טכנופוביה. הם אגב לא היו הראשונים, הרי אסימוב הקדים אותם. בשליחות קטלנית האופן שבו הם מדברים בשנאה טכנולוגיה הופך להיות מעצבן. הם לא מביאים את זה בצורה של שלט אזהרה מפני דברים שעשויים להתרחש אלא באופן בוטה אומרים שאנחנו צריכים לצעוד לאחור.

יכול להיות שאני טועה ושה-BigDog וה-LittleDog של Boston Dynamics וה-SpiderBot שמתפתח במחלקה להנדסת מכונות של אוני' בן גוריון יום אחד יהרגו את כולנו, אבל למה להיות פסימיים...


לסיום

באמת שאני אוהב סחוג (או "זחוק"). זה מתובל וטעים ואחלה. אבל זה פשוט מגוחך.


לא לשכוח לבדוק תאריך תפוגה לפני שאוכלים,
רז.