בוא העונה, דיגדוגה של עונה ועונת הציד

ערב טוב לכולם.

אני אוהב את החורף. אני חושב שזו אחת מהתכונות הכי מאפיינות והכי טובות שלי. אין יותר מדי מה לאהוב בקיץ; חם, מצחין ואין בו את יום ההולדת שלי. עם זאת, בוא העונה מעלה הרבה רגשות מעורבים. דבר ראשון, עדיין חם ומצחין ויום ההולדת שלי עוד מרוחק מאיתנו כחודש ימים. דבר שני, אני שם לב להאטה כללית בקרב הסביבה והסובבים אותי; אין מאורעות גרנדיוזים כמו פסטיבלי הקיץ ויש הרבה פחות נהירה לעשיית דברים מצד הרבה אנשים.


ובכל זאת תמיד אעדיף את החורף. הגשם, האפלוליות, ההזדמנות לחופשות מחלה, יום ההולדת שלי. דברים שפשוט אין להם תחליף. רק צריך שכל אלו יבואו כבר...




דיגדוגה של עונה


הרבה זמן לא כתבתי על טלוויזיה, ואין זמן טוב יותר מעכשיו. העונה הטלוויזיונית הנוכחית עמוסה בכותרים חדשים וישנים, כך שאני נאלץ להתמקד בקומדיות חדשות היום. כנראה שאני אדבר מתישהו על הדברים היותר כבדים.

מגדיר מחדש את הצפייה בצבע מתייבש (Bored to Death - עונה שניה): הסדרה סיימה לא מכבר עונה שנייה ב-HBO, אבל נחשפתי לעונה הראשונה שבועות בודדים לפני שהשנייה יצאה אז היא חדשה בשבילי. היא עוסקת בסופר כושל יחסית שחברתו עוזבת אותו בגלל הרגלי האלכוהול והסמים הקלים שלו (חכו, זה לא Californication). באקט של שעמום הוא מפרסם מודעה באינטרנט שבה הוא מציע שירותיו כבלש פרטי במחירי רצפה ומתחיל לצאת להרפתקאות שלפעמים סוחפות אליהן את חברו הקריקטוריסט והבוס האבהי שלו (אותו משחק טד דנסון המעולה מתמיד). זו סדרת חובה מקורית בעליל ללא רגע דל שכדאי לכם לראות שוב ושוב.

משומש במצב טוב (Outsourced - עונה ראשונה): הסדרה עוסקת במנהל זוטר בחברה אמריקאית קטנה שנשלח לנהל את משרד שרות הלקוחות של החברה בהודו. מסתבר שזו סדרה מאוד פוגענית כלפי הודים וכלפי אנשים שהעבודות שלהם עברו במיקור חץ להודו, אבל אני לא ממש נעלבתי. זו סדרה די גנרית ולא מקורית, בעיקר בגלל שהיא מבוססת על סרט באותו השם, אבל גם בגלל שההומור לא יוצא דופן בתחכומו מאף סיטקום בינוני אחר לשעות שיא הצפייה. אבל בכל זאת, זה נחמד ומשעשע; הבדיחות מצחיקות וזה לא משעמם.

סיטקום האדפטציה ל-Twitter feed הראשון בהיסטוריה (My Dad Says !*#$ - עונה ראשונה): גם הסדרה הזאת היא די גנרית, אבל היא מאוד משעשעת. וויליאם שטנר משחק מצוין, הטקסטים מתחכמים ולפעמים זה כל מה שצריך. כנראה שהסדרה לא תשרוד את סוף העונה הראשונה עקב רייטינג מדשדש אבל כולי תקווה שזה לא המצב.

סוס מנצח שמגיע אחרון (Running Wilde - עונה ראשונה): מהיוצרים של ובהשתתפות שחקנים מ-Arrested Development (וויל ארנט ככוכב ודיוויד קרוס כדמות חוזרת) מגיעה הסדרה הזאת עם בדיחות מוכרות, סגנון מוכר ונושאים מוכרים (במובן הטוב של המילה). מה שכן, זה פשוט לא אותו דבר. זה טוב, אבל טיפה מאכזב. התלבטתי קשות אם להכניס את הסדרה לפה, כיוון שהיא עומדת בפני הורדה מהמרקע (שממש לא מגיעה לה) אבל אני מניח שרק הזמן יגיד אם היא תיכנס לפנטיאון הסדרות שבוטלו בטרם עת.

הומור שחור וטרנסאטלנטי (The Increasingly Poor Decisions Of Todd Margaret - עונה ראשונה): זו סדרה בריטית שנכתבה בין השאר ע"י דיוויד קרוס, שגם מככב בה. חלק מהזמן מצטרף אליו חברו מ-Arrested Development ויל ארנט, אבל להבדיל מ-Running Wilde, הכל מאוד שונה מ-Arrested Development. כל פרט על העלילה יהרוס, אבל אומר שהיא לא צפויה, אינטיליגנטית, מביכה ומצחיקה עד דמעות. העונה כבר הספיקה להיגמר, על כל ששת פרקיה ואני, אישית, כבר לא יכול לחכות לעונה הבאה, שכבר אושרה. מומלץ בחום.

זה פשוט לא מצחיק (The Big C - עונה ראשונה): זה סדרה על התמודדות של אישה בגיל העמידה עם סרטן עור סופני. בשיא הרצינות, ניסיתי לראות את הסדרה הזאת והיא פשוט לא מצחיקה. זה כאילו ש-Showtime (הערוץ שמביא לנו את הזוועה הזאת ואת Weeds) חושב שהעצמה נשית מלווה בהתנהגות מחורבנת והתמוטטויות עצבים. אני לא ממליץ לאף אחד לראות את זה, אבל אני מניח שזה מאוד אינדיווידואלי. אם זה מעניין אתכם, הסדרה נחשבת למספיק טובה כדי שתחודש לעונה נוספת.


ואם כבר מדברים על סדרות לא טובות שחודשו לעונה נוספת...

די כבר (Weeds - עונה 600): העונה השישית של Weeds הייתה פשוט מחורבנת! כמובן שהיו בדיחות מוצלחות מדי פעם ושהיא עדיין משרתת מטרת קומדיה בינונית, אבל העלילה הלכה לטיול אחרי עונה 3 ולא חזרה מאז (והיא אפילו לא עונה לטלפון). אני באמת יכולתי להסתפק בפרק סיום העונה הזאת כפינאלה של הסדרה. הוא היה סגור ומוצק מכל הכיוונים וכנראה הופק כך כי היה חשש מוצדק מאוד שהסדרה תרד אחריו. מה שאני לא מבין בכל הסיפור הזה, זה למה הודיעו כבר על עונה שביעית של החרא הזה. ההודעה על העונה הבאה לוותה בהצהרה כי ייתכן וזו תהיה האחרונה אם כבר לא יהיה לאן ללכת עם העלילה (אתם יודעים, הנקודה ההיא אליה הגיעה הסדרה לפני כמה עונות). אני לא אומר שאני לא אראה את העונה הבאה, אבל זו ממש לא הסדרה הטובה שהיא הייתה פעם.




עונת הציד


ב-25 בנובמבר צוין יום המודעות לאלימות נגד נשים. זה היה יום מפחיד בפני עצמו, בתור גבר. הייתי בטוח שברגע שאצא לרחוב ראשי אספסוף פמיניסטיות ינסה להוציא ממני את כרומוזום ה-Y במכות, אך למזלי זה לא קרה. אבל מה שכן, יצא לי להיתקל באייטם בנושא בתוכנית עושים סדר עם גל גבאי של הטלוויזיה החינוכית (שמאז ומתמיד הייתה צביר דמגוגיה שמאלנית-סוציאליסטית). באותו אייטם, התארחה איזה מישהי שהיא מומחית למשהו שניסתה להסביר לנו למה קורת אלימות. הציטוט הלא מדויק שלה (שורות אלו נכתבו לפני עליית הפרק לאתר התוכנית) הוא "הבעיה היא לא רק אלימות נגד נשים אלא גם אלימות נגד ערבים, אלימות נגד פלסטינים, אלימות נגד אתיופים; כולם ביטויים להתנהגות של הגבר הלבן הכוחני". כן רבותי, אני הולך להיות אב ובעל מכה בגלל שאני אשכנזי שמצביע ליכוד. וכדאי מאוד שהילדים לא יצאו אתיופים, כי אחרת, וואי וואי וואי...


כלה עסק הזה מאוד מזכיר לי ויכוח שהתווכחתי עם חבר דרך הפייסבוק על נכונות תיאור המדינה שלנו כפאשיסטית בגלל התנהגות בזויה ואלימה של שוטרים. אני אמרתי שלא, כיוון שזה אפילו לא קרוב להגדרה של פאשיזם, והוא אמר שכן, כיוון שהוא "מאשים את הממשל הנוכחי בעיקר בעידוד אלימות לשם הישרדות בשלטון" כי "יש גיבוי טוטאלי להתנהגות המכפירה הזו כי הממשלה הזו לשם שרידות פוליטית מחויבת לשדר מצב תמידי של חירום אחרת אין שום הצדקה לשלטון ימין אוו בקיצור שטיפת מוח פאשיסטית שנועדה להסית את עינינו מכך שהמצב פה חרא" (שגיאות במקור). אני יודע שלהאשים את הימין בבהמתיות ולהאשים את ביבי בכל צרה במדינה הפך פחות או יותר לספורט הלאומי, אבל זה הגיע לפסים מלוכלכים ומזוועים. התיאור של אותו חבר מציע תרחיש שבו צמרת הליכוד נפגשת ב-Doom Fortress לאכול ילדים מדי שבוע ולתכנן איך הם יהרגו את הדרדסים. אני מוכן להבטיח לכם שהשמאל מאושר עד עמקי נשמתו מכל עלילות הדם האלו. אולי נעשה יום מודעות לזלזול בימין בו נחזור לסטיגמת ה"מזדיינת עם ערבים"? את זה דווקא חיבבתי כי היה בזה גסויות...


כל הכבוד ל...

לסלי נילסן (1926-2010) ותודה רבה על כל השנים. בשבילי, נילסן היה מצחיק לא בגלל שהסרטים בהם הוא כיכב (Airplane!, The Naked Gun) היו מצחיקים, אלא בשל היכולת שלו להיראות רציני כאשר הדברים המצחיקים ביותר קורים לידו. הוא פשוט היה שחקן משכמו ומעלה.




לסיום


עדיין אין גשם...

אל תשכחו לקחת מטריה,
רז.