דחיפה אחרונה, זמן אבוד וחריקות מתכתיות

ערב טוב לכולם

אני יודע שטענתי בפוסט הקודם שאנחנו מתקרבים לימים של שעמום תהומי אבל אני לא מרגיש את זה. אז בסדר, היו כמה פרקי סוף עונה בסדרות שאני רואה, אבל עדיין עוד חזון למועד. יש כמה הופעות ואירועים בתקופה הזאת, כמו יום הסטודנט של אוניברסיטת בן גוריון (וו-הו!) ועוד שלל אירועי סוף שנה למיניהם. מאז שעברתי למערכת המתכווננת לפי שנה קלנדרית קשה לי לראות את החודשים הקרובים כסוף שנה. זה סתם נראה לי כמו מדבר באמצע החיים, עם נקודות עניין לפני ואחרי. אני מתגעגע לימים ההם בהם יולי-אוגוסט היו היעד ולא המשוכה...


זמן אבוד
(ספויילרים ל-Lost פרט לפסקה אחרונה)

הו, תודה לאל! שודרה לא מכבר אקסטרררררראווגנזת הפרק האחרון של "Lost" (פרק כפול שלו קדמה סדרת ראיונות עם הכותבי והשחקנים הראשיים, סך הכל 3 שעות נטו) ולא דקה מוקדם מדי. הוא היה קצת משעמם, קצת מאכזב וקצת קלישאתי. זה הרגיש כאילו הם ניסו בכוח לסחוט רגשות ולקשור קצת קצוות. הקצה העיקרי שהם קשרו היה "למה הלכו על קו עלילה כזה מפגר עם סדרת ה-Flash-sideways בעונה האחרונה?" והתשובה הייתה "כדי למלא את העונה בשטויות", כי בשורה התחתונה לא נתרם כלום לעלילה מהם. כל הסיפור שם היה בעצם פרגטוריום שהדמויות עברו לפני שנכנסו לעולם הבא בו הם רואים מה היה קורה אם האירוע הכ"כ חשוב של התרסקות על האי לא היה קורה להם (או במקרה של רובם, הורג אותם). במובן מסויים כל העניין הזה היה החזרת עטרה ליושנה מבחינת לוסט, כי היא התחילה בתור סדרה על אנשים והסתיימה סדרה על אנשים.

משהו בעונה האחרונה נטף תחושה כי במהלך הוצאת הסדרה לפועל נגמר להם משהו. כנראה שזה היה "זמן" (כי בנסיון לגרום לזה שלא יבטלו את הסדרה אחרי העונה השלישית התחייבו המפיקים לסיימה ב-3 עונות עם פחות פרקים בעונה) אבל החיסרון הבולט ביותר היה העובדה שהם כנראה שינו את קו העלילה איתו הם הלכו. אני לא מדבר על דברים שפשוט לא נסגרו מסיבות כאלו או אחרות. אני מדבר על דברים שפשוט לא הסתדרו או שנסתרו לחלוטין במהלך העונה האחרונה. הרבה הסברים שרירותיים, דאוס-אקס-מכינות, התנהגויות בלתי סבירות של דמויות והכל בחסות ביקור בכל מקום עם כל דמויות העבר.

כאמור יש הרבה בעיות עם העלילה ורובם נסקרות באופן חלקי ע"י הסרטון הזה אבל יש עוד כמה דברים שהייתי רוצה לומר. לדעתי הדרך היעילה ביותר היא פשוט לחלק לסעיפים:

• קיומו של אפקט Prison Break (מונח שמתאר התנהגות לא רציונאלית ומנוגדת לתכונות הדמות רק בכדי לקדם קו עלילה מסויים) ניכר מאוד בעונה האחרונה, ביחוד בחצי הפרק ההוא בו ג'ק מחליט לחבור ללוק. הוא עושה את זה בטענה שהוא מצפה שמשהו יקרה, כאילו העליה החדה בקצב צבירת הגופות לא הייתה מספיקה. למה הוא חשב שזה רעיון טוב ללכת אחרי מישהו שבמשך כל הזמן קראו לו "המפלצת" רק בטענה שפתאום לא איכפת לו מה הוא יעשה, רק בשביל שיהיה להם חומר ליותר פרקים?
• איך זה הגיוני שעם כל הדמוגרפיות המיוצגות בסדרה, דווקא על לסביות דילגו?
• למה הרגו את אקו, קיבינימט?! למפלצת לא הייתה שום סיבה לעשות את זה. הוא יכול היה להישאר מחופש לאח שלו ולמשוך אותו בביצים כמה שהוא רוצה. מה שהכי מרגיז זה שאחרי שהוא מת הוא נשלף מהקאנון לחלוטין, איזכור אחד או שניים לעובדה שהיה קיים וזהו. יש כלבים בסדרה שזכו ליותר. הוא היה אחת מהדמויות היותר מעניינות בסדרה ופשוט זרקו אותו לזבל. כנראה שזה נבע מבעיית ליהוק אבל זה עדיין לא בסדר. לא יכלו לארגן אותו לסצנה האחרונה ההיא לפחות? הביאו את בון ושאנון. למה לא הביאו אותו?
• איך העובדה שג'ייקוב, לאורך כל ההיכרות שלנו איתו, הוא חצי אלוהים מסתדרת עם כל מה שאנחנו לומדים עליו בעונה האחרונה? איך זה הגיוני שיש לו יכולת לחזות עבר, הווה ועתיד, לצאת מתי שבא לו ולאן שבא לו מהאי, לגייס את אילנה (הדמות הכי מיותרת בסדרה) אבל הוא מת בנסיבות כה דביליות תוך שאין לו מושג איך להתמודד עם כל הסיטואציות באי, גם אחרי שהוא מת?
• מה הקטע עם כוחות העל? למה היה את הרוסי שלא יכול למות, את וולט עם כל הקטעים שלו, היכולת של דזמונד לחזות את העתיד במשך איזו עונה, יכולת הריפוי כתוצאה משהיה על האי בלבד וכו'? איך כל זה קשור למשהו בסדרה? זה נראה שרירותי לחלוטין.
• לא הסבירו איך האי נמצא מלכתחילה ע"י החיילי הבריטיים האלו עם פצצת המימן בשנות ה-50 (שביניהם היו ווידמור ואלואיז) או למה. גם לא הוסבר איך הם הגיעו והלכו מהאי למרות שזה ברור לחלוטין שהייתה להם היכולת, עם כל זה שהאי זז כל הזמן. את הדארמה אני יכול להבין כי ייתכן שהמטוטלת שעוזרת למצוא את האי קדמה לכל הסיפור אבל מה שמוזר זה שה"אחרים" פשוט לא הרגו אותם על המקום. אגב, איך זה הגיוני של"אחרים" יש כ"כ הרבה כסף ושררה? ולצורך העניין, למה הם השתלטו על כל מתקני הדארמה? לא ייתכן שזו הייתה המטרה שלהם, הרי אלו נבנו אחרי שהם כבר היו שם.
• בסצנה האחרונה על האי, איך ג'ק הצליח לחזור ליער הבמבוק בכוחות עצמו? אני מבין שזה נוח, אבל איך?
• זה לא נשמע נכון שמאז ומתמיד לא יכלו ללדת על האי, זה בוודאות קרה בשלב כזה או אחר כי היו להם ילדים שם. אבל נגיד שכן, למה זה רלוונטי למשהו?
• מאיפה הגיעו כל המבנים העתיקים על האי? למה לא פירטו על איזושהי ציוויליזציה שהייתה שם אם בשורה התחתונה היה להם איזשהו תפקיד?
• מה קבע את כל החוקים האלה של זה לא יכול להרוג את ההוא, זה לא יכול למות, מי שההוא נוגע בו לא יכול  לההרג ע"י הבחור השני אבל פתאום עכשיו כן? זה נשמע שרירותי ונוח. השטות הכי דבילית היא שבעונה האחרונה המפלצת תקועה על לוק בטענה שהיא לא יכולה להחליף, למרות שידוע לנו שהיה חילוף מאבא של ג'ק לאח של אקו, בחזרה, למישהו מהדארמה ואז שוב בחזרה ורק אז ללוק. ושוב, מי קבע את זה? גם איך נוצר המצב שהמפלצת לא יכולה לרחף מעל דברים מסויימים כמו אבקת שריפה או מי מלח (למרות שראינו אותה עושה את זה)? אפילו ראינו את המפלצת עוזבת את האי בפרק בו ג'ק מתחיל לקחת את התרופות אחרי שהם ירדו מהאי בסצנה בה רואים את אבא שלו בחדר בו הופעלה ללא סיבה נראת לעין אזעקת העשן.
• למה לעזאזל הם ציפו שנאמין שג'ולייט הצליחה לשרוד את הנפילה האיומה והנוראה בסוף עונה 5 ואז לפוצץ פצצת מימן ע"י זה שהיא דפקה עליה עם אבן? מרעום של פצצת מימן הוא פצצת אטום קטנה והזיווד של כל העסק אמור לשרוד פחות או יותר את הפיצוץ שלה. איך אנורקסית על ערש דווי יכולה ליזום ביקוע גרעיני עם אבן?!
• למה הם הרגו את אקו, קיבינימט?!

למי שלא ראה את הסדרה עד עכשיו ויש 130 שעות לשרוף, אז זו דרך נחמדה אבל אני לא חושב שזו חובה. יכול להיות שחוסר הכבוד שלי לסדרה הזאת נובע מזה שאני לא מעריך את המהפכנות שלה. היא הייתה אוונגרדית באופן יחסי בכך שהיא עשתה את מה שהיא עשתה בפריים-טיים ברשת טלוויזיה ציבורית, שזה משהו שפשוט לא השתקף אצלנו. בשורה התחתונה, גם אם היא הייתה לעיתים מטומטמת, היא הייתה גם לפעמים די חכמה, אבל צריך לקחת אותה בעירבון מוגבל.


חריקות מתכתיות

אני חייב להודות, ההופעה של מטאליקה הייתה פשוט מלאת אנרגיות ועוצמה. 30 שנות קריירה לא גרמו להם להאט אפילו לשניה. הצהרות האהבה מג'יימס הטפילד (הסולן), הביצועים המרהיבים והמילים בעברית בין השירים. תענוג.

אז למה לא "כל הכבוד" על ההופעה? כי חבל שעל אף שהייתי בה לא ממש יכולתי לשמוע את כולה! רק לראות! במסכים! זה לא הכי מדוייק שלא יכולתי לשמוע אותה כי את המוניטור של הפסיכים האלו (הרמקולים על הבמה שמכוונים על המבצעים כדי שהם ישמעו את המוזיקה כמכלול) היה אפשר לשמוע עד קצה האצטדיון (שם ישבתי), אבל זה לא נחשב! אל תאמינו לכל מי שאמר לכם שזהו הייתה תקלה איזוטרית. הלכו, אם אני לא טועה, 5 שירים. מה הכי גרוע בכל העסק הזה? זה היה באשמת הלהקה. הציוד שלהם היה תקול. מילא אם הייתי יכול להאשים את ההתאחדות לכדורגל שאירגנה את המופע, אבל לא. זה הם. מה שהכי חבל לי זה שאחרי השיר השני שנהרס הם לא עצרו אלא רק יצאו בהצהרה שזה ממש מבאס אותם, כאילו המטוס הפרטי שלהם לצרפת לא יחכה להם.

אבל אני מניח שטעויות קורות ואם הם יקיימו את ההבטחה שהבטיחו בסוף ההופעה לחזור גם בסיבוב ההופעות האירופאי הבא, אז אני אפילו מוכן לשכוח מזה לחלוטין, בתנאי שהם לא יחברו שוב להתאחדות לכדורגל. אני לא מאמין שההתאחדות לא הצליחה למלא איצטדיון בישראלים חובבי מטאליקה, עם כל הנסיונות לדחוס את כולם ע"י הזזת הבמה. ללהקה שפרצה באופן כלל עולמי באמצע שנות ה-80 ששינתה את פני המיינסטרים לנצח אמורים להיות עד עכשיו שני דורות של מעריצים משלל רקעים. אתם יודעים למה לא הצלחתם למלא את האיצטדיון, התאחדות? המחיר וסגרגציה שהתפוצצו לכם בפנים. אם הייתם לוקחים 550 לכרטיס על הדשא ו-350 למושבים, הייתם מוצאים מספיק אנשים שהיו מוכנים לשלם כזה סכום בשביל למלא את האצטדיון והייתם עושים יותר כסף. רק לידיעתכם, ב-200 יורו (פחות מהכרטיס היקר ביותר להופעה של מטאליקה בארץ) אפשר להיות VIP בפסטיבל הזה בפראג. בו, בתור VIP, תוכל לתת High-Five, למטאליקה, סלייר, מגהדת', אליס אין צ'יינס ועוד (בנוסף לחוויית הפסטיבה בחו"ל).

אהה, ותודה לאורפנד לנד על הופעת חימום מעולה.

כל הכבוד ל...

עדי ברקן, כנסת ישראל וכל תומך נלהב אחר של החוק המסתמן כ"חוק הפוטושופ" שמגביל את מידת הרזון של דוגמניות. אף אחד לא חושב שצלעות זה סקסי.

לסיום

אם את משועממים, אין שום סיבה שלא תצהירו " אני משועמם".

למה הם הרגו את אקו?,

רז.

צלילה עמוקה, הפאשיסט הקטן והזכות לזכויות

ערב טוב לכולם.

כמו כל שנה, יחד עם החום מגיעה צחיחות בלתי נסבלת בכל תחומי החיים. אין חופשים (אלא אם אתם עובדים בפאבים; יש לכם את 9 באב), חם עד כדי גועל נפש והטלוויזיה האמריקאית נמצאת בחופשת קיץ. כמובן שיש את כל אופציית הבילויים מחוץ לבית, אבל לטעמי זה מוערך יתר על המידה. מי שמכיר אותי יודע שאני לא מטורף כל נושא הקיץ הזה וזה לא בגלל שאני לבן כמו קיר. יש משהו פיוטאלי בהתמודדות עם חום אלא אם אתה במקום סגור עם מזגן. יש גבול לכמות הבגדים שאפשר להוריד ומעבר לזה, לצעוק "ח'ם!" (גרש במקור) פשוט לא עוזר.

לפחות, להבדיל מבינואר, אף אחד לא יסתכל עלי מוזר כשאני מסתובב בטי-שירט.

הפאשיסט הקטן

בימים רוויי רתיחה ופרשייות ביטחוניות כדוגמת פרשת ענת קם והפרשה החדשה, פרשת אמיר מח'ול, אני שם לב לתסיסה קצת מוזרה אצל הרבה אנשים. בפרשת מח'ול, למשל, זה ברור לחלוטין שהוא ועומר סעיד עשו משהו. זו עובדה. גם אם זה משהו בתחום האפור, גם אם זה משהו חוקי אך מחשיד, הם עשו משהו והמעצר שלהם מוצדק. אין בישראל אסירים פוליטיים וצו המעצר שלהם הוצא ע"י שופט, כדת, כדין ובהתאם לראיות. תסמכו על השב"כ שהוא זהיר מאוד במקרים כאלה. דיברתי על הנושא עם קולגה שנמנה עמי על אותו מחנה פוליטי. אני איחלתי להם שהשופט ייתן להם את העונש המקסימלי. הקולגה אמר "שום דבר! ישר להצמיד אותם לקיר ולשלוח כיתת יורים!"

"כיתת יורים זה נפלא" אמרתי, "אבל מה עם משפט? אנחנו עדיין דמוקרטיה..."

"בשבילם לא צריך דמוקרטיה!" התעקש "ישר לחסל! בוגדים!". אני יכול לייחס את זה לזה שאני מהנדס והוא הנדסאי, אבל עדיין קשה לי להאמין שזה עניין אינטלקטואלי גרידא. בייחוד כי אני מכיר עוד כמה אנשים שיצמאו לדם בעניין הזה. זעם על שמאלנים הוא רגש לגיטימי לחלוטין אבל לטעון שהדמוקרטיה צריכה להפסיק בגללו זה צעד מסוכן. ושהחברים השמאלנים שלכם לא יעבדו עליכם, הם עושים בדיוק אותו הדבר. כל פעם שמרזל רוצה לצעוד בכפר ערבי יהיה מי שיגיד שצריך לתלות אותו מהביצים בלי משפט.

הטיעון הכי חזק שיש לכל העניין הזה הוא שהיה כאן ניצול של הדמוקרטיה. השמאל אוהב לעשות את זה. יש לא מעט אנשים שתופסים את הדמוקרטיה בביצים ומנצלים אותה בשביל לשחרר לעולם הצהרות שאנחנו דיקטטורת אפרטהייד (שזו אנטישמיות טהורה; תזכירו לי לכתוב על זה מתישהו) במסווה חופש הדיבור, חופש העיתונות היה זה שאיפשר לאורי בלאו לכתוב מה שהוא רוצה ב"הארץ" ושלל זכויות פרט היו אלו שאיפשרו למח'ול ולעמיר (ולעזמי בשארה בעיתו) לעשות את מה שהם עשו, לכאורה, במשך כל הזמן. הדמוקרטיה מסתמכת על זה שהיא לא תתפורר כי אנשים יאהבו אותה עד כדי כך שאנשים לא ינצלו אותה כדי לפגוע במדינה. התוצאה, כל ניצול כזה מתגלה רק לאחר מעשה.

כשאני כותב את זה גם אני מרגיש צורך לקרוא לתלייה של כולם אבל זה מדרון חלקלק ותלול. אם היינו באמת רוצים לעשות הליך מקוצר לכל מי שאנחנו לא אוהבים במיוחד זה יהיה תקדים בעייתי. כמו שתומס ג'פרסון אמר: "אלו המוכנים להקריב חירות תמורת בטיחון אינם זכאים לשניהם". מי יודע לאן זה יגיע ומתי אנחנו נעשה משהו שלא ימצא חן בעיני אנשים. יום יבוא ויהיה שלום עולמי, אבל עד אז פשוט צריך לתת אמון בכוחות הביטחון ולהנות מההליך הדמוקרטי...

הזכות לזכויות

רבים מכם כבר יודעים שאני לא משתגע על זכויות , אבל לאחרונה מעצבנת אותי ח"כ עינת וילף (עבודה) שמנסה לגרום לביטול חוק זכויות התלמיד. הטענה העיקרית שלה היא שזכויות לתלמידים זה דבר רע בפני עצמו ובטח כשהם מונעות ענישה קיצונית של תלמידים אלימים. היא אומרת את זה תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שמה שהיא אומרת זה שטויות במיץ וזה חבל.

מערכת החינוך (שתחטוף את הלקאתה בבוא העת) עובדת מזה מאות שנים ברחבי העולם ע"פ מודל של כלא והחוק הזה, במובן מסויים, בא לתקן את זה. הבעייה היא שהכשרת המורים לא השתנתה. הבעיה היא שהלימודים הם יותר נטל ממסגרת. ילד הוא לא אלים כי הוא יודע שאם הוא יהיה אלים לא יעיפו אותו מבית הספר על זה. הוא אלים כי הוא אלים. המערכת צריכה לעשות מתיחת פנים, אבל החוק הזה, שמונע אי הגשה לבגרויות במטרה להעלות ממוצעי מוסדיים ומטפח התארגנות למועצות תלמידים, הוא ממש לא הבעייה. אז הצטרפו לקבוצה ואולי הדורות הבאים לא יסבלו מהאיוולת.

כל הכבוד ל...

אלביס קוסטלו. אל תדאגו, אני חס וחלילה לא מברך אותו על ביטול ההופעה. אני מברך אותו על זה שהוא הדגים נקודה שאני מעלה מדי פעם, שיש לא מעט שמאלנים שפועלים מתוך שנאת ישראל טהורה. אנשים שיותאים ומעלילים עלילות על כך שאנחנו אומה איומה ונוראה ושמגיע לנו לסבול. ואלביס? לא יודע אם הוא באמת בדק את הנושא לעומק, אבל הוא נחת בכוחות עצמו בצד לא חביב עלי בזכות קצת לחץ. ברכותי. לפחות קייס צ'וייס אוהבים אותנו מספיק בשביל לחשוב שהבעת דעה היא מיותרת.
 

לסיום

שיחון עברי-רוסי משעשע להופעה של מטאליקה בישראל (אותה יראה עבדכם הנאמן) באדיבות הפרויקט המיוחד של וואלה! תרבות. סיקור בפוסט הבא.

יאללה מטאליקה,

רז.

שדות זרים, אנקלקולוסיות ויובש מוניציפלי

ערב טוב לכולם

הייתי ביום הסטודנט בת"א השנה. זה מוזר לי להגיד שנהנתי כי אני בוגר בן גוריון ויום הסטודנט שלנו הוא הכי טוב בכל היקום, אבל היה ממש נחמד. היתרונות הבולטים אל מול יום הסטודנט שלנו היו המחיר (רק 35 ש"ח), נפוצותם של שירותים (כי זה בתוך הקמפוס) והאפשרות להכניס כמה אלכוהול שרוצים (כי זה בתוך הקמפוס!!!). זה היה מאוד יעיל; בלי להשקיע יותר מדי כסף, נכנסנו, שתינו כמה שרצינו ואז, בלי יותר מדי סיבוכים, השתנו את הכל. ההופעות היו סבבה, אבל בכל מקום יש הופעות.

אם הייתי צריך להצביע על הבדל בין ימי הסטודנט, הייתי מצביע על האווירה. בבירור היה אפשר לזהות שהאנשים פשוט לא חברותיים. קשה לי להסביר את זה, אבל בהשוואה לבן גוריון, היה אפשר להבחין בחוסר הנחמדות של האנשים מסביב. זה, אגב, הבדל אווירה המיוחס לאוניברסיטאות הללו גם ביומיום. כנראה שגם באירועים מיוחדים זה לא משתנה...

אנקלקולוסיות

יוצא לי לאחרונה להיות בצורה כזו או אחרת של אינטראקציה עם אנשים שמתכוננים או התכוננו עד לא מזמן לפסיכומטרי. כשעשיתי פסיכומטרי, לא עשיתי קורס ולא ממש למדתי באופן מסודר. היה לי ספר והשתדלתי לסיים אותו לפני הבחינה. גם עשיתי פסיכומטרי פעמיים (לא הייתי מרוצה מהציון הראשון שלי למרות שבדיעבד הוא הספיק לי) אז בפעם השניה למדתי רק את הנקודות החלשות שלי. גם הייתי בתיכון, מה שעבד לטובתי כי דברים כמו לוח הכפל היו לי טריים בראש (רצ"ב גרסא לא מאיימת למקרה שאתם לא סגורים על מה זה), מסתבר שאי אפשר להגיד את זה בכזו טריוויאליות על אנשים בגילי.

תחילה הייתי בטוח שיש לי עסק עם מטומטמים, אבל מהר מאוד הבנתי שזה די נפוץ. נפוץ מדי. למרות שהמחשבה שכולם מטומטמים חוץ ממני וכמה יחידי סגולה שיכולים להגיד תוך מספר שניות כמה זה 27 כפול 12 (תשובה בסוף הפוסט) קוסמת לי עד מאוד, אני נכנע להסכמה שהמוח הוא כמו שריר שצריך לאמן בכדי שהוא יהיה חזק וזריז. אז בסדר, המון אנשים לא ממש מאמנים את המתמטיקה שלהם בין הבגרות לפסיכומטרי, אבל מדובר פה במשהו שאתה יוצא איתו לפאב או הולך איתו למכולת. כנראה שבמובן מסויים אפשר להאשים את מערכת החינוך (שהייתה אמורה לקבל ממני שטיפה די רצינית אבל תאלץ לחכות כמעה) בכך שהיא לא נותנת לתלמידים את ההרגשה שידע הוא כח, אבל האנשים בלי ספק עושים פה את חלקם.

מה שהכי מטריד אותי בזה היא העובדה שאנשים ברצינות חושבי שזה מיותר, שזה נטל שהומצא ע"י מישהו ושלא צריך את זה בחיים האמיתיים. הרי יש מחשבונים ואף מדען אטום לא זוכר "נוסחאות מסובכות של כפל ארוך" ואף פיזיקאי לא יושב ומחשב בראש ריבוע של 18 (תשובה בסוף הפוסט).בואו אני אגלה לכם סוד בתור מישהו שהייתה לו נגיעה כלשהי למחקר מדעי, הם כן. זה הופך אותם אפילו למדענים טובים יותר. היכולת להחליף רעיונות בקול רם עם המדען בתא השירותים הסמוך תוך נגיעה במספרים קונקרטיים היא זו שנותנת להם את היתרון.

כל העסק הזה גרם לי לחשוב על הסיפור "The Feeling of Power" שנכתב ע"י אייזיק אסימוב כבר ב-1957, אותו קראתי יחסית מזמן. אני ממליץ לכם לקרוא אותו, אבל למי שאין כח: הסיפור מתרחש בעולם עתידני בו אנשים לא לומדים חשבון פשוט ומשאירים את כל העניין הזה למחשבים עד שיום אחד מתגלה אדם בעל כשרון נדיר מאוד המסוגל "לנחש במדוייק מה תהיה התוצאה שייתן המחשב לתרגילי חשבון באמצעות נייר וכלי כתיבה". לפי כל העדויות הנראות לעין, אנחנו מתקדמים בצעדי ענק לעבר עולם כזה. אבל מה איכפת לי. בארץ בה אנשים לא יודעים חיבור וחיסור, אדם שיודע את לוח הכפל הוא מלך. יום יבוא והיכולת שלי לתת תשובה תוך מספר שניות לשאלה "כמה זה רבע מ-3 עצרת ברביעית (תשובה בסוף הפוסט)" תגרום לבחורות להוריד את הבגדים שלהן.

יובש מוניציפלי

לא מזמן התעוררנו בראשל"צ ליום חדש ומזהיר בו נכנס לתוקף חוק עזר עירוני האוסר על מכירת אלכוהול בחנויות אחרי השעה 21:00. לאחר סקירה קלה של העיתונות בנושא, ההחלטה נובעת מרבוי מקרי אלימות בראשל"צ אשר צריכת אלכוהול הייתה מעורבת בהם. התגובה הראשונית שלי הייתה זעם. אני נגד כל מיני חוקים פטרוניסטים כאלו או אחרים. אם יש משהו שניתן ללמוד מחוקי יובש למיניהם (כמו חוק היובש בארה"ב) זה שהם בסך הכל ממתיקים את טעם המים הגנובים במקרה הטוב ויוצרים שוק שחור במקרה הרע. אבל אחרי חשיבה טיפה יותר מעמיקה, הגעתי למסקנה שזה לא כזה נורא. זה מגביל את אוכלוסיית שותי האלכוהול לאנשים יותר אחראיים. אנשים שקונים אלכוהול לצריכה מיידית בשעות החשיכה הם או קטינים או אנשים לא יותר מדי מחושבים. זה נכון, כולנו לפעמים נקלעים לסיטואציות של התארגנות ספונטנית או מאוחרת הכוללת קניית בירות לחבר'ה בפיצוציה, אבל פשוט נלמד להמנע מזה. אם כל העסק הזה גם באמת יוריד את האלימות אז זה היה שווה את זה.

עם כל זה, אלימות קורה כי אנשים הם אלימים ולהאשים את האלכוהול זה קל אבל לא פותר את הבעייה. גם אם אלכוהול הוא קטליזטור, זה רק בגלל צריכה לקויה. יכול להיות שמערכת החינוך (שכאמור, הפוסט המבקר אותה נדחק היום לטובת עניינים דחופים יותר) צריכה להיות יותר אינפורמטיבית ופחות שיפוטית כלפי הנושא בהתייחסותה אליו. גם ההורים צריכים לקחת בעניין הזה חלק. לא כל מי ששותה אלכוהול דוקר אנשים. אני מעולם לא דקרתי אף אחד. לא שאני זוכר לפחות...

כל הכבוד ל...

Beer Master על פסטיבל בירה מוצלח ביותר שהיה ב-6,7 החודש ב"בית היין" של קיבוץ מעברות. לקח לי זמן למצוא עם מי ללכת (כי מסתבר שכל החברים שלי גרועים) אבל בסוף הלכתי עם ידידה שלי והיה ממש נחמד. הגענו, שילמנו 30 ש"ח כניסה וקיבלנו כוס של 100 מ"ל. הופתענו כמה הכמות הזאת נאותה לטעימת בירה ב-5 שקלים. בפסטיבל הציגו 62 סוגי בירה. מן הסתם לא יכולנו לטעום את כולם, אבל עדיין טעמנו לא מעט. ניסיתי להתמקד כמה שיותר בבירות ישראליות ממבשלות קטנות, מהם היו לא מעט ואני חייב להגיד שיש פה קהילה תוססת ומגוונת מאוד. היה גם דוכן שחילק שנדי בחינם, שזו בדיוק כמות הכסף שאני מוכן להשקיע בזה.

אבל מעל הכל, אני חייב לציין את Jem's. ג'מס הוא פאב-מבשלה מעולה בפתח-תקווה. האוכל והבירה מצויינים ויחסית לחוויה, לא כזה יקר שם. המקום הוקם ע"י שני עולים אמריקאים משוגעים שיצא לי לפגוש בפסטיבל. כבר כתבתי על ג'מס בעבר וכשאמרתי להם את זה, הם ממש פינקו אותי ואת ידידה שלי בבירה. אני חייב מתישהו לפשוט על המקום, אבל אז אני באמת אצטרך נהג תורן. יש מתנדבים?

לסיום

הנה שיר בגרמנית על ציצים. הקליפ ששמו טיפה מוזר.אחרי 2 דקות פשוט נגמרו להם התמונות של הציצים. אני חשבתי שהמציאו את המצלמה רק בשביל זה...

זה 324,

רז.

ישנוניות, טעות פרוידיאנית והתפוח הגדול נגד העולם הגדול

ערב טוב לכולם

אני עייף כבר כמה זמן ברציפות. זו בעייה כי זו לא עייפות פתירה ע"י שינה. אני די בטוח שזוהי סוג של עייפות חומר. אני חוזר כל יום הבייתה בלי מוטיבציה לעשות משהו מגרה קוגנטיבית. אני עושה הליכה כמה פעמים בשבוע (זה מחזיק מעמד, אם כבר שאלתם), משתדל להספיק לראות את כל הסדרות לפני שיוצא פרק חדש ופוגש אנשים, אבל לעבוד הבלוג הזה, למשל, סובל דיחוי אצלי ולו רק בגלל שזה מצריך ממני תנועה של כמה נוירונים. אני מרגיש קצת מנוון.

לא עוד! מעכשיו אני מקדיש לפחות שעה ביום למשהו שמצריך ממני טיפה יותר מוח! (אני מקווה)


טעות פרוידיאנית

לפני שבוע יצאתי עם חברים ובשל היעדר מקומות בפאבים אחרים, התגלגלנו לפאב הפרויד בעירי ראשל"צ באזור התעשייה הישן. מילה שלי, אל תצאו בחיים לפרויד בראשל"צ גם אם אין לכם מקום אחר לצאת אליו (או שהעיר שלכם החליטה להנהיג איסור למכירת אלכוהול אחרי 21:00, אבל זה עניין לפוסט הבא). הסיבה שנכנסנו מלכתחילה הייתה ששמענו מבחוץ שיר של שוטי הנבואה, אז אמרנו לעצמינו שלא יכול להיות גרוע כמו שחשבנו על המקום משמועות. טעינו.

כבר מההתחלה היה משהו חשוד כי עשו לנו בדיקה גופנית בכניסה (המאבטח מישש לנו את הטוכעס). כמובן שהרגשתי טיפה יותר בטוח כשנכנסתי פנימה, אבל הרגשתי טיפה מחולל וטיפה ניכור כתוצאה מהעובדה שאני לא אוהב ללכת למקומות שמושכים ביודעין קהל שסביר שייתבאס מזה שהוא לא יכול להיכנס עם הסכין שלו לתוכו. אחרי שעברנו את הסיווג הביטחוני הגענו לחלל לא גדול במיוחד שבמרכזו באר עם הרבה מקומות, כמה ספות דייטים צמודות לקיר, עמדת דיג'יי בפינה, תמונה של פרויד ונברשת עצומה תלוייה ממרכז התקרה. מכל אלמנטי הפיק-אפ, דווקא הנברשת הטרידה אותי כי היא מוטיב חוזר באולמי שמחות, מקומות שהם מאוד אהובים ע"י ערסים. אבל למרות כל זה, לא נשברנו.

נשברנו בערך רבע שעה מאוחר יותר. התפריט היה טיפה מוזר; כל המחירים היו כמו של פאב רגיל אבל הכמויות לא. שליש גולדסטאר ב-23 ש"ח, צ'ייסר וויסקי גנרי עלה לאחד מהחבר'ה למעלה מ-30 ש"ח. המוזיקה הפכה אט-אט לגרועה ואפילו חצתה את גבול הטעם הטוב ממזרח. אחרי פחות משעה (ויותר מדי כסף) החלטנו שאנחנו קמים והולכים. בסוף היינו בפוקנה, שזה מקום הרבה יותר טוב ואילו רק לאור העובדה שהחשבון שלי שם ובפרוייד היה זהה במחירו אבל גדול במינונו.

אני לא מבין איזה סוג אדם ישב והגה את המקום הזה. אני לא מבין לאיזה צורך הוא עונה. בהתחלה חשבתי שהסיבה שבגללה קראו למקום "פרויד" היא שמדובר בעוד ניסיון להפוך מישהו בקברו, כמו ה"הנדריקס" שנמצא לא רחוק ממנו או ה"מוריסון" תנצב"ה ביבנה, אבל מסתבר שלא בדיוק. כשחיפשתי את הלוגו שלהם גיליתי שהמקום התחיל עם שליחות להציב מתמחי פסיכולוגיה בתור ברמנים ושאלו ינהלו איתך שיחות ברמנים של אמצע הלילה אבל מן הסתם זה כשל. המקום רועש מדי, הברמן שטיפל בנו נראה די מטומטם (יכול להיות שזו תכונה נפוצה אצל מתמחי פסיכולוגיה שאינני יודע  עליה) והוא מפוצץ באוכלוסיה לא איכותית בעליל.

אל תלכו לשם בחיים. בע"ה המקום הזה ימחה מעל פני האדמה.


התפוח הגדול נגד העולם הגדול

ניו יורק זה אחלה מקום. אף פעם לא הייתי, אבל אני בטוח שאני אהנה ושאני יודע למצוא אותה על מפת העולם. יש שם מוזיאונים, כתבו עליה שירים, ורוב הסיטקומים מתרחשים בה. היא גם יעד פיגועים די פופולרי, כפי שנזכרנו לפני כשבוע כאשר פייסל שחזאדה ניסה לפוצץ מכונית תופת בשם הטליבאן הפקיסטני בטיימס סקוור. את אמריקה של אובאמה זה הפתיע, הרי הוא מראה להם הרבה אהבה ונכונות לשלום, אבל אני לא הייתי מופתע כל כך.

כפי שכתבתי בעבר, ישנו הפרש תרבויות בינינו לביניהם. הם מסוגלים לחשוב על לפוצץ מכונית תופת בגלל פרק בסאות' פארק שאפילו לא היה באמת פוגעני (אני די בטוח שזו לא הסיבה אבל העובדה שזה לא מופרך בעיניינו מספיקה). זה לא גנטי וזה לא גיאוגרפי, זה תרבותי נטו. שני הצדדים מנסים לכפות את אורח חייהם של השני, או לפחות צריכים לעשות זאת. הצד שלנו פשוט לא רואה את זה כי אנחנו דמוקרטיים מדי ופלורליסטים מדי בשביל לקבל את זה שיש ערימה של אנשים ששונאים אותנו אך ורק בגלל זה. למרות שזו תכונה ממש חמודה...

כל הכבוד ל...

דייב פוסטינו (באד בנדי מ-"Married With Children" האגדית) על הסדרה האינטרנטית שלו "Star-ving". הסדרה מתארת באופן מוגזם את חייו של דייב ככישלון, למעלה מעשור אחרי נשואים פלוס. כל פרק מתחיל בזה שדייב בתחתונים, הוא מנסה להתאבד ואז מפריע לו ברגע האחרון שותפו לפשע קורין נימק (הלוא הוא "פרקר לואיס"), בד"כ עם תחבולה לעשיית כסף מהיר. למה כל הכבוד? כי הוא עושה מעצמו צחוק טהור בשביל הכיף מול כל העולם. אני לא יכול לעשות את זה. אתם לא יכולים לעשות את זה. אבל הוא, עושה את זה בכל הכח ואפילו עם סגנון.

לסיום

מייק פאטון מגיע לארץ עם הפרוייקט האחרון שלו "Mondo Cane"!!! פאק יא!!! מי בא?

עקב ההפסקונת הקלה שהייתה פה יהיה פוסט חדש בהקדם. מבטיח. אל תתנתקו מהאינטרנט,

רז.