ערב טוב לכולם.
אני לא יודע כמה מכם שמתם לב, אבל לא הוצאתי פוסט כבר למעלה מחודשיים וחצי. במהלך אותם חודשיים וחצי היו ימים לא מעטים בהם דחיתי למחר כתיבה בבלוג, אבל משום מה רק עכשיו אני מתפנה לזה. התפספסו להם במהלך התקופה אירועים רבים וחשובים כמו יום ההולדת שלי, סוף השנה האזרחית, תחילתה וסיומה של הפסקת אמצע העונה הטלוויזיונית, שלל מחאות ופסטיבלים וכו'.
באמת שחבל לי על זה. אני נהנה מאוד לכתוב בבלוג ולשמוע תגובות מאנשים. גם עצם ההעלאה על הכתב גורמת לי להרהר בחוויות שאני מתאר לכם ולוקחות את החשיבה שלי צעד אחד קדימה. אשמה רבה ניתן להפיל על מצב הרוח הירוד יחסית שאני שרוי בו בזמן האחרון (עליו אשמח לפרט ברגע שאוכל, יחד עם הסיבות בגינן איני יכול לפרט עליו כעת), אבל אני קצת מאשים גם את הפורמט של הבלוג.
הפורמט הזה מלווה אותי עוד מהפוסט הראשון שלי, אבל די התעייפתי מאז. הסיבה שהלכתי על הפורמט הזה היא שרציתי לפלוט כמות רבה ומגוונת של חומר על ההתחלה, בעיקר כדי שלקורא המזדמן יהיה בסיס רחב יותר לשיפוט הבלוג וכותבו. מהנקודה ההיא פשוט זרמתי עם זה, אבל בשלב מסוים זה התחיל להכביד. אחת הפעמים הראשונות בהם שמתי לב לזה באופן מובהק הייתה בפוסט שעסק במגמות אנטי-ציוניות בתקשורת הבריטית לכבודו צפיתי בלמעלה מ-10 שעות של יצירה טלוויזיונית (בלי לגרד את קצה קצהו של הקרחון, אגב). אחרי שפירסמתי אותו היו כמה שעות של אופוריה, כי באמת יצא פוסט מצויין (אם טרם קראתם, לכו על זה), אבל יום למחרת הגעתי למסקנה קצת מבאסת שמעטים הם האנשים שיישבו ויקראו את 4300 המילים באותו פוסט. אלמלא הפורמט (שאגב, באותו פוסט נשמר באופן רך בלבד) הייתי יכול לפרק את כל העסק לכמה פוסטים נפרדים שהייתי כותב אחרי מנת צפייה קטנה ולהכניס ביניהם פוסטים לא קשורים ולגרום לבלוג להיות חי הרבה יותר.
אני מרגיש שהפורמט הזה מגביל אותי מאוד באיך שאני מגיש את הבלוג וכתוצאה מכך הוא הפך את הבלוג למטלה. כשאני מתיישב לכתוב פוסט אני בעצם מתחייב לכ-15 פסקאות בנושאים מגוונים וזה לפעמי גורם לי פשוט לדחות למחר. בשילוב כל מה שעובר עלי אני כבר צברתי שני חצאי פוסטים שנגנזו כי הם כבר איבדו רלוונטיות (מישהו רוצה לקרוא על האינדינגב או על מה אני חושב על התנהלות התקשורת בשבוע אחרי שיחרור גלעד שליט?). כאמור, אני נהנה לכתוב, אבל אני צריך טיפה יותר זרימה כרגע.
החל מהפוסט הבא, שיבוא כנראה בקרוב, אני אדבוק טיפה יותר ב-Free Form. הנושאים ישארו, אבל הם יהיו מפוזרים על גבי יותר פוסטים באורכים שונים. בעתיד ייתווספו אולי מיני-פורמטים חוזרים לכל מיני שימושים כאלו או אחרים. אם אני אראה שהדבר ראוי אולי אני אפתח בלוגי בן כאלו או אחרים. אין לי שמץ של מושג לאן תיקח אותי הדרך החדשה הזאת אבל היא ללא ספק תיקח אותי קדימה.
אשמח מאוד אם תמשיכו לעקוב,להגיב ולהגיד לי מה אתם חושבים.
להתראות בפוסט אמיתי,
רז.
בלוג הוא פורמט די חופשי, מעצם היותו בלוג, כך שכל עוד התוכן מעניין, אני חושבת שאתה צריך להתחייב לפורמט אחיד כלשהו.
השבמחקהעיקר שאתה נהנה מהכתיבה.
ברור לי שמי שהחזיק אותי בפורמט הזה זה רק אני. זה היה כמו הרגל שקשה להתנער ממנו.
השבמחקהאמת שתהיתי מה קורה עם הבלוג הזה באמת...
השבמחקאני חושב שההחלטה נכונה, ומחכה לפוסטים הבאים, בזמן האחרון אני מוצא רק דברים טיפשיים או שמאלניים באינטרנט
לא בטוח שהפוסטים שיש לי כרגע בקנה ירצו אותך, אבל אני שמח שאתה עוקב. :)
השבמחק