חדשות חרישיות

ערב טוב לכולם.

רבים מכם בוודאי לא שמע על זה, אבל מסתבר שקדימה שכרה את שירותיו של חוקר פרטי כדי שיפשפש בענייניהם של בנימין נתניהו ושל הליכוד לקראת בחירות 2009. למה אתם כנראה לא יודעים על זה? כי לא ממש מדברים על זה בתקשורת. מסתבר שזה לא מעניין עיתונאים כמו שאתם עשויים להניח. לאטמה טרחו וספרו איזכורים לכך במהדורת ידיעות אחרונות שיצאה יום אחרי החשיפה בחדשות 2, הגיעו ל-0 וגם הצביעו על  דברים שהיו הרבה יותר דחופים לסיקור, כמו איפה אכל גלעד שליט ארוחת צהריים. ידיעות, אגב, לא היו היחידים. קשה מאוד למצוא איזכורים לפרשה בתקשורת.

לכל אלו שצועקים מהבית שלא אני אכתיב לתקשורת מה חשוב ומה לא, אומר, ראשית, שאני לא שומע אתכם אז תצעקו יותר חזק, ושנית, שהעסק מזכיר מהכיוון השני את פרשת "ביביטורס". למי שלא זוכר, בעיצומו של האביב הערבי וקצת אחרי רעידת האדמת ביפן והטבח באיתמר, "חשף" ערוץ 10 כי נתניהו הוטס והולן על חשבון אירגונים ותורמיהם כאשר הופיע בפני כנסים בחו"ל. אותן הופעות בחו"ל היו, אגב, כדי לדבר בשבחה של מדינת ישראל. באותה חשיפה נטען אף שייתכן ויש בסיס לכתב אישום פלילי, דבר שהתברר כשקר. נוסף על כך שהתקשורת עסקה בזה במשך כשבוע תוך שהיא מנסה ללבות את האש כל הזמן עם ראיות לכאורה (שחלקן היה מצוצות מהאצבע עד כדי כך שמתנהל משפט דיבה בעניינן), נמתחה ביקורת על ישראל היום שביום הראשון של הפרשה לא טרח לסקר אותה, אלא הצטרף רק ביום השני כמגונן על נתניהו.

אני לא נאיבי; ישראל היום לא נמנע מהסיקור כי לא היה לו מקום. אבל בפרשת החוקר הפרטי, לרוב אין אפילו תירוץ בסגנון כזה. הראיות המוצקות מול הכחשות הפוליטיקאים יוצרות למראית עין של פרשה בעלת משיכה תקשורתית חייתית, אבל הניצוצות פשוט לא עפים. יש לזה אפילו צד מלוכלך של "כשר אבל מסריח" שהתקשורת אוהבת לפלרטט איתו מתוך מחשבה שירעיד את עולמה, אבל כלום. למה? כלי התקשורת בוחרים איך להציג את המציאות והפרשה הזאת היא פשוט לא  חלק מהמציאות אותה התקשורת אוהבת.

יש דוגמה הרבה יותר קיצונית למה שאני אומר. מי שצפה בכלי תקשורת שאינם ידיעות ושמאלה, נחשף לסרטון בו אחמד טיבי מהלל את השאהידים וכאמור, אין לכך שום איזכור ב-Ynet (וכמובן, חבר הכנסת טיבי לא מתלונן). מבחינת התקשורת אנשים לא צריכים לדעת. למה? במקרה של טיבי, כנראה שזה פשוט לא מקומם את מערכת ידיעות מספיק. במקרה של ביבי, עדיף שייתפס כאדם הרע ולא המפלגה היחידה שאולי עלולה לקחת ממנו את ראשות הממשלה. יש דברים הרבה יותר חשובים מצדק בעיני התקשורת, כמו קידום האג'נדה שלה.

תראו! הינה תמונה של ששי
קשת ליד תינוק בוכה.
למה, ששי? למה?!?!?!

אבל אל תדאגו! ביבי כן מופיע בחדשות. ראש לשכתו, נתן אשל, מואשם בהטרדה מינית וביצוע מעשה מגונה (למען הסר ספק, אם יש בסיס לטענה, צריך לחתוך לו את הביצים). למה ביבי בכותרות? לא יודע, אבל כל פעם שמראים צילום ארכיון של אשל (ומראים לא מעט) הוא עם נתניהו. אתם לא תקראו לי פרנואיד; זה "תקשורת למתחילים". הפרצוף של נתניהו שם כדי ליצור לנו בראש קישור בינו לבין פרשת ההטרדה. בדיוק מאותה סיבה כאשר נעצר מנכ"ל קדימה בחשד למתן שוחד ברשות המיסים, לא הופיעה תמונה אחת של פוליטיקאי מקדימה, כי, כאמור, לתקשורת יש אג'נדה להוציא את קדימה נקייה..

הקטע המטריד הוא שהשד יודע כמה פרשיות פספסנו לפני שהיה אפשרי להוכיח בקלות יחסית את הקשרים הללו. מעניין אילו דברים איומים ונוראים התקשורת המציאה או מחקה בהתאם לאג'נדה שלה בלי שנוכל לדעת. כנראה שגם לעולם לא נדע...


לסיום

אם חשבתם שהתזונה שלכם נוראית, חכו שתקראו על הנערה שחייה על נאגטס.

תאכלו ירק מפעם לפעם,
רז.

בין עונה לעונה באותה עונה

ערב טוב לכולם.

מי שלא עוקב יותר מדי אחר שידורי הטלוויזיה האמריקאית וודאי לא שם לב שהיא הייתה שקועה בתרדמת בין תחילת-אמצע דצמבר עד תחילת-אמצע ינואר. בעוד אנו אוהבים להתבדח על חשבון עצמנו שהמדינה שלנו מושבתת כמעט לכל אורך תשרי בגלל החגים, בארה"ב תקופת החגים היא מוסד בפני עצמו, ובייחוד בטלוויזיה. מעבר לפרקי חג מולד וחג הודיה נדושים עד אובדן שליטה על הסוגרים, תעשיית הטלוויזיה דואגת לשמר מסורת ארוכת יומין של מנוחה ממלאכתן המפרכת.

יש למעשה הדממה מאורגנת בין מה שנקראה "תחילת עונת הסתיו" ו"אמצע עונת הסתיו" (בעגה, Mid-season). בתחילת העונה משודרות שלל סדרות חדשות וישנות המיועדות לעונות ארוכות במיוחד, סדרות טובות לצד פלופים די רציניים שנופלים מלוח השידורים ומפנים את מקומם לסדרות שמגיעות רק באמצע העונה (ברשתות הכבלים בהם העונות קצרות, אלו בד"כ שתי עונות נפרדות לחלוטין). בתחילת תקופת החגים הרשתות מתחילות לשדר מסך שחור לחלוטין כדי שאנשים יבלו יותר זמן עם המשפחות שלהם (אני יכול רק לנחש; אין לי גישה לערוצי הטלוויזיה האמריקאים).

אצל כל חובב סדרות, הדבר מותיר חלל שיש למלא. הרבה פעמים זה מוליד תסכול, אבל משום מה השנה התמודדתי עם זה די יפה באמצעות שני אנשים משובחים:

Louis C.K - למי שלא מכיר, מדובר בסטנדאפיסט מאוד משעשע שהתחיל להיות מצחיק רק לפני כמה שנים. זה לא לגמרי מדוייק; הוא היה כותב מאוד מוצלח בשלל תוכניות אירוח לפני שהוא הצליח בסטנדאפ. לטענתו, הוא פשוט לא ידע איך לעשות את זה עד שהחל לשאוב השראה מג'ורג' קרלין, עליו השלום. אתם מוזמנים לחפש קטעים ישנים שלו ולראות ירידה ברמה בהשוואה למופעי הסטנדאפ היותר חדשים שלו.

הוא הפך לחלק מרכזי מהפסקת העונה שלי כשהוא הציע את מופע הסטנדאפ האחרון שלו להורדה באתר שלו תמורת 5$, קנייה שאני די מבסוט ממנה. אני ממליץ לכם ללכת ולקנות; זה שווה כל שקל. פרויקט המכירה באינטרנט הוא בשורה רצינית באופן בו אמנים יכולים לשווק את עצמם וראוי לתמוך בזה. המופע עצמו ממשיך את הקו של שלושת המופעים שקדמו, הוא מצחיק, גס ומעורר הזדהות עמוקה.

בעקבות המופע שראיתי נהיה לי חשק להשלים את הסדרה שלו, Louie של FX, סדרה שאמרו לי שאני חייב להשלים כבר מזמן. לאחר חפירת IMDB קלה גיליתי שהייתה לו סדרה שקדמה לה שנקראה Lucky Louie ששודרה ב-HBO, אותה החלטתי שאראה קודם. "לאקי לואי" הייתה ניסוי כושל של HBO בתחום הסיטקום המצולם מול קהל, הראשונה והאחרונה. היא עסקה במשפחה מהמעמד הנמוך שכללה אבא, אמא וילדה קטנה. היא הייתה קורעת מצחוק אבל ירדה לאחר עונה אחת בגלל היותה שערורייתית מדי. "לואי" מבוססת באופן רופף על חייו האמיתיים של לואי בהם הוא גרוש עם שתי בנות וחי בניו יורק. סדרה טיפה יותר דרמטית אבל גם טיפה יותר מוצלחת שחוזרת בקיץ הקרוב לעונה שלישית. מצחיק לראות איך הסטנדאפ, הסדרות והחיים האמיתיים של לואי מקיימים סוג של קורלציה בנושא הבנות שלו,הגירושים וכו'.

מי שעוד לא ראה, שילך להשלים. לי עוד נותר להשלים סרט שהוא כתב וביים בשם "Pootie Tang" (ספין-אוף, שאמור להיות בין נוראי לגאוני, לסדרת מערכונים בתוכנית של כריס רוק) ואת כל הסרטונים הקצרים מתחילת הקריירה בעמוד היוטיוב שלו.

Charlie Brooker -את צ'רלי ברוקר אין סיבה שתכירו. הוא עיתונאי בריטי שהתחיל את דרכו כמבקר טלוויזיה ומשחקי מחשב בשלל מדיומים. אח"כ הוא התפתח ליצירת תוכניות טלוויזיה שעסקו בביקורת על שלל סוגים של מדיה.

אני נתקלתי בו לראשונה לגמרי במקרה במיני-סדרה תיעודית שנקראה "How TV Ruind Your Life", אותה הנחה וכתב. הסדרה הייתה מלווה בהומור הייחודי של ברוקר והייתה עשוייה בסגנון, שכפי שהסתבר לי מאוחר יותר, היה סימן ההיכר שלו. שנתיים מאוחר יותר נתקלתי בו שוב לגמרי במקרה במיני-סדרה "Black Mirror", אותה הגה, הפיק וכתב בחלקה. הסדרה היא טרילוגיית דרמה סאטירית (אם יש בהגדרה הזאת הגיון) עם נגיעות מדע-בדיוני שאתם חייבים לראות ברגע זה.

אחרי קצת חפירה על "בלאק מירור" עשיתי את הקישור שאכן מדובר באותו אדם, והלכתי וראיתי את כל שאר תוצרתו. התחלתי "Newswipe", "Gameswipe" ו-"Screenwipe", שהן סדרות ביקורת על משחקים, חדשות ותוכניות טלוויזיה (בהתאמה) הכוללות בתוכן גם התבוננות על איך משפיעים המדיומים השונים על חיינו ועל איך הם נוצרים. מדי פעם היו דברים שרלוונטיים רק לבריטים, אבל בכלליות הייתי די מרותק.

בעוד שלל ה-"Wipes" הם לא חובה, שאר הכותרים שהזכרתי הם כן. בכלל, שווה לחפש את השם שלו ביוטיוב. לכו לראות, יהיה בוחן. מתוצרתו נותר לי להשלים מיני-סדרת אימה בשם "Dead Set", אותה יצר, העוסקת במשתתפי עונה פיקטיבית של "האח הגדול" שלא יודעים שמחוץ לבית מתחוללת אפוקליפסת זומבים. כיף כיף כיף!


לסיום

בניגוד למה שנהוג לחשוב, אני לא אוהב לשים פוליטיקה בחלק הזה של הפוסט, אבל מצאתי לאחרונה שני קטעי וידאו מאוד נחמדים בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטני שאני חושב שראוי שתכירו ואף תפיצו. הראשון, משליך מההיסטוריה של הסכסוך לאירועים ולמו"מ כיום. השני, שהוא חלק מהערוץ המאוד נחמד הזה, הוא תשובה לגיבוב שטויות אנטישמי. מומלץ!

צאו לראות קצת שמש,
רז.

בהיעדר משהו טוב יותר לעשות

ערב טוב לכולם.

אני לא יודע אם זה החורף, הגיל, יד המקרה או העובדה שאני אדם בלתי נסבל, אבל בזמן האחרון אני מצליח פחות ופחות לאסוף אנשים לבילויים בסוף השבוע. אני בכנות לא מבין את זה, הרי חמישי ושישי בערב מאז ומתמיד היה הדבר לחכות לו בסוף שבוע, הדבר שלכבודו תהיה מוכן לבלות את כל שעות האור בשישי ושבת בתרדמת המושרת ע"י אלכוהול. איכשהו כל זה מתפקשש לאחרונה והשישי הראשון של 2012 לא הביא עימו בשורה.

היו כמה הצעות רופסות שכשלו אחת אחרי השניה. היה גישוש לכיוון יציאה לפאב שנפל בהיעדר היענות, היו כל מיני נסיונות לארגן ישיבות אצל שלל חברים שנפלו בתוהו ומישהו אפילו דיבר על לעשות על האש בקור האימים שהיה באותו ערב. בסופו של דבר, בהיעדר משהו טוב יותר לעשות, החלטתי להיענות להצעתו של אחד מהחבר'ה ללכת להופעה בתל אביב. שנינו היינו קרובים לויתור גם על הרעיון הזה כיוון שלא הצלחנו (על אף נסיונותינו הרבים) לאסוף אנשים למטרה הזאת.

יש לי יחסי אהבה-שנאה מאוד מורכבים עם תל אביב. יצא לי להיות חלק די נכבד מהנעורים שלי בת"א (למדתי ב"הנדסאים" עליו השלום). יש בתל-אביב הכל, חוץ מחנייה ורשת רחובות נוחה לנסיעת רכב. נוסף על כך, גם הפאב התל-אביבי הממוצע פחות טוב מהפאב הראשל"צי הממוצע (צר לי, אבל זו עובדה). אוסף החסרונות הברורים הללו גורם לי לנשום נשימה עמוקה לפני כל יציאה שלי לת"א, נשימה של חוסר רצון שאני יכול לתאר לעצמי עשוייה להינשם לפני בדיקת ערמונית. אם יש משהו שגורם לי בכל-זאת לצאת לת"א זו הופעה.

אני וג'ונה, שותפי למסע, יצאנו קצת אחרי שעת ההתחלה של ההופעה מתוך ידיעה שככה עובדות הופעות בד"כ. בהיעדר GPS נדרשנו לאתר את "לבונטין 7" על סמך זכרונינו, חוויה מעט מתסכלת, אבל לפחות היא שרפה לנו קצת זמן. לפחות חנייה מצאנו מהר ובחינם. נחתנו בלבונטין שעה אחרי שעת ההתחלה המשוערת ונכנסנו לאולם הופעות כמעט ריק לחלוטין. תמיד אפשר לסמוך על זה בהופעות בלבונטין. הזמנו בירה, האולם החל מתמלא לאיטו וההופעה התחילה.

ההופעה הייתה, כפי שהסתבר לנו, דאבל פיצ'ר (שתי הופעות קצרות יחסית אחת אחרי השניה). ראשונים עלו Kitzu, שכבר כתבתי עליהם בפוסט דומה. יצא לי לראות כמה הופעות של קיצו מאז אותה הפעם (בה קניתי את האלבום שלהם) והם עברו שינויים לא מעטים. הם נהיו טיפה יותר אלקטרוניים וכבדים. זה לא היה יותר טוב או פחות טוב בעיני. זה היה שונה. זה הראה שהם לא נצמדים לנוסחה ולא מפחדים להתקדם. בנוסף, ניתן לברך על עליה ברמה ובדיוק שלהם; נראה שהם הלכו והתמקצעו עם הזמן. לקראת תום ההופעה הם הודיעו שהם יוצאים לסיבוב הופעות באירופה בפברואר. אני בטוח שלא מדובר בסיבוב זוהר מדי, אבל עדיין מגיע להם כבוד. מי שלא יצא לו לראות הופעה שלהם, שיילך כשהם חוזרים.

שניה עלתה Flora, שם הבמה של בחורה בשם לירון משולם. אם אני לא טועה תפסתי שיר אחד שלה באינדינגב האחרון ומודה שלא נמשכתי, אבל כבר הייתי שם אז יאללה. אני חייב להודות שמאוד נהניתי. פלורה היא זמרת שמתעסקת בקלידים ואלקטרוניקה, מלווה בגיטריסט ומתופף. היה הרבה כישרון בשלישיה הזאת. הטקסטים קודרים והמוזיקה כבדה. כל אלו, בצירוף היעדר מקצב שפוקד מדי פעם את השירים יוצר ניכור אצל הקהל (אני מקווה שבכוונה). אני מקווה שייצא לי לראות עוד הופעה של פלורה. אני לא אומר שאצא מגדרי לצורך זה, אבל זה יהיה נחמד.

בתום צמד ההופעות סולקנו מהלבונטין לטובת מסיבה שאמורה להתקיים שם. תהינו דקות ארוכות מה נעשה בהמשך הערב, אחרי הכל השעה הייתה מוקדמת. החלטנו לנסות את מזלנו והלכנו לפאב "המנזר" על אלנבי. ההליכה לא הייתה ארוכה במיוחד.

תוהים איך היה לנו שם? אולי תוכלו לקרוא על זה באחד הפוסטים הבאים בבלוג האלכוהול החדש שלי "רזי נכנס לפאב ומזמין בירה" (שם זמני) !!! כן! יש ל"העולם על-פי רזי" (העפ"ר) בלוג בן חדש. הוא כרגע בשלבי התהוות עם כמה פוסטים בקנה. כנסו אליו ותתחילו להעביר ביקורות והצעות לגבי עיצוב, תוכן, השם של הבלוג וכו'. הפוסט הראשון בו מתייחס למדוע הוא נפתח. אל תדאגו, אני לא אזניח את הבלוג הזה בעקבות פתיחת הבלוג החדש. שניהם מפלט בשבילי. הבלוג החדש פשוט מאפשר לי להיכנס לנישה מסויימת שאני אוהב. מקווה שתבואו לקרוא בהמוניכם.


לסיום

לא, לא אכתוב פה על פוליטיקה. נשאיר את זה לפוסט הבא. בינתיים, קחו את הקליפ הזה של הורים שנותנים לימון לתינוקות שלהם.

אל תשתו ותנהגו,
רז.

על נביאים ומשיחים

ערב טוב לכולם.

קראתי באחד מאתרי החדשות (נראה לי "חדשות 2", אבל אני לא מוצא את הכתבה) כי במערכת הפוליטית מעריכים כי השנה היא שנת בחירות. שככה יהיה לי טוב, אני לא יודע על מה מבוססת הנבואה הזאת. הבחירות האחרונות התקיימו ב-10 בפברואר 2009 (כלומר, לפני 3 שנים פחות חודש) והבחירות בישראל מתקיימות אחת ל-4 שנים לכל היותר, כך שעל פניו מדובר בהערכה מנותקת לחלוטין. עם זאת המערכת הפוליטית החלה לשצוף ולקצוף עם שחקנים חדשים שקופצים ראש לתוכה.

ראשון היה זה יאיר לפיד שהחליט להפתיע ולהסיר את כפפות העיתונאי, מה שכולם אומרים שהוא מתכנן לעשות כבר יותר משנה. השמועות אומרות שהוא מתכנן לגרור פנימה עוד רבים וטובים אחריו. מיד אחרי זה הודיע נועם שליט על הצטרפות למפלגת העבודה, באופן בלתי קשור לחלוטין (או לפחות כך נטען). יופי טופי.

שלא יגידו שיאיר לפיד מורם מעם כי הוא
מעשן סיגרים. רק על ביבי מותר להגיד
את זה...

הסיקור של כניסת לפיד לפוליטיקה לעיתים נשמע כאילו הוא הכריז על כך מעל גב חמור לבן. כל ההתלהבות הזאת מזכירה לי את הימים המגוחכים של "מפלגת המרכז" (שבתורה הזכירה את הימים המגוחכים של "מפלגת צומת"). לא רק ש"מפלגת המרכז" לא הגשימה את התחזיות שתסחף את הבחירות עם 20 ומשהו מנדטים ותנקה את הפוליטיקה מכל תחלואותיה, הנפילה שלה הייתה מהאירוניות בהיסטוריה כאשר היא התפרקה על רקע סכסוכים פנימיים ופרשיות מין של היו"ר (איציק מרדכי) תוך שהיא לא עוברת את מחסום 6 המנדטים ומיד אח"כ נעלמת.

כרגע לא באמת ברור מה יקרה. קצרה היריעה מלמנות את כמות המפלגות שקמו ונפלו וירשו אחת את השניה, ויש הצופים (ע"פ סקרים כאלה או אחרים) שלפיד יירש את "קדימה" שבזמנה ירשה את "שינוי" שבזמנה ירשה את המוזכרות לעיל וכן הלאה וכן הלאה. במובן מסוים הקולות הנשמעים מזכירים לי את הימים הראשונים של "קדימה" בהם כל מיני אנשים שאין להם שמץ של מושג בפוליטיקה צהלו כי "סוף סוף יש למי להצביע", למרות שלמפלגתו של לפיד, כמו לקדימה בהתהוותה (ובעצם עד היום), אין מצע.

אגב, השד יודע למה אנשים הצביעו ל"קדימה"; אחרי הכל היא קמה מתוך רצון של אריאל שרון להפר את הבטחות הבחירות שלו ממערכת הבחירות שקדמה לכך. אני גם לא מבין למה שמישהו ירצה להצביע ליאיר לפיד, בייחוד כשהאג'נדה שלו לא הכי ברורה. נכון, הוא נגד חרדים ונגד מתנחלים ונגד משתמטים ונגד ביבי, אבל צריך טיפה יותר מדעות שליליות בשביל לקחת חלק בניהול המדינה. רבים מהפוליטיקאים בארצנו שכחו שתפקיד הממשל הוא לשרת ולא לשלוט, ומצעים שנבנים על האנטי הזה עושים בדיוק את הטעות הזאת.

נועם שליט (מימין).

אגב היעדר אג'נדה ברורה, אין לי מושג מה אני אמור לחשוב על קפיצתו של נועם שליט לפוליטיקה. אז נכון, שליט מצטרף ל"מפלגת העבודה" ולכן ניתן להניח שהוא מוצא את עצמו בה מבחינת השקפת עולמו, אבל חוץ מעקשנות, עמידות וטינה רבה לחמאס אנחנו לא יודעים על הבנאדם כלום חוץ מאיך הוא נראה, איך הוא נשמע, איך נראים ונשמעים משפחתו ואיפה הוא גר. לפי מדדים אלו, אני יכול להיחשב מועמד מוצלח לכנסת.

ואם אנחנו כבר מתחילים פסקה שלישית באגב, אני לא חושב שצריך לכעוס על שליט שהוא קופץ לפוליטיקה. יהיו שיגידו שזה ניצול ציני של בנו, אבל אני די בטוח שיצא לו לדבר איתו על זה לפני ההחלטה ואני מניח שגלעד בסדר עם זה. אם כבר זה ניצול ציני של כל האנשים שהתנדבו, תמכו ומחו כל הזמן הזה במאבק שלו והוא פשוט מנסה לרכוב על הפופולריות הזאת. אבל בינינו, המעבר שלו לפוליטיקה לא ממש מפתיע. הוא דמות ציבורית וכל מה שהוא עושה זה נשאר דמות ציבורית.

קשה לי אפילו לכעוס עליו שהוא לכאורה כפוי טובה כלפי ראש הממשלה. הנימוס היה מחייב שזה יקרה הרבה יותר מאוחר, אבל אני נוטה להאמין ששליט לא יזם את כל העניין אלא נגרר אליו. אני לא יודע מי ב"מפלגת העבודה" גרר אותו לזה, אבל אני רוצה להאמין שחוסר הניסיון הפוליטי שלו גרם לעסקנים למיניהם להכניס לו לראש שזה רעיון טוב. אם כבר הם עושים שימוש ציני בו, כיוון שאין שום ערובה ליכולותיו כפרלמנטר או אפילו ליכולתו אפילו להגיע למקום ריאלי ברשימת "העבודה", אבל השם שלו הוא פרסום לא רע בכלל. יהיה זה מאוד משעשע אם יתברר כי הייתה זו שלי יחימוביץ', יו"ר העבודה הנוכחית שהגיעה אחרי קריירה עיתונאית לנקות את הפוליטיקה, שגרמה לכל זה, כאמור, בלי קשר למהלך של לפיד.

התקשורת מפרגנת ומבטיחה לנו שלפיד ושליט יהיו פוליטיקאים מזן אחר, אבל לי קשה להאמין להבטחות כאלה. הבטיחו את זה בקשר להרבה אנשים. אם הזכרנו את "קדימה" בתחילתה, אמרו את זה גם עליה למרות שהורכבה מחיים רמון, צחי הנגבי, אברהם הירשזון ושות'. גם אם אני לא אצביע להם (דבר שהוא מאוד סביר) זה טוב לראות פנים רעננות בפוליטיקה. אם יש חיסרון מרכזי בשיטה שלנו הוא בדיוק העניין הזה. בקשר ללפיד, כל מה שנותר לקוות הוא שלא יקים "קדימה" נוספת שרק תשב באופוזיציה ותתבכיין שלקחו לה את הצעצוע. בקשר לשליט, אפשר לקוות שהוא יעשה את הדברים הנכונים, אבל עכשיו שהוא מפא"יניק קשה לי להאמין שהוא מסוגל. שיהיה להם בהצלחה בכל מקרה. עכשיו שהם פוליטיקאים שאני לא מחבב יהיו לי בעיקר דברים לא נחמדים להגיד עליהם.


לסיום

חמודי מודי מודי!!!!!!!!!!111

רציתי לשים פה משהו מצחיק, אבל אז "חדשות 2" פרסמו כתבה על תמונה שלכאורה צילמו פעילי ימין של כלב במדי קצין שאומרת למעשה כי בעיניהם קציני צה"ל הם כלבים. במציאות בה חיים בני אדם אמיתיים, התמונה החמודה והתמימה הזאת צולמה לכבוד שירשור פורים של איזה פורום חיילים נידח לפני כ-3 שנים (כחודשיים אחרי עופרת יצוקה; זמן בו לא הייתה מתיחות בין מתנחלים לצה"ל והפופולריות של צה"ל הייתה בשמיים). עד לסגירת פוסט זה, "חדשות 2" טרם התנצלו על הטעות המצערת והבכלל לא מכוונת הזאת (יהיו שיגידו שזה בגלל שהם עשו את זה בכוונה). מה שהם כן עשו, זה להסיר את הכתבה מהאתר שלהם, כך שכל מה שאני יכול להפנות אתכם אליו הם הכותרות של המהדורה המרכזית בה הופעה הכתבה והמהדורה עצמה (הכתבה מתחילה ב-24:44).

נו טוב, הינה משהו מצחיק.

אל תשכחו ללבוש משהו חם,
רז.

הצד השני של התרדמת

ערב טוב לכולם.

אני לא יודע כמה מכם שמתם לב, אבל לא הוצאתי פוסט כבר למעלה מחודשיים וחצי. במהלך אותם חודשיים וחצי היו ימים לא מעטים בהם דחיתי למחר כתיבה בבלוג, אבל משום מה רק עכשיו אני מתפנה לזה. התפספסו להם במהלך התקופה אירועים רבים וחשובים כמו יום ההולדת שלי, סוף השנה האזרחית, תחילתה וסיומה של הפסקת אמצע העונה הטלוויזיונית, שלל מחאות ופסטיבלים וכו'.

באמת שחבל לי על זה. אני נהנה מאוד לכתוב בבלוג ולשמוע תגובות מאנשים. גם עצם ההעלאה על הכתב גורמת לי להרהר בחוויות שאני מתאר לכם ולוקחות את החשיבה שלי צעד אחד קדימה. אשמה רבה ניתן להפיל על מצב הרוח הירוד יחסית שאני שרוי בו בזמן האחרון (עליו אשמח לפרט ברגע שאוכל, יחד עם הסיבות בגינן איני יכול לפרט עליו כעת), אבל אני קצת מאשים גם את הפורמט של הבלוג.

הפורמט הזה מלווה אותי עוד מהפוסט הראשון שלי, אבל די התעייפתי מאז. הסיבה שהלכתי על הפורמט הזה היא שרציתי לפלוט כמות רבה ומגוונת של חומר על ההתחלה, בעיקר כדי שלקורא המזדמן יהיה בסיס רחב יותר לשיפוט הבלוג וכותבו. מהנקודה ההיא פשוט זרמתי עם זה, אבל בשלב מסוים זה התחיל להכביד. אחת הפעמים הראשונות בהם שמתי לב לזה באופן מובהק הייתה בפוסט שעסק במגמות אנטי-ציוניות בתקשורת הבריטית לכבודו צפיתי בלמעלה מ-10 שעות של יצירה טלוויזיונית (בלי לגרד את קצה קצהו של הקרחון, אגב). אחרי שפירסמתי אותו היו כמה שעות של אופוריה, כי באמת יצא פוסט מצויין (אם טרם קראתם, לכו על זה), אבל יום למחרת הגעתי למסקנה קצת מבאסת שמעטים הם האנשים שיישבו ויקראו את 4300 המילים באותו פוסט. אלמלא הפורמט (שאגב, באותו פוסט נשמר באופן רך בלבד) הייתי יכול לפרק את כל העסק לכמה פוסטים נפרדים שהייתי כותב אחרי מנת צפייה קטנה ולהכניס ביניהם פוסטים לא קשורים ולגרום לבלוג להיות חי הרבה יותר.

אני מרגיש שהפורמט הזה מגביל אותי מאוד באיך שאני מגיש את הבלוג וכתוצאה מכך הוא הפך את הבלוג למטלה. כשאני מתיישב לכתוב פוסט אני בעצם מתחייב לכ-15 פסקאות בנושאים מגוונים וזה לפעמי גורם לי פשוט לדחות למחר. בשילוב כל מה שעובר עלי אני כבר צברתי שני חצאי פוסטים שנגנזו כי הם כבר איבדו רלוונטיות (מישהו רוצה לקרוא על האינדינגב או על מה אני חושב על התנהלות התקשורת בשבוע אחרי שיחרור גלעד שליט?). כאמור, אני נהנה לכתוב, אבל אני צריך טיפה יותר זרימה כרגע.

החל מהפוסט הבא, שיבוא כנראה בקרוב, אני אדבוק טיפה יותר ב-Free Form. הנושאים ישארו, אבל הם יהיו מפוזרים על גבי יותר פוסטים באורכים שונים. בעתיד ייתווספו אולי מיני-פורמטים חוזרים לכל מיני שימושים כאלו או אחרים. אם אני אראה שהדבר ראוי אולי אני אפתח בלוגי בן כאלו או אחרים. אין לי שמץ של מושג לאן תיקח אותי הדרך החדשה הזאת אבל היא ללא ספק תיקח אותי קדימה.

אשמח מאוד אם תמשיכו לעקוב,להגיב ולהגיד לי מה אתם חושבים.

להתראות בפוסט אמיתי,
רז.