לקום, לדבר על חדשות ולהיזכר בדברים שכחתי

ערב טוב לכולם.

לא מזמן נגמרה השבעה של סבתא שלי. יש משהו נורא נחמד במנהג הזה. כמו כל אירוע יהודי הוא כולל הרבה אוכל, אבל מעבר לזה הוא מכיל בתוכו הרבה השלמה. יושבים, מסתכלים על תמונות בין עוגיה לבורקס ומעלים זכרונות. כל מי שנכנס שאל איך אישה בת 90 עלתה את כל המדרגות האלה, התיישב ושמע את הסיפור של מה שקרה לה. לאט לאט זה הפך לעבר; היסטוריה משפחתית.

אבל יש בזה משהו הרבה יותר יפה. היינו צפופים בתוך הסלון של סבתא, כולם אם אותה מחשבה שפתאום היא תגיח לאיטה מהמסדרון, אך בידיעה שאין שום סיכוי שזה יקרה. אבל מעל לכל אני מניח שכולנו ידענו, גם אם אף אחד לא אמר את זה, שאם סבתא הייתה באה היא הייתה מאושרת עד השמיים לראות את כולנו ביחד.

לדבר על חדשות

מצאתי לעצמי זמן לא לכתוב בבלוג חודש שלם. העולם מסבבנו עולה באש ואני יושב ולא עושה כלום. הינה סיכום קצרצר של כמה נושאים.

מהפכות בעולם הערבי - זה בלגן מפואר. כל מדינה בבלגן משלה והתקשורת עושה מזה בלגן משלה. העולם קצת שכח מתוניסיה (שכרגע נמצאת במצב אנארכיה טוטאלי) ומצרים (שלא מצליחה לבנות את עצמה מחדש) בעיקר בגלל שאין שם יותר מדי אקשן. תימן וחוף השנהב (שאינה מדינה ערבית אך היא בכל זאת נספרת) לפעמים מבליחות עם כותרת משנית כיוון ששם המהפכה מצליחה, אבל העיסוק העיקרי הוא בלוב וסוריה כי שם זורם הדם. אבל אין מה לעשות. תקשורת.

מה שמושך את תשומת ליבי בכל העניין הוא העדפה הבולטת של ארה"ב ואירופה לתקוף אך ורק את לוב. אני דווקא מאמין גדול במה שנקרא דוקטרינת בוש (ע"ש קודמו של אובאמה) שטוענת שכינון דמוקרטיות במדינות טוטליטריות הוא אינטרס רב מעלה של המערב. בפועל המטרה הייתה מכוונת כלפי אוייבים שהתקיפו את ארה"ב (מעוזי אל-קאעידה באפגניסטן) ומדינות עם נפט שעושות רעש (עיראק), אבל זה עדיין צעד בכיוון טוב. באופן די מפתיע הדוקטרינה עדיין מככבת עם הפרש בין הצהרות ומוטיבציה. מבין כל המדינות המתהפכות ובפרט מבין אלו בהם ננקטת אלימות נגד ההופכים, העולם בוחר להתערב בלוב בגלל הנפט. זה צעד מוצדק בחלקו, הן כי הוא בכיוון הנכון והן כי כל עוד לוב בוערת מחירי הנפט העולם מרקיעים  והעומס על כלכלות העולם הוא סיבה מוצדקת לצאת למלחמה, אבל כן הייתי שמח לראות מהלך הרבה יותר כללי. הייתי שמח לראות הצהרה כלל עולמית של "חופש - כן; דיקטטורה - לא" כיוון שאנחנו בכל זאת נמצאים במלחמת תרבויות. אבל אין מה לעשות. ארה"ב.

רעידת אדמה ביפן - טוב, קצרה היריעה מלתאר את הזוועה הזאת. זהו עוד אחד מהאסונות הללו שמקרבים את העולם ומייצר כל מיני צילומים יפים של המשלחת הישראלית עובדת עם המשלחת האיראנית. עיקר הבעיה עם כל האירוע הזה הוא שעוד אי אפשר לראות את סופו. מה שבטוח שהוא שינה את העולם שלנו. זו לא עוד רעידת אדמה פה או צונאמי שם. זו מדינה מערבית שנפגעו בה אזורים נרחבים בהם האוכלוסיה האמורה להיות מוגנת יחסית. אנחנו לא מדברים כאן על שכונות עוני שנפגעו בקתרינה או על מדינה ענייה וקרועה כמו האיטי, וזה מה שמפחיד כאן. בישראל מחזקים בניינים כל הזמן רק שזה קורה לאט מדי. בינינו, הבעיה היא בעם שלא מוכן להבין את מידיות העניין וכל תוכנית "פינוי-בינוי" נתקעת על דייר מעצבן אחד. הגיע הזמן שנבין כי צעדים דרסטיים לכיוון טוב יותר הם לעיתים הצעדים היחידים האפשריים ושהם הרבה יותר טובים מלזעוק שהמדינה לא עושה כלום בזמן שמפריעים לה לעשות את הדבר היחיד שהיא יכולה לעשות. אבל אין מה לעשות. ישראלים.

הסלמה בשטחים - כמובן מהמינוח, לא הייתה לנו כאן תקופה טובה עם הרשות הפלסטינית או עם החמאס מלכתחילה, אבל המצב החדש בלתי נסבל. יותר מכל תופס את עיני רצח משפחת פוגל באיתמר. כשהייתי ילד הרדיו עוד היה עובר למוזיקת יום זיכרון אחרי פיגוע אבל איכשהו התרגלנו. התקשורת רגילה כבר להציג את העניין, נורא ככל שיהיה, כאקט פוליטי-מדיני שיש לחבוק את קורבנותיו כדי לסמן וי והציניים בין האוחזים בדעות מהשמאל הקיצוני אף מעיזים לטעון שאיתמר היא התנחלות בעומק הגדה ועל-כן הם הביאו את זה על עצמם.

מה שלא עובר כאן הוא איום ונורא. האנשים שיצאו בחדווה להרוג חמישה אנשים (בהם 3 ילדים) הם פסיכופתים ברמה של צ'ארלס מנסון. לא מדובר פה על לוחמי חופש שהתנחלות כזו או אחרת לא באה להם טוב בעין תאבת הריבונות שלהם. את אותו הדבר אפשר להגיד על אלו שירו טיל נ"ט מתקדם על אוטובוס התלמידים מתוך עזה (העובדה שאף אחד לא נהרג לא הופכת את כוונותיהם לפחות שטניות) או על מניח המטען בירושלים. 

אני יודע שמדובר באוכלוסיה מאוד קטנה בקרב הפלסטינים, אבל יש גודל מינימלי מאוד גדול לפינצטה הישראלית ופגיעה בנפש או בנוחות החיים של האוכלוסיה האזרחית תהיה בלתי נמנעת בנסיון להבטיח את שלומנו. השמאל והעולם לא מבינים את זה; לחמאס ולפלגים הקיצוניים בגדה לא איכפת; והרשות נקרעת בין התחייבויותיה מול אנשיה לבין העובדה שהצעד הנכון הוא לשתף איתנו פעולה. בנוסף, מה שהכי מדאיג הוא שבהתבוננות בגדה מבחינים שאותם מפגעים נמצאים בסך הכל בקיצון של הצד בו הרשות נמצאת באופן רשמי בהתייחסותה לישראל. אבל אין מה לעשות. פלסטינים.

ביביטורס - כן, אני אגע בזה! זה פשוט מרתיח אותי שהתקשורת בוחרת להתעסק בכאלה זוטות בעונת חדשות כ"כ בוערת. הרי ברור אפילו לרביב דרוקר (שחשף את כל העסק) שזה אפילו לא קרוב לפלילי וברור לתקשורת שאין שום קשר בין הפרשה הזו לפרשת ראשונטורס של אולמרט (אבל זה לא מפריע להם להשאיל מהשם). מבט קל בעובדות מראה כי מדובר בלא פחות מלינץ' תיקשורתי בנתניהו (שלא לדבר על העוול האיום והנורא שנעשה לאישתו).

אז הינה כמה עובדות. בנימין נתניהו נסע לדבר טובות על ישראל במימונם של אירגונים זרים, שגייסו את ההון להטסתו והלנתו של נתניהו ושל מי שהתלווה אליו מפילנטרופים שתמכו במטרה. מבין כל הגורמים הנוגעים בדבר, אזרחי ישראל היו הכי מורווחים; דיברו עליהם יפה בלי שהם יוציאו על זה שקל (מי ששילמו היו פילנטרופים), יעבדו קשה (האירגונים הם אלו שדאגו ללוגיסטיקה) או יביאו איזשהו כישרון לשולחן (בשביל זה יש את ביבי). כשר? לחלוטין. מסריח? יש לבחון כל נסיעה לגופה, אבל חשוב לזכור שאלו לא ימי מפא"י ושנתניהו הוא בעל עבר ציבורי שמכתיב מעמד שהוא הרוויח בכבוד.

מכל זה הכי מרתיחה אותי ההשוואה לאולמרט. אולמרט, לכאורה, הגיש את החשבון על אותה נסיעה למספר אירגונים כדי לקבל החזר הוצאות; הוצאות שחזרו לאחר שהארגון הראשון שילם וכל מה שמעבר הוא כסף שהושג במרמה או הולבן באופן כזה. נתניהו לא עשה דבר כזה. הוא אפילו לא חשוד בדבר כזה (חוץ מבנסיעה אחת  שהיועץ המשפטי אמור לחקור וככל שהוא יקדים להתחיל כך הוא יקדים לסיים). ההתעמרות של התקשורת היא לשם ההתעמרות. אבל אין מה לעשות. תקשורת.

A World View Interview with Benjamin Netanyahu (וגרסתו הישראלית) - כן, עוד קצת ביבי. נתניהו נבחר להיות המנהיג השלישי בעולם (אחרי אובמה וקמרון) שרואיין בתוכנית מיוחדת של Youtube. השאלות מגיעות מרחבי העולם ושאלות ההמשך מגיעות מדנה וייס. חדשות 2 החליטו לרכב על זה ועשו ראיון בעברית לפניכן. בראיון בעברית הם, מן הסתם, בחרו את השאלות הכי פופוליסטיות שיכלו, דנה וייס לחמה בו חזק וביבי, כהרגלו עם פנים מול המצלמה, הפציץ. זה היה קשה אבל הוא ניצח. ניצחון עוד יותר מזהיר הוא השיג בגירסה הבינלאומית, שם השאלות היו הרבה יותר קלות וגם המראיינת. הבעיה, לדעתי, היא שלישראלים עדיין קשה להאמין לו וקשה לי להבין למה. אבל אין מה לעשות. ישראלים.

להיזכר בדברים שכחתי

לפני שהבלוג נתקע לכמה זמן היה לי פוסט כמעט גמור אבל לא יצא לי לפרסם אותו. היה לי חבל עליו אז הוא מובא לכם כאן. קראו אותו בהלך רוח של תחילת מרץ בבקשה.

מרק גרוב - פסטיבל הגרוב היה לא מזמן בהאנגר 11 בת"א. הייתי והיה מאוד נחמד. הארוע התיימר לספק את כל המי ומי של הגרוב הישראלי, למרות שהרשימה הייתה מצומצמת לאנשים מהלייבל שאירגן את הפסטיבל, Audio Montage, אבל עדיין הייתה נבחרת מאוד משכנעת שכללה את קרולינה, האחים רמירז, התפוחים, בום פם ואת קותימן לרוחב כל הארוע. עוד יומרה התווספה עם השימוש במונח "גרוב" שהוא מאוד מטעה. התירגום המילולי הוא "חריץ" או "מסילה" והמטאפורה למוזיקה היא פחות או יותר שיש לה קצב ברור ברקע ועליו מתיישבים סולואים של שירה, גיטרה או כל דבר אחר. לצורך העניין, "גרוב" לא אמור למכור לך כלום כיוון שהוא קיים בפופ הכי מצועצע, במטאל, בזמר המזרחי וכמעט בכל שיר ברדיו.

אני באתי, לאור הליינאפ, מוכן לאירוע בסגנון ערב באינדינגב. יש חפיפה יחסית בין האמנים, השעה מאוחרת והנחתי שההאנגר ידמה לי לאותה גבעה שלווה בחוצות המדבר. אישית, נהניתי. ההופעות היו די מקפיצות. הארוע היה שיווקי בעיקרו, הן בגלל שמטרתו הייתה השקת אוסף גרוב ישראלי בשם "Mediterranean Grove and Raw Sounds" והן בגלל שבהופעות היה הרבה דגש על "האחרון" של ההרכב. טוב, אז לקרולינה יש רק אלבום סולו אחד אבל לבום פם אין יותר מדי תירוצים ובכל זאת לא זכינו לשמוע ולו שיר אחד מהראשון שלהם.

אבל מסחור היתר שלו לא היה הדבר היחיד שגרע ממנו. כל העסק היה די מתיש; ההופעות היו ברצף מ-21:00 עד אחרי 3:00 (יסלחו לי Tree, אבל פשוט לא היה לנו כוח) וביניהן היו סטים של אמנים אלקטרוניים מהלייבל. התשישות גם הורגשה בקהל שמלכתחילה לא התלהב. אני יודע שהם לא הצליחו למכור הרבה כרטיסים, אבל גם הקהל שהגיע לא היה כזה נלהב. אולי זה דפוס התנהגות היפסטרי שאני לא מבין, אבל אנשים רבים התנהגו כאילו הכריחו אותם לבוא; זה לא היה הקהל הנלהב שישראל יכולה לספק (לראיה, הקהל באוזפסט). שיא ההתלהבות הורגש בהופעה המוצלחת של יהורם ארבל שהתארח לשני שירים אצל התפוחים, אבל מעבר לזה, זה היה קצת חופר.

אם להתעלם לשניה מהביקורת, כאמור, די נהניתי. זה היה שווה את ה-130 ש"ח שזה עלה, אבל לא יותר מזה. אני מקווה שיופקו לקחים עד לפסטיבל הבא, כמו להגיש בירה שהיא לא מכבי או לעשות את העסק משמעותית פחות אינטנסיבי. כנראה שאני אבוא, אבל הציפיות שלי יהיו טיפה יותר מותאמות למציאות שנחשפתי אליה.

דעת מומחים - לפני כמה זמן ראית ראיון ב-The Colbert Report של אדם בשם מייקל שואר. שואר הוא יוצא CIA שפרש אחרי 22 שנה בהם התעסק לא מעט באוסמה בן-לאדן, והוא בא לראיון כדי לדחוף את ספרו החדש בנושא. הראיון טיפה גלש לנושאים אחרים כמו המאבק בטרור והסכסוך הישראלי-פלסטיני. ממרום שנותיו, טוען שואר כי הסיבה שארה"ב שנואה בידי המוסלמים הקיצוניים לא קשורה בכלל להתנגשות בין תרבויות או לניסיון להשלטת האסלאם בעולם בכוח אלא אך ורק למדיניות החוץ של ארה"ב. המוסלמים כועסים על ארה"ב כי היא מקדמת את האג'נדה שלה באופן אגרסיבי מדי ברחבי העולם. כדוגמה, הוא אומר שארה"ב צריכה להפסיק לממן את ישראל ואת הרשות הפלסטינית ו"לתת למגדל הקלפים ליפול לאיזה צד שייפול".

אני אפילו לא אתייחס לזה שהוא כנראה לא מומחה גדול במיוחד בכלום אם הוא לא יודע שהסיוע האמריקאי נועד להרתיע מדינות שאיימו (ומדינות שמאיימות) עלינו ברצח עם. אני מעדיף לתת כדוגמה את אוסף המומחים שנתן את דעותיו בסרט "Iranium". שואר כנראה נמנה על אלו המתוארים בסרט כאנשים שלא מסוגלים לתפוס עד כמה שונה תפיסת העולם המוסלמית הקיצונית משלנו. רבים במערב מאשימים את עצמם בפיגועים כי הם לא מסוגלים לראות את עצמם עושים דברים נוראיים כאלו ולכן הם חושבים שהם גירו את האקט בעצמם. לרוב, זה שטויות במיץ. זה אולי נשמע מגוחך, אבל זה מאבק על הצד של פרוסת הלחם עליו מורחים את החמאה. התנגשות תרבויות. הם עושים דברים אחרת מאיתנו ופועלים על סמך זה באופן שאנחנו לא היינו חולמים לפעול ואין לנו ברירה אלא להגן על עצמנו.

אני שוב נובח על שיירה שעוברת כי לא משנה כמה נקודה זו תיכתב בכל מקום שהוא, תמיד יהיה מי שיאמין כי האסלאם הקיצוני בסך הכל רוצה להיות חבר שלנו אבל מתבייש. אפילו השמאל שלנו חושב בסתר ליבו שאם הימין הקיצוני צודק והערבים כן יבואו לזרוק אותנו לים הם ינצלו. העיקר להיות נחמד כי זה מה שמשנה. יש אפילו מומחים שאומרים את זה. אז גם לי יש כמה מומחים להביא לכם שיגידו ההפך. כנראה שתמיד אפשר למצוא מומחה שיתאים לדעותיך.

למזלי יש כמה עובדות שאפשר להישען עליהם כמו מגמות אנטישמיות בתקשורת הערבית כפי שנאספו ע"י MEMRI והשקרים וההסתה שעומדים מאחורי הקמפיין נגד ישראל בעולם. עובדות זה מצויין כי לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין אותן...

כל הכבוד ל... פרספקטיבה שאומרים את מה שאני אומר ומספקים אין ספור הוכחות. המאמר שתפס את עיני הוא המאמר הזה שעוסק בקטע וידאו שנמסר ל-Ynet ע"י "בצלם" ובו מצולם לכאורה מעצר אלים של ילד פלסטיני על זריקת תוך רמיסת זכויותיו (או לפחות כך נטען ב-Ynet). צפייה בקטע בצירוף תרגום לקטעים בערבית מראים שהצלמת היא שדירבנה את הילד לזרוק את האבנים ומי שמנע מאימו של הילד להתלוות אליו במעצרו היו פלסטינים אחרים שביקשו לעורר פרובוקציה.

כל זה הגיע אלי בעיתוי נחמד מאוד אחרי שטענתי שמתסכל להתווכח עם אנשים שמצטטים מהתקשורת כאשר התקשורת מוטה פוליטית. בסיטואציה שלפנינו ישנם שקרים גרידא, אבל זה לא מפריע לאנשים להגיד בהתפלספות יתרה שאין שום סוג של אמת אבסולוטית ולכן אי אפשר לבקש מהתקשורת שתדווח על עובדות. אז אולי זה נכון שאין תקשורת שהיא לא מוטה לכיוון כלשהו, אבל חוסר הבחילה באמצעים מכעיס. זה כאילו ישנם אנשים שמחפשים להשליט כאן תעמולה בסגנון 1984, רק מהכיוון השני.

ועד שהתקשורת תדווח על עובדות, יש את פרספקטיבה.

לסיום - לכבוד יום האישה הבינ"ל שחל לא מזמן, קבלו את הבחור הזה ואת האתר שלו.

כל הכבוד ל...

כל מי ששרד עד לנקודה זו (וגם קצת לי על פוסט כפול ומכופל). אה, וגם על התגובות החיוביות על הפוסט הקודם. באמת תודה רבה.

לסיום

אני שוקל להגיב לכל ניסיון להתחיל איתי ויכוח פוליטי כמו תיש הבר הזה.

להתראות בפוסטים קצרים יותר,

רז.