בקרה, עם בירה ביד אחת ותרנגול מול טלוויזיה

ערב טוב לכולם.

אני נזכר בבעיות בקרה דביליות מתקופת הלימודים בהן היו מערכות הידראוליות מפושטות בהם שרשרת של מיכלים וברזים המקשרים ביניהם ובין כניסות מים חיצוניות ופתחי ניקוז והמטרה הייתה תחילה להבין איך המערכת עובדת ואז לווסת אותה. עקב הנסיעה שלי לאירופה היה לי קשה לווסת את הצורך שלי בפעילות גופנית, כתיבה בבלוג, שמירה על קשר עם אנשים והליכה לשלל אטרקציות שהתקופה האחרונה מציעה. החיים קשים, אני יודע, אבל בכל זאת זה יוצר איזושהי מועקה. מיכל הנושאים הולך ומתמלא אט אט אך הפוסטים פשוט לא נכתבו, אז בהתאם להבטחתי, היום הפוסט יהיה על נושאים שאני לא הולך לכתוב עליהם הרבה. רק קצת.

עם בירה ביד אחת

בחודש שלפני הנסיעה שלי היו שלל אירועים, בניגוד לנבואה שלי שמתקרבת אלינו תקופה משעממת (רק בגלל שנגמרה עונת הטלוויזיה האמריקאית). אני לא מבין מאיפה מגיעה השאיפה הדבילית הזאת לעשות אירועים גרנדיוזים בחום הלא נורמלי שיש לנו בקיץ, אבל משום מה, עונת הפסטיבלים החלה ואיכשהו פסטיבלים הם דברים שיש בהם בירה.

יום הסטודנט 2010 של אוניברסיטת בן גוריון - זה קרה בסוף מאי וזה היה ממש כיף. כתבתי לא מזמן על יום הסטודנט של תל-אביב שהיה נחמד אבל איכשהו פחות טוב ובאווירה פחות טובה ממה שאני רגיל אליו בבן-גוריון ולא התבדיתי גם הפעם. אז נכון שזה היה יקר יותר, אבל החוויה הייתה אחרת לחלוטין. הנוהל היה הקבוע: נפגשים מאוחר יחסית, מתדלקים בדירה של מישהו מהחבר'ה ושמים פעמינו לכיוון האירוע בתקווה לתפוס את ההופעה הראשונה שמעניינת אותנו. האווירה הייתה מצויינת, הראש היה טוב, אהוד בנאי היה סבבה, סחרוף אירח את פורטיס באופן מצויין, הדג נחש היו טיפה חלשים והמסיבה של אינפקטד הותירה את הרגליים שלי תפוסות בערך שבוע. מגיע גם כל הכבוד קטן לאגודה שאכפה מחירים סבירים לאלכוהול ולאוכל במתחם. נקווה שזה יחזיק גם לשנה הבאה.


פסטיבל הבירה הבינלאומי - קרה ממש בתחילת יוני. זה היה מאוד נחמד אבל שתה לי לא מעט כסף. להבדיל מהאירוע בקיבוץ מעברות (ראו כל הכבוד כאן), האירוע הזה היה המוני בסימן המוניות. כניסה עלתה 50 ש"ח (אך כללה גם הופעה של פורטיס מארח את מאור כהן), המתחם היה עצום ומפוצץ עד אפס מקום, הבירה נמכרה ברובה ב-15 ש"ח תמורת כוס 250 מ"ל (שזה יחסית יקר) והיו שם גם מותגים מאוד מיינסטרימיים כמו קרלסברג והייניקן שהרסו טיפה את האווירה. אבל היה כיף. היו אחלה אנשים, הייתה נוכחות חזקה של מבשלות קטנות, ההופעה הייתה טובה, היה שמח והיה טעים. עדיף היה אם לא הייתי מוציא על זה כ"כ הרבה כסף, אבל נו שיהיה.


הופעה של איטליז ב-Jem's - בפסטיבל הבירה הייתה (כבכל פסטיבל בירה בארץ) נוכחות של הג'מס, פאב מבשלה מצויין בפתח תקווה (שכבר כתבתי עליו לא מעט). מסתבר שבג'מס יש הופעות כל יום ראשון, וביום הראשון השני של יוני ההופעה הייתה של איטליז (שכולכם צריכים להכיר). זו לא הפעם הראשונה שאני בג'מס וזו לא הפעם הראשונה שאני רואה את איטליז ושניהם בפני עצמם תיפקדו מאוד טוב, אבל החיבור בינהם לא היה מושלם. הופעה של איטליז זו לא הופעה שיושבים בה והג'מס הוא ללא ספק מקום שבאים אליו בשביל לשבת. במהלך ההופעה קמנו מהשולחן שלנו בשביל להיכנס טיפה יותר להופעה (כהיענות לשכנועיה של הסולנית לי טריפון) ובזמן שלפני ואחרי ההופעה נהנינו מבירה ואוכל מצויינים במחירים סבירים בישיבה. כל חלק בפני עצמו היה טוב, אבל המעבר היה כזה שהרגיש כמלווה ברעש נקישה חזק, כמו כשמפעילים קומקום. לכו לג'מס. לכו לראות את איטליז. אל תשלבו בינהם. זה כמו לקרוא ספר תוך כדי תרגילי אקרובטיקה.

שוק הבירה במתחם "התחנה" בחסות נובלס - השד יודע מה הקשר בין כל הדברים הללו, אז אני מניח שהיה זה השד שאירגן את האירוע המאוד חביב הזה בחום הגיהנום של צהרי יום שישי באמצע יוני בין נווה צדק לים. האירוע התקיים בשני מועדים, כאשר אני הגעתי לשני ביניהם שהתקיים באמצע יוני. אם למפות את האירוע כפסטיבל בירה בהשוואה לזה שדובר עליו לעיל ובהשוואה לפסטיבל במעברות, הוא היה באמצע, אבל בלי ספק קרוב יותר לשני באופיו. אבל לדעתי, מתעלה עליו. הכניסה הייתה חינם, המחירים היו מאוד סבירים (5 ש"ח ל-100 מ"ל כמו במעברות), היו פותחנים ותחתיות של נובלס שחולקו חינם לכל עבר, מבחר הבירות היה מכובד (כמובטח, הוא כלל אך ורק מבשלות בירה ביתיות), מתחם התחנה הוא מקום די מגניב והייתה הופעה של מאור כהן ופיטר רוט. אני כבר מחכה בקוצר רוח לפעם הבאה.

תרנגול מול טלוויזיה


בחודשים האחרונים אני נזכר בסדרת טלוויזיה די מוצלחת בשם "Robot Chicken" של Adult Swim. זו סדרה מצוינת שמציגה קטעים לכאורה מסדרות טלוויזיה וסרטים שהתערבבו ביניהם (כמו למשל תחרות ברייקדנס בין מגה-זורד למפלצת). זו סדרה מומלצת בפני עצמה אבל מדי פעם בחודשים האחרונים אני מוצא את עצמי מרגיש כמו התרנגולת הרובוטית מהפתיח שלה כשאני צופה במספר סדרות שמרגישות כאילו הן מיש-מאש של סדרות שכבר ראיתי בעבר. לא שהן סדרות לא טובות, אבל חוסר החדשנות הזה לא מעודד.

Modern Family - זה פחות או יותר The Office פוגש כל מיני סיטקומים לכל המשפחה. זה סיטקום שמכוון להיראות כמו תוכנית ריאליטי (יש לזה כבר שם - Mockomentary) העוסקת במשפחה מורחבת המורכבת מ-3 משפחות: שני הורים לשלושה ילדים, כאשר אם המשפחה היא אחותו של אחד החצאים בזוג הומואים שמאמצים תינוקת ויאטנמית ושניהם ילדים של הסבא (שהוא אד אוניל ששיחק את אל באנדי ב-Married With Children) שנישא בשנית לקולומביאנית צעירה וכוסית שצירפה לחבילה את הבן שלה מנישואים קודמים. אספקט הריאליטי מסתכם בזה שלפעמים הדמויות מדברות ישירות למצלמה אבל אין לזה כל השפעה על העלילה וכל פרק נגמר בזה שכולם אוהבים את כולם. הגעתי לסדרה הזאת דרך זה שדיברו עליה כאילו היא הדבר הגדול ביותר שיש בטלוויזיה ואני חייב להודות שאני טיפה מאוכזב. הסדרה מצחיקה, מרגשת ועשוייה טוב אבל למרות פוטנציאל השיגעון שיש לה היא נותרת די אנמית. העונה הראשונה נגמרה לא מזמן והייתי שמח לראות אותה בעונה שנייה בה הם יחצו איזה גבול או שניים.

Party Down - זה The Office מעורבב עם לא מעט Curb Your Enthusiasm. מדובר בערימה של אנשים לא מוצלחים במיוחד שעובדים כצוות בחברת קייטרינג בהוליווד ובטוחים שהעושר, האושר והגשמת הציפיות שלהם מעצמם נמצאים ממש מעבר לפינה. לדעתי מה שהופך את הסדרה הזאת לטובה, מעבר לחציית הגבולות התמידית, היא העובדה שהם שומרים על הרבה קבועים (מה שלדעתי מחזיק סדרות כמו Seinfeld, Friends" ו-"Married With Children" בפנטאון הסדרות הקומיות הבלתי נשכחות). כל פרק יתחיל בשלב ההתארגנות של הצוות לאירוע ויגמר בפירוק שלאחריו ולאורך כל הפרק הדמויות יהיו לבושות במדים המגוחכים של חברת הקייטרינג ויתנהגו במיזנטרופיות. הבלתי נסבלות של הדמויות והאינטראקציה ביניהם ובין העולם החיצוני, על כל הפאשלות שלהם במהלך הפרק, הם בגדר סלאפסטיק מתוחכם, פיגורטיבי ומעשי. העונה השניה נגמרה לא מזמן ולמרות שבשני פרקים הם טיפה חרגו מהפורמולה, העונה הייתה שיפור בהשוואה לעונה הראשונה. מקווה שהיא תמשיך עוד שנים רבות.

Better Off Ted - זה במובן מסוים Dilbert פוגש Arrested Development אבל אפשר גם לשים לב להשראה מאוד חזקה של Andy Richter Controls The Universe. הסדרה סובבת סביב מנהל זוטר רווק פלוס אחת בתאגיד מפלצתי שמפתח חידושים טכנולוגיים לכל תחומי החיים והמוות. זו סדרה די גאונית ופסיכית וכיאה לכזאת, הורדה השנה מהמסך בעיצומה של העונה השנייה. עוד טלוויזיה אינטיליגנטית ירדה לטימיון בגלל רייטינג מטומטם. אני ממליץ לכם לראות אותה לפני שלא יהיה אפשר למצוא אותה יותר...

Persons Unknown - זה Lost, Saw, Cube ו-Prison Break מעורבבים עם המון המון The Prisoner המקורי (שיום יבוא ואני אכתוב אליה באריכות). זו סדרה שעוסקת בקבוצה של אנשים שמתעוררים בוקר אחד בעיירה נטושה, מלאה במצלמות, שאין להם איך לצאת ממנה וכל הזמן קורים דברים מוזרים (להבדיל אלף אלפי הבדלות מ-The Prisoner בה אדם אחד מתעורר בוקר אחד בעיירה מפוצצת באנשים מוזרים, מלאה במצלמות, שאין לו איך לצאת ממנה וכל הזמן קורים דברים מוזרים). הסדרה הזאת היא מעל הכל ניצחון של החלש מול החזק כיוון שיש לה כ"כ הרבה פוטנציאל להיות סדרה שאי אפשר לראות יותר משתי דקות רצופות שלה והיא בכל זאת די מעניינת. רמת המשחק הנמוכה, הסיפור המופרך, המדע הבדיוני החלש, הבימוי היומרני וההתנהגות הלא רציונאלית של הדמויות משתלבות למשהו חצי הגון ודי מותח עם תפניות עלילה לא צפויות ודי מרתקות. הם בונים כל הזמן דברים לצפות אליהם בהמשך, ולהבדיל מ-Lost, הם לא מושכים עם כל תעלומה את הצופה בביצים עד לפתרון לא מספק בסוף העונה השישית. כרגע העונה הראשונה בעיצומה. נראה איך היא תסתיים...


מעל הכל, אני שואל למה? למה אין חדשנות? Better Off Ted הייתה הסדרה הכי חדשנית ברשימה הזאת וגם היא בוטלה. זה לא כאילו סיינפלד נזרקה לחלל ריק. היא לא, ובכל זאת הייתה חדשנית. כנראה שהיוצרים האמיתיים נמצאים בנבכי הערוצים האיזוטריים ועושים סדרות מעולות ומקוריות כמו:

Important Things with Demetri Martin - אז נכון שתוכניות מערכונים עם קומיקאי בתפקיד הראשי ששמו גם מופיע בכותרת הוא לא משהו שהקומיקאי המאוד מוכשר הזה המציא, אבל אין ספק שזה נעשה כאן אחרת מבכל תוכנית דומה שאתם יכולים להעלות בראשכם. המערכונים והקטעים ביניהם כתובים בצורה מאוד אינטליגנטית (כיאה למישהו שעזב לימודי משפטים כדי להיות קומיקאי). לא מזמן הסתיימה העונה השניה ומי שלא רואה את זה, בהחלט מפסיד.

כל הכבוד ל...

ערוץ 7. הוא התחיל בתור רדיו פיראטי אבל מהר מאוד הוא תפס מקום של אתר חדשות שלא חושש להביע אג'נדה ימנית, נטע זר ללא ספק בעולם התקשורת הישראלי. לפני שאתם קוראים לי פאשיסט, תקדישו מחשבה קלה למתי שמעתם בפעם האחרונה אג'נדה ימנית מוצגת באור חיובי? איפה הפלורליזם בתקשורת? איפה עוד תמצאו טור שמדבר על הבלוף הפלסטיני וקטע וידאו על רשעות הטרור האיסלמי הקיצוני?

לסיום


אם מישהו תהה (או סתם שכח) איך הישבן שלי נראה, אז הינה. (תודה סבתו)

כמות הזמן שלקח לי לפרסם את הפוסט הזה היא שערורייתית. אני אדם עסוק עם המון עיסוקים, אבל יש גבול לכל תעלול. הפוסט הבא הוא על הטיול ויקח הרבה פחות זמן.

להתראות בקרוב מאוד,

רז.