דם, גיבורים ודיבורים מלוכלכים מהכרמל עד אריזונה

ערב טוב לכולם.


אני נחשף לאחרונה לשבריריות הבלתי נסבלת של גוף האדם פעם אחר פעם ואני חייב להגיד שזה די מעצבן. המערכות הפיזיולוגיות שלי ושל כל מה שסובב אותי נמצאות בקריסה חסרת תקדים. אני רגיל לחשוב על זה שגוף האדם הוא מכונה מתוחכמת, אבל מסתבר שאנחנו יתר מתוחכמים ממנה. לרעתנו.


אל תדאגו, אני כנראה לא אמות בקרוב. מה שכן, אני מאוד מאוכזב מהפיזיולוגיה שלי. אם הייתי יכול, הייתי מעניש אותה על התנהגות רעה.




גיבורים

מאז ומתמיד שלטו גיבורי על בכל מדיה שיכלו. הכל נהיה מגניב יותר אם למישהו יש כוחות על טבעיים או תחפושת מגוחכת או שהוא אפילו חייזר. עד ל-"Heroes" כל הנושא לא היה באמת מוצהר לתקופה די ארוכה (להוציא את Smallville, כמובן). היו אנשים עם כוחות על-טבעיים אבל אף אחד לא דיבר במפורש על גיבורי על (לפחות לא בסדרות מוצלחות). לכש-Heroes כשלה את כשלונה הבלתי נמנע (כי היא לקחה את עצמה בהרבה יותר רצינות מאשר הצופים שלה) נפרץ השער לעוד כמה כותרים מאוד מעניינים (ופחות מעניינים).

בין השאר, פרצה לעולמנו סדרה די משמימה בשם No Ordinary Family שעלתה השנה ב-HBO שהיא מעין שילוב בין Heroes ל-The Incredibles. הסדרה עוסקת במשפחה שמקבלת כוחות על ואז מגלה שיש עוד אנשים עם כוחות על והאבא מתחיל להלחם בפשע ולכל אחד יש עוזר משלו וכוליי וכוליי וכוליי. הסדרה די משעממת יחסית להפקת מקור של HBO. השחקנים מעולים (כנראה כי הם גייסו כל שחקן מסדרת טלוויזיה מוצלחת בעשור האחרון; ע"ע מייקל צ'יקליס וג'וליה בנז) והבימוי מאוד טוב רוב הזמן, אבל הסדרה נופלת בתכונה מאוד יסודית. מטעמי אסתטיקה ויומרה היא לא מתאימה את דרך העברת הסיפור לסיפור. משהו בכתיבה ממשיך להתנצל ולהתבדח על כך שזו סדרה על גיבורי על תוך כדי שמושכים את זה באופן תמידי לכיוון הדרמה לכל המשפחה. הצפייה בזה הופכת בשלב מסוים למתסכלת מאוד.

סדרה שמצליחה בדיוק בנקודות הכשל הללו היא The Cape שגם היא עלתה השנה ב-NBC. זה מפתיע שדווקא סדרה מ-NBC תפרוץ יותר גבולות מסדרה מ-HBO, אבל זה קורה בענק. מדובר בסדרה נטולת יומרות על שוטר שמוצא את עצמו בתחפושת' נלחם בפושעים מוזרים בתקווה להתאחד יום אחד עם משפחתו; כמעט סיפור צדק קלישאתי. הדמויות מאוד משכנעות וייחודיות והסדרה עצמה מזכירה קצת את סרטי הבאטמן של כריסטופר נולן. הסיפור טוב, הבימוי מצוין והאתנחתות הקומיות קולעות. הדבר שהכי נחמד בסדרה הוא שאין ליותר מדי דמויות כוחות על אמתיים ואנחנו בעצם מסתכלים על אנשים שנשארו להם מעט מאוד ברגים בראש.

המגמה עצמה היא חיובית ואני מקווה שיצוצו לא מעט סדרות טובות שלא מתביישות לגעת בנושאים כאלה. אבל תקוות לחוד ומציאות לחוד. כנראה שאם אחת מהסדרות האלו תשרוד, תהיה זו דווקא No Ordinary Family, גם בגלל שהיא מובילה ברייטינג באופן יחסי וגם בגלל שאף סדרה עם סאמר גלאו לא יכולה להתרומם (אני באמת לא מבין את זה, אבל זו פשוט עובדה). תוסיפו על זה את העובדה שהעונה הנוכחית של The Cape קוצרה מ-13 ל-10 פרקים וקיבלתם מוות קליני לטרנד הלא-רע -בכלל שנסתה להוביל. אולי לפחות הטרנד הבא יהיה טוב יותר.




דיבורים מלוכלכים מהכרמל עד אריזונה


לפני כמה שבועות ראיתי בטלוויזיה את "מצב האומה". אני בד"כ לא רואה תוכניות סאטירה פוליטית כיוון שהן מאוד חד-צדדיות, אבל הייתי חולה מאוד וזה היה בטלוויזיה, אז ראיתי. במהלך התוכנית, ליאור שליין (המנחה) התבדח על גירושו של השר אלי ישי מהטקס הממלכתי לזכר הנספים בשרפת הכרמל ואמר "מעניין אם בהפגנה נגד גירוש העובדים הזרים ישרפו אותו". גם בימים בהם פריצת גבולות היא הקונצנזוס החדש, אמירה כזו, שנונה ככל שתהיה, היא מוגזמת. אבל הקהל הריע, הקטע שודר ועולם כמנהגו נוהג. יתרה מזאת, חרדי שיטען לגזענות עדיין יתקל באותו מבט מזלזל.


כתיבת הקטע הזה התעכבה לא מעט בגלל שהנושא לא מפסיק לצבור דוגמאות. הרטוטיקה בשיח הציבורי כבר מזמן לא מנומסת. מוזר שדווקא לשמאל אין בעייה עם לדבר על שריפת אנשים, על זה שביבי ושטייניץ גוזלים לנו את הכסף לטובתם האישית וש"אם תרצו" הוא ארגון פאשיסטי שרוצה להרוג ערבים. אחרי הכל הם עדיין מאשימים את הליכוד ברצח רבין בגלל שכמה מבכיריו היו בהפגנה בה נכחו גם כמה אוהדי בית"ר שצעקו "מוות לרבין".

רטוריקה מהסוג הזה היא הדבר הראשון שהאשימו אחרי הירי בטוסון שבאריזונה בזמן אסיפה פתוחה של חברת בית הנבחרים של אותו מחוז, גבי גיפורדס. התקשורת קפצה והאשימה את הימין בשימוש במונחים לוחמניים בשיח הפוליטי. אירוני, לאור העובדה שהאשמה ברצח היא התבטאות די לוחמנית. שרה פיילין הואשמה בזה שאמרה שגיפורדס "על הכוונת" שלה, כאשר הכוונה הייתה פוליטית לחלוטין. הימין היה צריך ללכת על קצות האצבעות אחרי שכולם האשימו אותו ברצח, עד כדי שהיו צריכים לדון באריכות על האם ראוי, לאור הארועים בטוסון, לקרוא לדיון המועלה בפני בית הנבחרים "Repealing the Job-Killing Health Care Law Act" (בתרגום חופשי, הצעת החוק לביטול החוק הורג התעסוקה לביטוח רפואי). 


הקטע הוא שאין צד צודק בכל הסיפור הזה. שני הצדדים צודקים. אף אחד לא נקי מדיבור מלוכלך, לא מימין ולא משמאל, והפרובוקציות האלו גורמות רק לרע. אפילו אני אומר לא פעם שאני אוהב אנרכיסטים כי הם נלחמים על הזכות שלי לרצוח אותם וגם זה לא בסדר. מה שכן, דווקא השמאל מנכס לעצמו את הצדק בסיפור הזה. ההצעה לחקור ארגוני שמאל היא פאשיסטית, ליאור שליין מציע לשרוף את אלי ישי, ערימה של סלבריטאים חוטפים סטירה ממשלת נתניהו ביו-טיוב (אני לא אעודד צפייה בסרטון המטומטם הזה ע"י לינק) וממשלת נתניהו היא הראשונה בהיסטוריה שהעלתה את מחירי הדלק או נתנה כסף לחרדים.


מישהו האיר את עיני לא מזמן לכך שבלתי אפשרי שלא להביע אג'נדה בתקשורת ושכולם חרטו על דגלם להביא שינוי חברתי. כשזה מגיע לדיבורים מלוכלכים, הכל שיווק. אז אף אחד לא מת מזה ב-15 השנה האחרונות, אבל כל יום יש מי שיקרא להפלת הממשלה שלא בצדק (ובעצם, להכנסת ישראל לעוד אי יציבות) או יתבע את המדינה בגלל שהתקשורת טפטפה לפצעיו הפתוחים שהימין אשם בכל כאבו. שיח ציבורי דמגוגי, מימין ומשמאל, הוא הרעה החולה בחברה שלנו. לא הפרטה, לא פלסטינים, לא עובדים זרים ולא החרדים. רק אם נשב ביחד ונסכים על כך שהמטרה המשותפת שלנו היא ליצור פה משהו טוב, יפתרו כל בעיותינו. עד אז, כל מה שאני יכול לעשות זה לשבת, להתעצבן ולקלל.




כל הכבוד ל...


נותן ברוק ב-88FM על שחגגו לפני כמה זמן שנתיים. מעבר לכך שהיא אחת מתוכניות הרדיו הטובות ביותר בארץ, זו גם קהילת פייסבוק גדולה ונחמדה.




לסיום


ב-8-2-2011 יוצא סרט בשם Iranium בנושא סכנת המשטר האיראני לעולם. סרט הוא מבית היוצר של Obsession ו-The Third Jihad בנושא סכנות האסלאם הקיצוני. הם בחלקם טיפה תעמולתיים, אבל הם מציגים אמת מאוד מטרידה. תראו את הסרטים; יהיה בוחן.

מקווה לכתוב שוב בקרוב,
רז.