מכת פסח, פאראפסיכים וארץ ההגזמות

ערב טוב לכולם.

חג הפסח בא עלינו לטובה, ואיתו בעיות עיכול וימי חופש. לדעתי, פסח הוא חג שמסמל את הישרדות העם שלנו יותר מכל חג אחר, בייחוד לאור העובדה שמבחינה כרונולוגית הוא קרה קודם, והוא גם הכי מושרש בהווייתינו. אני לגמרי בסדר עם זה שיש אנשים שלא רוצים לשמור כשרות פסח, אבל חבל לי שדווקא המנהג הזה זוכה לכל כך הרבה התנגדות הגובלת ברדיפה אנטישמית. אין מקום בעולם ל"חיה ותן לחיות"? למה אנשים צריכים להתגאות בזה שהם אוכלים חמץ כאילו שבאקט זה הם מוכתרים כלוחמי חופש? בישראל 2010, עם כל זה שאני יודע שיש אנשים שהיו שמחים לעשות זאת, אף אחד לא מכריח אף אחד לעשות כלום. לבתי עסק יש את הזכות לוותר על קהלי יעד לבחירתם (חלקם אף עושים את זה גם ביום-יום) ולאנשים יש את היכולת לבחור בעצמם. אני לא מבין למה כל מיני אנשים חשים תחושת שליחות באכילת פיתה בפסח על-פני כל יום אחר בשנה. זה מתחיל להרגיש כמו גרמניה של שנות ה-30.


פאראפסיכים

גבירותי ורבותי, אני סוגר את הבלוג. אין מספיק מקום באינטרנט לבלוגים שהם לא הבלוג של מנכ"ל פסיכוקינזיס בע"מ ותת-מודע בע"מ, מבקר המדינה בפסיכוקינזיס, אורן זריף. כולי נאלם אל מול הניסים והפאר שעוטפים אותו. רק לקרוא על כל מעשיו המופלאים חייב לגרום לכם להאמין; להאמין שהוא שרלטן.

פעם ראשונה שהתוודעתי לתופעה הייתה כשראיתי מודעה שלו עושה ברקים עם הידיים במקומון באר-שבעי בתקופת הלימודים. לא האמנתי למראה עיני כשראיתי מודעה שלו על אוטובוס "דן" ועכשיו אין אדם בישראל שלא מכיר אותו. אני לא מבין איך אנשים מאמינים לחרא הזה. זה אפילו נשמע מזוייף. אם זה לא מזוייף, אני מזמין אותך, אורן, שוודאי שומע אותי בתדרי האנרגיות מעל דפי הבלוג הזה, לשרוף לי את שיערות הביצים בפסיכוקינזיס. אם תצליח, אני עוזב את עולם ההנדסה והופך לסטודנט הראשון שלך בפקולטה לתיקשור.

אני מבין שיש אפקט פלסיבו לא קטן בכל העניין הזה. כשמישהו אומר לך שיש לו כוחות על ושהוא ריפא אותך מאיזשהי מחלה, אז אתה תרגיש טוב יותר לכמה זמן, גם אם זה הכל בראש שלך. אבל ישנן שתי בעיות. זה רק בראש שלך וזה עלה לך אלפי שקלים. אני עכשיו קורא את הספר של "הסוד" בהמלצת חבר. לפי הספר הזה אני אמור להיות מסוגל לשנות את מזג האוויר אם אני אתאמץ מספיק חזק, אז אני לוקח את מה שכתוב שם בפרופורציות, אבל מעבר לשטויות האלו יש משהו בו שגורם לי להרגיש טוב יותר. הספר מלמד חשיבה חיובית והשפעה על אנשים באמצעותה ויש בזה משהו. למרות שזה פלסיבו.

יכול להיות שאני סתם מקנא באורן בגלל שהוא מליונר בזכות זה שהוא מנצל אנשים תמימים (וטיפשים) אבל אולי צריך להיות חוק נגד זה. הרי זו רמאות. זה אפילו לא עניין אמוני (לכל האתאיסטים בקהל שאומרים שדת קונבנציונאלית זה אותו דבר). הבחור מוכר מי סוכר בטענה שזו תרופת פלא ואף מותיר אותי בלי פחד לגבי שלמות שיערות הביצים שלי.


ארץ ההגזמות

ראיתי במהלך הסופ"ש האחרון את "אליס בארץ הפלאות" של טים ברטון ואני חייב להגיד שעם כל הדברים הטובים שאפשר להגיד על הסרט הזה (השימוש בטכנולוגיה, האנימציה הטובה, רמת המשחק המעולה וכו'), רק בזכות גימיק התלת מימד זה היה סרט חווייתי, אבל לא יותר מזה. זה כאילו כל הסרט היה בסך הכל עוד בד נקי שברטון היה יכול לקשקש עליו בפסיכיות אפלה ולהדביק את ג'וני דפ באמצע. הבעיה העיקרית שלו היא שהוא לא באמת הלך על דף נקי, אלא הסתמך על כך שכל צופה כבר ראה אדפטציה אחת או שתיים של הספרים מאת לואיס קרול (ואולי אף קרא אותם). למשל, חתול הצ'שייר (ספויילר: חתול הצ'שייר מופיע בסרט) לא מציג את עצמו אבל כולם יודעים איך קוראים לו. כך גם הכובען, מלכת הלבבות וכמעט כל הדמויות חוץ מטווידלדי וטווידלדם (שאותם משחק באופן מצויין מאט לוקאס מ-Little Britain).

הסרט הזה מנסה להיות סרט אפי אבל הוא לא. הוא הוציא את כל המסרים הפוליטיים והנונסנס מהמקור והפך אותו לשר הטבעות עם ארנבים (מלכת הלבבות, למשל, גרה במורדור). זה היה סרט שהופק רק למטרת הפקתו ואם היו משקיעים בו טיפה יותר מחשבה הוא היה יכול להיות הרבה יותר ואפילוו בלי לרצוח את הקלסיקה. אני כבר לא יכול לחכות לפרויקט הבא של ברטון - חידוש ל-"The Brave Little Toaster" עם ג'וני דפ בתפקיד הרדיו.


כל הכבוד ל...

סינמה סיטי על שבנו את התפלץ החדש שלהם לא רחוק מאיפה שאני גר. בההתחלה חששתי שזה יבלגן את החיים בראשל"צ אבל הכל בסוף הסתדר. אני בטוח שקטסטרופלי להסתובב שם במהלך היום כשיש את כל הילדים, אבל בערב ובלילה זה נראה כמו מקום ממש נחמד. אהה, וגם הקולנוע שלהם בסדר גמור.


לסיום

ל-Adult Swim, ערוץ הטלוויזיה שמביא לנו סדרות כמו Robot Chicken ו-Metalocalypse, יש אתר משחקים בו תוכלו להנות ממשחקים כמו Polar Bear Payback, Pole Dance Hero ו-Robot Unicorn Attack. שעות של שעשוע!!!

פסח שמח וכשר,
רז.