רוח בחירות

ערב טוב לכולם.

וויי וויי וויי, איזה מזל שהתעצלתי לעשות פוסט על הקדמת הבחירות. הייתי יוצא די דביל. כולם דיברו על ריח בחירות וכאלה (מסתבר שלבחירות יש ריח ייחודי), גם אנשים שהיו מרוויחים מהן, גם אנשים שלא וגם אנשים שטענו שירוויחו מהן למרות שדי ברור שלא. אני רציתי בחירות בעיקר כי אני עובר דירה בקרוב ולא רציתי להיגרר לקלפי שלי ביום הבוחר, אבל זה טיעון די אנוכי.

"כוסומו אני הולך"

הראשונים שדיברו על בחירות היו קדימה, אבל זה היה מהיום הראשון של כהונת הממשלה ובגלל שראשיה של המפלגה הם הפרלמנטרים הגרועים ביותר בכנסת, אז זה לא מעניין. מי שהתחיל את דיבורי הבחירות המעניינים היו פרלמנטרים דווקא יותר מוצלחים, ישראל ביתנו. שר החוץ, אביגדור ליברמן, הכריז כי התחייבותה של ישראל ביתנו לקואליציה פגה תוקף בעקבות יחסה של הקואליציה לעניין חוק טל, תפוגת תוקפו, המשכו, החלפתו וכו׳. ש״ס ראתה והחליטה בפרץ של פופוליזם לקפוץ על העגלה, כמעט כל סיעות הכנסת זרמו (חוץ מאלו שלא הבינו למה תהליך של חוסר יציבות שלטונית שעולה למשק 800 מיליון שקל זה דבר טוב שאי אפשר להחליפו בהושטת יד לעבר הצד השני של המתרס). ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הסתכל על הסקרים והגיע למסקנה שאם הקואליציה מתפוררת הוא יכול רק להינזק באובדן חלק מ-30 המנדטים הצפויים לליכוד בהערכות הצנועות אם ימשוך את תהליך ההתפוררות זמן רב מדי, אז גם הוא קפץ לעגלה והורה ליושב ראש הקואליציה, זאב אלקין, להגיש הצעת חוק לפיזור הכנסת.

גם מבחוץ החלו קופצים על העגלה. יאיר לפיד הראה התלהבות, אבל זה לא כזה מעניין; בחירות ירימו אותו מאפס כוח לכוח בלתי מבוטל, אז אין לו באמת משהו מעניין להגיד בנושא. ציפי לבני, לעומת זאת, המשיכה להפגין את הדיסננס הקוגניטיבי שלה במצערת מלאה. במהלך התפוררות הכנסת היא התפטרה תוך שהיא רומזת שהיא הפוליטיקאית הכי ישרה בספרה שלנו (כ״כ אכפת לה מהאנשים שבחרו בה לכנסת עד שהיא לא יכלה לחכות להתפזרות הצפויה). היא טענה שהיא לא מכרה את המדינה לחרדים תמורת כיסא בזמן שבמהלך כל כהונת הכנסת הנוכחית היא סירבה להיכנס לקואליציה ולייתר את החרדים בה אלא אם נתניהו יפנה לה את כיסא ראשות הממשלה. היא טענה שהיא מכבדת את ההחלטה להדיח אותה מכיסא יו״ר קדימה, אבל מי שלא תמך בה הוא חסר עמוד שדרה ו״רוח קדימה״ (בסבתא, זה בקישור).

בקיצור, נשפך הרבה דיו, דיו וירטואלי, דיו ורבאלי ודיו מטאפורי על הבחירות הקרבות שכמעט נקבעו ל-4 בספטמבר, תאריך שהיה לי מאוד נוח. ואז, כרעם ביום בהיר, ביבי ומופז עשו שולם, הגיעו להסכם קואליציוני והבחירות נותרו במועדן המקורי. נושאי הדגל של הקואליציה: שוויון בנטל ושינוי שיטת הממשל. אני חייב להודות שהייתי מופתע ועלתה בי תחושה דומה לזו שעלתה בי כשהודיעו שהולכים לבחירות; תחושה של ״למה״. ואז, בדיוק כמו בעניין הבחירות, התחלפה התחושה בתחושת ״למה לא״.

"הנה מה טוב ומה נעים"

התקשורת הייתה הראשונה לזעום, וכשזועמת התקשורת זועמים ההמונים. אני דוחה מכל וכל טענות שנעשה פה תרגיל מסריח או שהונו את הציבור. כל מי שרק שאלו התחיל לגבב שטויות על פוליטיקה דילים וכיסאות מכוערת, תוך שהוא שוכח שמו״מ קואליציוני כולל תמיד את כניסתם של חברי כנסת לקואליציה תמורת השפעה בממשלה (ואת ההפך בפרישה ממנה). הבעיה הראשונית של התקשורת הייתה שהם לא ראו את זה בא והם מרגישים כמו החנון של הכיתה שהסכים להגיד ״ינתיפרזי״ 7 פעמים מהר.

התקשורת, אגב, מצניעה שמדובר במהלך שיכול להוליד דווקא פוליטיקה טובה יותר. הכנסת מאז ומתמיד הייתה הביצים שבהם החזיקו חברות הקואליציה את מפלגת השלטון ובמה לאופוזיציה להגיד את דעתה, והיא נותרה כזו גם אחרי צירופה של קדימה ויצירת קואליציה של 94 חברי כנסת. אף אחד לא מעלה תהייה מדוע המפלגות החרדיות נשארות בקואליציה גם אחרי שמטרותיה הן שינוי שיטת הממשל וחלופה לחוק טל שתיצור שוויון בנטל, דברים שפוגעים דווקא בהם. הם רוצים שקולם יישמע, ובעצם אם הממשלה הזאת באמת תוליד פתרונות אלו יהיו של קונצנזוס מאוד רחב. כל הרעיון הזה מזכיר את השיטה האמריקאית בה הנשיא מציע חוק ואנשיו מחזרים אחרי חברי קונגרס שנותנים את ההיקשים שלהם בתמורה לקולם עד שנוצר רוב (אני חורש The West Wing לאחרונה).

הזרם המרכזי של התקשורת כבר לא כועס ומקטרג על ממשלת האחדות בגלל שהוא לא ראה אותה מגיעה. זה היה התירוץ ביום-יומיים הראשונים. הקטגוריה מגיעה מכך שהמפה הפוליטית היא לא לרוחם של אנשי התקשורת. זה לא סוד שידיעות אחרונות, הארץ, ערוץ 2 וערוץ 10 לא אוהבים את ביבי ומנסים לגרום לכם להצטרף אליהם. זהו ניצחון די גדול לנתניהו שעתיד להיות ראש הממשלה הראשון מזה הרבה זמן שסיים קדנציה במועדה, הליכוד לא מעוניין להחליפו בשלב זה ואם ממשלתו תצבור הישגים במהלך התקופה הקרובה הדבר ישמר אותו בתור מועמד מוביל לראשות הממשלה אחרי הבחירות. התקשורת מנסה לצייר את זה כמשהו שאנחנו לא רוצים, כי זה משהו שהיא לא רוצה.

"וופטי-פאקינג-דו"

אותה תקשורת מאוד אוהבת את ציפי לבני, שיצאה די נפסדת מכל הסיפור. היא התפטרה מכנסת שעמדה ללכת הביתה בעקבותיה, ועכשיו, כשיש קואליציה והכל בסדר, היא נראית כמו הילד החנון של הכיתה שענה ״מה״ לשאלה ״אימאשכערו״. היא כמובן יצאה בגינויים והפגנות וכנראה מנסה למשוך בחוטים לכיוון פיצול בקדימה, המפלגה שרוחה זורמת בעורקיה עוד מהיום ההיסטורי בו הוקמה לפני עשרות חודשים. האמת היא שבמובן מסויים היא פרצופה של קדימה יותר מכל אדם אחר (וזה למה התקשורת אוהבת אותה כ״כ): היא שונאת את ביבי, התוכנית המרכזית שלה היא לתפוס את השלטון (תוכנית שלדעתי אין לה שלב ב׳) ואין לה אג׳נדה אמיתית.

שאול מופז הוא החצי השני של ציפי לבני ביצירת פניה של קדימה; אופורטוניזם. היו למופז הרבה סיבות לא להיכנס לאיחוד אבל כנראה שהסיבות בעד גברו. אומנם אחרי כל גידופיו את נתניהו (אחרי הכל, הוא בקדימה) הוא מצטייר כפוליטיקאי די דוחה, מה שעלול לפגוע בו בבחירות לכשיבואו, אבל הסקרים כבר הבטיחו לו התרסקות די מזוויעה אז ייתכן שדווקא מהבחינה הזאת הוא דחה את הקץ. נוסף על כך, רבים לא שמים לב לזה, אבל בהיכנסו לממשלה שפועלת למען הנושאים שצויינו לעיל הוא מקיים הבטחות לבוחרים שציפי לבני העדיפה שלא לקיים בשם תאוותה לכיסא ראש הממשלה ושנאתה העזה לנתניהו. ייתכן והישגי הממשלה (אם יהיו) יעזרו לו להתמנף בעיני הציבור כשהבחירות יגיעו.

עוד במקטרגים אפשר למצוא את יאיר לפיד, שכ״כ אוהב את עניין השוויון בנטל ושינוי שיטת הממשל עד שהוא כועס שעושים את זה בלעדיו; ניצן הורוביץ, שטוען שממשלת אחדות היא שחיתות איומה ונוראה; ופואד בן-אליעזר, שחושב שלשבת בממשלה עם נתניהו זה הדבר הכי נורא שאפשר לעשות (אני מניח שהוא מבסס את זה על ניסיון אישי, כי הוא עשה את זה במשך זמן בלתי מבוטל בקדנציה הזאת). ההיסטריה שבה הם מדברים גורמת להם להראות כמו הילד החנון של הכיתה שענה ״לא״ לשאלה ״אבאשכערומכו״. בצירוף התקשורת, אלו ורבים כמותם שופכים אור על הדבר הכי הזוי בפוליטיקה שלנו - כאשר הימין בשלטון האופוזיציה מצפה שהקואליציה תוציא לפועל את מצעה של האופוזיציה בשם היענות לרצון העם. ואנשים מבולבלים כאלו רוצים לנהל את המדינה במקום אלו שמנהלים אותה עכשיו...

אני לא יודע אם באמת יצא מהממשלה הזאת מה שמבטיחים. אין לאף אחד דרך לדעת. כל מה שאני יודע זה שיציבות שלטונית זה טוב לכלכלה, לביטחון, לחברה וכו׳, ושאם הממשלה תפעל למען הנושאים שלשמם הוקמה, יהיה לכולנו הרבה יותר טוב. יש להם עוד פחות משנה וחצי. נראה.


לסיום

אני לא רוצה לכתוב על יום הנכבה השנה. כוס ראבק, אותו דבר כל שנה. לפחות השנה לא היה פיגוע. קחו במקום זה את המאמר של בן-דרור ימיני ואת ההרצאה הזאת על חתרנות מפיו של עריק קג״ב משנות השמונים (אני לא מסכים עם כל מה שאומר המרצה, אבל הרוב נכון ומאוד תקף לשמאל בארץ, בייחוד בנושא הנכבה).

אה, ואל תשכחו להגות באלבום החדש של Tenacious D.

לילה טוב,
רז.