ימי כסטודנט

ערב טוב לכולם.

הקיץ בא, ואין דבר שהסטודנטים בישראל אוהבים לעשות יותר מלהיות בחוץ כשחם, או לפחות זה מה שניתן להסיק ממסורת ימי הסטודנט. נראה כי כל מוסד אקדמי מספיק גדול שמכבד את עצמו מקיים אחד כזה וכל המי ומי מופיעים בהם. השנה פקדתי את זה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ואת זה של אוניברסיטת תל-אביב ולא חסרו הבדלים.

השנה, בבואי ליום הסטודנט בבן-גוריון סדר היום שלי היה די סטנדרטי. לקח לי די הרבה זמן להגיע לבאר שבע. כשהגעתי, ישבנו בדירה של חבר ונתנו לבירות קצת להתקרר. משהו כמו שעה וחצי אחרי פתיחת האירוע יצאנו לשתות אותן בדירה של חבר אחר. יצאנו בהסעות מהאוניברסיטה למתחם השוק הבדואי, בו התקיים האירוע, והגענו בול לשלום חנוך. חתכנו כמה שעות מאוחר יותר בהסעות, עייפים וטובי לב. על מסיבת הבריכה יום למחרת ויתרתי.

בתור ראשל״צי שגר ולמד בבאר שבע, אני יכול להעיד שיום הסטודנט של בן-גוריון הוא מאורע מאוד מיוחד בלוח השנה. במצב בו רוב האנשים נוטשים את העיר בסופי השבוע, כשאתה נמצא בתוכה הקו בין ״לימודים״ ל״לא לימודים״ הוא מאוד מטושטש. אתה גר בקירבת האוניברסיטה, אתה יוצא לפאבים בקרבת האוניברסיטה, אתה משתמש באוניברסיטה כקיצור דרך בין מקומות, אם אתה לא גר במעונות אז יש לך חברים שכן, אצל כל חבר אתה רואה לימודים על השולחן והמיטה, וכמובן, אתה לומד באוניברסיטה, לפעמים גם אל תוך הלילה. בסיטואציה הזאת, יום הסטודנט יוצר חור מאוד ברור ומשמח בהוויה. אלו יומיים-שלושה בהם כל אלמנט הלימודים נשלף לחלוטין מאורח החיים ומתחלף בתמהיל של נהנתנות. פוגשים חברים, משתכרים, הולכים לאוניברסיטה (שהתנוונה כולה לתחנת אוטובוס) ומגיעים למתחם של הופעות, מסיבות וסתלבט. אפשר להישאר עד מאוחר (כל העסק נגמר אחרי 5 בבוקר), כי אין לימודים מחר ומסיבת הבריכה מתחילה רק בצהריים.

בת״א המצב קצת אחר. אני, ספציפית, נסעתי לשם באוטו של חבר וחזרתי באוטו של חבר. בין לבין נענו בין הופעות, שתייה ומתחם נרגילות. כל העסק מתקיים בתוך הקמפוס (דבר שיש לו יתרונות בלתי מבוטלים), ביום חמישי, 12 בבוקר עד 12 בלילה וזהו. אני לא יודע איך זה בתל-אביב, אבל בבן-גוריון יש השתדלות כללית ליום לימודים קצר יחסית בחמישי, כך שאם זה המצב גם שם, מדובר בסך הכל בקיצור של שעות בודדות לטובת פעילות פנים קמפוסית בסדר גודל גדול. זה נחמד מאוד, אבל כנראה שהסטודנטים של האוניברסיטה לא מרגישים את כל העסק באופן אינטנסיבי.

רמת ההופעות הייתה פחות או יותר אותה רמה, אם משווים בין בן-גוריון לבמה המרכזית בתל-אביב. מוזיקה ישראלית מיינסטרימית ומוכרת. גולת הכותרת בבן-גוריון הייתה אינפקטד משרום ובתל-אביב (לדעתי) היו אלה הדג נחש, מה שנותן ייתרון קל לבן-גוריון, אבל בשורה התחתונה זה היה די שקול ברמה. לתל- אביב הייתה גם במת אינדי קטנה יותר, נוהג שאאל״ט הפסיק בבן-גוריון לפני כמה שנים טובות, וזה בהחלט נקודה לטובתם. הייתה גם במה של מוזיקה אלקטרונית, אבל לי זה לא שינה יותר מדי.

אבל מה שהיה חסר לבן-גוריון בכמות, הושלם באווירה. זה נופל במובן מסוים גם על הבדל אווירתי בין האוניברסיטאות עצמן. יש תחושה כזאת בבן-גוריון של "כולנו באותה סירה" שמחברת את הסטודנטים ברמה אחרת מאשר באוניברסיטאות ובמוסדות אחרים, ובייחוד בתל-אביב אשר חלק די גדול מהסטודנטים בה גרים עם ההורים (לא שיש משהו לא בסדר עם זה). זה בא לידי ביטוי בהוויית יום הסטודנט בניכור יחסי וחוסר חברותיות בתל-אביב. כתבתי בדיוק את אותו הדבר לפני שנתיים, וגם עכשיו זה נכון. זה טיפה מעכיר את האווירה וחבל.

ומילה קטנה על העלות. סטודנטים בבן-גוריון נדרש לשלם 45₪ כדי להיכנס ליום הסטודנט שלהם וסטודנטים בתל-אביב נכנסים בחינם. זה קצת מוצדק, כי שבבן-גוריון יש טיפה יותר הוצאות, אבל עדיין מעצבן. בתור אורח, כניסה בבן-גוריון עולה 85₪ (אני שילמתי 75 במסגרת כרטיס משולב לסטודנט ואורח ב-110) ובתל-אביב שילמתי 35₪. פועל יוצא הוא שהכרטיס לבן-גוריון הוא גבולית לא משתלם, בעיה שלא תהיה לי החל משנה הבאה בתור חבר סגל זוטר (אה כן; התקבלתי לסגל הזוטר בבן-גוריון). בקשר לאוכל ושתייה, דוכנים זה יקר בכל מקרה (טיפה יותר זול בבן-גוריון), אבל בתל-אביב אפשר, ברמת העיקרון, להכניס דברים מבחוץ די בקלות (״יש לי לילה ארוך במעבדה היום ואני צריך את כל ארגז הבירות הזה״) ובבן-גוריון אתה מגיע ישירות מהבית אז המצב לא נורא. בסוף האירוע אתה תצא בכל מקרה שיכור, רעב ומרוצה.

היה כיף. אין מה לעשות; הדברים האלה כיפיים. אני בטוח אנסה להגיע לשניהם גם שנה הבאה ואני ממליץ גם לכם להגיע לכמה שיותר ימי סטודנט.


לסיום

אם לגעת טיפה בפוליטיקה, הופניתי לבלוג הזה, שעוסק במציאת טעויות ושטויות אחרות בהתבטאויותיו של יאיר לפיד. הבלוג עוד מעט חוגג שנתיים לקיומו, כך שקשה להאשים אותו בהטייה פוליטית. תקראו, זה מצחיק.

שיהיה קיץ קל,
רז.