ערב טוב לכולם.
התכוונתי לכתוב על הבחירות שהתקרבו בהפתעה ואז התרחקו בהפתעה, אבל רציתי לנצל את המומנטום של הג׳טלאג המוזר שאני חווה מפסטיבל יערות מנשה כדי לדבר עליו. כנראה שאני אעשה שני פוסטים פה ברצף במקום לזגזג לבלוג השני. אני לא יודע למה כמה ימים אחרי עדיין קצת כואב לי הראש ואני קצת עייף, אבל כולי תקווה שזה סימן טוב. מאז שנפלתי לאבטלה כנראה שלגור שתי לילות באוהל, כאשר ההכנסה הקלורית שלי היא אלכוהול ושימורים בלבד, אכן עשוי לגרום לגוף שלי להתבלבל ולחשוב שהוא בזמן ומקום אחר. או זה, או שההשפעה של וודקה עם דיאט רד-בול על המערכת שלי היא הרבה יותר אקסטנסיבית ממה שהיה ניתן לתאר מראש.
 |
| Original by Eyal Levkovich |
עם זאת, אני חושב שהבעיה העיקרית שלי עם פסטיבל יערות מנשה היא שהוא לא אינדינגב ואין שום סיבה שהוא לא יהיה. מצד אחד, ליערות מנשה יש את הקסם שלו עם העצים שמסתירים את הבמה הראשית ותופסים מקום במאהל, מתחם הפסטיבל העצום והעשיר והבחירה הנכונה לשמור על תפריט הוגן. מצד שני, הוא, למשל, לא מספק את הסחורה מבחינה מוזיקלית; נתון קריטי לפסטיבל מוזיקה. בפסטיבל היו 3 במות: גדולה, פיצית ופצפונת. בעוד בפסטיבלים אחרים (לא רק אינדינגבים אחרונים אלא גם בפסטיבלים באירופה) יש ניסיון לעשות שימוש בבמות המרובות כדי לאפשר צפיה בכמה שיותר הופעות, ביערות מנשה הבמה הקטנה הייתה בעלת חשיבות שדמתה לאחד הדוכנים (שלא לדבר על הבמה היותר קטנה). חוסר התאמה בין זמני ההופעות גרמה לכך שהבמה הקטנה נותרה הרבה פעמים מיותמת והמטרה לחשוף בה אומנים מהשוליים התפספסה כאשר הם הופיעו מול קהל קטן מזה שהם מופיעים מולו בלבונטין 7.
ארסנל המוזיקה של הפסטיבל היה מעט טעון שיפור. ההדליינרים היו דלוחים להפליא. מצד אחד תומר יוסף בלט בהופעה מוצלחת בעיני למרות שאני לא אוהב את השירים שלו (למרות שגיליתי שיר חביב), מצד שני מרצדס בנד סיפקו חלון מילוט מצויין מהפקקים לכל מי שהשכיל לוותר על ההופעה שלהם שסגרה את הפסטיבל. ה״חימומים״ להדליינרים בדמות הקולקטיב ביום הראשון וכל החתיכים אצלי ביום השני היו, לעומתם, במקום. בבמה הקטנה דווקא גיליתי שתי תגליות: הראשונה הייתה Kriminal Project והשנייה היו יוסי אלבז והבלוז אנג׳לס שהתחלפו עם פלורה (עליה כתבתי פה) שבסופו של דבר פספסתי. אבל כל אלו קרו לגמרי במקרה בשל הפרש המעמדות הכפוי בין הבמות ותקלות לו"ז. בסופו של דבר קניתי 3 דיסקים של מארש דונדורמה שנתנו הופעה מצויינת על הבמה המרכזית בצהרי היום השני.
היו פה ושם כשלים לוגיסטיים מעצבנים. היו בעיות לו״ז בכל חזיתות האירוע, דבר שקורה תמיד ובכל מקום, אבל מעצבן בכל מקרה. גם השירותים ומיכלי המים לא תוחזקו כראוי; השירותים הכימיים לא רוקנו או נוקו עד שכמעט עלו על גדותיהם ומיכלי המים היו ריקים בבוקר היום השני. אסור לי להשוות את זה לפסטיבלים באירופה העשירה במים, אבל אני גם לא צריך. באינדינגב, למשל, השכילו לנקות את השירותים הכימיים באופן קבוע. גם קרוונים של שירותים העובדים על מי קולחין זה פתרון. אספקה של מי שתייה וניקיון היא דבר חשוב מספיק כדי להתקע עם עודפים שלו או אפילו להודות מראש שכדאי לא להסתמך על ההפקה בעניינו.
ואפשר מילה קטנה על כל עניין האלכוהול? למי שלא מכיר את הסיפור, כבר בשנה שעברה הוחלט להגביל את צריכת האלכוהול בשטח הפסטיבל למתחם מצומצם סמוך לבמה הראשית. הטיעון היה הגבלה חוקית שהומטה על צריכת אלכוהול בפומבי, אבל זאת נשמעת לי פרשנות מאוד הזוייה של החוק. נוסף על כך שטרם נתקלתי באירוע המגביל באופן כ״כ דרקוני את צריכת האלכוהול בתחומו, לא נאסר על צריכת אלכוהול במאהל ולא הוגבלה הכנסת בקבוקי פלסטיק לתוך הפסטיבל, כך שכל עניין ״גטו השתיינים״ היה רק מעצבן ואפילו לא כפה על אנשים לקנות את השתייה של הפסטיבל אלא להיפך. הבירה היחידה שקניתי הייתה סלארה וזה היה רק מתוך סקרנות. זה היה דבילי, עקום, דפוק ובסופו של דבר רק פגע בפסטיבל, במשתתפים ובמארגנים.
אם לאסוף את כל בעיות הארגון האלה או האחרות, יוצא שפסטיבל יערות מנשה טיפה גדול על מארגניו, אבל בכל זאת הם הרימו אותו די יפה. אז נכון שזה לא אינדינגב, אבל זה יערות מנשה, פסטיבל מתון יותר אם הנקודות החמות שלו. אני לא חושב שהיה בו אפילו אדם אחד שלא נהנה ובצדק. הייתה מוזיקה טובה, אווירה מצויינת ואנשים שמחים. בשורה התחתונה זו הייתה אחלה דרך להעביר סוף שבוע ואין לי ספק שאני מתכוון להגיע גם שנה הבאה.
לסיום
קצת פוליטיקה משעשעת בכל זאת. לפני רמה זמן הייתה ארוחת הערב השנתית של אגודת עיתונאי הבית הלבן, במהלכה נשיא ארה״ב ברק אובמה והקומיקאי ג׳ימי קימל שעשעו את הקהל. ובלי קשר, הינה הסביר פשטני על מגמות פוליטיות באמצעות פרות.
רז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה