התרפקות, הטעייה וזיכרונות אחרונים מאירופה

ערב טוב לכולם.


אני חייב להודות שאני לא לגמרי מבין את הרגש האנושי כלפי נוסטלגיה, אבל משום מה זה לא מונע ממני לקחת חלק בכל ההתרפקות הזאת. ברור לי לחלוטין שזה מה שגורם לי לכתוב קטעים ארוכים על הטיול שלי באירופה (זו הפעם האחרונה לטיול הזה, כנראה) ומה שגרם לידידה שלי מימי התיכון להעלות לפייסבוק תמונות מתקופת האפרו שלי:

זה גם מה שגורם לבחירה השרירותית של "דברי השנה" (אנשים, אירועים, מוצרים, משאיות לניקוז ביוב) עבור הרווח בגודל השנה בין שני ימים שרירותיים על ציר הזמן. הייתי עושה משהו כזה בעצמי, אבל אם להיות כנה לחלוטין לא ערכתי רישום מספק בכדי לבחור את כל הדברים האלו. הייתי בוחר בעצמי בתור איש השנה שלי, אבל זה טיפה משוחד.


שתהיה שנה טובה בכל מקרה.




הטעייה

אני חייב להודות ש-"Inception" הוא סרט נחמד מאוד. יש בו אקשן והוא קצת משחק לצופה במוח, אבל אני חייב להודות שטיפה התאכזבתי. יש לי חברים שדיברו על הסרט הזה כאילו הוא ירד מהשמיים בכרכרות אש ושהוא הסרט הכי טוב שאי פעם נוצר. הם עושים את ההשוואה המיידית ל-"Matrix" וטוענים שהוא לוקח אותו בהליכה. צר לי לבשר לכולם, אבל זה ממש לא המצב.


(מפה ייתכנו ספויילרים)

הסיבה העיקרית בגינה מטריקס הוא יותר טוב היא היומרה של אינספשן. בעוד אינספשן מכר את עצמו כסרט שיפתח לכם את המוח באופן שאתם לא מסוגלים לצפות והכתיר את יוצרו, כריסטופר נולן, כגאון הדור, מטריקס תפס נקודת פתיחה כסרט אקשן ילדותי וגימיקי והתחכום שלו הדהים את כולם (כמו גם היעדר החורים בו והריאליסטיות היחסית), דבר שהפך אותו ללהיט בלתי מעורער שיצר גל של אהדה ודיונים פילוסופיים (בהמשכים, אגב, הוא איבד את התחכום ולכן הם היו נפילה יחסית). ידידה די מוצלחת שלי אמרה לי שבתור אדם אינטיליגנט (כפרה עליה), שאלת אמיתות העולם בו אנו חיים מול עולם החלום היא שאלה שחלפה בראשי בשלב כזה או אחר באופן כזה או אחר ולכן הסרט לא היכה בי. זה נכון וזה אכן גרם להיעדר התלהבות יחסי כי כל הזמן ציפיתי לטוויסט היסטרי שמעולם לא ממש הגיע. גם בסוף המאוד לא משעשע של אינספשן, בו התוצאה הסופית לא באמת נחשפת בפנינו, חוסר התחכום והדמויות המאוד לא עגולות הותירו אותי עם חוסר אכפתיות משווע.


אני ארחיב טיפה על נושא טכניקת הסיפור. אני לא מבין את הגישה המטומטמת הזאת בה היעדר מבנה סיפורי נחשב אומנותי כיוון שזו הליכה נגד מוסכמות. כשנולן עשה את זה ב-"Memento" זה היה בסדר כיוון שזה טרם לתחושה שמרגישה הדמות הראשית לאורך הסרט. היעדר האקספוזיציה באינספשן פשוט גרם לי להרגיש כאילו הסרט נגדי. זה היה חסר מטרה לחלוטין. אפילו אי אפשר להלביש על זה את הקטע שאתה אף פעם לא זוכר איך חלום התחיל ואתה חווה אותו מהאמצע (עניין שנטחן בסרט לאבקה). אני יודע איך זה התחיל! נכנסתי לקולנוע, היו כמה פרסומות ואז התחלתם לחפור!


בקטע הזה הסרט ממש נפל. במקום לתת אקספוזיציה טובה הוא הציג כל מיני פרטים כטוויסטים (אחד מההומז'ים הרבים שהיו ל-Lost, כנראה). כשברוס וויליס היה מת בסוף החוש השישי זה היה טוויסט טוב לא רק בגלל שזה שם את כל הסיפור בקונטקסט אחר פתאום, אלא כי זה היה חלק מקשת הסיפור והתפתחות הדמויות. כשקוב חושף בפנינו שאשתו בעצם התאבדה והפלילה אותו ברצח שלה זה מוצג בתור טוויסט (אגב, הגישה לפיה קוב לא חושב שמומחה מז"פ מסוגל לקבוע מאיזה בניין אדם קופץ למותו והאם זה היה חלק ממאבק זה אמצעי עלילה מופרך לחלוטין). זה לא השפיע אפילו קצת על העלילה וכל מה שזה עשה זה להפריע לצופה לראות את הסרט! זו לא התפתחות של דמות אלא פשוט הצגת דמות לא טובה. כל התגלגלות העלילה המשנית של "הגילוי העצמי" של קוב הוציאה אותו תינוק בכיין שאי אפשר להזדהות איתו בשיט, בדיוק כמו כל שאר הדמויות.


הסרט היה מלא בטעיות (כל נושא הגרביטציה, למשל). הוא גם היה מלא באקדחים שהופיעו במערכה הראשונה ולא ירו מעולם (כמו היכולת לשנות באופן דרסטי את עולם החלום) וחבל. אם היה ניסיון אמיתי לסגור את הסרט מכל הכיוונים היה פה באמת סיכוי לגדולה ובמקום זה קיבלנו סרט שהוא רק חוויה חביבה ולא יותר מזה.


(סיימתי עם הספויילרים)


אה, ואפשר מילה על העברית? תודה. פרט לכתוביות שהיו קלוקלות לעיתים, התרגום של שם הסרט הוא קטסטרופה. זה נכון ש"התחלה" זה תרגום מילולי ישיר של "Inception", אבל זה תרגום מאוד לא מתאים בקונטקסט של הסרט. בכתוביות הם משתמשים במילה "השתלה" שעושה בדיוק את הפעולה ההפוכה, שזה איכשהו טיפה יותר טוב אבל זה עדיין לא משהו. המילה הכי מתאימה היא "היזום", אבל אף אחד לא היה הולך לסרט הזה. מה הייתה הבעיה להשאיר את זה "אינספשן"? "טריינספוטינג" לא הפך ל"לספור רכבות", "אדפטיישן" לא הפך ל"גרסת הסרט", "מטריקס" לא הפך ל"משתית", "הפאואר ריינג'רס" לא הפכו ל"זקיפי ההספק" ו"ג'ייסון X" לא הפך ל"יוסי עשר". כבר עדיף היה לקרוא לסרט "החלום מת מצחוק"...


אם לא ראיתם, אני ממליץ בחום (למרות שזה לא נשמע ככה). זה סרט שנחמד לראות ולדבר עליו ולתת לו הזדמנות לשנות את הפרספקטיבה שלך,אבל אל תבואו עם יותר מדי ציפיות. גם אין יותר מדי ערך מוסף לראייה בקולנוע או לזה שיהיה לילה בחוץ, כמו שאנשים מסוימים עם גולגולת עבה במיוחד עשויים לשכנע אתכם.




זיכרונות אחרונים מאירופה
יורוטריפ - חלק ג'
אזהרה - חופר. אם לא מעניין אתכם במיוחד איך היה לי בטיול, המשיכו הלאה.
חלק ב'

חלק א'

Groningen - מה שהביא אותי לכוון לחרונינגן מלכתחילה הייתה המלצה של חברים כך שלא ממש ידעתי אם זה באמת מקום ששווה להגיע אליו או לא. בשורה התחתונה היא הייתה ממש נחמדה. מדובר בעיר שרוב אוכלוסייתה היא סטודנטים במוסדות האקדמאים השונים בה. הגענו יחסית מאוחר אז כשרצינו למצוא משהו לאכול פקידת הקבלה צחקה לנו בפרצוף כי השעה הייתה 22:00 לפנות בוקר. בסוף מצאנו איזשהו מקום ערבי כזה שדווקא היה ממש נחמד. שבענו ויצאנו לסקור את העיר.


ההולנדים היו נחמדים כרגיל. היה איזה רגע בו הייתה לנו החוצפה לשלוף מפה אז ישר קפצה עלינו מישהי שהציעה לכוון אותנו לכל מקום שנרצה. כולם היו בשוק מזה שאנחנו תיירים כי הם לא הכי רגילים לזה באזור ההוא של הולנד. זה נחמד יחסית. עברנו ערימה של פאבים עד שמצאנו את עצמנו בפאב שנקרא Vera. מדובר בפאב הופעות מקומי שהופיעו בו כל מיני הרכבים איזוטריים לפני שהם פרצו כמו U2 ו-Nirvana. בילינו שם כמות זמן נחבדת ושכבר התחלנו להתעפץ. הלכנו לישון. כשקמנו עשינו טיפה קניות והתחלנו לנסוע כדי להגיע לאמסטרדם בזמן.

Afsluitdijk - ויתרנו על עיירה נחמדה בשם Sneek (שתאלץ לחכות לפעם הבאה) מרוב לחץ אבל משום מה לא הצלחנו לוותר על הדבר הזה. מדובר בסכר גדול שמטרתו להחזיק את ימת אייסל (ימה מלאכותית בצפון הולנד) במקום. עצרנו פעמיים לאורכו - ליד קבוצת מוצבים של חיל הים וליד אנדרטה לבנייתו. זו חוויה מדהימה להיות על רצועות אדמה שמשני צידיה קילומטרים של ים. טיילנו, שתינו קפה והמשכנו הלאה.

Volendam - התחלנו להריח את התיירותיות של אמסטרדם כשהגענו ל"כפר" הנחמד הזה המרוחק ממנה כמה קילומטרים. מדובר במלכודת תיירים מרושעת וחביבה המתיימרת להיות עיירת דייגים מסורתית. חנויות קבקבים בכל מקום ופנקייקים הולנדיים בכל פינה. הזמן שלנו היה קצוב כיוון שרצינו להחזיר את הרכב השכור עוד בשעות הפתיחה של משרד ההשכרה באמסטרדם אז אכלנו פנקייקים, קנינו מזכרות וחתכנו די מהר.

מגיעים לאמסטרדם - אחרי קצת בלאגנים עם הרכב והמלון, פרקנו ציוד והתחלנו עם להסתובב באמסטרדם. אני וידידה שלי הלכנו למוזיאון אנה פרנק ובת-דודה שלי הלכה לפגוש חברה מימי התיכון הבינלאומי וחברתה לחיים (פאק יא). אחרי שעה ומשהו של דיכאון גם אנחנו חברנו אליהן במסעדה מקסיקנית מצויינת. שתינו, אכלנו וחתכנו לפאב לסביות בו שתינו את קוקטייל הבית שנקרא Clit On Fire (שזה וודקהמינצ'יק פטל עם טבסקו ועלות של 4 אירו לצ'ייסר). אני מניח שהיינו תיירים די גרועים בהתנהגותינו כי לא חווינו אווירה קיצונית כמו שצפוי שנרגיש אבל היה ממש כיף. ואין ספק שאמסטרדם יפה ומעניינת. סיימנו ודידינו חזרה למלון תוך שאנו מסתבכים בדרך באופן קטסטרופלי.

Alkmaar - אני וידידה שלי קמנו מוקדם ונסענו לעיירה בשם אלקמאר שמקיימת שוק גבינות מדי יום שישי במהלך הקיץ. בת דודה שלי לא יכלה להצטרף אלינו כי היו לה מחוייבויות הקשורות בשימוש באינטרנט אז היא הייתה צריכה ללכת לאינטרנט-קפה בעיר. הגענו לעיירה המאוד חביבה הזאת ברכבת קצרה והלכנו לכיוון הכיכר המרכזית בה מתקיים שוק הגבינות.

הגענו בדיוק מתי שחברי גילדת נושאי הגבינות הוציאו את החומר הטוב מבית השקילה. מסתבר שההכשרה לכך היא לימודים של 3 שנים (או להיות תיירת יפנית שמבקשת יפה). אי אפשר באמת לקנות את הגלגלים הגדולים אבל יש הרבה דוכנים מסביב של גבינה מסורתית (אפילו די בזול). בגלל שכבר היינו שם הלכנו גם למוזיאון הבירה הלאומי של הולנד (פחות מלהיב מהכותרת שלו), ישבנו בבר שלו, אכלנו סנדוויץ' בבית קפה, עשינו עוד קצת קניות בשוק וחזרנו לאמסטרדם.

שעות אחרונות באמסטרדם - הגענו בדיוק בזמן בשביל להסתובב קצת עם בת דודה שלי ולראות את משחק רבע הגמר ברזיל-הולנד מקצת לפני המחצית. חוויית הצפייה במשחק הייתה ממש נחמדה (בייחוד כי הולנד ניצחה). שיעשע אותי שתוך כדי המחצית התחילו לפרוס ניידות משטרה רק למקרה והפיגור במחצית הראשונה ימשיך, אבל בכל מקרה היה צריך אותם. גם שעות אחרי הניצחון, בזמן שאכלנו במסעדה יפנית ממש טובה (שהיא חלק מרשת בין לאומית) בשם Wagamama, בזמן שהסתובבנו בחלונות האדומים אחרי זה וכל הדרך חזרה למלון כולם דיברו על המשחק, לבשו כתום ועשו רעש שקשור לכדורגל.

הטיסה הבייתה - אני ובת דודה שלי קמנו מוקדם בשביל לתפוס איש את טיסתו (לידידה שלי היה עוד חצי יום לבלות בעיר). נהג המונית דפק לנו מחיר, למזוודה שלי הייתה חריגת משקל, לא נתנו לי לישון בטיסה הראשונה, נשברו לי 3 בקבוקי בירה (למרות שארזתי אותם כמו שצריך) וכל הזמן כאבה לי הרגל. חודש אחרי שחזרתי קיבלתי מכתב ובו דו"ח על נהיגה במהירות מופרזת (59 באזור של 50 רחמנא ליצלן). עם כל זה שהסוף היה מבאס, אני די בטוח שיום יבוא ואני אחזור להולנד ביום מן הימים. בכל זאת, זו הייתה אחת החוויות הטובות בחיי.




כל הכבוד ל...


88FM שהעלו את מרתוני תולדות הרוק ואלבומי הבכורה שעשו בראש השנה לאינטרנט. יש לי חיבה ל-88FM. זה לתת לאנשים שאתה מעריך את הטעם שלהם במוזיקה (אתם ידעתם שמשה מורד עובד על דוקטורט באתנו-מוזיקולוגיה?) לשים לך מוזיקה ופרסומות.




לסיום


יש לי ולכם קצת שיעורי בית לעשות. אני כבר לא יכול לחכות כדי לראות איזה צימעס הולך לצאת לי מהכתבה שהופיעה במגזין TIME שכותרתה "Why Israel Doesn't Care About Peace".

שנה טובה,
רז.

תנועה מתמדת, הולנד ועשבים שוטים

ערב טוב לכולם.


לאלו מכם שמשחקים את המשחק הביתי (כלומר, מכירים אותי באופן אישי) וודאי שמו לב שאני לא עצמי לאחרונה. או שאני כן עצמי רק שהעצמי הוא לא הצוהל באדם. מבלי להיכנס לסיבות או למצבי כעת, אני חייב להגיד שלהתעסק בכל מיני דברים  בהחלט משכיח את הרצון לתלות את עצמי. אני די בטוח שזה מה שעמד מאחורי ההנאה שלי בלימודים. במבט לאחור, תואר בהנדסה הוא ערימת שכול, אבל באותו הרגע נהנים. חוסר שיעמום עם איזושהי תחושת סיפוק. עם זאת, התנועה המתמדת לא פותרת אף בעיה, אז אני לא יודע כמה אפשר לדבר בשיבחה בלי להיזכר שהכל כרגיל ושום דבר לא השתנה, אבל אני מניח שאני פשוט נשען כאן על הרגל מגונה.



הולנד
יורוטריפ - חלק ב'
אזהרה - חופר. אם לא מעניין אתכם במיוחד איך היה לי בטיול, המשיכו הלאה.

חלק א'

Breda - עברנו את גבול הולנד ונחתנו בתחנה הראשונה שלנו, עיירה נחמדה בשם ברדה. הסיבות בגללן בחרנו ללכת לשם הן שזה קרוב לגבול בלגיה-הולנד והם הציעו את הלינה הכי זולה (51 אירו לחדר של שלושה). הסתבר שזה היה זול כי המלון עצמו ממוקם לא ממש במרכז העיירה אלא 5 דקות ברכב ממרכזה. הגענו די מאוחר ויצאנו לקרוע את העיר בלי לדעת אם יש מה לקרוע בה. השעה הייתה מאוחרת והיינו כבר עייפים. ה-GPS איכזב טיפה בהתחלה. הסתובבנו קצת בברדה היפה והמתה ולפני שויתרנו לחלוטין, ראינו אנשים באופק. החנינו את הרכב ועשינו את דרכנו למרכז העיירה.


מרכז עיירה קלאסי בהולנד, מסתבר, הוא המקום להיות בו. יש בו את הכנסייה המרכזית, בית עירייה והמון פאבים ומסעדות. נכנסנו למקום הראשון שהיה פתוח, שמציאתו הייתה די קשה מפאת השעה המאוחרת. המקום היה מאורגן פחות או יותר כמו סלון של מישהו ( שזה לא כזה מוזר בהתחשב בזה שהוא למעשה היה דירת קרקע שהוסבה). היינו שלושת הלקוחות היחידים והיו לנו 20 דקות לעשות מה שאנחנו רוצים וללכת כי יש חוק עזר בברדה שגורם לזה שרישיון עסק בסיסי לפאב מאפשר לו להיות פתוח רק עד 2 בלילה ותמורת טיפה כסף, אפשר להתארגן על רשיון שטוב עד 4.


הברמן היה מאוד נחמד ועזר לנו לבחור את המשקה הראשון אחרי שאמרנו לו שזה הלילה הראשון שלנו בהולנד ואין לנו מושג מה מזמינים. הוא אמר שבגלל שזה משקה ראשון בהולנד אז זה על חשבון הבית. מקסים, אבל אנחנו עכשיו צריכים להישאר למשקה שני בכדי שהוא ירוויח את לחמו. הזמנו משקאות נוספים. הפעם הוא כיבד אותנו בצ'ייסר של ליקר מדהים. מסתבר שזהו ליקר צמחים מקומי בשם SchrobbelÃĻr (מבטאים את זה שְרוֹבֶלֶר, אבל ההדגשה מוזרה; זו מילה בדיאלקט מקומי, מסתבר) שניתן להשיגו רק באותו מחוז ספציפי (מה שאומר שאנחנו חוזרים יום למחרת לברדה). הוא כ"כ מצוין שכתבו עליו שיר. השעה הייתה כבר מאוחרת והיינו צריכים ללכת. שאלנו אותו כמה אנחנו חייבים לו והוא אמר שכלום. הוא אפילו סירב לקבל טיפ. זה מדהים אותי עד רגע זה ממש כמה הוא היה נחמד.

המשכנו לפאב שהיה לו את הכסף להשקיע ברישיון מיוחד עד 4. זה פאב המבוסס על הסרט Coyote Ugly שמעולם לא ראיתי, אבל אם להתבסס על הפאב ההוא בלבד זה סרט גרוע, רועש ויקר. זה דאנס-בר שבו בנות מעודדות לרקוד הבר אבל כיוון שזה היה אמצע השבוע המקום היה די ריק ומי שרקדו על הבר היו בעיקר הברמניות, שזה היה די מרומם למרוות שלא היה עירום. היה די מאוחר אז התקדמנו לכיוון המלון. הבוקר התחיל לעלות אז הלכנו לישון בשביל לשרוד את יום המחר.

Breda על הבוקר - קמנו בחוסר רצון משווע, ארזנו ושמנו גלגלינו לכיוון העיירה. נסענו ונסענו כאשר ה-GPS מכוון למרכז העיר ואז בלי לשים לב עברנו איזה גשר מעל תעלה (לא אקט נדיר בהולנד) ומצאנו את עצמינו במרכז של מרכז העיר. בערים היותר עתיקות של אירופה, מרכז עיר הוא לא מקום שכדאי לך להיכנס אליו עם רכב (תחשבו על נווה צדק או העיר העתיקה בב"ש רק צפוף פי 700). נדחקנו דרך סמטאות צידיות בניסיון להגיע למקום שלא מפלה מכוניות לרעה עד שפתאום נתקלנו בפרצוף מוכר. זה היה הברמן מאתמול שפינק אותנו באלכוהול חינם. שאלנו אותו מה נשמע וביקשנו שינחה אותנו למקום בו אפשר להעמיד את הרכב ולמקום בו אפשר לרכוש שרובלר. הוא כיוון אותנו למקום חנייה לא רחוק ואמר לנו לחפש חנות בשם "חולנחול" (אחרי ה"מה" השני זה כבר הפך ללא נעים אז פשוט זרמנו; התשובה לחידה בתמונה). הוא אמר "להתראות הערב" אבל לצערינו כבר היו לנו תוכניות. בהחלט בחור זהב. מצאנו את החנות, המשכנו לטיפה שופינג ואז התחלנו לנסוע צפונה לכיוון התחנה הבאה בה נישן, Groningen (עם כמה וכמה עצירות כמובן).

טחנת רוח על הדרך - כמו כל אחד שטס להולנד, גם אנחנו הצבנו לעצמנו יעד להצטלם ליד טחנת רוח עתיקה. בעוד שיש לא מעט שבשבות מודרניות ומשעממות לייצור חשמל על הדרך, צילום עם אחד ממבני הקש הללו זה פחות או יותר חובה. עצרנו ליד טחנה כזו שראינו מהכביש. היא הייתה ממוקמת ליד כפר שכל כולו חופן בתים הממוקמים בצידו האחד של כביש צר. לדעתי זו צורת התיישבות די מתה. זה מקום נחמד ופסטורלי אבל לא נראה לי שאי פעם הייתי רוצה לגור בו. ליטפנו כמה סוסים, כבשים ועיזים, הצטלמנו תמונות דביליות ליד טחנת הרוח והמשכנו הלאה ליעד המתוכנן הראשון של אותו יום.

Slot Loevestein - למרות ש"סלוט לבסטיין" נשמע כמו שם של מועדון חשפנות לפחות, מדובר במצודה מימי הביניים (עוד צורת התיישבות מתה). אין יותר מדי מה לכתוב על הטירה. כולה טירה. זה גדול, יפה ומפחיד עם סד עינויים לרווחת המבקרים מקדימה. סטנדרטי. שתינו קפה והמשכנו הלאה.

Almere - אחרי נסיעה די ארוכה היינו צרכים הפסקה ונכנסנו לעיר הזאת רק בגלל שהיא הייתה בנקודה נוחה במפה. לצערינו זו הייתה עיר מודרנית ואפורה למדי (צורת התיישבות שכנראה הופכת לפופולרית יותר ויותר). לא היה בה שום דבר מרגש למראית עין. מסתבר שזו העיר הצעירה ביותר בהולנד כך שאין בה שום מורשת או אתרים היסטורים (הכבישים היו די נוחים, לעומת זאת). מה שכן, המקום בו עצרנו לקפה ומשהו לאכול הציע לנו קפה חינם כי לקח לאוכל זמן להגיע. ההולנדים האלו נחמדים בצורה קיצונית.


סיימנו את הקפה והתחלנו לנסוע לכיוון חרונינגן. הדרכים היו עקלקלות ולקח לנו הרבה זמן להגיע, הרבה יותר ממה שתכננו. אבל בסוף הגענו לחרונינגן היפיפיה, הורדנו את הדברים במלון ויצאנו לחפש אוכל...

נשבר לי. אני אפצל פה ואמשיך לחלק ג'.





עשבים שוטים


יש משהו שאני לא מבין בתעשיית הטלוויזיה האמריקנית בפרט ובתעשיות הבידור למיניהן באופן כללי. למה אם עושים משהו טוב חייבים להאריך את חייו עד שיוצא לו המיץ? למה צריכים להעביר כל קונספט סדרה של ניתוחים פלסטיים בשביל שהוא יהיה רענן באופן תמידי? How I Met Your Mother עושים את זה ע"י משיכת קו העלילה הראשי בהזרקת מנות בוטוקס בזו אחר זו עד שהכתיבה הטובה שלה תפסיק לעניין מישהו. Prison Break ניסו לאכול נכון ולעשות הרבה פעילות גופנית ובניסיון לשמור על גיוון במערכת היחסית איתנו הם בסוף חירבנו לעצמם במכנסיים. למה סדרות טובות לא יכולות להגיע לסיום מתי שהסיום הזה נאות אלא חייבות להוציא עונה אחר עונה בניסיון לשכנע אותנו שהסוס לא מת? למה אי אפשר להגיד "כל הכבוד! עשיתם בומבה של עבודה. אתם ערימה של שחקנים מעולים, כותבים מבריקים, במאים מחוננים וכו', בואו תעשו עוד סדרות ונשדר גם אותן"? 

דוגמה מצוינת לסדרה בה זה היה צריך לקרות כבר היא Weeds שחזרה לעונה שישית בזמן האחרון. כבר כתבתי על זה שווידס הייתה צריכה ללכת ממזמן אבל מסתבר שאני היחיד שחושב ככה כי עדיין ממשיכים להפיק את החרא הזה. בעונה השישית של The Sopranos הדמויות עצמן כבר היו עייפות מלהיות בסדרה אז הם סיימו אותה בזמן והיא הייתה מצוינת עד הרגע האחרון. הוכרז כי Entourage, סידרה טובה עם דמויות מוצקות ועגולות, תרד אחרי העונה הבאה עוד בתחילת העונה הזאת. אבל ווידס בשלה.


מבלי להיכנס לכמה מופרכת העלילה נהייתה בשלב הזה (ספויילר: בסוף העונה הקודמת הילד הקטן של הגיבורה, שהוא בין איזה 14 ואיבד את בתוליו עם שתי בנות כיתתו, רצח מאפיונרית, שהיא הבוסית של בעלה של הגיבורה שהתחתן איתה אחרי שנכנסה להריון כדי שלא יהרוג אותה אחרי שהשביתה לא את עסק הברחת הסמים שלו, עם מקל קריקט ובתחילת העונה הזאת הם בורחים מהעיירה בה הם מתגוררים. גיסה של הגיבורה מצטרף לאחר שנפרד מארוסתו הגניקולוגית בזמן שהיא נחטפה ע"י מפגין נגד הפלות מעורער בנפשו. מצטרפת גם המטפלת, למרות שלא ברור לגמרי למה.), אומר שהסדרה הפסיקה להיות הקומדיה השחורה שהייתה והפכה להיות קומדיה שחורה אחרת (ופחות מצחיקה). בנוסף על הכל, הסדרה שהתחילה מעקרת בית הסוחרת במוצרי מריחואנה כבר לא עוסקת  במשהו שאפילו קרוב ללהיות קשור לזה. זה אפילו כבר לא מוזכר בסדרה! שודרו כבר שני פרקים מהעונה ואף אחד אפילו לא דיבר על זה שהוא מכיר מישהו שפעם עישן ג'וינט! אני מסכים ששינויים חייבים להיעשות בשביל להחזיק את הסדרה חייה (אם מתעלמים מטיעוני הזהב שלי לעיל) אבל אפילו השם כבר לא מתאים. ווידס גמורה, מתה ואני לא חושב שמשהו יכול להחיות אותה. מבחינתי אני רואה סדרה שאמורה לעודד תכנון משפחה נכון על דרך השלילה. אני לא אומר שלא כדאי לראות אותה אם עוד לא התחלתם, אבל אין שום פסול בהפסקה אחרי עונה 3 פחות או יותר.


כל הכבוד ל...


מחמוד א-זהאר, שבאומרו בסוגיית הקמת המסגד הענק סמוך לגראונד זירו (זירת הפיגוע הגדול ב-11 בספטמבר) "מוסלמים צריכים לבנות מסגדים בכל מקום אפשרי" וכך הוכיח את הטענה שהתו"ל האיסלמי הקיצוני דוגל בכיבוש בעזרת מסגדים. אנחנו כבר יודעים את זה מאירועים כמו ההשתלטות על קבר יוסף. יהיו שיגידו שהדבר גם קבע את מיקומו של מסגד אל-אקצה. אני לא אומר שלמוסלמים אין זכות לבתי תפילה, אבל טיפת תאקט לא תזיק.


לסיום

אם אהבתם את קליפ בר-המצווה של המפגר הזה ואת התשובה של לוקץ' ששמתי פה לפני כמה זמן, וודאי תאהבו את הסנסציה החדשה הזאת. מסתבר שזו פארודיה מצוינת לכל ז'אנר הזמרה הלא כשרונית לאירועים מיוחדים (מה שהופך את הבחור שיצר את התשובה לקצת מעאפן) אבל זה עדיין אמין מדי. אני, אישית, נפלתי בפח...



אל תעשו שום דבר שאני לא הייתי עושה,
רז.