‏הצגת רשומות עם תוויות גולדסטון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות גולדסטון. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 5 בפברואר 2010

היפרסומניה, רפיון חברתי וסדום TV

צהריים טובים לכולם.

השבוע, מסיבות שאני לא רוצה להיכנס אליהן, חזרתי הבייתה עייף מאוד באיזור אחרי הצהריים ונכנסתי לשינה של 13 שעות וחצי. התעוררתי יום למחרת בשעה שבה הייתי מתעורר, אבל אני די בטוח שזה היה זמן מבוזבז כיוון שמחד, באותו יום הלך לי כל הערב על שינה ומאידך, קמתי עייף. לא ממש ברורה לי התופעה הפיזיולוגית הזאת שגורמת לשנת יתר להיות מעייפת. אם למשל אני אוכל יותר מדי אני לא נהיה רעב. אולי פשוט כל דבר שעושים יותר מדי הוא מעייף. אם ישנים יותר מדי, מתעייפים. אם עובדים יותר מדי, מתעייפים. אם עושים יותר מדי קוקאין הולכים לישון ולא קמים. צריך לעשות הכל במידה. מה גם שקמתי עם רצון עז ללכת לשירותים עד שכמעט ברח לי...

אחד מהדברים שחבל לי שלא עשיתי במקום לישון את כל השעות האלו היה לעדכן את הבלוג, אז הינה.


רפיון חברתי


עקב סערת הביטוח הרפואי הציבורי בארה"ב, מספר שיחות עם מספר אנשים והפרק האחרון של American Dad, אני נדרש לנושא שאני לא ממש רוצה לגעת בו, בעיקר כי הוא לא מתקלח בתדירות מספקת. יצא לי לחשוב על כך שמשום מה לא שמעתי לאחרונה על שום תגלית מדעית גדולה שיצאה מאירופה. גם מהיכרות שלי עם כמה אנשים שגרים או גרו תקופה באירופה, חיי הלילה שם הם לא משהו יוצא מן הכלל ויש שיגידו שהם נופלים בהרבה מחיי הלילה אצלינו. כשחשבתי למה, הופנתה תשומת ליבי לפרט מאוד מעניין. במדינות מערב אירופה (וגם קנדה, לצורך העניין) לאנשים פשוט אין מספיק דאגות. הם יכולים לפתח קריירות איזוטריות לחלוטין ולחיות את החיים בביטחון כלכלי ואם משהו יקרה להם, המדינה תשלם. בהרבה מדינות באירופה לימודים אקדמיים הם חינם אבל אין שום סיבה להתאמץ בהם יותר מדי כי אין שום סיבה להתבלט בשוק העבודה יותר מדי כי את שלך אתה תקבל. משעמם להם אז מדי פעם הם אונסים, רוצחים, מאשימים את היהודים בדברים או מתאבדים, אבל מעבר לזה הכל פשוט בסדר, לא משנה מה הם יעשו.

אל תחשבו שאני אדם רע (יותר ממה שאתם כבר חושבים), אבל לדעתי כל הטירוף הזה סביבנו הכרוך במצב כלכלי לא רגוע, העדר זכויות סוציאליות וכו' דווקא הופך אותנו למדינה שמכוונת כלפי מעלה. מספיק מבט אחד לכיוון ארצות הברית, בה ישנם 50 מליון איש בלי ביטוח רפואי אך מצד שני מהווה את המרכז בו נמצאים המוסדות האקדמיים המובילים בעולם, למשל, בכדי להבין שכאשר לא מאכילים אותך עם כפית זהב מהיום בו אתה נולד אז אתה נלחם על ביטחונך הכלכלי ועל עליונותך בהשוואה לאחרים.

אני לא מתכוון כמובן לכך שמדינות עולם שלישי עוד יהוו את מרכז העולם כיוון שבהם גם אם אדם רוצה להתרומם אין לו איך ואני גם לא אומר שלא צריך לתת לאדם חולה או נכה זכויות סוציאליות בשביל שהוא יצליח, אבל כל מי שקופץ ואומר שהמטרה שלנו צריכה להיות מדינה סוציאליסטית פשוט מאחל לנו תרדמת. לדעתי, תפקיד המדינה, בתחום הסוציאלי, הוא לא להבטיח חיים בכבוד אלא להבטיח חיים. לדאוג ששכר המינימום יאפשר קיום סביר בהתחשב ביוקר המחייה ולעודד את התעשייה ליצירת מקומות עבודה זה בסדר ואפילו קצבאות זה בסדר, אבל קיצבת קיום לאדם שאיבד את יכולתו לעבוד כיוון שהשתמש ביותר מדי הרואין זה לא בסדר (אני חכם מספיק בשביל לא להקלע לזה אז גם הוא היה צריך להיות) וגם השתלת כבד לאלכוהוליסט מכספי משלם המיסים זה לא בסדר. תקראו לזה דרוויניזם, אבל לי אין שום אינטרס לעזור לאנשים כאלה להמשיך לעשות מה שהם רוצים.

אתם בטח חושבים שאני רשע, אבל אירופה הולכת לסבול בשנים הקרובות מהשיעמום בו הם השרו את עצמם. האוכלוסיה המוסלמית שם לא חייה טוב כמו הלבנים ולכן יש להם לאן לשאוף והם אכן שואפים. ואנחנו? אנחנו בינתיים נותנים לכולם ביטוח רפואי, קוראים לפיזורו של כמה שיותר כסף על הבעיות שלנו ומחזיקים כל אחד בחתיכה מחברת החשמל. ממש אירופה.

ואפילו אל תתחילו איתי שיחה על קומוניזם...


סדום TV

כמעט ולא יוצא לי לצפות ב-MTV. אני גם לא רואה יותר מדי טלוויזיה ואני גם חושב שזה לא מוסרי לצפות בערוץ המכנה את עצמו Music Television כאשר למעלה מחצי מהתוכן שלו הוא אפילו לא מוסיקה. אחת מהתועבות שהם לא מוסיקה המשודרות שם, אליה נחשפתי כיוון שפרומו שלה היה משודר על מסך בפאב רק בכדי שלא ישאר ריק, היא 16 and Pregnant, סדרת ריאליטי העוקבת אחרי הריונן של בנות נוער עד שהתינוק מגיע לגיל כמה חודשים.

עם כל החיבה שלי לשרמוטות, אני לא חושב שסידרה שבונה הערצה לתופעה הזאת היא דבר חיובי. מילא אם זו הייתה סדרה על איך אנשים מנפים את עצמם מהמאגר הגנטי שלנו (כמו כמה פרקים של True Life, עוד סדרה ב-MTV) אבל לא. זו סדרה שאומרת שזה בסדר להביא ילדים לעולם בלי לחשוב על זה שהתוצר של זה הוא אדם שבסופו של דבר אמור לחיות חיים. אם תסבלו את זה אז הילדים שלכם יהיו הבאים בתור. אם מישהו יראה את הסדרה הזאת אני ארק לו בפרצוף!


כל הכבוד ל...

תגובת ישראל לדו"ח גולדסטון שהייתה לעניין בעצם כך שלא ממש הייתה מכוונת לדו"ח עצמו אלא לבעיה העיקרית, לרעש התקשורתי שנבע עקב אוזלת היד של שרת החוץ בזמן המבצע. זה היה כיבוי שריפה מצויין תוך אי נתינת יותר מדי לגיטימציה לביקורת. ואח"כ יורדים על ליברמן...


לסיום

יש בעולם דברימגניבים...


תשנו טוב,
רז.

יום שבת, 19 בספטמבר 2009

הפתעות, "למה רפורט, למה?" והליום להמונים

בוקר טוב לכולם.

אתם מכירים את ההרגשה הזו שיש לכם כאשר קורה משהו רע באופן מפתיע? ההרגשה שבגינה אתם מסתכלים על העולם וצועקים "קיבינימט"? כמו שמישהו מחליק על בננה, אחד מהחבר'ה מתברר כמישהו שלא סובל אותך, מישהי שהתחלת איתה ולא זרמה מתבררת כמגה-שרלילה, סלבריטאי אהוד מת ושלל טוויסטים בלתי צפויים שמותירים אותך עם פה פעור לרווחה. הרבה פעמים אלו דברים אירוניים, לפעמים זה אפילו מצחיק אבל תמיד זה מפיל איזושהי פצצה על הסטטוס קוו הפרטי שלך. אם קמת בבוקר בתחושה ששום דבר לא ישתבש היום, אירועים כאלה נותנים לך סטירת התעוררות אמיתית.

אני אישית די בטוח שהייתי מסתדר בלי כל זה. נראה לי שהייתי מעדיף חיים כמעט נטולי הפתעות. כמובן שאפשר לפספס כך לא מעט הפתעות טובות אל יש מצב שזה Trade-off לא רע.


"למה רפורט, למה?"

אחד הדברים שלא הפתיעו אף אחד במדינתינו הקטנטונת הוא דו"ח גולסטון שקרא לכל הישראלים ואחותם פושעי מלחמה. למי שבכל זאת לא מעורה: האו"ם (גוף המושתת על אהבת ישראל) מינה ועדה בראשות יהודי דרום-אפריקאי בשם ריצ'רד גולדסטון, שמשימתה (ע"פ הגדרה) היא לחקור טענות לפשעי מלחמה ישראלים במהלך עופרת יצוקה (כאילו החמאס לא ירה טילים על אוכלוסיה אזרחית מתוך גני ילדים). קשה מאוד להגיד שהוועדה היא אנטישמית כי, למרות שבכנסת קודמת היה ח"כ מ"שינוי" שטען אחרת, יהודי לא יכול להיות אנטישמי, לפחות לא באופן מלא. לעומת זאת, לא חסרים יהודים (אפילו בקירבינו) שחושבים שאנחנו מדינת אפרטהייד, אבל גם בזה קשה לי להאשים את גולדסטון כיוון שהוא מגיע ממדינה שהמציאה את האפרטהייד.

מתוך כל בליל המידע הזה הועדה אומרת דבר אחד. ישראל השתמשה בכוח מוגזם בעזה. ייתכן שזה אפילו נכון ע"פ הגדרות קונבנציונאליות אבל הוועדה מדברת על עינויים, הרג חפים מפשע "בשביל הכיף" וגרימת סבל והרס מוגזם. אני לא אתייחס לכל טענה וטענה (למרות שאת ההרס אפשר לתרץ בקלות בכך שהבנייה הייתה בנייה ערבית) אבל אומר שגם אם יש איזשהו זיק של אמת בדו"ח, אז התירוץ הקביל שלנו הוא שהם התחילו.

הכי קל בגישה זו להתייחס לטענות שחיילי צה"ל ירו על אזרחים שנשאו דגל לבן. גם אם זה קרה זה מוצדק במידה מסויימת. לאכלוסיה האזרחית בעזה, למי שזוכר, חולקו פליירים בקשר לאיך להתנהג אם הם רוצים להישאר בחיים. הבעיה אם הטכניקה שבה הם בחרו על אף האזהרות היא שבחור שרץ עם דגל לבן הוא באותה מידה יכול להיות בחור שממש בקטע של בתולות בגן עדן. רכב עם דגל לבן יכול להיות רכב אספקה, רכב תופת או רכב ניוד גייסות של החמאס. אם דגל לבן אמור להפוך כל מי שנושא אותו לפרה קדושה אני אומר, בואו נדביק אחד כזה לכל חייל צה"ל וזה יוריד לנו את כמות ההרוגים באופן משמעותי. אז מה אם המוסכמה הבינ"ל אומרת שהדגל מסמל שנושאו אינו חמוש? דברים כאלה לא מפריעים לצבא השלום של החמאס.

לקהילה הבינלאומית קשה לעכל שכל המאבק עם הקיצון המוסלמי בכלל והריב שלנו עם החמאס בפרט הוא משחק שונה לחלוטין. במלחמות העולם, שהיוו בסיס לאמנת ז'נבה, אף אחד מהצדדים לא אוכלס ע"י אנשים שרצו להיות מחבלים מתאבדים. הלחימה הייתה מדחף לאומי אז לא היה שימוש כזה נפוץ בשימוש בילדים מהעם שלך כמגנים אנושיים בשם אללה. אני חס וחלילה לא אומר שזה לא טרגי שנהרגו ילדים ואזרחים בעזה, אבל המלחמה שלנו בעזה הייתה מוצדקת ומי שהוליך אותם לטבח היה רק החמאס.


הליום להמונים

ממש היום יש בקומפורט 13 בת"א הופעה של להקה מצויינת בשם שממל. את שממל גיליתי לפני כמעט שנה אחרי שנגררתי להופעה אחרי חברים שכבר הכירו אותם. באותה הופעה התארח דודו זר והיה צחוקים אז אפילו קניתי את ה-EP שלהם "הליום להמונים - הגירסא הממוזערת". זו להקה שהחברים בה הם (ע"פ עמוד הפייסבוק שלהם):
דרור ויידמן - שירה
יניב רווה - גיטרה ושירה
שם חממי - גיטרות ושירה
אייל רווה - גיטרה באס
רן גנז - תופים
מיכאל שוורץ - קלידים, אקורדיון ושירה
ליעד כהן - חצוצרה ושירה
גל דהן - סקסופון אלט ופעמוני פרות
אורי טבצ'ניק - סקסופון בריטון, כלי הקשה ושירה
יונתן רובין - סקסופון טנור ושירה
מעיין מילוא - טרומבון ולפעמים קצת שירה
נעם דורמבוס - דורמבוס
בלה ברטוק - ברווזת יד
חזירסקי חזירוביץ' - חזיר יד
תרצה שחורציאניטיס - תרנגולת גומי

בליווי מקהלת גילדת סוחרי הקקטוס הבלתי הוגנת, בז'יז'ניץ, מקסיקו: חוזה גסטופולוס, מנהטן סמינצקי, היביסקיס צביפך, סר ג'רלוק מ. ווילינגלי. בניצוחו של הפרופסור אלכסנדר רחמנינוביץ' פוגצ'וב.
ע. חתולה: ציפה

ההרכב הוא פסיכי לחלוטין עם מוזיקה ייחודית וכיפית ואני ממליץ לכולם. הם קופצים בין כ"כ הרבה סגנונות כך שקשה להגדיר אותם במילים. שממל היא שממל באופן אקסיומטי. אני לא יכול ללכת להופעה היום, אבל אין שום סיבה שאתם לא תעשו את זה.


לסיום

נאצים הם כאלה הומואים...


שנה טובה,
רז.